רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/שבת/פרק כג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני וכך אשה מחברתה ככרות. ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת. וכן ערבי פסחים בירושלים שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ואוכל פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יו"ט:

גמ' א"ל רבא בריה דרב חנן לאביי מ"ש הלויני ומ"ש השאילני השאילני לא אתי למיכתב הלויני אתי למיכתב. פירוש משום דהלויני לזמן מרובה משמע ולכך אתי למיכתב. אבל השאילני דלאו לזמן מרובה משמע לא אתי למיכתב. איתמר הלוואת יו"ט רב יוסף אמר לא ניתנה ליתבע רבה רבא אמר ניתנה ליתבע. והא מילתא איפליגו בה רבוותא. איכא מאן דפסיק כרב יוסף משום דהוא רביה דרבה דרבא ועוד דהא רב אויא סבר כוותיה דשקיל משכונא. וכן רבה בר רב הונא דמערים איערומי שלא היה תובע בפירוש אלא אומר לו הלויני וכשמלוה אומר לו הרי אצלך כך וכך. ואיכא מאן דפסיק כרבה כרבא משום דבתראה הוא וקי"ל הלכתא כבתראה והתוספות כתבו דהלכתא כרבה לגבי רב יוסף ואע"ג דאמר רב אויא שקיל משכונא רבה בר עולא מערים איערומי. מחמירים על עצמן היו שלא לתבוע. ורואה אני בספרים שכתוב דברי רב יוסף תחלה וזו כרב אלפס דגרס רבא:

מתני' מונה אדם אורחיו ופרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב. ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השלחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה משום קוביא. מטילין חלשים על הקדשים ביו"ט אבל לא על המנות:

גמ' מ"ט רב ביבי אמר שמא ימחוק אביי אמר שמא יקרא בשטרי הדיוטות. מאי בינייהו איכא בינייהו דכתב על הכותל ומדלי למ"ד שמא ימחוק לא חיישינן ומאן דאמר שמא יקרא חיישינן. ולית הלכתא כרב ביבי משום דפליג עליה רבא רבה דאמר לא יקרא לאור הנר אפי' גבוה שתי קומות ואפי' גבוה שתי מרדעות. וקי"ל דהלכתא כוותיה. והא דתניא מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו כמה בפנים וכמה בחוץ וכמה מנות עתיד להניח לפניהם מכתב שעל גבי כותל אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופנקס אוקימנא בדחקיק מיחק דגודא בשטרא לא מיחלף אבל כתוב מכתב אסור בין מדלאי בין מתתאי. ושטרי הדיוטות דאסיר למיקרי בהו פר"י היינו שטרי מקח וממכר ושטרי חובות ומשכונות משום ממצוא חפצך ודבר דבר. וכיון דחיישינן שלא למנות אורחיו ופרפרותיו שמא יקרא בשטרי הדיוטות מסתברא ה"ה בכל אגרות רשות. ומצינא לפלוגי דוקא בהני שייך למיגזר טפי לפי שהן מענין חשבונות וצרכיו ודמי לשטרי הדיוטות טפי מאיגרי הרשות שהן דברי שלומות ואין בהן צורך. אבל מדאסרינן כתב שמהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות שאין בהן צורך כלל ואסרינן משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות נראה דה"ה אגרות הרשות. והביא ה"ר יונה ז"ל ראיה מהא דתניא פ' כל כתבי דף קטז: א"ר נחמיה מפני מה אין קורין בכתבי הקודש בשבת כדי שיאמרו בכתבי הקודש אין קורין בשטרי הדיוטות לא כ"ש. והא ודאי דלר' נחמיה אסור לקרות באגרות הרשות מהאי טעמא ומדר' נחמיה נשמע לרבנן דע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא בכתבי הקודש שאין לאסור מטעם זה אבל ודאי אגרות הרשות בשטרי הדיוטות מיחלפי. ואיכא רבוותא דאמרי שלא אסרו למנות האורחין מתוך הכתב אלא בקריאה דומיא דפיו. אבל עיוני בלא קריאה שרי. ומסתברא לן דעיוני נמי אסור דתניא בתוספתא כתב שתחת הצורה ודיוקנאות אסור להסתכל בהן בשבת. והלין דכתבין מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק אסור לקרותן בשבת. ואף בחול לא ידענא מי התירו שהרי נאמר ובמושב לצים לא ישב ע"כ דברי ה"ר יונה ז"ל:

סימן ב

תניא אין רואין במראה בשבת. ר' יהודה מתיר בקבועה בכותל ואסיקנא במראה של מתכת עסקינן וכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה דאמר מפני מה אסרו מראה של מתכת מפני שאדם יכול להשיר בה נימין המדולדלין. ושמעינן מינה דמראה שאינה של מתכת שרי בין קבועה בין שאינה קבועה. אבל דמתכת אסור כת"ק ואפילו קבועה בכותל. ת"ר כתב המהלך תחת הצורה ודיוקנאות אסור לקרות בשבת. ודיוקנא עצמה אסור להסתכל בה אף בחול שנאמר אל תפנו אל האלילים. מאי גמרא אל תפנו אל מדעתכם נראה דבעשויה לע"ז הוא אע"פ שלא נעבדה עדיין אבל לנוי מותר כדמשמע מדבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא מכלל דאחרים הוו מסתכלי:

סימן ג

ומפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו. עם בניו אין עם אחר לא מ"ט. כדרב יהודה אמר שמואל דאמר בני חבורה המקפידים זה על זה עוברים משום מדה ומשקל ומנין ומשום לווין ופורעים ביו"ט. וכדברי ב"ה אף משום ריבית:

סימן ד

מתני' לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר לחבירו לשכור לו פועלים. אין מחשיכין לשכור פועלים ולהביא פירות. אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו:

גמ' תניא לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב. ר' יהושע בן קרחה מתיר אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מ"ט דר' יהושע. דאמר קרא ממצוא חפצך חפציך אסורין חפצי שמים מותרים ודבר דבר דבור אסור והרהור מותר. רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרווייהו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת. וא"ר אלעזר פוסקין צדקה לעניים בשבת. וא"ר יעקב א"ר יוחנן הולכין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים בשבת. וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן הולכין לטרטיאות ולקרקסיאות לפקח על עסקי רבים בשבת. ותנא דבי מנשה משדכין על התינוקות ליארס ועל התינוק ללמדו ספר או אומנות. אמר רב יהודה אמר שמואל חשבונות של מה לך ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת:

סימן ה

תניא נמי הכי חשבונות שעברו ושעתידין להיות אסור לחשבן בשבת וחשבונות של מה לך ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת. ורמינהו מחשבין חשבונות שאינן צריכים ואין מחשבין חשבונות שצריכין כיצד אומר אדם לחבירו כך וכך פועלים השכרתי וכך וכך הוצאתי על שדה זו. אבל לא יאמר כך וכך הוצאתי וכך וכך אני עתיד להוציא. וליטעמיך תיקשי לך היא גופא דקתני חשבונות שעברו אסורים והדר תני של מה לך מותרין. אלא לא קשיא הא דאיכא אגירי דאגירי גביה והא דליכא אגירי דאגירי גביה. אי איכא אגירי דאגירי גביה אפילו חשבונות שעברו אסורין. דהא בעי למידע כמה בעי למיתב להון והוו להו חשבונות שצריכין ואסור. ואי ליכא אגירי דאגירי גביה הוו להו חשבונות שאינן צריכין ושרי. ת"ר מעשה בחסיד אחד שנפרצה פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה בשבת ונזכר שהוא שבת ונמנע ולא גדרה. ונעשה לו נס ועלה בו צלף וממנו היה פרנסת ביתו:

סימן ו

אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו. אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לו לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש בורגנין הולך אפי' בשבת. תנן אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות בשלמא לשכור פועלים לא מצי אגיר אלא להביא פירות לימא שאם יש שם מחיצות מביא כלומר יכול לומר הבא לי פירות למחר כיון דאם יש מחיצות מביא כמה שתאמר שאם יש בורגנין הולך. ואין חילוק בין אמר לחבירו דבר זה אני עושה למחר ובין אומר עשה לי דבר זה למחר וכיון דמותר באמירתו מותר בחשיכתו ואמאי קתני דאין מחשיכין להביא פירות. הכא במאי עסקינן במחוברים. והא תני ר' אושעיא אין מחשיכין להביא תבן וקש בשלמא קש משכחת לה במחובר. אלא תבן היכי משכחת לה. בתיבנא סריא שהוא מוקצה. הלכך כל דבר שיש בו צד היתר שיכול לעשותו בשבת יכול לומר אעשה זה למחר וכן יכול לומר לחבירו עשה לי דבר זה למחר ובלבד שלא יזכיר לו שכירות. ודבר שאין לו היתר לעשות היום אפילו אין בו אלא איסורא דרבנן אסור לומר אעשה דבר זה למחר או לומר לחבירו עשה לי:

סימן ז

אבל מחשיך הוא וכו' ואף ע"ג דלא אבדיל והא אמר ר' אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' יוסי אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל וכי תימא דאבדיל בתפלה. והא אמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. וכ"ת דאבדיל על הכוס. כוס בשדה מי איכא. תרגמא רב נתן בר אמי קמי דרבנן בין הגיתות שנו. א"ל ר' אבא לרב אשי כי הוינן במערבא הוה אמרינן המבדיל בין קודש לחול ועבדינן צורכין כלומר אינו צ"ל בין אור לחושך וכו' אלא בין קודש לחול בלבד אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר המבדיל בין קודש לחול וסלתינן סילתי. כלל אמר אבא שאול וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומיך ואני אשמור לך פירות שבתחומי. ת"ר מחשיכין על התחום להביא בהמה. היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה. ומחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא כל צרכיו ואומר לו לך במקום פלוני לא מצאת במקום פלוני לך במקום פלוני לא מצאת במנה הבא במאתים. ר' יוסי בר' יהודה אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח:

סימן ח

השוכר את הפועל לשמור לו תינוק אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה נותנין לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו לא יאמר תן לי שכרי של שבת אלא תן לי שכרי של עשרה ימים:

סימן ט

מתני' מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין. נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא א"כ באו ממקום קרוב. עשו לו ארון ותכריכין וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית. הא דקתני נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל פרש"י עולמית ולא נהירא דאם כן ה"ל למימר עולמית כדקתני בתר הכי. ועוד מדפריך בגמ' גבי עשה נכרי ארון וחפר קבר יקבר בו ישראל ואמאי ה"נ ימתין בכדי שיעשו ועל מה קאי הכא נמי אי לא קאי אחלילין לכך נראה לפרש לא יספוד בהן ישראל בכדי שיעשו:

גמ' מאי מקום קרוב. רב אמר מקום קרוב ממש כלומר שידוע לנו בירור הדבר דממקום קרוב הוא שראינום שהיו לו בבית. ואם לאו לא יספוד בהן עולמית לפרש"י ולאידך פירושא צריך להמתין בכדי שיעשו. ושמואל אמר חוששין שמא חוץ לחומה לנו אבל הביאן מחוץ לעיר אנו תולין להיתר ואמרי' שמא בתוך התחום לנו ערב שבת וסופדין בהן למוצאי שבת מיד. ואשכחן חיישינן לקולא בחגיגה דף טו. בתולה שעיברה חיישינן שמא באמבטי עיברה ומותרת לכהונה. וה"ק לא יספוד בהן ישראל אלא א"כ יש לתלות שבאו ממקום קרוב ולאפוקי בידוע שמחוץ לתחום לנו. ורב אלפס פי' אע"ג דחזינן להו דעיילי בצפרא לא אמרי' אי לאו דאתו מאתרא קריבא לא הוו עיילי בצפרא אלא אמרי' הני מאתרא רחיקא אתי והא דאתו בצפרא בליליא אזלו עד דמטו לחומה ובייתו התם וקעיילי השתא. ומאי אלא א"כ באו ממקום קרוב ה"ק לא יספוד בהן ישראל אלא א"כ ימתין בכדי שיבואו ממקום קרוב. ולשון דשמא חוץ לחומה לנו משמע חשש היתר כדפרש"י. דלפי' רב אלפס ז"ל הוה ליה למימר שמא כל הלילה הלכו. ועוד מאי דייק מתני' כוותיה דשמואל דתלינן מספיקא לחומרא במחצה על מחצה ליכא ספיקא. אלא כיון דליכא הכרע לשם כולם נעשה: והלכתא כשמואל דדייקא מתני' כוותיה דתנן במסכת מכשירין פ"ב מ"ה:

סימן י

עיר שישראל ונכרים דרים בה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד. ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיחומו חמין. ר' יהודה אומר באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ בה מיד. מאי רשות אמר רב יצחק בר יהודה אדם חשוב שמחממין לו עשרה קומקומסין בבת אחת מותר לרחוץ בה מיד:

סימן יא

ת"ר לא יטייל אדם בתוך שדהו לידע מה היא צריכה. כיוצא בו לא יטייל על פתח מדינה כדי שתחשך ויכנס למרחץ:

מתני' עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר ושומטין את הכר מתחתיו ומטילים אותו על החול כדי שימתין. וקושרין לו את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף. וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסלים או בארוכות המטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף:

סימן יב

אין מאמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת הנפש שכל המאמץ עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים:

גמ' ת"ר מביאין כלי מיקר וכלי זכוכית ומניחין לו על כריסו כדי שלא תפוח ופוקקין את נקביו כדי שלא תכנס בהן הרוח ואף שלמה ע"ה אמר בחכמתו עד אשר לא ירתק חבל הכסף זה חוט השדרה ותרוץ גולת הזהב זו אמה. ותשבר כד על המבוע זה כרס. ונרוץ הגלגל אל הבור זה פרש שנאמר וזריתי פרש על פניכם וגו'. אמר רב הונא אלו בני אדם שעושין כל ימיהם חגים. א"ר לוי משום ר' יהושע דסיכנין לאחר ג' ימים כריסו של אדם נבקעת ונופלת לו על פניו ואומרת לו טול מה שנתת בי: אין מאמצין את המת וכו'. ת"ר לא יאמץ אדם עיניו של מת עם יציאת הנפש וכל המאמץ הרי זה שופך דמים משל לנר שהוא כבה והולך אדם מניח אצבעו עליה מיד כבה. תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר הרוצה שיתאמצו עיניו של מתו נופח יין בחוטמו ונותן לו שמן בין ריסי עיניו ואוחז בשני גודליו והן מתאמצות מאליהן. תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי מחללי' עליו את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת כיון שמת נעשה חפשי מן המצות. תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן העכברים עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן העכברים שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות כיון שמת בטלה אימתו. אמר רב פפא נקיטינן אריא אבי תרי לא נפיל שנאמר ומוראכם וחתכם וגו'. והא קחזינא דנפיל ההיא כדרמי בר אבא דאמר אין חיה שולטת באדם אא"כ נדמה לה כבהמה שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו:

סימן יג

אמר ר' חנין אסור לו לאדם לישן בבית יחידי בלילה דא"ר כל הישן יחידי בלילה אוחזתו לילית. תניא ר"ש בן אלעזר אומר עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך ואף שלמה ע"ה אמר בחכמתו וזכור את בוראך בימי בחרותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה אלו ימי הזקנה. והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהן לא זכות ולא חובה ופליגי אדשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד שנאמר לא יחדל אביון מקרב הארץ. תניא רבי שמעון הקפר אומר לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו כלומר מדת עניות שאם הוא לא בא בא בנו ואם לא בא בנו בא בן בנו שנאמר כי בגלל הדבר הזה ותנא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם אמר רבי חייא לדביתהו כי אתא ענייא אקדימו ליה ריפתא כי היכי דליקדמו לבנייכו. א"ל מילט קלייטת להו אמר לה קרא הוא דכתיב כי בגלל הדבר הזה ותנא דבי רבי ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם. אמר רב יוסף נקיטינן צורבא מרבנן לא מעני. והא קחזינן דמעני לאהדורי אפיתחא קאמרינן תניא ר"ג אומר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים וכל שאין מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים. בעא מיניה ר' אלעזר מרב נחמן איזהו בן העולם הבא א"ל ואזניך תשמענה דבר מאחריך ר' חנינא אומר כל שדעת רבותיו נוחה הימנו. תנן התם ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר' אליעזר וכי אדם יודע איזה יום ימות ויעשה תשובה. אמר להו כ"ש ישוב היום שמא ימות למחר נמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה ע"ה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים:

הדרן עלך שואל