קידושין ו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לישני בתראי קמ"ל הכא כתיב (דברים כד, א) כי יקח ולא שיקח את עצמו והכא כתיב (דברים כד, א) ושלחה ולא שישלח את עצמו:
ת"ר אהרי את אשתי הרי את ארוסתי הרי את קנויה לי מקודשת בהרי את שלי הרי את ברשותי הרי את זקוקה לי מקודשת וליתנינהו כולהו כחדא תנא תלת תלת שמעינהו וגרסינהו גאיבעיא להו מיוחדת לי מהו מיועדת לי מהו עזרתי מהו נגדתי מהו עצורתי מהו צלעתי מהו סגורתי מהו תחתי מהו תפושתי מהו לקוחתי מהו פשוט מיהא חדא דתניא דהאומר לקוחתי הרי זו מקודשת משום שנאמר (דברים כד, א) כי יקח איש אשה איבעיא להו חרופתי מהו ת"ש דתניא ההאומר חרופתי מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה ויהודה הויא רובא דעלמא ה"ק האומר חרופתי מקודשת שנאמר (ויקרא יט, כ) והיא שפחה נחרפת לאיש ועוד ביהודה קורין לארוסה חרופה ויהודה ועוד לקרא אלא ה"ק האומר חרופה ביהודה מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה במאי עסקינן אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה מנא ידעה מאי קאמר לה ואלא במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה אע"ג דלא אמר לה נמי דתנן היה מדבר עם אשה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו ר' יהודה אומר צריך לפרש ואמר רב הונא אמר שמואל והלכה כר' יוסי אמרי לעולם במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה ואי דיהיב לה ושתיק ה"נ זהב"ע דיהב לה ואמר לה בהני לישני והכי קא מיבעי ליה הני לישני לקידושי קאמר לה או דילמא למלאכה קאמר לה תיקו:
גופא היה מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש רבי יוסי אומר דיו ר' יהודה אומר צריך לפרש אמר רב יהודה אמר שמואל חוהוא שעסוקין באותו ענין וכן אמר ר"א א"ר אושעיא והוא שעסוקין באותו ענין כתנאי רבי אומר והוא שעסוקין באותו ענין ר' אלעזר בר ר"ש אומר אע"פ שאין עסוקין באותו ענין ואי לאו דעסוקין באותו ענין מנא ידעה מאי קאמר לה אמר אביי מענין לענין באותו ענין אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כר' יוסי א"ל רב יימר לרב אשי ואלא הא דאמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם אפילו לא שמיע ליה הא דרב הונא אמר שמואל א"ל אין הכי נמי:
וכן בגירושין נתן לה גיטה ואמר לה הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם הרי היא מגורשת:
טפשיטא נתן לה גיטה ואמר לה לאשתו הרי את בת חורין
רש"י
[עריכה]
לישני בתראי - דקאמר בהו אין כאן בית מיחוש בין דקידושין בין דגירושין:
ליתנינהו כחדא - למה לי למיתני מקודשת מקודשת תרי זימני:
מיוחדת - לשון והיו לבשר אחד (בראשית ב):
מיועדת - לשון אשר לא יעדה (שמות כא) שהוא לשון קידושין באמה העבריה:
עזרתי נגדתי - לשון אעשה לו עזר כנגדו (בראשית ב):
סגורתי - לשון ויסגור בשר (שם):
עצורתי - לשון עצרת שתהא נאספת עמי לבית ורבותי אמרו לשון כי אשה עצורה לנו (שמואל א כא) ולא נהירא דההיא עצורה ממנו קאמר דהא אחימלך אמר לו לדוד אם נשמרו הנערים אך מאשה ודוד אהדר ליה אשה עצורה לנו והננו טהורים:
ויהודה ועוד לקרא - וכי המקרא צריך סיוע ממנהג שביהודה:
שכן ביהודה כו' - אבל מקרא ליכא למילף דההוא יחוד בעלמא הוא שהרי בשפחה כנענית הכתוב מדבר שאין קידושין תופסין בה ומעיקרא הוה סלקא דעתיה כמ"ד בגיטין (דף מג.) בחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר דשייכי בה צד קידושין:
במאי עסקינן - בהנך לישני דקא מיבעיא לן אי הוו קידושין או לא ה"ד אי בשאין מדבר עמה קודם לכן על עיסקי קידושין וכן בהנך לישני דגירושין שלא היה מדבר עמה על עסק גיטה:
מנא ידעה כו' - כלומר אפילו הוו הנך לישני לשון קידושין היכי מקדשא הא לא ידעה מאי קאמר לה שתתרצה להתקדש לו:
ואלא במדבר - מה לי אי לא הוה לשון קידושין אפילו לא אמר לה מידי נמי אלא שנתן לה קי"ל דהוו קידושין כר' יוסי:
גיטה וקידושיה - או גיטה או קידושיה:
ה"נ - דמקדשא כרבי יוסי דאמרינן מסתמא לשם קידושין נתן והיא קבלתם לכך אבל השתא דפריש הנך לישני אם לשון קידושין הן נתקדשה ואם לשון לבוא לעשות מלאכתו הם הרי גילה בדעתו שאינו חפץ לקדשה עכשיו:
והוא שעסוקין כו' - הא דקאמר רבי יוסי דיו והוא שהיו עסוקים בדיבור עיסקי קידושיהן עד שעת נתינה:
מנא ידעה - כיון דבשעת נתינה לא עוסקין בדיבור הקידושין מנא ידעה שלשם קידושין הוא נותנם לה שתתרצה ואע"פ שדברו כבר בכך הרי פסקו אותו עסק:
מענין לענין - שפסקו מלדבר בקידושין ממש והיו מדברים בדברים אחרים ומיהו לדבר צרכי זיווגם היה כמו כמה יש לך נדוניא וכמה שדות יש לך להתפרנס מהם:
בטיב גיטין - בהלכותיהן:
לא יהא לו עסק עמהן - להיות דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות שאינו יכול לתקן:
אפי' לא שמיע ליה - הא דהלכה כרבי יוסי נימא נמי דלא יהא לו עסק עמהם כלומר מי שכיחא הא או לא שכיחא שיהא אדם נותן גט או קידושין לאשה ואינו מפרש:
וכן בגירושין - כמו אמר מר וכן בגירושין כו':
פשיטא - בניחותא:
תוספות
[עריכה]ודן די יהוי ליכי מינאי הוא גופו של גט ופליגי רבנן עליה ושמואל סבר כרבנן וי"ל דהרי את מקודשת ולא אמר לי לא משמע כלל דמקודשת לי קאמר דאדם עשוי לקדש אשה לחבירו וידים שאין מוכיחות כלל כי הני ודאי קאמר שמואל לא הויין ידים אבל בהאי דנדרים הוו מוכיחות טפי וכן ההוא דכותב טופסי גיטין הוו מוכיחות דאין אדם מגרש אשת חבירו אך בריש מסכת נזיר (דף ב:) יש ספרים דגרסי האומר אהא ה"ז נזיר אמר שמואל והוא שהיה נזיר עובר לפניו וקא אמר לימא דקסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים אין מש"ה כי נזיר עובר לפניו הוי ידים מוכיחות ומהני אבל אין נזיר עובר לפניו הוי ידים שאין מוכיחות ולא מהני ואית ספרים דגרסי לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים ומשני עובר לפניו הויין ידים שאין מוכיחות לכל הפחות אבל אין עובר לפניו אפילו שאין מוכיחות לא הוי:
עצורתי מהו. פי' בקונטרס לשון עצרת שתהא נאספת עמי בבית ורבותי מפרשים לשון כי אשה עצורה לנו ולא נהירא דההוא עצורה ממנו קאמר דהא אחימלך אמר לו לדוד אם נשמרו הנערים אך מאשה ודוד אהדר ליה אשה עצורה לנו והננו טהורים עכ"ל ור"י מיישב לישנא דקרא כפירוש רבותיו דה"פ כי אשה שהיתה אצלנו מתמול שלשום היה זה אבל עכשיו אנחנו טהורים וניחא דכל אלו הלשונות השתא לישנא דקרא:
משום שנא' והיא שפחה נחרפת לאיש. וסבר דקרא מיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לע"ע וכמ"ד בהשולח (גיטין דף מג.) דקידושין תופסין בה:
שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה. ודוקא ביהודה אבל בעלמא לא דקסבר. דבשפחה כנענית הכתוב מדבר שאין קידושין תופסין בה:
לא יהא לו עסק עמהן. פי' בקונטרס לא יהא דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו עיוות שאינו יכול לתקן והר"ר עזריאל פי' שלא ידבר עם הנשים על עסקי קידושין לקדשם שפעמים שתהא מקודשת באמירתם או בנתינתם ולא יבין וקשה תינח בקידושין בגירושין מה בכך אם יסבור שאינה [מגורשת] ושמא איכא למיחש לכהן מיהו לישנא דעמהן לא משמע הכי דאין אדם יכול ליתן גט אלא לאשתו ועוד דלקמן בפרקין (דף יג.) משמע שיש חשש איסור אשת איש דאמר וקשין לעולם מדור המבול ומיהו יש לומר דאיכא למיחש אם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר:
אפי' לא שמיע ליה. פירוש אדם שנתמנה אגיטין וקידושין צריכין אנו להודיעו הא דרב יהודה אמר שמואל שלא יכשל בה דשכיחא או דילמא ליכא למיחש להכי דלא שכיחא כולי האי וכן משמע מתוך פירוש הקונטרס:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק א (עריכה)
כז א ב מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה ו', סמ"ג עשין עח, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ז סעיף ב':
כח ג מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ז סעיף ג':
כט ד מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה ו', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ז סעיף ב':
ל ה מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה ו', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ז סעיף ג' בהג"ה:
לא ו מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה ח', ומיי' פ"א מהל' גירושין הלכה י"א, סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ז סעיף א', וטור ושו"ע אה"ע סי' קל"ו סעיף ב':
לב ז מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה ז', סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ז סעיף ג':
לג ח מיי' פ"ג מהל' אישות הלכה ח', ומיי' פ"א מהל' גירושין הלכה י"א, סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ז סעיף א', וטור ושו"ע אה"ע סי' קל"ו סעיף ב':
לד ט מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה ד', סמ"ג עשין מח, טור ושו"ע אה"ע סי' קל"ו סעיף ד':
ראשונים נוספים
אלא הכי קאמר האומר חרופתי ביהודה מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה: כלומר, אבל בעלמא האומר חרופתי אינה מקודשת דממקרא ליכא למילף דההוא יחוד בעלמא הוא שהרי בשפחה כנענית הכתוב מדבר שאין קידושין תופסין בה. ומעיקרא הוה סלקא דעתן כמאן דאמר בחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר דשייכי בה צד קידושין כדפרש"י.
ונראה מדבריו דלדידן דקיימא לן כר' עקיבא דאמר דבחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר, האומר חרופתי בכל מקום מקודשת. וכן כתב הרמב"ם ז"ל - הרי את ארוסתי הרי את לקוחתי הרי את חרופתי-- הרי זו מקודשת. וקשיא דהא פלוגתא דאמוראי היא בפרק השולח, חציה שפחה וחציה בת חורין אי תפסי בה קדושין כלל או לא. ומשמע נמי התם דאפילו למאן דאמר דתפסי בה קידושין לא קדושי ודאי קאמר אלא ספק מקודשת היא דהויא, ואי נשתחררה וקבלה קידושין מאחר מקודשת לשני מספק וצריכה גט משניהם -- אלמא ספיקא הוי אי "נחרפת" מאורסת קאמר או מיוחדת קאמר. אם כן אפילו לדידן דקיימא לן דבחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר - האומר "חרופתי" אמאי מקודשת גמורה?
ומסתברא דאפילו למאי דאוקימנא ברייתא באומר חרופתי ביהודה סבירא לן כמאן דאמר בחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר אלא דמעיקרא הוה סלקא דעתין דהאי תנא דברייתא סבירא ליה כמאן דאמר התם דבחציה שפחה וחציה בת חורין תפסי בה קידושין גמורין אבל השתא הדרינן למימר כמאן דאמר התם דאין קדושין תופסין בה כלל. אי נמי, כמאן דאמר ספיקה הוי והכא בקדושי ודאי קאמר, לומר דביהודה מקודשת ודאי. אבל בעלמא ספיקא הוי כנ"ל.
ועוד יש לומר להעמיד דברי רש"י והר"מ דאפילו למאן דאמר התם דלא תפסי בה קדושי ודאי-- הכא מקודשת, דמכל מקום כיון דאשכחן יחוד צד חירות בלשון זה, אי מקדש בהאי לישנא מקודשת - דהא שייך ביחוד צד שתופסין בו קדושין ולאו משום דנחרפת מאורסת ממש היא. ותדע לך דהא אנן כי בעי "צלעתי" "סגורתי" לאו משום שיקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר משמע לן דהוי לשון קדושה ממש אלא משום דנאמר בענין אישות. והיינו דכתב רש"י דשייכי בה צד קדושין ולא קאמר דשייכי בה קדושין.
ומפירושי רבינו חננאל נראה שאינו גורס כל האי שקלא וטריא אלא "תא שמע האומר הרי את חרופתי מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה" וזה לשון הרב: איבעיא להו האומר חרופתי מהו. ופשטוה מהא דתניא האומר חרופתי מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה.
במאי עסקינן. אילימא כשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה - מנא ידעה מאי קאמר?: רש"י ז"ל פירשה אכולהו לישני ואפילו אהרי את לקוחתי וזקוקה לי דהוו לישני מעליא; דאי לא ידעה מאי קאמר ולא היו עסוקין מעיקרא בעסקי קדושין - אינה מקודשת כלל. דהיכי מקנא נפשה אי לא ידעה מאי קאמר לה.
והרב בעל העיטור כתב דהיכא דמקדש בלישנא מעליא --אף על גב דאין עסוקין באותו ענין-- מוקדשת. אבל כי מקדש לה בהני לישני דמיבעיא לן: אין עסוקין באותו ענין-- לאו כלום הוא, עסוקין באותו ענין-- בעיא ולא אפשיטא.
ונראה לי שהזקיקו לפרש כן הא דאמרינן הכא במאי עסקינן דאמר לה בהני לישני והכי מיבעיא להו הני לישני לקדושין משמע או למלאכה משמע -- דאלמא בעיין אהני לישני היא ועלה קא קשיא לן "היכי דמי? אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה" (ס"א אי בהני לישני מעליא מקודשת ואף על גב דאינו מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה). ולא נראה דבריו. דהיכא דאין עסוקין באותו ענין אי אמר לה בלישנא דלא ידעה ליה אינה מקודשת אבל ודאי היכא דקאמר לה בלישנא דידעי לה נשי כגון "הרי את מקודשת לי" דכולהו נשי ידעי ליה -מקודשת, דהא ידעה מאי קאמר וגמרה ומקדשא. ומעיקרא אכולהו לישני אקשינן היכי דמי דאי עסוקין אפילו בכולהו נמי מקודשת ואי בשאין עסוקין אפילו בכולהו אינה מקודשת. וכי אוקימנא בעסוקין באותו ענין הדרינן למימר דאפילו הכי איבעיא לן בהני לישני אי לישנא דקידושין הן דאי לא טפי גרעי משתיקה. ומיהו אמר לה "הרי את זקוקתי" או דדמו ליה מהני לישני מעלי' דסתם נשי לא ידעי ליה מסתברא אי מודה דידעה ולשם קידושין קבלינהו-- מקודשת. אבל אמר לה בהני לישני דאיבעיא לן אף על גב דתרוויהו מודו דלשם קידושין נתכוונו וסהדי נמי אמרי דלהכי מכווני-- אינה מקודשת ודאית. וכן כתב הראב"ד.
ר' יהודה אומר צריך לפרש: פירש הראב"ד ז"ל אחר שנתנו לה צריך שיאמר לה "הא גיטך". ואפילו למאן דאמר כנסי שטר חוב זה או שנתן בידה והיא ישנה שצריך שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה "הרי גיטך" -- התם הוא דבטילי בטליה כי אמר לה שטר חוב הוא, אי נמי בישנה דלאו בת איגרושי היא. אבל הכא - סגי ליה בהכי.
ותמיהא לי דהא רבי שמעון בן אלעזר דאית ליה הכי פליג אפילו בששלפתו מאחריו ועייק לה חרציה וקאמר דאינו גט עד שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה כדאיתא בריש פרק הזורק בגיטין. אלא שאין אנו צריכין למה שכתב הרב ז"ל דקיימא לן כר' דאמר דאינו צריך ליטלו הימנה אלא שיאמר "הא גיטך" כדאיתא התם.
ומיהו נראה לי דהכא אפילו לר' דאמר אינו צריך שיטלנו ממנה, הכא צריך הואיל וקנאתו לגמרי. דהא אי בעי למיהדר ביה לא מצי הדר דמימר אמרה ליה את בסתמא יהבת ואנא למתנה איכווני, וכיון שכן אינה מקודשת עד שיטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה והויא לה כנסי סלע שאני חייב ליכי ולאחר שנטלתו ואמר התקדשי לי בו דאפילו רצתה אינה מקודשת עד שיטלנו ממנה. ודמיא למאי דאמרינן בגיטין פרק המגרש גבי כיצד יעשה? יטלנו ממנה וכולי - אפילו תימא ר' דילכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו. והכא דכותה היא ועדיפא מינה דקנאתו לגמרי.
אמר אביי מענין לענין ובאותו ענין: והיינו תנאי דר' דאמר עסוקין באותו ענין כרבי יהודא ור' אלעזר ב"ר שמעון דאמר מענין לענין ובאותו ענין כר' יוסי. והלכך הלכה בהא כר' אלעזר ב"ר שמעון. ואפילו נסתלקו מענין לענין ובאותו ענין. וכדתנאי דקאמר לאו אדשמואל קאי אלא אעיקר פלוגתא דר' יוסי ור' יהודה. והני תנאי כהני תנאי קאמר.
אבל ראיתי להרב בעל העיטור שכתב שאם נסתלקו מענין לענין ובאותו ענין-- אינה מקודשת כרבי. ולפי דבריו "כתנאי" אדברי שמואל קאי, כלומר דרבי ור' שמעון בן אלעזר פליגי בדר' יוסי. דרבי סבר דדברי ר' יוסי בעסוקין ממש ור' שמעון בן אלעזר אפילו אין עסוקין ממש. ובתוספתא מצאתי כדברי ר' יוסי בעסוקין באותו ענין ממש. ור' שמעון בן אלעזר סבר אפילו אין עסוקין בדבר. דגרסינן התם פרק שני דמכלתין : נתן לה קדושיה ולא אמר לה "הרי את מקודשת לי" -- ר' יוסי אומר מקודשת, ר' יהודה אומר אינה מקודשת. ואם היו עסוקין באותו ענין-- מקודשת. -- אלמא לא נחלק ר' יהודה אלא בשאין עסוקין באותו ענין אבל בעסוקין באותו ענין - מודה. ואם כן מאי קאמר שמואל הלכה כר' יוסי והוא שעסוקין באותו ענין, דהא אפילו ר' יהודה מודה בה. אלא ודאי כי פליג ר' יוסי בשנסתלקו מענין לענין ובאותו ענין ובהא הוא דאיצטריך למפסק שמואל כר' יוסי הגלילי משום דלא מודה בה ר' יהודה. והיינו דר' שמעון בן אלעזר.
ובמס' גיטין נמי משמע דר' ור' שמעון בן אלעזר בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה קא מיפלגי דרגסינן התם בתוספתא (פרק ו): הוליך אשתו אצל לבלר ונטל גיטה ונתנו לה ולא אמר לה "הא גיטך" -- ר' יוסי אומר מגורשת, ר' יהודה אומר אינה מגורשת. רבי אומר אם עסוקין באותו ענין מגורשת ואם לאו אינה מגורשת. ר' שמעון בן אלעזר אומר מגורשת.
ובירושלמי בפר' התקבל גרסינן בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה בשהיה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה אמר ליה ר' יוסי לר' חגי ואת מה בידך דמר ר' זעירא חייא בר בון בר תחליפא בשם ר' הושעיא פליגין בשהפליגו לעצמן לענינים אחרים אבל אם היו עסוקין באותו הענין גט הוא.
ולפי מה שפי', "עסוקין באותו ענין" דקאמר שמואל אין פירושו כ"עסוקין באותו ענין" דקתני בדר' - דההוא דר' דעסוקין באותו ענין ממש וההוא דשמואל אפילו בשנסתלקו מענין לענין ובאותו ענין, ולאפוקי שנסתלקו לענין אחר שלא מאותו ענין. ויש לנו הרבה בתלמוד לשון אחד מתפרש לשני משמעיות.
ומיהו לפי מה שפירשתי קשה קצת למה סדרו מה שאמר שמואל הלכה כר' יוסי בתר "כתנאי" אחר שאין התנאים על דברי שמואל. והוה ליה לסדורי כל דברי שמואל במקום אחד - אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואמר רב הונא אמר שמואל והוא שעסוקין באותו ענין.
והרב אלפסי לא הזכיר הני תנאי כלל ולא פסק בעסוקין מענין לענין באותו ענין כלום.
אלא הכי קאמר האומר חרופתי ביהודה מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה חרופה ושמעינן מהכא שקדושין שנאמרו בכל לשון שמשמעותו באותו מקום לשון קדושין הוה קדושין אף על פי שאינו לשון תורה ואומר ללעוזות בלע"ז וערבית לערבים ויונית ליונים:
ופסק הרמב"ם ז"ל שהאומר חרופתו בכל מקום מקודשת. וטעם דבריו משום דהאי תנא דקתני דלא הויא מקודשת אלא ביהודה משום דנחרפת דקרא אינה לשון קדושין דבשפחה כנענית הכתוב מדבר. ואנן קיי"ל דבשפחה חציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר דשייכי בה צד קידושין והוי נחרפת לישנא דקידושין:
במאי עסקינן אילימא כשאין מדבר עמה על עסקי קדושין כו' עיקר הפירוש בזה דלא קיימינן אלא אהנהו לישני דמבעיא לן אבל בהנהו לישני דתניא בברייתא בהדיא דהוי' מקודש' לא קא מבעיא להו דלידדהו לישני דמוכחי לקדושין אינון ופשיט' מילת' דכל שהיה מדבר עמה על עסקי קידושיה מקודשת דלקדושין משמע ולא למלאכה. מיהו היינו לדידהו אבל השתא לדידן דלא בקיאין נשי בלישנ' דהני ואינם יודעות לספר בלשון הקודש כל היכא שאין מדבר עמה על עסקי קידושי' ואמר לה אפילו מהנהו לישני דתניא בהו מקודשת לא חיישינן לה דאיהי לא ידעה מאי קאמר אבל במדבר עמה על עסקי קידושיה הא ידעה דלקדושין קאמר לה וכיון דהוו לישנא דקידושין הרי זו מקודשת גמורה ובאומר הרי את מקודשת לי הרי זה לשון ברור ומובהק וחזק' הוא דידעה ואפילו בשאין מדבר עמה על עסקי קידושיה חוששין לה שידע' והויא מקודשת וזו שטת גדולי רז"ל. והיא הנכונה בעיני:
והא דקאמרינן מנא ידעה מאי קאמר לה אקידושין קיימין דבעינן דעתה דהוא עיקר סוגיין וגיטין אגב ריהטא דמתניתא דלקמן נקטינן לה דבגיט' לא בעינן דעת' כלל כדתנן במסכת גיטין העיד רבי יוחנן בן גודגד' על החרש' שהשיא' אביה שמתגרשת ואע"ג דלית לה דעת כלל ואמרינן עלה בגמרא מעדותו של ר"י בן גודגדה נלמד אמר לעדי' ראו גט זה שאני נותן לאשתי וחזר ואמר כנסי שטר חוב זה הרי זה גט אלמא לא בעינן דעתה כלל מיהו דעת' בעינן שיהא הוכחה בדבריו או במעשיו שנותן לה גט זה לגירושין ואע"ג דלא אמר לדידה כגון זו שאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי א"נ שיהא מדבר עמה על עסקי גיטה כי הא דרבי יוסי וכדתניא בתוספתא הוליך אשתו אצל הסופר ונתן לה גט ולא פריש אם היה מדבר עמה על עיסקי גיטה מגורש' ואם לאו אינ' מגורש' מיהו אם מדבר עמה על עסקי גיט' ואח"כ אמר כנסי שטר חוב זה בטולי בטלה לדבורא קמא ואין דעתו לגירושין ואינה מגורשת עד שיאמר לעדים ראו גט זה דהשת' אמרינן אם אית' דבטלי' לעדים הוה אמר ומשום כסיפא הוא דקאמר אבל בשלא קאמר כן לעדים אלא שנתן לה ואמר לה כנסי שטר חוב זה ודאי בטוליה בטלה וה"ה דאע"ג שהיה מדבר עמה על עסקי גיטא ונתן לה סתם ולא אמר כלום דאי לא עבד לה נתינה גמורה דלא מהני והשתא היינו הא דתנן מצאת' מאחוריו קורא' והרי הוא גיטה אינה גט עד שיאמר לה הא גיטיך ואוקימנא דאעיק לה חרצה וההיא במדבר עמה על עסקי גיטה הוא דאי לא פשיטא וכבר הרוחתי בדינין אלו התם בדוכתה בס"ד מפי רבינו ז"ל:
הא דאמרינן א"ל רב יימר לרב אשי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן אפילו לא שמיע ליה הא דרב הונא אמר שמואל פירש"י ז"ל מי שכיחא הא או לא שכיח' הא שיהא אדם נותן גט או קדושין לאשה ואינו מפרש. וי"מ לא יהא לו עסק עמהן לדבר עם שום אשה פנוייה בעסקי קידושי ולא עם אשתו בעסקי גירושין שמא יטעה בדבר ויקדש אותה והוא אינו מכוון וכן הוא בספר המצות ופרש"י ז"ל עיקר ונכון:
מהדורות תנינא, תליתאה ורביעאה:
מתוך: תוספות רי"ד/קידושין/פרק א (עריכה)
אי דיהיב לה ושתיק הכי נמי כולי' וכך יש לומר נמי בנתן הוא ואמרה היא דלא מיבעיא נשאין מדבר עמה על עסקי קידושיה אלא אפילו במדברי עמה נמי אי הוה יהיב לה ולא אמר כלום לא הוא ולא היא הוי קידושין גמורין השתא דאמרה היא אינן קדושין גמורין דנראין הדברים שבדיבור האשה גמור הקדושין ואנן בעינן שיגמרו בדבור האיש. וכן בגירושין אמר לה הרי את משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם הרי זו מגורשת כל הלשונות הללו וכן הרי את לעצמך אין צריך לאומרם הבלע בפה אלא האי אמר הכין פירושא אמר לכתוב בגט כך שאם בגט לא היה כתוב אינו מועיל דיבורו שאמר לה כלום דבספר מתגרשת או בדברים וכיון שבגט הוא כתב זה הלשון אין צריך לומר לה בפה אלא הרי זה גיטך ותו לא כדתנן בכמה מתניתין ומתנייתא ולא דמיא גט לקדושין דגט הלשון כתוב בתוכו והלכך אין צריך לומר לה בפה אלא הרי זה גיטך ואם לא היה כתוב בתוכו ואמר לה בפה אינו כלום דספר בעינן. אבל בקידושין הכסף שהוא נותן לה אינו כתוב בו שום דבר הילכך צריך שיאמר לה בפה הרי את מקודשת לי. ואם אמר לה הרי זה קידושיך אינו כלום כיון שאין כתוב בו דבר דקדושין הוא לשון הקדש ומה דיבור הוא זה דאמר לה זה יהיה ההקדש שלך הלכך צריך שיאמר הרי את מקודשת לי בזה. אך אם קידשה בשטר וכתב בתוכו הרי את מקודשת לי אמר לה בפה הרי זה קידושיך כמו הרי זה גיטיך:
מתוך: תוספות ר"י הזקן/קידושין/פרק א (עריכה)
הרי את אשתי שקדשה בכסף ואמר לה כך והיא מכרת ומבינה כוונת הלשון דאי לאו מבינה לאו כלום הוא. אי נמי שהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה שאע"פ שאינה מבינה הרי נתרצית ואע"פ שלא אמר לה כלום דיו:
ואם קדשה בשטר מיירי שכתב לה כך. מיוחדת לשון והיו לבשר אחד. מיועדת [לשון] אשר לא יעדה עזרתי נגדתי לשון אעשה לו עזר כנגדו. צלעתי סגורתי תחתי ויבן את הצלע ויסגור בשר תחתינה עצורתי כלומר נאספת עמי בבית ולא מצינן למימר לשון אשה עצורה לנו דההוא ר"ל מנועה ממנו. תפושתי לשון לא נתפשה או ר"ל נתפסת עמי בבית:
כי יקח אלמא לשון קדושין ואידך תבעי והוי ספק מקודשת חרופה אלמא לשון ארוסין הוא א):
רובא דעלמא הוו קדושין. אף במיעוט אם אינו שם לשון קדושין שהרי אף אם אומרת שדעתה שהלשון אמר לה לשם קדושין הם העדים אינם מבינים הלשון והוו להו כמקדש בלא עדים שהרי אין הדבר ברור לעדים מצד מה שראו ושמעו אלא מצד מה שהם אומרים שכוונו לקדושין. אלא ה"ק הכי עביד מימרא חלוטה וקתני קודשת כאילו הויא מקודשת ברוב העולם שמבינים הלשון:
[יהודה] ועוד לקרא הואיל וסבירא לך דבקרא לשון קדושין [הוא] מה לנו להביא סיוע מלשון יהודה אלא ודאי סבירא ליה דקרא לאו קדושין הוא דלשון יחוד בעלמא דבשפחה כנענית הכתוב מדבר שאין קדושין תופסין בה אלא ביהודה קאמר דהואיל ובלשונם הוא לשון קדושין מקודשת הואיל ומכרת שלשם קדושין אמר לה כך הילכך זאת פשיטא אליבא דר' ישמעאל דסבירא ליה הכי בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה ואנן קי"ל כתנא דפליג עליה התם דבחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר כמו דאיתא בפרק השולח ולדידיה נחרפת לשון קדושין הלכך האומר חרופתי בכל מקום מקודשת דקי"ל כוותיה כמו שביארנו בהשולח וכ"כ הר"ם:
במאי עסקינן בהני לישני דמבעיא ליה:
מנא ידעה פירוש אפי' לשון ההוא לשון קדושין הוא היכי מקדשה והלא אינה בקיאה בלשון והואיל ולא דבר עמה להתקדש לו ואינה מבינה ענין הדברים לא נתרצית להתקדש לו:
הכי נמי דהוו קדושי דתנן היה מדבר עמה על עסקי קדושיה ונתן לה ולא פירש דיו:
למלאכה משתמעי ואע"פ ששניהם מודים שלקדושין נתכוונו אינן קדושין שהרי העדים לא נתברר להם אמתת הלשון בעת ששמעו ונמצא שאין הדבר תלוי במה שראו העדים ומסתברא אם תחלה אמרו לעדים הרי אני נותן לה לשם קדושין בזה הלשון והיא תאמר שתבין שהלשון לשם קדושין דודאי הוו קדושין שבשעה ששמעו העדים הלשון [נתברר להם] שהן קדושין דלא שייך הכא למימר בטלה דעתם אצל כל אדם כדאמרי' בשבת דאנשי הוצל שמוציאים משוי על ראשם אם עשו בשבת פטור דבטלה דעתן אצל כל אדם דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל קדושין בכל לשון שתכיר ותבין שהוא לשון קדושין ויבינו השומעים גם כן כשנתקדשה מקודשת דהא חרופתי ביהודה הואיל וביהודה הוי לשון קדושין הויא מקודשת ביהודה. ומסתברא דהא דאיסתפקא לן בהני לישני אי לקידושין משתמעי הטעם מפני שהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה אבל אם לא היה מדבר עמה על עסקי קדושיה ודאי למלאכה משתמעי ואפי' ששניהם מודים שלקדושין נתכונו אין כאן עדים כלל אבל בלישני דלעיל שהם לשון קדושין אפי' לא דיבר עמה על עסקי קדושין אם היא מודה שהבינה הלשון מקודשת שהרי הבינה הלשון ונתרצית והלשון היא לקדושין ויש כאן עדים וכ"נ דעת הר"ם שכתב פ"ג דאין חוששין למלות אלו וכן לאיזה מלות חוששין אם לא היה מדבר עמה על עסקי קידושיה אלא ודאי שזה החילוק בין מלות אלו ומלשון שהם לשון קדושין:
גופא היה מדבר עמה במסכת מעשר שני פ"ד תנינא לה גבי גט נמי אע"ג דלא בעינן דעתה דידה צריך שיגלה דעתה שנותנו לה בתורת כריתות ומדרבנן (נמי) [כמו] שכתבנו בגיטין פרק הזורק. באותו ענין שתכף שאמרה הן כלומר שרוצה להתקדש לו נתן לה הכסף:
באותו ענין. כלומר מענין הקדושין לענין אחר והוא מאותו ענין שאמר לה תרצי להתקדש לי ואמרה הן ואמר כמה צריכה את לפרנסה כמה יש לך נדוניא כלומר מי שכיחא האי מילתא שיהא אדם מקדש או מגרש ואינו מפרש או לא שכיחא ובעוד שהיו עסוקים באלו הדברים נתן לה הכסף והלכתא כרבי מחברו ולא הוו קדושי:
בטיב גיטין בהלכותיהן לא יהא לו עסק להיות דיין בדבר שמא יתיר ערוה וזהו עיוות שאינו חוזר לתיקון:
דרב יהודה אמר שמואל והוא שעסוקים באותו ענין דוקא ד):
אמר לאשתו בכתב שכתב לה כן אבל בדבור אינה מתגרשת:
בת חורין לא אמר כלום דבת חורין היא כשהיא תחתיו ג"כ:
הרי את מותרת לא אמר כלום שהרי אסורה היא ולא שייך לשון התר בשחרורה שהשחרור אינה מתירה עד שתטבול:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה