שולחן ערוך אבן העזר כז ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · כז · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אמר לה הרי את אשתי הרי את זקוקתי הרי את קנויה לי הרי את ארוסתי הרי את שלי הרי את ברשותי הרי את לקוחתי מקודשת:
- הגה אם הבינה דבריו או שדברו תחלה מעסקי קידושין (הר״ן והמ״מ) אבל האיש אינו נאמן לומר שלא כיון לשם קדושין (ב״י בשם הרא״ש) :
מפרשים
חלקת מחוקק
(ב) אמר לה הרי את אשתי הרי את זקוקתי וכו' אמר לה הרי את מיועדת לי הרי את מיוחדת לי עזרתי וכו': ל' הגמרא קדושין דף ו' ע"א ת"ר הרי את אשתי הרי את ארוסתי וכו' מקודשת אבעיא להו מיוחדת לי מהו מיועדת לי עזרתי נגדתי עצורתי צלעתי סגורתי תחתי תפושתי לקוחתי מהו פשוט מהא דתניא האומר לקוחתי הרי זו מקודשת משום שנאמר כי יקח איש אשה ובעיא להו חרופתי מהו וכו' ותו פריך במאי עסקינן (ופרש"י בהנך לישני דקא מבעי' לן אי הוי קדושין או לא) אלימא כשאין מדבר עמה על עסקי קדושי' מנא ידעה מאי קאמר לה שתרצ' להתקדש לו אלא במדבר עמה על עסקי קדושין אף ע"ג דלא אמר לה נמי לעולם דמדבר עמה על עסקי קדושין ואי דיהיב לה ושתק ה"נ דמקודשת הב"ע דיהיב לה ואמר לה בהני לישנא דלעיל והכי קמבעיא ליה הני לישנא לקדושי קאמר להו או דלמ' למלאכה קאמר להו פרש"י אם לשון קידושין הן נתקדשה ואם לשון לבא לעשות מלאכתו הם הרי גילה בדעתו שאינו חפץ לקדשה עכשיו):
(ג) אם הבינה דבריו: כבר כתבתי לפני זה אם אומר' שלא הבינה דנאמנ' רק שדעת ר' ירוחם צ"ע:
(ד) אבל באיש אינו נאמן לומר: מלשון הרא"ש מקור דין זה משמע דוקא על הני לישני דבריר' לן שהן לשון קידושין אינו נאמן לומר שלא כיון לקדושין אבל לישני דמספקא לן נאמן לפרש דבריו שלא כיון רק למלאכה וכשם שהיא נאמנת לומר על לשונות ודאית שלא הבינ' דבריו כך נאמן הוא לפרש הספיקות:
בית שמואל
(ז) אבל האיש א"נ: כתב הב"י דלמד הטור זאת מדברי הרא"ש שכתב הני לשונו' דברירא לן לאו כל כמיני' לומר לא הוה ידענא והבין דהרא"ש קאי על האיש המקדש הוא אינו נאמן דלא היה מבין ודוק' מה שברור לנו שהוא ל' קידושין אינו נאמן לומר דלא היה מבין אבל מה שמסופק לנו אם היא לשון קידושין נאמן לומר דלא היה מבין מיהו פירושו אין מוכרח ומהרי"ט מפרש דברי הרא"ש בע"א:
ט"ז - טורי זהב
אם הבינה דבריו לא בא ללמד לאפוקי אם בודאי לא הבינה דזה ודאי אפי' באומר הרי את מקודשת לי לא מהימנ' אלא דקמ"ל דבאומר מקודשת מחזקינן לה במבינה בסתמ' ולא כל כמינה לומר שלא הבינ' אבל בלשונות אלו הנזכרים בסעיף זה צריך שיהיה ידו שהיא מבינה או שדברו תחלה כו' וע"כ נראה שדבר זה לא קאי על מה שנזכר הרי את אשתי דזה ודאי הוי כמו את מקודשת ואפי' עדיף ממנו וכן בר"ן שמשם הוא דין זה כתוב בו כגון לקוחתי או קנוי' לי ושאר לישנא כו' הרי דלא נקיט את אשתי הנזכר בתחלה ונקט מאי דבתרי' אלא להורות דלא קאי אלא אשאר לשונות שאינם פשוטים כ"כ אלא לנו הוא פשוט כנ"ל:
אבל האיש אינו נאמן תמוה מאד מה חילוק יש בין איש לאשה וזכרו מדברי ב"י בפירושו להרא"ש וכבר (ביאור) (צ"ל בארנו) בסמוך שאין חילוק ביניהם באמת ע"ש:
באר היטב
(ז) דבריו: אם אומרת שלא הבינה נאמנת ח"מ וע' סק"ה מ"ש בשם רי"ו וב"ח דהוי ס"ק.
(ח) נאמן: הב"י למד זה מדברי הרא"ש שכתב הני לשונות דבריר' לן לאו כל כמיניה לומר לא הוי ידענ' וכו' דקאי על האיש מקדש הוא אינו נאמן ע"ש. משמע דוק' על הני לישנ' דברירא שהוא לשון קדושין נאמן לומר דלא היה מבין אבל מה שמסופק לנו אם הוא ל' קדושין נאמן לומר דשלא היה מבין ח"מ ב"ש. מיהו פירושו אינו מוכרח ומהרי"ט בחידושיו על קידושין מפרש דברי הרא"ש בע"א.