שולחן ערוך אבן העזר כז ג

אמר לה הרי את מיועדת לי מיוחדת לי עזרתי נגדתי צלעתי סגורתי תחתי עצורתי תפוסתי הרי זו מקודשת בספק: הגה וה״ה אם אמר הרי את חרופתי אבל אמר לה הרי את נשואתי י״א שאינו כלום

והוא שהיה מדבר עמה תחלה על עסקי קידושין אבל אם אינו מדבר עמה על עסקי קידושין אין חוששין למלות אלו:

הגה מי שאמר לאשה שנותן לה בשביל אהבה וחבה חוששין לקדושין כי שמא אמר שנותן לה שיהיה אהבה וחבה ביניהם והוי כאלו אמר לה מיועדת לי או מיוחדת לי (תשו׳ מיי׳ סוף אישות) י״א דאע״ג דלשונות אלו לא מהני אם לא דבר עמה מעסקי קדושין מ״מ אם היא אומרת שקבלה לשם קידושין הוי ספק קדושין (הר״ן) ואפי׳ נתן לה בשתיקה ולא דבר כלום והיא והוא אומרים שכוונו לשם קדושין הוי קדושין (במרדכי פ׳ האיש מקדש ותשו׳ מהור״ם) ובמקום דלא הוי קדושין אפי׳ אם חוזר אח״כ ואמר לה הרי את מקודשת לי צריך לחזור ולטול הכסף ממנה וליתן לה בתורת קדושין (המ״מ בשם הרשב״א) :

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(ה) הרי את נשואתי: (הרב הוציא דין זה מתשוב' הרשב"א הביאו הב"י סי' זה ריש ס"ק ג' וסיים הרשב"א בטעמא שאלו אומר הרי את נשואתי לא שמענו שתהא מקודשת דלא תקרא נשואה עד שתבעל או עד שתכנס לחופה עכ"ל) ומשמע מדברי הרב בהגה דאפילו אם היה מדבר עמה על עסקי קדושיה אפ"ה אינו כלום אבל בגמרא בקדושין דף ו' ע"א משמע דאלו הני לישני הרי את מיועדת ומיוחדת וכו' לא הוי משמע למלאכה פשיט' דהוי מהני דהא אפי' לא אמר כלום מהני דאל"כ למה אמר דהני לישני משמע למלאכ' ולכך לא מהני ולמה לא אמר צלעתי תחתי סגורתי טפי משמע ל' נשואין ויחוד מל' קדושין ולכן לא מהני אפילו לא הוי ל' מלאכה אלא ש"מ כל שמדברים בעסק קדושין וצרכי זיווג ואח"כ אמר הרי את נשואתי פשיטא דמהני לא יהא לא אמר כלום ובכלל נשואין קדושין ולא מבעיא ליה אלא בהני לישנא דמלאכה נמי משמע וא"כ גילה אדעתו שחזר מדבריו עכשיו ואינו חפץ לקדשה והרשב"א בתשובה הנ"ל לא מיירי אלא באינו מדבר על עסקי קדושין וע"ז קאמר דאין לשון נשואתי כמו הרי את אשתי ומאחר דאלו נתן לה בשתיקה לא מהני גם ל' זה שאינו מורה על קדושין לא מהני היכא דאינו מדבר עמה בתחילה על עסקי קידושין ועיין בב"ח:

(ו) אין חוששין למלות אלו: משום דלא ידעה מאי קאמר ואם אומר' דידעה ולשם קדושין קבלה יתבאר בסמוך:

(ז) כאלו אמר לה מיועדת לי או מיוחדת לי: כלומר דלשון שאמר בשביל אהבה וחבה הוי כאלו אמר ע"מ שתהיה אהבה וחבה בינינו ותהיה אהבתי ולא גרע האי לשנא ממיוחד' לי ממיועד' לי וא"כ אהובתי נמי איכא לספוקי ואם היה דעת שניהם לקידושין צריכה גט:

(ח) מ"מ אם היא אומרת שקבלה לשם קדושין וכו': מלשון זה משמע דהוא אינו נאמן לומר שלא כוון לשם קדושין וכמו שחלק הב"י לדעת הרא"ש סי' זה ס"ק ג' ומיהו מלשון הר"ן דכ' אין ה"נ דהוה מצי לאוקמי בידעה מאי קאמר לה וכו' משמע דהוא טוען דלשם קידושין נתן לה והיא הבינה כוונתו אבל כל שאומר שמעולם לא כוון לקדושין ודאי נאמן:

(ט) ואפילו נתן לה בשתיקה: מפשט הלשון משמע דהוי ודאי קדושין ועדיף נתן לה בשתיקה מדיבור הני לישנא דמבעי לה בגמרא ומ"מ דין זה צ"ע איך יעלה על הדעת דנתן בשתיקה הוו ודאי קדושין והיכא דנתן הוא ואמרה היא הוו ספק קדושין וכי בשביל אמירת' גרע וגם הרב מהר"ם בתשובה אינו בא להכריח רק להצריכה גט לא שיהיו קדושין ודאין ועוד דאפילו ספק קדושין לא הוו כל שלא דיבר כלום לא הוא ולא היא דא"כ למה אמר נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוי הא אפילו נתן הוא ושתקה היא ספיקא הוי ובשביל אמירתה לא גרע אף על פי שיש ליישב בדוחק אינו נראה כלל והמעיין בתשובת מהר"ם יראה ששם היה המעשה שדברו בתחלה מעסקי הקדושין רק דמיירי שהם לבדם יודעים שנתרצו ולא העדים ואמר לה בשעת נתינה לשם אהבה וחבה ושניהם כוונו לשם קדושין וע"ז כ' אפילו לא דיבר עמה כלל דהרשות בידם לפרש הלשון אל כוונתם כמו שאמר פת סתם וגמר בלבו להוציא פת חטים דאזלינן בתר מחשבתו ועיין בב"ח אבל אם נתן בשתיק' ולא אמר כלום אינו עולה על הדעת דדברי' שבלב לא הוו דברים ואפילו לא אמר לי (כדבסמוך סעיף ד') הוויין ידים שאין מוכיחות ולא הוי קדושין מכ"ש אם לא אמר כלום:

(י) צריך לחזור וליטול הכסף: לפי דברי הרב שפסק לפני זה דנתן בשתיקה מהני צריך לפרש דהכא מיירי שהוא נתן לשם קדושין בשתיקה והיא לא נתכוונה בשעת קבלה רק לשם מתנה אעפ"י שאמר לה אח"כ הרי את מקודשת צריך לחזור ולטול דצריכה היא לידע בשעת קבלת הכסף שנותן לה לשם קדושין ולא לשם סבלונות ומתנה אבל אם היא קבלה לשם פקדון ודאי די בזה שיאמר הרי את מקודשת לי בפקדון שיש בידך כמבואר בסי' שאחר זה וכבר כתבתי אף אם כיונו שניהם לשם קידושין כל שלא דברו תחלה מעסקי קדושין אין בכוונתם כלום וע"כ צריך לחזור וליטלו הימנה:

בית שמואל

עריכה

(ח) הרי את נשואתי וכו': כתב בתשו' רשב"א אם אמר הרי את נשואתי לא הוי כהרי את אשתי מיהו י"ל דמ"מ ספק קדושין הוא ומ"ש דלא הוי כהרי את אשתי היינו דלא הוי קדושין ודאי ויש לדמו' לאומר אהבה וחיבה כמ"ש בסמוך וכ"כ בט"ז, וכל זה לא איירי אלא כשלא היה מדבר עמה מעסקי קדושין אבל אם היה מדבר עמה מעסקי קדושין היא מקודשת בודאי וכ"כ בחדושי מהרי"ט ובבדק הבית דעד כאן לא קמבעיא בש"ס אלא בלשונות דיש לפרש למלאכ' או לשאר דבר קאמר אבל נשואתי דלא משמע לשום משמעות אחר א"כ אם היה מדבר עמה מעסקי קדושין היא מקודש' בודאי וכ"כ בח"מ ולא כמשמעות הג"ה זו:

(ט) והוא שהיה מדבר עמה וכו': ואם הוא אמר בהני לשונות דלא היה כוונתו לשם קידושין י"ל דנאמן ואפילו לדעת הב"י דס"ל הבעל אינו נאמן לומר שלא היה מבין שהוא לשון קידושין כמ"ש בסמוך י"ל שאני אלו לשונות דמספקא בש"ס אם הם לשון קידושין י"ל דהוא נאמן לו' שלא היה כוונתו לשם קידושין וכ"כ בח"מ:

(י) בשביל אהבה וחבה וכו': כלומר לשון שאמר בשביל אהבה וחבה הוי כאלו אמר ע"מ שתהי' אהבה וחבה בינינו ולא גרע מאומר מיוחדת לי ואם היה דעת שניהם לשם קידושין צריכ' גט כ"כ המרדכי, ונראה דכוונתו אפילו אם היה מדבר עמה מעסקי קידושין אף על גב דאינו משמעות למלאכה מ"מ כיון שאמר בשביל אהבה ולא אמר שתהא אהבה ביניהם הוי כאלו אמר שהוא נותן לה בשביל אהבה שכבר ביניהם מ"ה לא הוי אלא ספק קידושין אפילו אם היה מדבר עמה מעסקי קידושין ול"ד לאומר הרי את נשואתי שכתבתי בסמוך אם היה מדבר עמה מעסקי קידושין דהיא מקודשת בוודאי:

(יא) וי"א דאע"ג וכו': כ"כ הר"ן מיהו מהרמב"ם והרא"ש משמע דפליגי על הר"ן וס"ל בהני לשונות ליתא אפילו ספק קידושין כשלא היו עסוקים בענייני קדושין אפילו נתכוונו לשם קידושין וכ"כ רי"ו להדיא וכ"כ בחדושי מהרי"ט ולכאורה נראה מש"ס דלא כהר"ן דלא אפילו בלשונות דבריר' לן שהן לשון קידושין מ"מ בעינן דהיא מבינה שהוא לשון קידושין או שהיו מדברים מעסקי קידושין כמ"ש הר"ן ושאר פוסקים א"כ למה הקשה בש"ס על הלשונות אשר קמבעיא בש"ס אם הם ל' קדושין או לאו במאי עסקינן אלימא כשלא היו מדברים מעסקי קידושין מנא ידעה ת"ל אפילו בלשונות אשר הם בוודאי לשון קדושין נמי קשה קושיא זו במאי עסקינן אלא ע"כ צ"ל שם לק"מ משום די"ל דאיירי דהיא מבינה שהוא לשון קידושין אבל בהני לשונו' לא מהני אפילו אם היא מבינה וכן משמע מהטור ובאלו לשונות אשר אנן מסופקים אם הם ל' קידושין והיו עסוקים בעסקי קידושין ושניהם אומרים דהיה כוונתם לשם קידושין כתב דהוי ספק קידושין כיון דמספקא לן ה"ה דהעדים מסופקי' והוי כאלו לא היה עדים בדבר:

(יב) ואפי' נתן לה בשתיקה: כ"כ המ' ס"פ האיש מקדש אבל לא משמע מדברי שאר הפוסקים ועיין תשו' רשב"א סי' תשע"ד ובריטב"א שהבי' הב"י בסי' מ"ה ובמגי' ובתשו' מהרשד"מ סי' ל"ד וכבר האריך בזה בח"מ מיהו אם היה כבר ריצוי ביניהם ונתן לה אח"כ בשתיק' יש לדמו' לסבלונו' כמ"ש בסי' מ"ה לשיט' רש"י דחוששין בסבלונות שנותן לשם קידושין אף על גב דאינו מדבר עמה כלום וכ"כ במ' שם:

(יג) צריך לחזור וליטול הכסף: לקמן בה' גיטין מבואר שנתן לה הגט ולא היה נתינה כשר א"צ לחזור וליטול ממנה הגט וליתן לה מחדש אלא אומר לה הרי זה גיטך אא"כ כשהיתה מגורשת קצת מהנתינה הראשונ' אז צריך ליטול ממנה וליתן לה אבל אם לא היתה מגורשת כלל מחמת נתינה הראשונ' א"צ ליטול ממנה וקשה למה צריך כאן ליטול ממנה הקדושין הלא בנתינה הראשונה לא היתה מקודשת כלל וכן מבואר לקמן בסי' ל' /ל"א/ כמ"ש שם בשם הרשב"א אם לא שמו הקדושין א"צ ליטול ממנה וצ"ע ט"ז:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

הרי את נשואתי כו' הטעם ברשב"א שאלו אומר הרי את נשואתי לא שמענו שתה' מקודשת דלא תקר' נשוא' עד שתבעל או שתכנס לחופה עכ"ל וא"ל מ"ש ממ"ש אח"כ בשביל אהבה וחיבה כו' דהיינו בשביל שיהיה אהבה וחיבה אח"כ ה"נ נימצא שתהיה אח"כ נשיאתו דהתם אין סותר הל' את הכוונ' דגם הל' מורה ע"ז שאחר קבלת הקידושין מתחיל האהבה ביניהם משא"כ כאן סותר הל' את הכונה שאומר שבקבלת הקידושין תהיה נשוא' וזה אינו אלא הנשואין הוא מעשה אחר לגמרי וע"כ אין כאן קידושין כלל אלא דק"ל מ"ש ממיוחדת לי דהוא לשון קידושין ופירש"י משום דכתיב וה"ו לבשר אחד וזה לא שייך אלא לאחר נישואין ואפ"ה מהני כיון דעתו לבא לידי כך ולא אמרי' שהלשון שלו סותר הכונה שלי דהלשון משמע ספק קידושין אלא היא נעשית מיוחדת ה"נ בנשואתי וצ"ע ונראה דאין זה ודאי לשון שאין קידושין אלא ספק וכן זכר מו"ח ז"ל שיש לפרש דברי רשב"א בלשון קידושי ספק:

נתן לה בשתיק' כו' קידושין נ"ל פשוט דחסרון יש כאן וצ"ל ספק קידושין כיון דבעיקר הקידושין אין בהם עדות דהא לא יוכלו להעיד כאן על המחשבה ואנן בעי' בקידושין שני עדים דאין דבר שבערוה פחות משנים אלא ודאי דספק קידושין קאמר וכן משמע בהדיא במרדכי ס"פ האיש מקדש דאמר שם קידושין מיהו הוה וצריכא גט משמע לחומרא דוקא אבל אם קבלה קידושין מאחר ודאי צריכה גט ג"כ ממנו אלא דמ"מ יש לי מקום עיון בדברי המרדכי אלו דכתב שם בשם תשובת מהר"מ וב"י מביאו וז"ל או אפילו לא דיבר עמה כלל כ"א בשעה שנתן לה היה בלבו לשם קידושין ואם היא קבלתה לשם קידושין קידושין מיהו הוה וצריכה גט ואע"ג דאמרי' פ' האיש מקדש ובכולן אעפ"י שאמרה בלבה היה להתקדש לו אינה מקודשת דדברים שבלב אינן דברים שאני התם כיון דאתני לאו כל כמינה לעקר תנאו אבל כאן לא גרע מגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם דאזלי' בתר מחשבתו ואינו אסור רק החטים ואע"ג דגבי ההוא גברי דזבין לנכסי' אדעתיה למיסק לא"י לא אמרי' הכי שאני התם דאזלי' בתר דעתיה דלוקח ועוד נ"ל כיון שאמר אני נותן לך בשביל אהבה וחיבה כו' עכ"ל ותמיה רבת' לי במ"ש שאני התם דאתני כו' דהא בפ' האיש מקדש שם דף נ' איתא מנא לי' לרבא דדברים שבלב אינן דברים אמר אביי מהכא אעפ"י שאמרה בלבי ה"ל להתקדש כו' ופרכי' ודלמא שאני התם דכיון דאתני לאו כל כמינה למעקר תנאה נמצ' דמ"ש רבא דדברים שבלב אינן דברים היינו אפילו במקום דלא עקר תנאו וא"כ ילפי' מרב' דבכ"מ דברים שבלב אינן דברים ולו ק' טוב' דמבואר שם אח"כ דיליף לה מאומר לשלוחו הבא לו מחולין אעפ"י שאמר ב"ה לא היה בלבי אלא ע"ז מעל כו' והיינו משום דדברים שבלב אינן דברים ושם לא הוה תנאי דאעפ"י שאמר לו הבא לי מן החולין לא נתמעט בזה שלא יביא ממקום אחר כדאמרי' בהמפקי' דף מ"ב אמר ליה מהאי תירמי ומהאי לא תירמי וא"כ ראינו שדברי רבא שאמר דברים שבלב אינן דברים היינו אפילו במקום שאינו עוקר תנאי ולא שייך בתר אומדן דעתו דלוקח כדרחי בתשובת מהר"ם הא גם תמוה מאד מ"ש בתשובה הנ"ל דהכ' לא גרע מחשב בפת חטין והוציא פת סתם דודאי גרע כאן דהתם עכ"פ יש דיבור שגורם לו האיסור דהיינו שהוציא פת סתם אלא שיש במשמע כל פת אלא שמחמת מחשבה שלו אנו מפורשים הדיבור שעל חטין דוקא קאמר נמצא שלא אזלי' בתר מחשבה אלא לענין פירש על הדיבור של איסור משא"כ בקידושין שאין כאן דיבור כלל אלא נתינת הטבעת ואין בזה שום קידושין זולת המחשבה דלשם קידושין אלא מתנה בעלמא חשבי' ליה ועיקר הקידושין מחמת המחשבה זה ודאי אינו מועיל ותו תמוה לי מהא דפ"ק דקידושין דף ה' בברייתא דכיצ' בכס כו' דלתירוץ קמא דמתרץ דנתן הוא ואמרה היא לא הוי קידושין כלל בפשיט' וק' למה לא הוה עכ"פ ספק קידושין דמי גרע אמירתה משתיקת' ונתכוונ' דלקידושין מהני להר"מ הנ"ל ולמה לא מהני גם באמירתה ולתירוץ הב' דבנתן הוא ואמרה היא הוה ספק קידושין והיינו דוקא שעכ"פ אמרה היא דלשון קידושין אבל בלא אמרה כלל לא הוה קידושין מחמת המחשבה וא"כ ק' על מהר"מ דמהני שתיקה לדידה מצד המחשבה ותו ק' ממ"ש בפ"ק דף ו' אלימא כשאין מדבר עמה תחלה על עסקי קידושין מנא ידעה ולא משני כגון שהיא מודה שקבלה לשם קידושין וכן מבואר במ"מ פ"ג דאישות וז"ל ואם לא היו עסוקין כלל בזה ונתן לה כסף סתם אינה מקודשת ע"פ שהוא אומר לקדשה נתכונתי עכ"ל וזה מיירי אפילו אם גם היא נתכוונה לכך דאל"כ פשיט' דאינה מקודשת וידעתי כי איני כדאי להכריע אפילו על תלמידי מהר"מ ק"ו עליו מ"מ אני אומר שמהר"מ לא סמך כלל שם על הוראה אלא על מ"ש אח"כ ועו' נראה כיון שאמר באהבה בחבה שיש בזה לשון קידושין ורמ"א שהעתיק רישא דמילתא דמהר"מ לא יצא ידי חובת הביאור אלא דכיון דיצא מפי מהר"מ בזה להחמיר מי ירום ראש להקל:

צריך לחזור וליטול כו' הכי איתא לענין גט בפ"ק דגיטין דף ה' המביא גט ולא אמר בפני נכתב כו' אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננה לה בפני שנים ויאמר כו' אלא דק"ל דבשלמא גבי גט צריך שיאמר בשעת נתינה דוקא ולא מהני אם היה הגט כבר בידה דרך פקדון ע"כ אין תקנה אלא בחוזר ונוטל אבל גבי קידושין דמהני אם היה כסף כבר בפקדון בידה כמ"ש סי' כ"ח סעיף ו' באומר התקדשי לי בפקדון שבידך והיא אומרת כן א"כ ה"נ נימא כיון דקידושין הראשונים אינו כלום ה"ל הכסף עכ"פ בתורת פקדון בידה וצריכה להחזיר לו ואמאי לא מהני אם או' לה אח"כ תתקדש לי בכסף שנתתי לך קודם לזה והוא בידך והיא אומרת כן וצ"ע ועמ"ש סי' ל"א סעיף כ':

בתורת קידושין כו' הטעם בב"י בשם הריב"ש שכיון שנזכר שהוא הנותן לה בתורת קידושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדש' דלא שביק אינש מצוה דנפשיה ורמי עליה דחבריה ואפילו אם ידענו שהוא נעשה שליח לאחר אפ"ה אמרי' דלא שביק אינש מידי דרמי' עליו ואח"כ כתב ב"י בשם הר"י בר רב בשם הרב דוראן באו' קח טבעל זו קידושין לבתך שאינו כלום שאינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש עכ"ל ולכאורה משמע דכאן יש פלוגת' דלריב"ש גם בכאן מקודשת דודאי עביד מצוה רמיא עליה אלא דיש לחלק ביניהם דדוק' בההיא דריב"ש שאמר הריני נותן לך משמע שהוא הנותן והמקדש משא"כ בההי' בתריית' של אמר אלא קח לך ולא אמר ממני וא"כ כאן אם היה או' הרי היא לך בתורת קידושין לא הוה כאו' לי ובהגהה מרדכי סוף גיטין כתב מעשה בבחור א' היה מדבר עם אשה א' להלוות מעות על קתא א' ע"ש ואח"כ אמר לה תרצי להתקדש בו אם אתניהו לך התחילה (לשחק) וחזר ואמר לה הרי הוא לך לשם קידושין ממש בזה הל' אמר לה ולא אמר את מקודשת לי בזה הקת' והנה הי' נתן מודה להתירה כיון דלא אמר לי ופליאה היא מי גרע מאלו שתק ולא אמר לשם קידושין דמהני כיון שמדבר תחלה על עסקי קידושין כו' וה"נ הרי היה מדבר עמה ששאל לה כדלעיל עכ"ל ואח"כ כתב ועוד נ"ל שאפילו לא אמר בתחילה דבריו תרצי להתקדש בו נכון להחמיר כו' עכ"ל והיינו מטעם דיש פוסקים דידים שאין מוכיחות הויין ידים והיינו כיש מחמירין רמ"א לעיל בסמוך דאפילו לא אמר לי וכאן נמי אפילו אם לא אמר הריני נותנה לך אלא הרי לך בתורת קידושין יש להחמיר בקידושין אלו:

באר היטב

עריכה

(ט) כלום: דין זה מתשובת הרשב"א שהביא ב"י: וכתבו ח"מ וב"ש דהרשב"א לא איירי אלא כשלא היה מדבר עמה על עסקי קידושין אבל אם היה מדבר עמה מעסקי קידושין היא מקודשת בודאי ולא כמשמעות הגה זו ע"ש.

(י) עמה: ואם הוא אמר בהני לשונות דלא היה כוונתו לשם קידושין יש לומר דנאמן ואפילו לדעת ב"י דס"ל דבעל א"נ לומר שלא היה מבין שהוא לשון קידושין כמ"ש בסמוך. אבל בהני לשונות נאמן כמ"ש סק"ח.

(יא) מיוחדת לי: דברי רמ"א תמוהים מה שייך ענין מיועדת או מיוחדת לאהבה וחבה. ונראה שיש ט"ס וכצ"ל כי שמא אמר שנותן לה ע"מ שתהיה אהבה וחבה בינינו ותהיה אהובתי ולא גרע האי לישנ' מיועדת לי ומיוחדת לי וא"כ אהובתי נמי איכ' לספוקי היכא דהיה מדבר עמה מעסקי קידושין ואם היה דעת שניהם לקידושין צריכה גט בה"י ע' ח"מ ב"ש.

(יב) הוי ס"ק: כ"כ הר"ן וב"ש כתב מהגמ' נראה דלא כהר"ן ע"ש.

(יג) קידושין: עח"מ שחולק ע"ז. ועב"ש.

(יד) קידושין: עב"ש מה שהקשה בשם ט"ז. ועיין ברשד"ם חא"ה סי' נ"ד ובהר"י אדרבי סי' נ"ז ומהריב"ל ח"א וח"ג סי' י"ט והרש"ך ח"א סי' ט' ומהרי"ט ח"ב וחא"ה סי' מ"ג שקצת מהם פסקו דאינה מקודשת כלל. וקצת מהם כתבו שלא כתב הרשב"א אלא לומר שאינה מקודשת גמור עד שיחזור ויטול הכסף ויתננו לה אבל מ"מ לאפוקי מינה צריכה גט אפי' לא חזר ונטל הכסף ממנה אלא כל שאומר הוא הרי את מקודשת לי והיא אמרה הן צריכה גט מראשון ואם קדשה אחר קידושין תופסין בה עיין כנה"ג דף נ"ד ע"ב. מ"ש הרשב"א שאפי' חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי צריך ליטול הכסף. איירי אפי' כשחזר ואמר לה כו' תוכ"ד מהריב"ל ח"ג סי' י"ט ומהר"י מטראני ח"ב חא"ה סימן מ"ג.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}