בית שמואל על אבן העזר כז

►| בית שמואל • על שולחן ערוך אבן העזר כז |◄

סעיף א

(א) פרוטה:    לקמן סי' ל"א ס"ק ה' כתבתי דאין מקדשין לכתחילה במטבע וכתב הר"ן ריש קידושין ותו' והרשב"א אם קידש במחובר לקרקע הוי קידושין אף על גב אם קידש בשטר מחובר לא הוי קידושין משום דמקשינן הויה ליציאה מ"ה שטר מחובר פסול כמו גט מחובר אבל כסף לא שייך בגט לכן אם קידש בקרקע מקודשת גם י"ל שאני גט מחובר דפסול משום דמחוסר קציצה אבל קידושין קי"ל אפילו לא בא לידה מקודשת כמו תן לפלו' ועיין חידושי מהרי"ט:

(ב) שוה פרוטה:    כתבו תו' ריש קידושין דילפינן מעבד עברי דשוה כסף ככסף וכתב בחדושי הרב מוהר"ר יוסף מטראני אם התנה ע"מ שאתן כך זה ונתן שוה כסף בעל כרחה לא הוי נתינה הואיל שנתן שוה כסף ובעל כרחה וקשה הא כתב הרשב"א בתשובה והב"י הביאה ריש סימן קמ"ג אפילו למ"ד נתינה בע"כ הוי נתינה היינו הנותן יצא ידי הנתינ' אבל להמקבל לא הוי נתינה כי א"י לחייבו בע"כ כגון אם אמרה תן לי מנה ואקדש אני לך ונתן בע"כ לא הוי קידושין לפ"ז אפילו נתן כסף ולא שוה כסף לא הוי קידושין כיון דהיא לא נתרצה ואפשר שם איירי כשהיא מתנ' התנאי תן לי מנה אז אמרי' נתינה בע"כ לא הוי נתינה אבל כשהוא מתנה ע"מ שאתן לך אז אפילו בע"כ הוי נתינה דהא התנאי התנה הוא מיהו כתב אח"ז במהרי"ט אפילו בכה"ג לא הוי נתינה, ועיין סי' קמ"ג שם מבואר נתינה בע"כ ס"ל הרא"ש דהוי ספק גט, והרמב"ם ס"ל דפסול מדרבנן הוא ומסתמא גם בקדושין שייך פלוגתא זו, ולכאורה משמע מדברי הרא"ש פ' מ"ש דס"ל אפילו נתינה בע"כ ושוה כסף הוי ספק דהא כתב בסוגיא שם אם התנה שתתן איצטלה איצטלה דוקא קאמר ולא מעות בעד איצטלה וטעמ' הוא משום דאמרי' הבעל לצערה קמכוון וכתב הרא"ש אם התרצה ליקח מעות הוי נתינה ש"מ הסוגי' איירי בנתינה בע"כ ומ"מ אי לאו לצעור' קמכוון הוו נתינה ש"מ אפילו נתינה בע"כ ושוה כסף מהני מיהו למ"ש בסי' קמ"ג אין ראיה מהרא"ש ועיין תשו' מהר"א בן ששון סי' ס"ה ובחושן המשפט סי' רמ"א סעיף ז' ויש עוד להביא ראיה דנתינה בע"כ ושוה כסף הוי נתינה מעבד עברי אלא שם בחדושי הנ"ל דוחה ראיה זו וכ' שאני ע"ע דריב' התור' ולכאור' דבריו תמוהים דא"כ מנ"ל להש"ס ריש קידושין למילף מע"ע שוה כסף ככסף:

(ג) ואומר לה:    ואם אמר טלי קידושיך מע"ג קרקע הרי זה ספק קדושין תשובה רש"ך:

(ד) ה"א מקודשת לי:    כתבו תו' ריש קידושין דה"פ לי להיות לי מ"ה הרי את מקודשת לשון הקדש על כל האדם בשבילי וכאלו אמר הרי את מקודשת ואסור על כל העולם לי בשבילי:

(ה) שהיא תבין:    כן הוא לשון הטור משמע אפילו אם אמר הרי את מקודשת לי צריך לידע שהיא מבין שהוא ל' קדושין דלאו כל הנשים מביני' ל"ה וכן משמע בהר"ן ובמגיד וכ"כ ב"ח ולא כב"י מיהו נרא' הכל לפי הענין אם ידוע דאשה זו מבינה הוי קידושין ובשאר לשונות אם אמר' דלא הית' מבינ' הוי ספק קידושין דשמא משקרת וכ"כ רי"ו וב"ח ומ"ש הרא"ש הני לשונות דבריר' לן דהוי לשון קידושין לאו כל כמיני' לומר לא הוה ידענא יש לפרש דבריו אינה נאמנת לעקור הקידושין לגמרי אלא הוי ס"ק והיינו מ"ש הטור ובלבד שהי' מבין כי היכא שתהיה מקודשת בוודאי:

(ו) מדבר עמה:    כתב הרמב"ם פ"ג ה"א היה מדבר עם האשה על עסקי קידושין ורצתה ועמד וקידש וכו' וכתב בכ"מ דוקא שאמרה הן אבל שתיקה לא מהני מיהו משאר פוסקים לא משמע כן וכ"מ מהג"מ סוף גיטין כמ"ש בסמוך בהג"ה כשמדברי' לפניה סגי ש"מ אפי' שתקה מהני וכן י"ל לרמב"ם אם שתקה הוי ריצוי גם בחדושי מהרי"ט השיג על הכ"מ ולכ"ע דוק' כשמדברים בענייני קידושין שלה ועיין תשו' מהר"י לבית הלוי סימן ב':

סעיף ב

(ז) אבל האיש א"נ:    כתב הב"י דלמד הטור זאת מדברי הרא"ש שכתב הני לשונו' דברירא לן לאו כל כמיני' לומר לא הוה ידענא והבין דהרא"ש קאי על האיש המקדש הוא אינו נאמן דלא היה מבין ודוק' מה שברור לנו שהוא ל' קידושין אינו נאמן לומר דלא היה מבין אבל מה שמסופק לנו אם היא לשון קידושין נאמן לומר דלא היה מבין מיהו פירושו אין מוכרח ומהרי"ט מפרש דברי הרא"ש בע"א:

סעיף ג

(ח) הרי את נשואתי וכו':    כתב בתשו' רשב"א אם אמר הרי את נשואתי לא הוי כהרי את אשתי מיהו י"ל דמ"מ ספק קדושין הוא ומ"ש דלא הוי כהרי את אשתי היינו דלא הוי קדושין ודאי ויש לדמו' לאומר אהבה וחיבה כמ"ש בסמוך וכ"כ בט"ז, וכל זה לא איירי אלא כשלא היה מדבר עמה מעסקי קדושין אבל אם היה מדבר עמה מעסקי קדושין היא מקודשת בודאי וכ"כ בחדושי מהרי"ט ובבדק הבית דעד כאן לא קמבעיא בש"ס אלא בלשונות דיש לפרש למלאכ' או לשאר דבר קאמר אבל נשואתי דלא משמע לשום משמעות אחר א"כ אם היה מדבר עמה מעסקי קדושין היא מקודש' בודאי וכ"כ בח"מ ולא כמשמעות הג"ה זו:

(ט) והוא שהיה מדבר עמה וכו':    ואם הוא אמר בהני לשונות דלא היה כוונתו לשם קידושין י"ל דנאמן ואפילו לדעת הב"י דס"ל הבעל אינו נאמן לומר שלא היה מבין שהוא לשון קידושין כמ"ש בסמוך י"ל שאני אלו לשונות דמספקא בש"ס אם הם לשון קידושין י"ל דהוא נאמן לו' שלא היה כוונתו לשם קידושין וכ"כ בח"מ:

(י) בשביל אהבה וחבה וכו':    כלומר לשון שאמר בשביל אהבה וחבה הוי כאלו אמר ע"מ שתהי' אהבה וחבה בינינו ולא גרע מאומר מיוחדת לי ואם היה דעת שניהם לשם קידושין צריכ' גט כ"כ המרדכי, ונראה דכוונתו אפילו אם היה מדבר עמה מעסקי קידושין אף על גב דאינו משמעות למלאכה מ"מ כיון שאמר בשביל אהבה ולא אמר שתהא אהבה ביניהם הוי כאלו אמר שהוא נותן לה בשביל אהבה שכבר ביניהם מ"ה לא הוי אלא ספק קידושין אפילו אם היה מדבר עמה מעסקי קידושין ול"ד לאומר הרי את נשואתי שכתבתי בסמוך אם היה מדבר עמה מעסקי קידושין דהיא מקודשת בוודאי:

(יא) וי"א דאע"ג וכו':    כ"כ הר"ן מיהו מהרמב"ם והרא"ש משמע דפליגי על הר"ן וס"ל בהני לשונות ליתא אפילו ספק קידושין כשלא היו עסוקים בענייני קדושין אפילו נתכוונו לשם קידושין וכ"כ רי"ו להדיא וכ"כ בחדושי מהרי"ט ולכאורה נראה מש"ס דלא כהר"ן דלא אפילו בלשונות דבריר' לן שהן לשון קידושין מ"מ בעינן דהיא מבינה שהוא לשון קידושין או שהיו מדברים מעסקי קידושין כמ"ש הר"ן ושאר פוסקים א"כ למה הקשה בש"ס על הלשונות אשר קמבעיא בש"ס אם הם ל' קדושין או לאו במאי עסקינן אלימא כשלא היו מדברים מעסקי קידושין מנא ידעה ת"ל אפילו בלשונות אשר הם בוודאי לשון קדושין נמי קשה קושיא זו במאי עסקינן אלא ע"כ צ"ל שם לק"מ משום די"ל דאיירי דהיא מבינה שהוא לשון קידושין אבל בהני לשונו' לא מהני אפילו אם היא מבינה וכן משמע מהטור ובאלו לשונות אשר אנן מסופקים אם הם ל' קידושין והיו עסוקים בעסקי קידושין ושניהם אומרים דהיה כוונתם לשם קידושין כתב דהוי ספק קידושין כיון דמספקא לן ה"ה דהעדים מסופקי' והוי כאלו לא היה עדים בדבר:

(יב) ואפי' נתן לה בשתיקה:    כ"כ המ' ס"פ האיש מקדש אבל לא משמע מדברי שאר הפוסקים ועיין תשו' רשב"א סי' תשע"ד ובריטב"א שהבי' הב"י בסי' מ"ה ובמגי' ובתשו' מהרשד"מ סי' ל"ד וכבר האריך בזה בח"מ מיהו אם היה כבר ריצוי ביניהם ונתן לה אח"כ בשתיק' יש לדמו' לסבלונו' כמ"ש בסי' מ"ה לשיט' רש"י דחוששין בסבלונות שנותן לשם קידושין אף על גב דאינו מדבר עמה כלום וכ"כ במ' שם:

(יג) צריך לחזור וליטול הכסף:    לקמן בה' גיטין מבואר שנתן לה הגט ולא היה נתינה כשר א"צ לחזור וליטול ממנה הגט וליתן לה מחדש אלא אומר לה הרי זה גיטך אא"כ כשהיתה מגורשת קצת מהנתינה הראשונ' אז צריך ליטול ממנה וליתן לה אבל אם לא היתה מגורשת כלל מחמת נתינה הראשונ' א"צ ליטול ממנה וקשה למה צריך כאן ליטול ממנה הקדושין הלא בנתינה הראשונה לא היתה מקודשת כלל וכן מבואר לקמן בסי' ל' /ל"א/ כמ"ש שם בשם הרשב"א אם לא שמו הקדושין א"צ ליטול ממנה וצ"ע ט"ז:

סעיף ד

(יד) אבל יש מחמירים:    כ"כ בספרי ב"י בשם הרשב"א אבל הריב"ש בתשובות סי' רס"ו כתב בשם הרמב"ן ורשב"א דס"ל כל שלא אמר לי אין כאן חשש וכ"כ המגיד ובתשו' ב"י ובבדק הבית כתב תשו' אלו שכתב' בשם הרשב"א דהוי קידושין לאו דסמכי הם וכ"פ בחדושי מהרי"ט ואפי' לדעת המחמירים מ"מ אם יש עוד ריעותא או היכא דאינו אלא ספק קידושין אפילו אם היה אמר לי מקילין שם בתשו' דף ז' ואם לא אמ' לי הם מודים דכוונתם היה לקדושין יש להחמיר תשו' מהרשד"ם סי' ל"ד וכן פי' הב"י תשו' רשב"א סי' תשע"ד ועיין תשו' מהר"י לבית הלוי ואם היה שדוכין ביניהם פסק בתשו' בן לב ח"ג דהוי כידים מוכיחות ובחדושי מהרי"ט חולק עליו:

(טו) וחוששין לקדושין:    היינו קדושי ספק די"ל מדקידש כבר אחת לעצמו קידש את זו לחבירו כ"כ הב"י גם י"ל הספק הוא ע"פ הגירס' כמ"ש בתוס' שם:

סעיף ה

(טז) בתורת קדושין:    הטעם מבואר בב"י בשם ריב"ם כיון שנזכר דהוא הנותן לה בתורת קידושין נראה מלשונו דהוא המקדש והיא מתקדש' אפילו אם הוא שליח לאחר והיא שליח לאחרת אמרי' לא שביק אינש מידי דרמיא עליו, ואם אמר אני נותן לך לקדושין כתב בחדושי מהרי"ט דליכא חשש קידושין די"ל לצורך קדושין הוא נותן ואין מקדש בו ול"ד לאומר בתורת קידושין דשם מגלה דעתו בנתינה זו שהיא מקודשת מיהו בתשו' רשב"א כתב אם אמר אני נותן לך לקדושין הוי כאומר לי אם אמר קח טבעת זו קידושין על בתך לא הוי קידושין ול"ד לאומר בתורת קידושין כיון שלא אמר אני נותן לך:

(יז) הוי כאומר לי:    משמע דהוי קידושי ודאי בתשו' רשב"א סימן תשע"ד כתב דהוי ס"ק וכן משמע מתשו' ריב"ש סי' רס"ו ועיין תשו' מהר"י הנ"ל:

(יח) הן קידושין אינו כלום:    וכן קי"ל לקמן סי' קמ"א בביטול הגט דצריך לו' לשון להבא ואם אומר גט זה חרס הוא אינו גט ומסתמא מקשינן קדושין לגרושין לפ"ז צ"ל מ"ש בסמוך בשביל אהבה וחיבה הוי קדושין היינו שאומר לשון להבא מיהו בח"מ כתב קדושין לשון הקדש ובהקדש הוי הקדש לכן יש להחמיר בקידושין ואם דברו בתחילה מעסקי קידושין נראה להחמיר:

סעיף ו

(יט) אפילו היה מדבר:    כ"פ הרא"ש והטור מיהו רי"ו מחמיר בזה וכתב בשם י"א דהוי קידושין ודאי וי"א דהוי ס"ק וכן בתשו' מהר"י מחמיר:

(כ) הרי את חמי וכו':    הטעם משום דכתיב כי יקח אשה ולא שיקח אביה אף על גב האב הוא המקנה מ"מ צריך להקנות את בתו ולא את עצמו ואם מרמז שמקדש את בתו לא מהני דצריך להיות ל' ברור שם בחדושי הנ"ל ואפילו אם היה מדברים מע"ק אינו כלום ובח"מ כתב צ"ע גדול למעשה אפילו לא דבר עמו מע"ק מכ"ש בדיבר עמו:

סעיף ז

(כא) נתנה היא כו':    ולא מהני אפילו היו מדברים מע"ק דכתיב כי יקח איש ולא שתקח היא אף על גב אם הם מדברים מע"ק הוי כאלו אמ' הוא מ"מ כשנתנה היא ואמרה היא והיו עסוקי' מע"ק הוי כאלו נתנה היא ואמר הוא לפ"ז אם הוא אדם חשוב שהיו עסוקים מע"ק ואמרה היא ונתנה היא הוי קידושין ודאי דהא מה שהיו עסוקים מע"ק הוי כאלו מדבר הוא ואדם חשוב הוי כאלו נתן הוא מיהו בתוס' בסוגיא זו לא משמע כן גם בפרישה כתב דאינה מקודשת:

סעיף ח

(כב) הוי ס"ק:    כ"כ הרמב"ם מיהו הרי"ף כתב חיישינן מדרבנן משמע דלא הוי קדושי דאוריית' וכ"כ הרא"ש והר"ן ורי"ן דחיישינן מדרבנן אבל כשהם מדברים מע"ק הוי כאומר הוא ונתן הוא ולא אכפת מה שהיא ג"כ מדברת:

(כג) ואם ענה הבעל הן:    כ' ב"ח היינו שהיו מדברים מע"ק ואנ"ל אלא מה שענה הוא הוי כמדברים מע"ק ומ"ש ב"ח דאם לא היו מדברים מע"ק י"ל מה שאמר הוא הן הוי כלאו דיש הן שהוא כלאו אנ"ל דא"כ למה מהני אם קידש בגזל ואמרה הן גם בדרישה כתב בשם מהרש"ל אפילו לא היו מדברים מע"ק הרי היא מקודשת בוודאי:

סעיף ט

(כד) מי נקרא אדם שאינו חשוב:    משמע סתם בני אדם נקראים חשובים ובתשו' רשב"א כתב סתם בני אדם נקראים אין חשובים ועיין בחושן המשפט סי' ק"צ אם אמר הילך מנה ושדה מכור לך זכה והוא שיהיה אדם חשוב י"ל שם הזוכה הוא מוציא מ"ה בעינן לידע שהוא אדם חשוב כ"כ בפרישה:

(כה) ויש מחמירים:    רוב פוסקים ס"ל כן ה"ה הרא"ש והר"ן, ורי"ו והמגיד כתבו בסוגיא זו בנתנה היא ואמר הוא הוי קידושין אפילו לא אמרה ואתקדש לך דהא סוגיא זו לא איירי באמרה היא וכן נראה מתוס' ועיין תשו' רשב"א שם מבוא' כשלא אמרה היא ואתקדש לך הוי ס"ק אפילו אם דבר עמה מע"ק דשמא אין רצונה להתקדש לאדם חשוב ולדעת ה"ג אפילו אדם שאינו חשוב הוי קידושין גם הר"ן הביא דברי ה"ג וב"ח מחמיר כדע' ה"ג וכתב למעשה צריך להתישב: