קטגוריה:שיר השירים ז יד

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(יד) "הדודאים". הרעיה אומרת הנה הדודאים שלוקטים אותן בעבור טוב ריחם, אבל הם נתנו ריח ר"ל שריחם אינו מיוחד לבעליהם לבד. כי הם הפקר בשדה וכבר נתנו ריח לכל עובר. וגם כל מגדים הם על פתחינו. ר"ל גם המגדים העומדים למאכל ועונג הם על הפתח, הפקר לכל. חדשים ר"ל המגדים הם חדשים ובכ"ז דומים כישנים, אחר ששבענו מהם די והותר כל אלה אינם חשובים, רק דודי ואהבתי צפנתי לך זה אינו הפקר ואינו כדבר ישן. כי צפנתי את אהבתי רק לך וצפנתים מעין כל. כי לך המה:

מליצה:

(יד) "הדודאים". ר"ל העיון והמעשה אינו מיוחד לה' לבדו, כי יעשה לפעמים בעבור פניות חיצוניות והנאות הגוף, הדודאים המעלים ריח, (שהוא משל המושכלות), הם נתנו ריח. הפקר לכל, כי הם הפקר בשדה, ר"ל כי העיון יהיה גם בדברים חיצונים וחכמות חיצוניות הבלתי נובעים לעבודת ה', (ותפס דודאים שמסגולתם לעורר אהבה בין איש לאשתו אבל זו אהבה גשמיית) ר"ל שישכיל ויעיין בעיונים הבלתי מעוררים אהבה רוחניית שהוא אהבת ה' ובזה הריח הפקר לכל כחות החומר לא לה' לבדו (ועיין בהקדמה בזוהר דף י"ב). וכן על פתחינו כל מגדים. שהם הפירות ר"ל פרי המעשים. הם על פתחינו מבחוץ, לא יובאו אל הקדש פנימה, כי המעשים בלא אהבת ה' הם גויות בלא נשמה קליפות בלא תוך, ועומדים על הפתח ולא יבואו בחדרים הפנימיים וחגוי הלב, והם חדשים גם ישנים. ר"ל גם המצות החשובות הם ישנות ונעשות מתוך ההרגל בלבד מצות אנשים מלומדה אחר שאין בתוכם אהבת ה' אבל דודי צפנתי לך. האהבה מה שעבדתי את ה' מאהבה זאת היא הצפון לה' לבד ומיוחד לה' והיה כולו קדש:

יד.    [ עריכה ]
הדודאים נתנו ריח אלו עולמי ישראל שלא טעמו טעם חטא. ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל, שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר. דבר אחר: הדודאים נתנו ריח ר' יודן ור' לוי ר' יודן אמר: בא וראה כמה הם חביבין הדודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר הדודאים הללו עמדו שני שבטים גדולים מסוימים, ואלו הם: שבטו של יששכר. ושבטו של זבולון, שנאמר: (בראשית ל') ויבא יעקב מן השדה בערב. ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן ר' אלעזר אומר: זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה. לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה. רחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה. ר' שמואל אמר: זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה. לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים והפסידה הבכורה. רחל נשתכרה דודאים ונשתכרה בכורה והפסידה שבטים. אמר רבי לוי: כתיב: (ירמיה כ"ד) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים וגו'. הדוד האחד תאנים טובות מאד, זו גלותו של יכניה. והדוד האחד תאנים רעות מאד זו גלותו של צדקיהו. אין תימר גלותו של יכניה עשת תשובה וגלותו של צדקיה לא עשת תשובה? ת"ל: הדודאים נתנו ריח, שני הדודאים הטובים והרעים נתנו ריח. ועל פתחינו כל מגדים דבית ר' שילא ורבנן דבית ר' שילא אמרין: לאשה כשרה שהניח לה בעלה מעט חפצים ומעט יציאות, כיון שבא בעלה אמרה לו: ראה מה הנחת לי, ומה סגלתי לך, וגם הוספתי לך עליהם. ורבנן אמרי: למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס. מה עשה אותו האריס? מלא כלכלות של תאנים מפירותיו של פרדס ונתנן על פתח הפרדס, כשהיה המלך עובר רואה כל השבח הזה, אמר כל השבח הזה בפתח הפרדס, בפרדס כולו על אחת כמה וכמה! כך בדורות הראשונים: אנשי כנסת הגדולה, הלל ושמאי, ורבן גמליאל הזקן. בדורות האחרונים: ר' יוחנן בן זכאי ור' אליעזר ור' יהושע ור' מאיר ור' עקיבא ותלמידיהון על אחת כמה וכמה, ועליהם הוא אומר: חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. אמר רבי אבא בר כהנא: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם צופנים לי ואני צופן לכם. אתם צופנים במצוות ומעשים טובים, ואני צופן לכם באוצרות מלאים יותר מכל הטובות שבעולם. אמר רבי אבא בר כהנא בר יודן: אלא דדידיה הינון סגין מן דידן, הדא הוא דכתיב: (תהילים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך וגו'.