קטגוריה:עמוס ב ז
נוסח המקרא
השאפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי
הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי.
הַשֹּׁאֲפִ֤ים עַל־עֲפַר־אֶ֙רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל־הַֽנַּעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קׇדְשִֽׁי׃
הַ/שֹּׁאֲפִ֤ים עַל־עֲפַר־אֶ֙רֶץ֙ בְּ/רֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְ/דֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְ/אִ֣ישׁ וְ/אָבִ֗י/ו יֵֽלְכוּ֙ אֶל־הַֽ/נַּעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁ/י׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
"ודרך ענוים יטו וגו'" - החלשים נוטים מדרכם והולכין דרך עקלתון מפני יראתם כמה דאת אמר (איוב כד) יטו אביונים מדרך
"אל הנערה" - המאורסהמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"השואפים" - ענין הבטה אל הדבר והתוחלת לה וכן כעבד ישאף צל (איוב ז)
מצודת דוד
"למען חלל" - כאלו יתכוונו לחלל שם קדשי כי אם היה בעבור הנאה לבד מה להם ללכת אל ארוסה ושניהם יחד
"אל הנערה" - ר"ל אל נערה המאורסה לזנות עמה
"ואיש ואביו" - שניהם יחד ולא יבושו זה מזה
"ודרך ענוים יטו" - מטים דרך ענוים להסב מדרך הפשוטה להטות דרך עקלתון כי יפחדו מהם ויסתתרו לבל יראום
"השואפים" - אשר מביטים אל עפר הארץ להיות מושבם בראש הדלים כי השופטים ההם משימים שוטרים תחתיהם לכוף הדלים לקיים דבר המשפט ואם ימאנו יקחום בשער ראשם ויפילום בארץ וירמסום ברגליהם והנה עפר הארץ בראש הדליםמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
- פרשנות מודרנית:
בעמוס כתוב שאדם ובנו הולכים יחדו אל הנערה והם מחללים בזה את שם ה':
(עמוס ב ז): "וְאִישׁ וְאָבִיו, יֵלְכוּ אֶל-הַנַּעֲרָה, לְמַעַן חַלֵּל, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי. וְעַל-בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ, אֵצֶל כָּל-מִזְבֵּחַ; וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ, בֵּית אֱלֹהֵיהֶם".
בפשטות יש כאלו שאומרים שמדובר בנערת ליווי. אבל אז נשאלת השאלה, האם האב לא מתבייש מבנו, והבן לא מתבייש מאביו? ולמה בדיוק מחללים את שם קודשו? האין חטאים חמורים יותר, שזכאים לתואר הזה? אם בודקים בפסוק, רואים כי ברצף הפסוקים מדובר על שם קודשו, מזבח ובית אלוהיהם. בנוסף ניתן לראות שהביטוי לחלל את שם קודשו חוזר במקום אחר בהקשר של פולחן אלילי. בעבודת המולך:
- "וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת-פָּנַי, בָּאִישׁ הַהוּא, וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ, מִקֶּרֶב עַמּוֹ: כִּי מִזַּרְעוֹ, נָתַן לַמֹּלֶךְ--לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי, וּלְחַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי."
ואם כן אם מדובר בעבודה פולחנית א. מובן מדוע הבן והאב לא מתביישים אחד מהשני. מבחינתם זהו טקס דתי לגיטימי. מובן מה הקשר לפסוקים הבאים. ומובן הכעס הגדול עליהם.
מקורות
מאמר של Effib שפורסם באתר ויקיהדות ב12 ביולי 2007.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "עמוס ב ז"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.