קטגוריה:משלי יז ח

שוחד הוא דבר רע; אם כך, מדוע החכם מכנה את השוחד בכינוי חיובי אבן חן? המפרשים הציעו כמה תשובות:

1. "כשהאדם בא לפני הקב"ה ומפייסו בדברים ושב לו, אבן חן ומרגליות היא בעיניו: אל כל אשר יפנה ישכיל - בכל מה שיבקש ממנו מצליחו" (רש"י), כלומר - ה"שוחד" כאן אינו כסף שנותנים לשופט, אלא דברי פיוס ותשובה שבהם האדם מתרצה אל ה'.

- אולם, קשה למצוא עדויות למשמעות מיוחדת זו של המילה "שוחד";

- ובנוסף לכך, גם על ה' נאמר, (דברים י יז): "לֹא יִקַּח שֹׁחַד"*!

2."אבן חן - יש אבני יקר המרבים חן למי שנושאם. ואמרו שכן סגולת המרגליות" (מצודת ציון). כמו שאבן-חן מיפה את הנושא אותה, כי היא יפה, כך מיפה השוחד בעיני מקבלו, את הנותן, וגורם למקבל להצדיק וליפות את מעשי הנותן (יעל). ויש שפירשו שהכוונה ל"קריסטל", אבן שייחסו לה תכונות פלאיות, ובאותו אופן, השוחד משפיע באופן פלאי על שיקול דעתו של השופט. אל כל אשר יפנה ישכיל - בכל מקום שהוא הולך, השכל שלו חושב על אותו אדם שנתן לו את השוחד, ומהפך בזכותו .

- אולם, אבן חן בדרך-כלל מייפה את האדם שמחזיק אותה ולא את מי שנותן אותה.

3. לכן נראה לי, ש"בעליו" של השוחד אינו האיש שנתן את השוחד, אלא השופט שקיבל אותו: השוחד הוא כמו אבן-חן = אבן יפה וצבעונית, שנמצאת בעיני בעליו = בתוך העיניים של השופט; לכל מקום שאליו השופט יפנה ויסתכל - הוא יראה את המציאות דרך האבן, בצבע של האבן; וכל דבר שיראה - יתפרש בעיניו באופן שיעזור לנותן להשכיל ולהצליח במשפט (השכיל = הצליח בחכמה; אל כל אשר יפנה השופט - ישכיל הנותן, או אל כל אשר יפנה השופט - ישכיל השופט למצוא נימוקים לטובת הנותן); וכמו שנאמר בתורה, (דברים טז יט): "..." "וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים..."*. (לאחר שכתבתי פירוש זה ראיתי פירוש דומה מאד בדברי רמ"ד ואלי, בפירושו האחרון על הפסוק).