מ"ג משלי יז ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי יז · ח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אבן חן השחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶבֶן־חֵ֣ן הַ֭שֹּׁחַד בְּעֵינֵ֣י בְעָלָ֑יו
  אֶֽל־כׇּל־אֲשֶׁ֖ר יִפְנֶ֣ה יַשְׂכִּֽיל׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אבן חן" - כשהאדם בא לפני הקב"ה ומפייסו בדברים ושב לו אבן חן ומרגליות היא בעיניו

"אל כל אשר יפנה ישכיל" - בכל מה שיבקש ממנו מצליחו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אבן חן השוחד". הנה השוחד הוא אבן חן בעיני האנשים אשר ינתן להם השוחד כאילו היו מרגליות שיתנו חן לנושאם אל כל אשר יפנה מהדברים יצליח:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אבן חן", בא ללמד אזהרה על קיבול שוחד, כי השוחד יעור עיני חכמים, שגם אם יחשוב שלא יטה הדין וישפוט באמת ע"פ חקי החכמה, השוחד יעור עיני השכל וידמה לו שכן האמת ושאינו מטה משפט, ע"ז אמר "שהשוחד" דומה "כאבן חן בעיני בעליו", יש אבן שיש לו סגולה להעלות חן על הנושא, ומי שנושא האבן נדמה לו בעיניו שאינו צריך לשום השתדלות כי "אל כל אשר יפנה ישכיל", כי ימצא חן בכל מקום ובעיני כל איש הגם שאינו ראוי, וכן מי שנותן שוחד לא יעסוק כלל לסדר טענותיו שיזכה במשפט, כי סומך עצמו על סגולת האבן שנושא אותו שיעלה חנו בעיני השופט לעשות רצונו, והשוחד יעור עיני חכמים כמו שהאבן חן מעור עינים מבלי הבט אל הראוי, כי נושא חן בחנם:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אבן חן וגו'" - השוחד הוא בעיני בעליו המקבלם כאבן המסוגל להרבות חן הנושאו, כי כמו כן ישא הנותן חן בעיני המקבל, ואל כל אשר יפנה ישכיל למצוא טעם וראיה להצדיק את הנותן.

מצודת ציון

"אבן חן" - יש אבני יקר המרבים חן למי שנושאם. ואמרו שכן סגולת המרגליות.

<< · מ"ג משלי · יז · ח · >>