קטגוריה:ירמיהו ז כב
נוסח המקרא
כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא [הוציאי] אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח
כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא [הוֹצִיאִי] אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח.
כִּ֠י לֹֽא־דִבַּ֤רְתִּי אֶת־אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ וְלֹ֣א צִוִּיתִ֔ים בְּי֛וֹם הוציא הוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־דִּבְרֵ֥י עוֹלָ֖ה וָזָֽבַח׃
כִּ֠י לֹֽא־דִבַּ֤רְתִּי אֶת־אֲבֽוֹתֵי/כֶם֙ וְ/לֹ֣א צִוִּיתִ֔י/ם בְּ/י֛וֹם הוציא [הוֹצִיאִ֥/י] אוֹתָ֖/ם מֵ/אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־דִּבְרֵ֥י עוֹלָ֖ה וָ/זָֽבַח׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"על דברי" - על ענין וכן על דבר כזבי (במדבר כה)
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) "שישמעו בקולי" כמ"ש נחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני,
- ב) "והייתי לכם לאלהים" שהקרבנות הם כעין אות ביני וביניכם שאתם עמי ואנכי אלהיכם, כאילו אקבל מכם עבודה ומנחה כאשר יקבל המלך מן עמו,
- ג) "והלכתם בכל הדרך" שהיה ענינם להזכיר אתכם ללכת בדרכי ה', כמו קרבנות נדבה ועליה לרגל למען תלמד ליראה את ה', ובקרבנות חובה חטאות ואשמות שיזכור החוטא את חטאו ולא ישוב עוד לכסלה, ובכ"ז לא צויתי עניני הקרבנות לתועלתי רק לתועלתכם "למען ייטב לכם":
ביאור המילות
- פרשנות מודרנית:
עיקר החוזה בין ה' לישראל - לשמוע בקול ה'
ירמיהו נכנס לבית המקדש ואמר שם, באזני כל ישראל הבאים להקריב קרבנות:
ירמיהו ז כא-כג: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר! כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח . כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם".
תגובתם של בני ישראל אינה כתובה בפסוקים, אך בני ישראל באותו הזמן היו בקיאים בתורה (ירמיהו ח ח: "אֵיכָה תֹאמְרוּ 'חֲכָמִים אֲנַחְנוּ, וְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ'?!..."), והם בוודאי אמרו לירמיהו: "אתה שקרן! בתורה כתוב בפירוש שצריך להקריב קרבנות, הנה - תקרא בשמות פרק יב ובכל ספר ויקרא..."
מה ענה להם הנביא?
המגיד מדובנא הסביר זאת במשל.
איש אחד בא לקבלן וסיכם איתו שיבנה לו בית.
לאחר מספר ימים שוב בא האיש אל הקבלן, ישב אצלו וסיכם את כל הפרטים - שבבית יהיו 4 קירות, 8 חלונות, 2 דלתות וכו'...
לאחר מספר חודשים הודיע הקבלן "העבודה הסתיימה - אתה יכול לבוא".
בא האיש אל אתר הבניה, וחשכו עיניו: על הארץ היו 4 קירות מוטלים זה על זה, לידם הייתה ערימה של 8 חלונות, בצד השני היו 2 דלתות, וכל שאר המרכיבים היו מפוזרים על הארץ בערימה...
אמר האיש: "מה עשית?! לא ביקשתי ממך קירות, חלונות ודלתות..."
אמר הקבלן: "אתה שקרן! בוודאי שביקשת, הנה ההסכם - חתום בחתימת ידך, וכתוב כאן שאני צריך לעשות 4 קירות, 8 חלונות, 2 דלתות..."
אמר האיש: "אבל ההסכם הזה היה בסך-הכל פירוט של הסיכום שעשינו בינינו לפני כן - והסיכום היה שתבנה לי בית! אני לא צריך קירות חלונות ודלתות, אני צריך בית! אין משמעות לכך שקיימת את הפרטים, אם לא קיימת את העיקר!"
כך אמר ה' לעם ישראל: המצוות שציוויתי אתכם ביום יציאת מצרים (ולאחר מכן) היו רק פירוט של הסיכום שעשינו עוד לפני יציאת מצרים (שמות ו ז): "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים...", כלומר, שתשמעו בקולי ותשמרו את מצוותי. אתם מקיימים את כל הפרטים, אך את העיקר אינכם מקיימים - אינכם שומעים בקולי ואינכם מתנהגים כעמי. ולכן אין משמעות לכל הפרטים שאתם מקיימים ולכל הקרבנות שאתם מקריבים - אתם יכולים לאכול את הקרבנות האלה בעצמכם, כי לא עליהם היה עיקר ההסכם: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר! כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם , וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם".
מהי המשמעות המעשית של הדברים?
כאשר יש נביא, המשמעות היא פשוטה - צריך פשוט לשמוע בקול הנביא, ולא לקיים את המצוות שנוח לקיים באופן טכני בלבד.
אך לדברים יש משמעות גם בתקופה שבה אין נביאים - להבחין בין מה שה' ציווה בפירוש, לבין תוספות והחמרות שאנחנו מחמירים על עצמנו. כנראה, באותו הדור אנשים החמירו בעניין הקרבנות הרבה מעבר למה שהם חייבים, והביאו הרבה קרבנות נדבה כדי שה' יגן עליהם, ולכן ה' אמר שהוא מעדיף שיקיימו את המצוות מאשר שיביאו נדבות.
פירושים נוספים
הרמב"ם ( מורה נבוכים ג לב ) פירש את הפסוק בשתי דרכים:
1. " "כי המטרה הראשונה אינה אלא שתשיגוני ולא תעבדו זולתי: 'והייתי לכם לאלוהים ואתם תהיו לי לעם', והציווי הזה על הקורבן והפניה לבית, לא היה אלא בגלל השגת היסוד הזה, ובשבילו הועברו אותם העבודות לשמי, כדי שימחו עקבות עבודה זרה ויתבסס יסוד ייחודי. באתם אתם ובטלתם אותה התכלית, והחזקתם במה שנעשה בגללה. והוא שאתם נסתפקתם במציאותי: 'כיחשו בה' ויאמרו לוא הוא', ועבדתם עבודה זרה 'וקטר לבעל והלוך אחרי אלוהים אחרים ובאתם אל הבית' וגו', נשארתם דורשים היכל ה', ומקריבים הקורבנות, אשר אינם הם הנדרשים במטרה ראשונה" "
2. " "כבר נתבאר בכתוב ובקבלה גם יחד, כי ציווי ראשון שנצטווינו בו לא היה בו דברי עולה וזבח כלל. ואינך צריך להטריד מחשבתך בפסח מצרים, מפני שהיה לסיבה ברורה וגלויה כפי שנבאר, ועוד שהיה אותו הציווי בארץ מצרים, והציווי הרמוז עליו בפסוק זה, הוא אשר נצטווינו בו אחר יציאת מצרים. ולפיכך התנה בפסוק זה ואמר: ביום הוציאי אותם מארץ מצרים, כי ציווי ראשון שבא אחר יציאת מצרים הוא אשר נצטווינו בו במרה, והוא אמרו לנו שם: אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וציווי, שם שם לו חוק ומשפט וגו', ובא בקבלה האמיתית 'שבת ודינין במרה אפקוד', נמצא כי החוק האמור כאן הוא השבת. והמשפט הוא הדינין, והוא סילוק סוגי העוול. וזו היא המטרה הראשונה כמו שביארנו, כלומר: שנקבע - בדעתנו ההשקפות האמיתיות, והוא חידוש העולם. וכבר ידעת כי עיקר ציוונו בשבת אינו אלא לביסוס היסוד הזה, כמו שביארנו במאמר זה. ומטרה נוספת עם ההשקפות האמיתיות, סילוק מעשי העוול מבין בני אדם. והנה נתבאר לך כי הציווי הראשון לא היה בו דברי עולה וזבח, לפי שאלה הם על דרך המטרה השניה כפי שאמרנו" ".
רעיון דומה נמצא ב מזמור לאסף, תהלים נ .
תגובות
מאת: צחי
נפלא
- מאת: יעל
- לא ברור כ"כ הנמשל: מהם הפרטים שמרכיבים את הבית, ומהו הבית? הרי כל פרט שכתוב בתורה אמור בסופו של דבר להרכיב את הבית הכולל, וכאן זה מוצג כאילו שהמצוות שיש בתורה הן רק מרכיבים של משהו גדול יותר שלא כתוב במפורש באותם פרטים של חלקי הבית. בקיצור האם הכוונה שיש משמעות מעשית נוספת לפס':"שִׁמְעוּ בְקוֹלִי - וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם ; וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם" מעבר לסך כל המצוות שנתנו בתורה?
- האם לשמוע בקול ה' משמעו לקיים את המצוות שכבר שמענו עליהם, או לשמוע באופן פעיל גם בהווה? נראה לפי המילים:"וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם" שיש רמז לכך שזה מעבר למה שהיה, אבל אין כ"כ פירוט למה הכוונה.
- אולי זה מתייחס לתקופות שיש אורים ותומים, או נביאים, אך האם יש לזה משמעות מעשית לאדם יחיד?
- מאת: אראל
- הפסוק באמת נאמר בתקופה שבה היו נביאים, אבל יש לו משמעות גם לתקופה שאין נביאים - להבחין בין מה שה' ציווה בפירוש, לבין תוספות והחמרות שאנחנו מחמירים על עצמנו.
- כנראה, באותו הדור אנשים החמירו בעניין הקרבנות הרבה מעבר למה שהם חייבים, והביאו הרבה קרבנות נדבה כדי שה' יגן עליהם, ולכן ה' אמר שהוא מעדיף שיקיימו את המצוות מאשר שיביאו נדבות.
- [
- הוספתי למאמר המקורי ]
- מאת: צחי
- ה' מדבר איתנו גם כיום, ולכן המסקנה היא שצו השעה קודם את הצווים שניתנו בעבר. זה לא אומר שאין לתורה משמעות, אלא רק שצו השעה קודם לזה. גם שמירת מצוות שניתנו בעבר היא סוג של צו השעה.
- מאת: צחי
- ה' מדבר איתנו גם כיום, ולכן המסקנה היא שצו השעה קודם את הצווים שניתנו בעבר. זה לא אומר שאין לתורה משמעות, אלא רק שצו השעה קודם לזה. גם שמירת מצוות שניתנו בעבר היא סוג של צו השעה.
ירמיהו ז כב: "כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח"
שמעתי מנסים לתרץ את זה, שהעולה והזבח לא היו העיקר, אך ודאי שהיו, אלא שיש כתוב מפורש מזה:
ירמיהו ז כב: "כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח"
הדבר תומך בסברת המקורות השונים לתנ"ך של ביקורת המקרא.
ומצטרפת לזה תהייה – מניין היה לישראל צאן ובקר להקריב במדבר וכיצד אלה שרדו בתנאיו (הרי לא ירד מן לבהמות)?
- -- hagai hoffer, 2011-08-22 01:39:22
באמת לפי אחת הדעות בדברי חז"ל בני ישראל לא הקריבו קרבנות במדבר, עמוס ה כה: "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל?".
- -- אראל, 2011-08-23 06:59:03
כן, זה הכתוב השני שרציתי לצרף ויצא שוב ירמיה בטעות
- -- hagai hoffer, 2011-08-23 13:09:31
שיטת הלל הלפרין
כאשר מדייקים בפסוקים, מגלים שקשה לפרש שה' לא ציווה את בני ישראל בתקופת יציאת מצרים עניני קורבנות. כי עולה וזבח הם לא כוללים את כל הקורבנות . או אולי הפרוש שה', ציווה את בני ישראל בתקופת יציאת מצרים להקריב את כל הקורבנות חוץ מעולה וזבח ? - גם זה לא מתקבל, כי אם כך, אז הם הצטוו בקרבן מנחה על בסיס צמחי. אם כך, מדוע ירמיהו אומר להם שלא צריך קורבנות עם לבונה (ירמיהו ו כ) ?! לשיטתי 'ו' משמש במקרא לפעמים כ - 'ב' . ולכן הפירוש : ה' לא ציווה את בני ישראל ביום היציאה מארץ מצרים על עולה בזבח הפסח , כלומר שכל הבשר יישרף, אלא לצלות את הבשר ולאכול אותו. זה מסתדר עם תחילת הקטע : ספו = הפסיקו ,הפסיקו את תהליך שרפת הקורבן עד שיישרף לעולה , ואיכלו את הבשר כזבח, כי ביום יציאת מצרים ציוויתי אתכם רק בקורבן הפסח. אבל הרי בהמשך הם הצטוו בשאר קורבנות ? הנביא אומר להם שהם עדיין לא הגיעו לרמה רוחנית מספיק גבוהה לשאר הקורבנות. כשקוראים בתנ"ך את המושג "זבח" צריך לפרש שמדובר בזבח זבח פסח, זה יוצא מהפסוק : (שמות כג יח) "לא תזבח על חמץ דם זבחי". הלל הלפרין (שיחה) 09:19, 14 בינואר 2014 (IST)
מקורות
על-פי מאמר של אראל (הגהה: יעל) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-21.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ירמיהו ז כב"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.