המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"והתודה אשר חטא עליה והביא את אשמו" - אין הסדר כן אבל הוא מביא החטאת וסומך עליה ומתודה כענין שנאמר להלן (טז כא) "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונות בני ישראל". אבל לא אמר כאן "וסמך ידו" בעבור שפירש בכל החטאות למעלה שהם טעונים סמיכה. וכן בקרבנות הנדבה. ולא פירש הוידוי למעלה בשאר החטאות.
ועל דרך הפשט יראה שאמר בכאן "והתודה" בעבור כי שבועת העדות יביאו קרבן על זדונה וכן בשבועת הפקדון הזכיר (במדבר ה ז) "והתודו את חטאתם אשר עשו", אבל בחטאת השגגה לא יזכיר וידוי. אבל על דעת רבותינו (ספרי זוטא נשא ה ה) "והתודה אשר חטא עליה"-- על כל הנזכרים בפרשה אף טומאת מקדש וקדשיו ושבועת ביטוי שהן בשוגג ושאר כל חטאות למדנו מכאן. אבל הזכיר הוידוי בכאן מפני ששבועת העדות ושבועת ביטוי אין בזדונן כרת והצריכן וידוי, וכל שכן למעלה בחטאות קבועות שיתודה על חייבי כריתות. ורבותינו אמרו כי "והתודה אשר חטא עליה" כלל לכל חטאות שטעונין וידוי. והכתוב בפרשת נשא (ה ו כ) "ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו" להביא כל האשמות, כך מפורש בספרי (נשא ב). ושם דרשו "ואשמה הנפש ההיא והתודו"-- בנין אב לכל המתים שיטענו וידוי.
והתודה אשר חטא עליה. שנתן אל לבו וזכר החטא אחר שנעלם ממנו והיה מסופק בו, וחוזר לודאי, וזהו והתודה מלשון ודאי. ורז"ל דרשו שהכתוב הזה יורה כי כל חטאת טעונה ודוי, וכן דרשו בספרי בפסוק (במדבר ה) ואשמה הנפש ההיא, בנין אב לכל המתים שיטענו ודוי.
