פסחים ו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
היינו דאיצטריך לא ימצא אלא למאן דאמר כממון דמי לא ימצא למה לי איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכי איתיה הדר בעיניה לאו ברשותיה קאי קמשמע לן בעו מיניה מרבא בהמת ארנונא חייבת בבכורה או אין חייבת בבכורה כל היכא דמצי מסלק ליה בזוזי לא קא מיבעיא לן דחייב כי קא מיבעיא לן היכא דלא מצי מסלק ליה בזוזי מאי אמר להו פטורה והתניא חייבת התם דמצי מסלק ליה איכא דאמרי אמר רבא אבהמת ארנונא פטורה מן הבכורה ואע"ג דמצי מסלק ליה בעיסת ארנונא חייבת בחלה ואע"ג דלא מצי מסלק ליה מאי טעמא בהמה אית לה קלא עיסה לית לה קלא:
תנו רבנן גנכרי שנכנס לחצירו של ישראל ובציקו בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו זקוק לבער יחד לו בית אין זקוק לבער שנא' לא ימצא מאי קאמר אמר רב פפא ארישא קאי והכי קאמר הפקידו אצלו זקוק לבער שנאמר לא ימצא רב אשי אמר לעולם אסיפא קאי והכי קאמר דיחד לו בית אין זקוק לבער שנאמר לא ימצא בבתיכם והא לאו דידיה הוא דנכרי כי קא מעייל לביתא דנפשיה קא מעייל למימרא דשכירות קניא והתנן האף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניסין לתוכו ע"ג ואי סלקא דעתך דשכירות קניא כי קא מעייל לביתיה דנפשיה קא מעייל שאני הכא דאפקיה רחמנא בלשון לא ימצא מי שמצוי בידך יצא זה שאינו מצוי בידך אמר רב יהודה אמר רב והמוצא חמץ בביתו ביום טוב כופה עליו את הכלי אמר רבא אם של הקדש הוא אינו צריך מאי טעמא מיבדל בדילי מיניה ואמר רב יהודה אמר רב זחמצו של נכרי עושה לו מחיצה עשרה טפחים משום היכר ואם של הקדש הוא אינו צריך מאי טעמא מיבדל בדילי אינשי מיניה ואמר רב יהודה אמר רב חהמפרש והיוצא בשיירא קודם שלשים יום אין זקוק לבער תוך שלשים יום זקוק לבער אמר אביי הא דאמרת תוך שלשים יום זקוק לבער לא אמרן אלא שדעתו לחזור אבל אין דעתו לחזור אין זקוק לבער אמר ליה רבא ואי דעתו לחזור אפילו מראש השנה נמי אלא אמר רבא טהא דאמרת קודם שלשים יום אין זקוק לבער לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור אבל דעתו לחזור אפילו מראש השנה זקוק לבער ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא יהעושה ביתו אוצר קודם שלשים יום אין זקוק לבער תוך שלשים יום זקוק לבער וקודם שלשים נמי לא אמרן אלא שאין דעתו לפנותו אבל דעתו לפנותו אפילו קודם שלשים יום נמי זקוק לבער הני שלשים יום מאי עבידתייהו כדתניא כשואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ר' שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות מאי טעמא דתנא קמא
רש"י
[עריכה]
להכי איצטריך לא ימצא - משום דבעלמא לאו כממון דמי איצטריך קרא למימר דגבי חמץ מיהא מתסר:
הואיל וכי איתיה הדר - הוא גופיה למריה בעיניה וזה עדיין לא נאבד וכי אמרה ר' שמעון לההוא היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים שהיו הבעלים חייבין באחריותן אמר רבי שמעון אף על פי שאין כפל להקדש דכתיב לרעהו ולא להקדש הכא חייב דכיון דזה חייב באחריותן רעהו קרינא ביה דהא גרם לו להתחייב ממון:
ארנונא - המלך נוטל עישור מן הבהמה ומן התבואה:
חייבת בבכורה - דקיימא לן כל שיד נכרי באמצע פטורה מן הבכורה שנאמר (במדבר ג) לי כל בכור בישראל אבל לא באחרים ועדר זה שעישורו של מלך בתוכו חייבת בבכורה לתת לכהן הבכורות שלהם או לא:
דמצי מסלק ליה - לנכרי במעות:
לא תיבעי לן - כיון דאכתי לא זכה נכרי בהן ודינו אינו קבוע בהן יותר ממעות איכא למימר לא יתן לו בהמות אלא מעות:
ואע"ג דמצי מסלק ליה - דכל כמה דלא סלקיה ידו שייכא בבהמות:
עיסת ארנונא חייבת - ואע"ג דעיסת נכרי פטורה ואוכל ישראל בלא חלה דהא עריסותיכם כתיב זו חייבת דלית לה קלא והרואה אומר שלו היא ואוכלה בלא חלה אבל בבהמה אית לה קלא והדתניא חייבת בעיסה הוא דתניא:
אין זקוק לבער - לא הזקיקוהו להוציא את הנכרי מן הבית כדאמרן אבל אתה רואה של אחרים:
הפקידו אצלו - וקביל עליה אחריות כדמפרש ואזיל זקוק לבער:
יחד לו בית - כלומר לא קיבלו עליו אלא אמר ליה הרי הבית לפניך הנח באחת מן הזויות אין זקוק לבער:
מאי קאמר - היכי יליף מלא ימצא:
לעולם אסיפא - ולא ימצא משמע המצוי בידך לכל חפצך היינו דקביל עליה אחריות דהוי כדידיה:
אף במקום שאמרו להשכיר - בפ"ק דע"א תנן אין משכירין בתים לנכרים בארץ ישראל אבל בסוריא משכירין וכל שכן בחוצה לארץ ואף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה התיר אלא להעמיד בו בהמות ועצים ולא שידור הוא בה:
שאין מצוי בידך - שהרי אותה זוית מסורה לנכרי:
כופה עליו את הכלי - דהא לא חזי לטלטולי ואפוקי ומיהו בבל יראה לא עבר דהא בטליה בליביה מאתמול כדאמרינן לקמן הבודק צריך שיבטל בלבו אלא משום שלא ישכח ויאכלנו צריך כפיית כלי:
מיבדל בדילי מיניה - אפילו בחול למוד הוא לפרוש ממנו:
חמצו של נכרי - המופקד אצלו ולא קיבל עליו אחריות דמותר לשהותו:
עושה לו מחיצה - בארבעה עשר משום היכר שלא ישכח ויאכלנו ולא סגי ליה בכפיית כלי כל שבעה שהכלי ניטל לצורך ומיהו ההוא דלעיל לא אפשר ליה במחיצה ומשום חד יומא סגי ליה בכפיית כלי ובלילה יבערנו:
המפרש - מן היבשה לים:
בשיירא - למקום רחוק:
קודם שלשים יום - לפסח ולקמן מפרש כנגד ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ומאז חל עליו להיזהר בצרכי הפסח:
דעתו לחזור - בימי הפסח:
אפילו מראש השנה נמי - דכי הדר ביה בימי הפסח עבר עליה וההיא שעתא לאו ברשותיה היא דליבטליה שהרי איסור הנאה הוא ואינו שלו וכשראהו עובר עליה:
אוצר - שהכניס שם תבואה ותחתיה חמץ ואמרינן לקמן חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער:
תוך שלשים זקוק לבער - דלכתחלה לא זהו ביעורו:
קודם שלשים - לא חלה חובת ביעור עליו וכי מטי ההיא שעתא לא מחוייב כדאמרן דהא נפלה עליו מפולת:
תוספות
[עריכה]
התם דמצי מסלק ליה. הק' ר"י דבפ' איזהו נשך (ב"מ דף ע: ושם) אמר דהמקבל צאן ברזל מן הנכרי הוולדות פטורים מן הבכורה אף על גב דמצי מסלק ליה לנכרי בזוזי כדאמר התם כיון דאלו בעי נכרי זוזי ולא משכח שקול בהמה ותי' ר"י דשאני התם שמתחלה היתה הבהמה של נכרי וכיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותיה אבל כשהבהמה של ישראל ומצי מסלק ליה לנכרי בזוזי לא נכנסה לרשותו:
בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה אע"ג דמצי מסלק ליה. והא דתניא חייבת פ"ה דגבי עיסה תניא וק' לרשב"א דהא גבי בהמה תניא בהדיא בתוספתא דחייבת בבכורה וכן גבי עיסה תניא עיסת ארנונא חייבת בחלה אע"ג דלא מצי מסלק ליה ואית ספרים דגרסי בהמת ארנונא פטורה והוא דלא מצי מסלק ליה ולפי זה מתיישבות שתי הברייתות:
יחד לו בית. פ"ה דלא קיבל עליו אחריות אלא אמר ליה הרי הבית לפניך וק' לר"י מאי איריא יחד אפילו לא יחד נמי והכי נמי מסיק בסמוך למימר דשכירות קניא ופר"ת דאפילו באחריות מיירי ומשום הכי מפיק מלא ימצא דלא חשיב מצוי כיון שיחד לו בית ורב פפא אית ליה מסברא כיון שיחד לו בית הוי כאלו קיבל עליו אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי:
כופה עליו כלי. אע"ג דאיכא למ"ד בפ' כירה (שבת מג.) אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל איכא לאוקמי בצריך למקומו אי נמי הכא שרי משום דילמא אתי למיכליה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק א (עריכה)
כח א מיי' פ"ד מהל' בכורות הלכה א', סמג עשין מא, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"כ סעיף ה':
כט ב מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה ט', סמג עשין קמא, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ל סעיף ג':
ל ג ד מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' ת"מ סעיף ג':
לא ה מיי' פ"י מהל' ע"ז הלכה ד', סמג לאוין מח, טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"א סעיף י':
לב ו מיי' פ"ג מהל' חמץ ומצה הלכה ח', סמג לאוין עט, טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ו סעיף א':
לג ז מיי' פ"ד מהל' חמץ ומצה הלכה ב', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' ת"מ סעיף ב':
לד ח ט י מיי' פ"ב מהל' חמץ ומצה הלכה י"ט, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' תל"ו סעיף א' וסעיף ב:
לה כ טור ושו"ע או"ח סי' תכ"ט סעיף א':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/פסחים/פרק א (עריכה)
בהמת ארנונא. פי' בהמה שיש בה שותפות לנכרי פטורה מן הבכורה דבהדיא קי"ל כל יד נכרי באמצע פטור מן הבכורה ואע"ג דמצי מסלק ליה לנכרי בדמי מ"ט בהמה אית לה קלא כלומר דהאי בהמה דנכרי היא ולא אתו למימר דישראל היא וקא אכיל בוכרי אבל עיסת ארנונא אע"ג דלא מצי מסלק ליה לנכרי מינה חייבת בחלה דהא לית לה קלא:
ת"ר נכרי שנכנס לחצרו של ישראל ובצק בידו אין זקוק ישראל להוציאו מידו של נכרי ולבערו הפקידו אצלו חייב לבער אלא אם יחד ליה בית ולאו ברשותיה דישראל קאי:
למימרא דשכירות קניא והתנן בע"ז סוף פ"ק אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכו עבודת כוכבים וכתיב (דברים ז כו) לא תביא תועבה אל ביתך ואי ס"ד דשכירות קניא לאו ביתך הוא ושני' לעול' שכירות לא קניא ושאני הכא דכתיב לא ימצא כל חמץ שמצוי בידך אסרה תורה והאי כיון דיחד לו בית יצא מידו זה החמץ ואינו מצוי בידו:
אמר רב המוצא חמץ ביו"ט שאינו יכול לבערו כופה עליו את הכלי חיישינן שמא יאכלוהו בניו ואם של הקדש אינו צריך מ"ט מיבדל בדילי אינשי מיניה מקמי הכי ולא אתו למיכליה דחמיר עלייהו איסוריה וחמץ של נכרי צריך מחיצה עשרה טפחים כדי שיצא מרשות ישראל לגמרי:
וכן המפרש בים או היוצא בשיירא תוך שלשים יום זקוק לבער (לאחרי כן יבער) קודם שלשים יום אין זקוק לבער בד"א בשאין דעתו לחזור אבל כשדעתו לחזור אפי' מתחלת השנה חייב לבער וכן דין העושה את ביתו אוצר תוך שלשים יום זקוק לבער קודם שלשים יום אין זקוק לבער במה דברים אמורים בשאין דעתו לפנותו קודם הפסח אבל דעתו לפנותו חייב לבער:
בהמת ארנונא ועיסת ארנונא: יש שפי' שהיא של שותפות, וכתב הרי"ט ז"ל דאינו מחוור, ובמסכת בכורות (ג' א') מסקינן דשותפות גוי אפילו אין לו בה אלא אזנו פוטרת והתם לגמרי משמע דפטרינן, וגבי עיסה בהדיא תנן (חלה פ"ג מ"ה) עשה עיסה עם הגוי בשותפות אם יש בחלקו של ישראל כשיעור חייבת ואם לאו פטורה, ובירושלמי (שם) פרכינן עלה מה בין זו לעיסת ארנונא אלמא תרי מילי נינהו, ופירש דארנונא הוא חוק שיש למלך בשל כל אדם בכל בהמה ועיסה לאכילתו כשהולך ממקום למקום ומיבעיא לן אי חשיב כשותפות או לא, ובלישנא קמא אמרינן דהיכא דמצי מסלק ליה בזוזי (פטורה) [חייבת] ובלישנא בתרא מסקינן דבהמת ארנונא פטורה בין דמצי מסלק ליה בין דלא מצי מסלק ועיסה חייבת אף על גב דלא מצי מסלק ליה בזוזי, וטעמא דבהמת ארנונא אית לה קלא ויבא גזבר המלך ויטול חלקו אבל עיסה אין לה קול ומסתמא מבריחה מן הארנונא, וזהו מה שכתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות האי אית ליה קלא דלגוי, ולאו משום דסבר דבשל שותפות מיירי, כן כתב הרי"ט ז"ל, ובענין אחר פירשו בתוספות ולא נראה לאחרונים ז"ל.
ייחד לו בית אין זקוק לבער: פירש רש"י ז"ל בשלא קיבל אחריות, ובתוספות דחו פירוש זה והעלו עיקר כפירוש ר"ת ז"ל דבקיבל אחריות מיירי ואינו זקוק לו דכיון שאינו בביתו של ישראל הוי כמקבל אחריות על חמצו של גוי בביתו של גוי, וגדולה מזו אמרו במכילתא (פ' בא) לא ימצא בבתיכם פרט לחמצו של ישראל שאינו בביתו שאינו עובר עליו.
המוצא חמץ ביום טוב כופה עליו כלי: כתב הרי"ט ז"ל נראין הדברים דאפילו לרבי יצחק דאמר (שבת מ"ג א') אין כלי ניטל לדבר שאינו ניטל עבדינן הכי ואפילו בשאינו [צריך] למקומו, דשרינן טלטול דרבנן כדי שלא יבא לידי איסור תורה כדאשכחן בפרק מי שהחשיך לו בדרך (שבת קנ"ד ב') דשרינן לבטל כלי מהיכנו למ"ד צער בעלי חיים דאורייתא, וכן פירשו בתוספות, ע"כ.
אמרינן בירושלמי (ה"ג) כפה עליו את הכלי ולא מצאו אומרין יד נטלתו. פי' ומסתמא הוציאו וראוי לתלות בו אף על גב דאיכא ודאי עיולי חמץ דמצרכינן בדיקה לקמן, לא כפה עליו את הכלי ולא מצאו צריך לבדוק את הבית, פי' ואף על גב דאיכא כמה ספיקי כיון דודאי עיולי חמץ הוא צריך בדיקה כדאיתא לקמן בפירקין (ט' א'), משם הרי"ט ז"ל.
חמצו של גוי עושה לו מחיצה גבוה עשרה: פי' כל חמצו של גוי, דאפי' קיבל עליו אחריות בהכי סגי כיון דעביד מדעתו דהוי כיחד לו בית, וגבי חמירא דבני חילא לא הוה אפשר למיעבד הכי, +א"ה, כנראה חסר כאן, ואולי קאי אהיכא דלא קיבל עליו אחריות דמ"מ בעינן דוקא מחיצה עשרה כדי שלא יכשל כו'.+ כדי שלא יכשל לאכול ממנו דלא סגי בכפיית כלי אלא ביום טוב לפי שעה, הרי"ט ז"ל.
לא אמרן אלא שאין דעתו לחזור תוך הפסח: אלא או קודם לכן או אחר כן, אבל דעתו לחזור תוך הפסח זקוק לבער מעתה כדי שלא יכשל בו באותה שעה, וכל היכא דאמרינן אין זקוק לבער מילתא פסיקא קא אמרינן אף על גב דאיכא ודאי חמץ, וגבי חמץ שנפלה עליו מפולת שהוא כמבוער היינו אפי' תוך ל' יום ודאי, +א"ה, אולי חסר כאן, וקאי אעשה ביתו אוצר דלא חשיב ביעור, עי' בר"ן ומאירי.+ מה שאין כן בזו דלא חשיב ביעור. ודעת הרא"ה ז"ל דכל שזקוק לבער מברך על הביעור, ונראין הדברים תוך ל' יום דוקא. וכל היכא דאמרינן שאינו זקוק לבער אעפ"כ צריך לבטל בזמנו, כן כתב הרי"ט ז"ל.
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/פסחים (עריכה)
מאי קאמר אמר ר"פ ארישא הפקידו אצלו זקוק ממנו שכחי לא ימצא בבתיכם פי' כדילפינן לעיל מלא ימצא שלא יקבל פקדונות מן הגוים וכגון שקיבל עליו אחריות והדר אמר ייחד לו בית ייחד לו שדה אינו זקוק לבער כגון דאמר לי' הא ביתא קמך ולא קיבל עליו אחריות:
רב אשי אמר לעולם אסיפא וה"ק ייחד לו בית אינו זקוק לבער שנאמר לא ימצא בבתיכם והאי לאו בבתיכם קרינא בי' פי' האי ייחד לו בית קאי אהפקידו אצלו דתני חייב לבער והוי כשקיבל עליו אחריות כדאמרן לעיל והדר תני שאם ייחד לו בית אע"פ שקיבל עליו אחריות מותר דהו"ל כאלו הי' עומד בביתו של גוי ולא בביתו והילכך אע"פ שקיבל עליו אחריות שרי:
ולמימרא דשכירות קניא פי' אע"ג דקניא דלא מצי לאפוקי עד זימני' מ"מ לא קניא לאפקועי שמא דיש מיני' שלא יקרא ביתו כל זמן השכירות דהא גבי ע"ז אע"פ שהשכירו לו היא עובר מושם ולא תביא תועבה אל ביתך וה"נ יהא עובד משום לא ימצא בבתיכם ומתרץ שאני הכא דאפקי' רחמנא בלשון לא ימצא כו' מה שדקדקתי מיכן במהדורא קמא שהמפקיד חמצו בביתו של גוי שאינו עובר בבל יראה ובל ימצא דהא לאו בגבולו קאי ולא בביתו קי וקרא לא אסר אלא בבתיכם ובכל גבולך אינו נ"ל שא"כ יטמין אדם חמצו ברה"ר או ברשות הגוי ויפטר לא היא דכל היכא דקאי ברשותי' קאי בין אם הטמינו בשום מקום בין אם הפקידו בבית הגוי ולא שרינן כשייחד לו מקום אלא דוק' בחמצו של גוי דאע"ג דקיבל אחריותו עליו מ"מ כל היכא דקאי דגוי הוי ואם רוצה הגוי ליטול חמצו אין ישראל יכול לעכבו ומן דינא היי ליעביר ישראל עלוי' דקרינא בי' שלך ואל של אחרים אלא משום דכתיב לא ימצא דמשמע אפילו של גוי אסרי' לי' ולא אסרי' רחמנא אלא בביתו (של גוי) ושיהי' מצוי לו בכל ביתו אבל אם ייחד לו מקם שאניו מצוי בכל ביתו לא אסרו אבל חמצו של ישראל כל היכא דקאי דיד' הוי וברשותי' ואין לנו כח להתירו שהכל היא ברשותי' שהרי יכול להקדישו בכלמקום שהי אעומד ואע"ג דבעינן ואיש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו ומאי דאמרן לעיל אין לי אלא בבתים בבורות שיחים ובמערות מנין ת"ל בכל גבולך דמשמע דוקא בגבולו היא עובר אבל ברה"ר וברשות הגוי אינו עובר לא דרשי' הכי אלא בחמצו של גוי דנפקא לן מלא ימצא שאם קיבל עליו אחריות שהיא עובר בלאו אם תופסו בביתו וריבה נמי בורות שיחין ומערות מכל גבולך שאע"פ שאינו שלו כיון דקיבל עליו אחריות אסור ודוקא בחמצו של גוי בעינן גבלך אבל בחמצו של ישראל בכל דוכתא דהוי עבר עלוי' כיון דברשותי' קאי והכי בפירקין דלקמן אבל נכרי שהלוה את ישראל על חמצו ד"ה עובר ואמרי' התם אע"ג דהרהינו אצלו דגוי לא קני משכונו דישראל וברשותא דישראל קאי אע"ג דקאי בביתו של גוי ומשכנו אצלו ומש"ה עובר עליו ה"נ כיון דחמץ דישראל היא אע"ג דקאי בבית הגוי בבית ישראל קרינא בי' כיון דאי בעי למישקלי' לא מצי גוי מעכב עלוי':
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה