ערכי לשון הקודש - שבט
- שֵׁבֶט (משפחה)
- "לְשֵׁבֶט ולמשפחה" (שופטים יח יט). בחמש נקודות. "ששם עלו שְׁבָטִים" (תהלים קכב ד). "בכל שִׁבְטֵי בנימן" (שופטים כ יב). "והתעו את מצרים פנת שְׁבָטֶיהָ" (ישעיהו יט יג). ענינם משפחה. אך השבט גדול מהמשפחה, כמו שאמר "משפחות שִׁבְטֵי בנימן" (שמואל א ט כא). וכמו שאמר "ויקרב את ישראל לִשְׁבָטָיו" (יהושע ז טז). ואחר כן "ויקרב אח משפחת יהודה". ויהיה שבט כלל לכל השבטים "וישראל שֵׁבֶט נחלתו" (ירמיהו י טז).
- שֵׁבֶט (מקל)
- וענין אחר "וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בַּשֵּׁבֶט" (שמות כא כ). "תרֹעם בְּשֵׁבֶט ברזל" (תהלים ב ט). "ופקדתי בְשֵׁבֶט פשעם" (שם פט, לג). "שֵׁבֶט מוסר ירחיקנה ממנו" (משלי כב טו). הוא מטה. וכן נקראת המשפחה מטה כמו שכתבנו בשרש נטה זה כי המשפחה שבט ומטה כל אחד לחבירו מבני המשפחה. וכן "אם לְשֵׁבֶט אם לארצו" (איוב לז יג). שבט המוסר, רוצה לומר פעמים יבא המטר לשבט ולמוסר בעולם שישטוף הזרעים וישחית הכל ופעמים לארצו כלומר לצורן העולם לפי שהם עושים רצונו, ולפיכך אמר לארצו אם לחסד ופעמים לחסד ימציאנו אף על פי שבני העולם חייבים. ונקרא הראש והמושל שבט כי דרך המושל להיות שבט בידו. ועוד כי בידו שבט מוסר העם "שֵׁבֶט מֹשלים" (ישעיהו יד ה). "לא יסור שֵׁבֶט מיהודה" (בראשית מט י). "שבט מישֹׁר שֵׁבֶט מלכותך" (תהלים מה ז). ונקרא עט סופר שבט "מֹשכים בְּשֵׁבֶט סֹפר" (שופטים ה יד). "הַדַּבֵּר דברתי את אחר שִׁבְטֵי ישראל" (שמואל ב ז ז). כלומר עם הראשים והמלכים. וכן במקומו בדברי הימים (א' יז, ו) "את אחד שֹׁפְטֵי ישראל"
מתחלק לג' ענינים:
- - משפחה
האחד, "או משפחה או שֵׁבֶט" (דברים כט יז). "בְּשִׁבְטֵי ישראל הודעתי נאמנה" (הושע ה ט). "ששם.עלו שְׁבָטִים" (תהלים קכב ד). "ואין בִּשְׁבָטָיו כושל" (שם קה, לז).
- - מקל
השני, "כל אשר יעבר תחת הַשָּׁבֶט" (ויקרא כו לב). "תרֹעם בְּשֵׁבֶט ברזל" (תהלים ב ט). "כי במטה יחבט קצה וכמון בַּשֵּׁבֶט" (ישעיהו כח כז).
- - שלטון
השלישי, "שֵׁבֶט מֹשלים" (שם יד, ה). "לא יסור שֵׁבֶט מיהודה" (בראשית מט י). "שֵׁבֶט מישור שֵׁבֶט מלכותך" (תהלים מה ז).
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: שבט
הערות שוליים