עץ חיים/שער לב (הכל)
מתוך: עץ חיים/שער לב/פרק א (עריכה)
פרק א
[עריכה]אחר שנתבאר ענין ישראל ורחל ויעקב ולאה, נבאר עוד עניינם וגם הארות רבות אחרות שיוצאות מז"א לחוץ והם: בחינת ב' המטות מטה האלהים ומטה משה ודור המדבר מה עניינם. וענין יעקב ועשו. וענין הערב רב שנתערבו בדור המדבר. וענין ג' מתנות באר ומן וענני כבוד. וענין המרגלים ויהושע וכלב. וענין ג' נקודות הנזכר פרשה תצוה בזוהר שהם ישוב וחורבה וג"ע הארץ. וענין אפרים בן יוסף ופעור וסלע:
והנה כבר נתבאר לך ענין ב' מיני מוחין שיש אל ז"א מן אבא ומן אמא מתלבשין תוך נה"י דאמא ותוך נה"י דאבא, ונה"י דאבא מלובשין תוך נה"י דאמא, ונה"י דאמא תוך ז"א עצמו.
גם נתבאר אצלינו כי יסוד דאמא נשלם בחזה דז"א לכן עד שם היו מוחין דאבא מכוסים תוך הנה"י דאמא ומשם ולמטה מתגלה יסוד אבא ולסבה זו יצאו שם חוץ לז"א ב' פרצופים, כי מיסוד אמא, ר"ל מאורותיה המגולין שנתגלו מן החזה ולמטה יצאה רחל מאחוריו שיעור מקום זה, ומלפניו יצא פרצוף יעקב גם כן כשיעור מקום זה, אלא שהוא מן היסוד של אבא שנתגלה עתה מן החזה ולמטה ומסתיים עד שיעור פי יסוד דז"א שוה בשוה.
ואמנם יש שינוי אחד ביניהם והוא: כי רחל היא דבוקה עם ז"א אחור באחור ממש בכותל אחד בין שניהן עד שצריך נסירה להפרידן ולהחזירן פנים בפנים, אבל יעקב אע"פ שעומד בפני ז"א מחציו ולמטה אינו דבוק עמו ממש ויש אויר פנוי ביניהם כמ"ש לקמן בע"ה.
וטעם הדבר בקיצור הוא, לפי שרחל היא נוקבא עיקרית דז"א, והנה היא "אספקלריא דלית בה (נהורא) מגרמה כלום" כנודע, ואינה נתקנה אלא ע"י ז"א בעלה, ולולי שתחלה היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו בתכלית הדיבוק וקישור לא היה חושש אחר כך לתקנה ולהאיר לה כל הצורך, אבל ביעקב לא הוצרך ענין זה דלא שייך ביה האי טעמא.
ושורש ביאור ענין זה: כי הנה אבא עיקר הארתו הוא ליעקב כמ"ש אצלינו על פסוק "ויקם עדות ביעקב", כי היסוד דאבא אשר בתוכו הדעת של זעיר אנפין הנקרא 'עדות' הנה 'הוא ליעקב' ועיין שם. ואמנם מה שמאיר בז"א הוא דרך העברה בעלמא, ולכן אין יעקב צריך להדבק עם ז"א בכותל ומחיצה אחד בלבד בין שניהם אלא ברחוק. וזהו סוד "מרחוק ה' נראה לי", וביארו בזוהר בהרבה מקומות כי "מרחוק" הוא חכמה, כמ"ש פרשה בהעלתך ובפרשה שמות על פסוק "ותתצב אחותו מרחוק", כי כל אורות אבא הם מרחוק ולא מקרוב. אמנם האורות אמא הם לז"א ורחל ביחד, כי החסדים ניתנין לז"א וגבורות לנוקבא ושניהם יחד דבוקים ביסוד אמא, לכן גם זו"ן שמקבלין הארתם דבוקים יחד. ובפרט על מ"ש במ"א כי בעת היותם דבוקים אחור באחור מן הגבורות דאמא לבדם נעשה להם כותל אחד לשניהם, חציו לז"א בעוביו של כותל וחצי עובי הכותל לנוקבא, כי הם כולם בחינת גבורות לבדם. אבל בעת הנסירה להחזירם פנים בפנים כתיב "ויסגור בשר תחתינה" וביארו באדרא דף קמ"ב: "ובאתרהא שקיע רחמי וחסד", פירוש: נעשה הכותל שלו מן החסדים כותל שלם לעצמו וגם לה כותל שלם לעצמה מן הגבורות, שגם חצי הכותל שלו של הגבורות ננסרו ונפלו וניתנו אליה, כנזכר בסוד השופר ובמקום אחר, ובביאור ברכת אבות של ראש השנה עיין שם.
ובזה נבא אל כוונתינו בענין שאר האורות היוצאין מן הז"א כנ"ל. כי הנה להיות יסוד דאבא המוציא את יעקב הוא ברחוק מן ז"א ואינם מתדבקים יחד עם היותן בחינת פנים דז"א נגד אחוריו של יעקב ורחוקים זה מזה, אם כן מוכרח הוא שבאמצע שניהם באותו אויר וחלל שביניהם יאירו שם הארה כל שהוא ואחר כך יאירו גם ביעקב עיקר הארה האמיתית כי הארה בצאתה מז"א מוכרח הוא שתכף בצאתה מאירה שם בסמוך ממש אל הז"א ואפילו אם אח"כ תתרחק ותאיר ביעקב לא מפני זה תתבטל אותה הארה ראשונה. אם כן מוכרח הוא שיש בחינת הארה א' מפסקת בין פני ז"א אל אחורי יעקב.
ובזה תבין טעם אחר אל מ"ש לעיל טעם למה מהאורות אמא יוצאות ב' נשים לאה ורחל באחורי ז"א ומאורות אבא אינו יוצא רק פרצוף א' של יעקב לבדו בפני ז"א. וזהו ט"א והוא אמיתי ועיקרי. כי הנה באמת הוא שגם אורות של אבא מוציאין לחוץ ב' פרצופים דרך פנים כמו שאורות אמא מוציאין ב' דרך אחור דז"א אלא ששם באחור יצאו א' למעלה עד החזה וא' למטה מהחזה אבל כאן שניהם יצאו למטה מהחזה והטעם הוא כנ"ל כי אין ראוי שיהיה פני ז"א מכוסים בלתי מאירין דכתיב "באור פני מלך חיים" וע"ש לכן שניהם יצאו למטה מהחזה.
וגם לטעם אחר הנ"ל כי להיות אורות אבא מהחזה ולמעלה סתומים בב' כסוים לא הוציאו שם שום בחינת אורות כלל אלא למטה מהחזה שנפסק יסוד דאמא ואין להם רק מסך א' לבד שהוא יסוד דאבא עצמו. ואע"פ שיש כאן עדיין מסך א' עכ"ז יש בו כח להוציא כאן ב' פרצופים ביחד לפי שגם אורות דאימא המגולין כאן בלי שום מסך כלל סייעו את האורות דאבא ונתנו בהם כח להוציא ב' פרצופים יחד כאן למטה אבל אורות דאמא בהיותן למעלה מן החזה אע"פ שגם שם לא היה להם רק מסך א' לבד לא יכלה להוציא ב' פרצופים שם למעלה רק לאה לבד. והטעם לפי שאין שם אורות אחרים מגולים לגמרי שיאירו בהם כמו שיש למטה אורות דאמא הגולים לגמרי המוסיפים כח באורות אבא להוציא ב' פרצופים במקום א' למטה.
והנה זאת הארה שאמרנו שמפסקת בין פני ז"א אל אחורי יעקב הוא בחינת לאה אשת יעקב כי כמו שיש לאה אחת באחור זעיר אנפין כך יש לאה אחרת באחורי יעקב ומבחינת לאה זו יצאו כל דור המדבר שיצאו ממצרים. ושלא נחליף בדברינו בין לאה ללאה לכן מכאן והלאה נכנה ללאה זו השניה שבאחור יעקב דור המדבר לסבה הנ"ל ובכל מקום שנזכיר דור המדבר הוא ענין לאה זו הב', וכבר זכרנו לעיל ובארנו שם קצת טעמים ע"ש. אמנם דור המדבר הזה, אחוריה הם נגד פני הז"א ופניה נגד אחורי יעקב, כי כמש"ל כי לאה פניה כלפי אחורי ז"א כן דור המדבר פניה כלפי אחורי יעקב :
ואמנם ענין יציאת פרצוף של דור המדבר אין כאן מקומו, אלא שאנו בארנו ענין כוונת תפילין של יעקב והקשר שלהם ותפלה של יד שהיא רחל אשת ישראל וקשר שלה, עיין שם כי שם נתבאר באורך. אך הענין בתכלית הקיצור הוא זה: כי הנה אחורי רישא דז"א יש חד קוצא דשערי ונמשך דרך האחור ומסתיים עד החזה כנגדו מן האחור כנ"ל ושם הוא מכה בגופא דז"א עצמו באחוריו מב' הצדדין ונכנס הארה זו בתוכו בכח ההכאה ובוקעת ויוצאת מגופא דז"א דרך פנים שלו ומשם מכה באחורי רישא דיעקב ונמשכת עד מצחו ופניו ושם נעשין בחינת תפילין של ראש של יעקב ומכח ההכאה גדולה חזר האור לאחוריו ומוציא קשר תפלה של ראש של יעקב הנ"ל. והוא נקרא בחינת "דור המדבר", כי כן לאה היא סוד קשר תפילין של ראש של תפילין דז"א. ואחר כך עוד חוזר האור לאחור ונכנסת תוך גופא דז"א ויוצא ממנו דרך האחור ושם יוצא עד מצח הפנים של רחל נוקבא דז"א ונעשה שם בחינת תפילין של ראש - רחל הנקרא תפלה של יד דז"א. והבן זה, כי בערך רחל נקרא תפילין של ראש, ובערך ז"א נקרא תפילין של יד כי היא ניתנת בזרוע שמאלי, כנזכר אצלינו בביאור כוונת תפילין של יד.
נמצא כי דור המדבר הזאת היא "לאה אשת יעקב" בסוד "ויעקב איש תם". כי כבר בארנו במקום אחר כי לאה נקראת תם לפי שהיא בחינת קשר תפלה של ראש דז"א ולוקחת הארה ד' אלפין מד' אהי"ה שיש בנצח הוד יסוד דאמא אשר בהם מלובשים מוחין דז"א מצד אמא כנ"ל לעשות מוחין שבה וד' אלפין הם גימטריא מד"ת כנזכר על "ומדת ימי מה היא", וכאשר תסיר הד' אלפין עצמם הפשוטים ששרשם בז"א ישארו בה כמנין ת"ם, כן הענין כאן ביעקב. לכן נאמר כאן "ויעקב איש תם" בעלה דת"ם כנזכר בזוהר שלח לך קס"ג ובכמה מקומות. נמצא כי פרצוף הזה הנקרא דור המדבר אינו נגמר תיקונו עד אחר כמה וכמה בחי' הארות:
הארה הא' הוא בתחלה כאשר יצא הארת יסוד דאבא דרך הפנים מחוץ לז"א להוציא את יעקב ואז קודם שיאיר ליעקב האיר במקום הזה הנקרא דור המדבר כנ"ל, כי תכף ביוצאו משם מאיר סמוך אל ז"א.
ואחר כך מתרחק יותר ומאיר ביעקב עצמו. ואמנם עיקר הארה זו היתה ליעקב כי זה כוונת האור להוציאו לחוץ אלא שדרך העברה בעלמא האיר במקום דור המדבר כנ"ל.
ואחר כך בעת הכאת קוצא דשערי באחורי גופא נגד החזה באחור ז"א כדי להוציא תפילין של ראש יעקב כנ"ל, גם הארה זו קודם שתגיע אל יעקב פוגע בזה המקום הנקרא דור המדבר. וגם זה הארה בעלמא ודרך העברה, כי עיקרה ליעקב, וכבר בארנו בענין כוונת תפלה של יעקב כי כשעוברת הכאת קוצא דשערי דז"א תוך גופא דז"א עצמו הוא שואב ולוקח עמו מן האורות הפנימים דז"א והם מנצח הוד יסוד דאבא, גם מנה"י דאמא מן פרקין אמצעים שלהם המלובשים בחג"ת דז"א ואז מוציאין הארה זו לחוץ אל יעקב, נמצא כי ביעקב יש קצת אורות נה"י דאמא וזכור זה היטב.
ואמנם כשאותה ההכאה של האורות כנ"ל חוזרין לאחור עד רישא דרחל כנ"ל, אז לוקחת הארה גם כן מן המוחין דיעקב ומוליך עמו הארה ממשית אל דור המדבר באחוריו (ואינה נגמרת עד אחר הכאה קוצא דשערי) ואז נגמרת ונעשית קשר של תפילין ואז כתוב עליה "ויעקב איש תם כנ"ל", באופן שאין דור המדבר נגמרת עד אחר הכאת קוצא דשערי דז"א.
ואל תתמה איך היא יותר קרובה אל ז"א ויעקב מרוחק מן ז"א. כי הנה היא עומדת שם באחור יעקב טפלה אליו ולוקח הארותיה מצד אחוריו של יעקב בסוד אור החוזר ועושה אותה בסוד קשר של תפילין כנ"ל ואין זו מעלה אלא גירעון.
ובזה יובן ענין דור המדבר. כי הם בני יעקב ואנו רואין כי הם קרובים אל ז"א יותר מיעקב אביהם. אבל הענין כי ודאי הוא שלא היו דור גדול כדור המדבר אמנם הם טפלים אליו לסבה הנ"ל כי הם יושבים באחוריו ויונקים מדרך ערפו כנ"ל. ועוד, כי מלבד טעם זה הנה יעקב אביהם תחלה ירש מקום שלו החיצון ההוא ואחר כך ע"י מעשיו נתעלה מדרגה אחר מדרגה עד שנעשה מרכבה לפני ולפנים אל הז"א עצמו אשר זהו סוד "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל" והבן זה.
ודע כי כל נשמת אנשי דור המדבר כולם היו באים מזו הנוקבא הנקרא דור המדבר על שמם כנ"ל והיא אשת יעקב. והענין הזה הוא כי כבר נתבאר אצלינו בענין בחי' שיש בנוקבא דז"א שהיא רחל אשת ישראל ואמרנו כי אחר שחטא אדה"ר לא חזרו עוד פנים בפנים עד בנין בהמ"ק של שלמה אבל בזמן דור המדבר היו אחור באחור. והנה בודאי היא שזווג עליון לא נפסק אפילו בזמן דור המדבר. אמנם הענין הוא, דע כי ודאי שזו"ן היו אחור באחור בהיותן במדבר ולא היה בהם זווג כנזכר בזוהר פרשה תרומה, אמנם הזווג שהיה עשה אז בזמן דור המדבר היה בחינת יעקב ונוקבא הנקרא דור המדבר כנ"ל וכל הנשמות של דור המדבר כולם היו נמשכות מזוג זה ולכן נקרא על שמם.
ומזה תבין מ"ש בזוהר בהעלותך כי הדור ההוא כולם נכלין במשה כמ"ש "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו". והטעם לפי שכולן יוצאין מהארת יסוד אבא שבתוך ז"א אשר הוא נקרא בחינת משה כמבואר אצלינו שמשה הוא מיסוד אבא, ולהיות שיעקב ונוקבא הנ"ל שניהם נעשו מהארת יסוד אבא לכן הנשמות הבאות מזווג ההוא כולם נכללין במשה כי ממנו תוצאות כולם.
וזה שאמרו רז"ל על פסוק "כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו" - "שקול משה כנגד כל ישראל" כי כולם ניצוצין שלו.
גם זהו סוד שנקרא הדור ההוא בדברי הימים ובמלכים "דרדע" שפירש דור דעה, לפי שיצאו מהדעת של הז"א שבתוך היסוד דאבא שהוא בחינת משה ע"ה והוא נקרא דעת עליון.
והנה בספר הזוהר אמרו כי כל אנשי דור המדבר הם "מסטרא דיובלא". והנה יובלא היא אמא ולא אבא, ואם תדקדק תבין כי דברי הזוהר נכוחים למבין. כי לא אמר "מיובלא" אלא "מסטרא דיובלא", ר"ל מהצדדים דיובל. כי הנה אין בינה עצמה נקרא יובל אלא היסוד שלה לבד, וזהו סוד "על יובל ישלח שרשיו" שהוא הנהר העליון יסוד דאמא ושמו יובל.
והנה יסוד אבא מלובש בתוכו ומוקף מבפנים מכל צדדיו הנתון ביסוד אמא גם עניינו הוא כי אחר שנפסק יסוד דאמא בחזה דז"א שם בקצתו התחתון יוצא ומתגלה יסוד דאבא. וז"ש "מסטרא דיובלא" ר"ל מיסוד דאבא היוצא מקצה התחתון של יובלא שהוא יסוד אמא.
עוד ביאור אחר והוא: כי אף על פי שאמרנו שהם מיסוד אבא בהכרח הוא שבעת שיוצאין אורות אלו מתוך יסוד אבא מתערבין הם עם האורות של החסדים דאמא המגולין העומדין סביבות יסוד דאבא כנודע ואז יוצאין לחוץ מעורבין אלו באלו וגם הם בכלל דור המדבר אבל אינם מכל בחינת אמא רק מצד אחד לבד שהוא בחינת פנים. כי הנה כשנבקע יסוד אבא להאיר ביעקב הוא יוצא דרך הפנים של ז"א ואז פוגע בחסדים דאמא אותן שהם בצד הפנים לבד ושם מתערבין קצת נצוצין של החסדים ההם עם האורות היוצאין מיסוד אבא ויוצאין ביחד לחוץ להאיר ביעקב. וזהו סוד שהם מסטרא דיובלא כי גם בהם יש צד אחד וסטרא חדא מיובלא והוא צד הפנים כנ"ל ועיין לקמן.
גם ביאור אחר והוא: כי הנה החסדים המגולין דאמא הם סובבין ומקיפין את יסוד דאבא מהחזה ולמטה, ולהיות הארתן מגולה גורמים להרבות אורו ואז נבקע כל היסוד ויוצא האור לחוץ, וזה סוד "ונפיק מסטרא דיובלא", כי מכח היובלא המאירה בהם לכן הם יוצאין לחוץ כנ"ל.
גם נלע"ד ששמעתי פירוש אחר ממורי זלה"ה והוא: כי דור המדבר הזה נקרא לאה אשת יעקב כנ"ל, ואע"פ שזאת הלאה היא מן יסוד אבא, עכ"ז לפי בחינת לאה היא "מסטרא דיובלא", לכן אמר בלשון זה.
והנה עם זה המאמר יובן הטעם למה נקרא יעקב לשון בקיעה כי יעקב אותיות יבקע. וגם יובן ענין "יעקב יעקב פסיק טעמא" כנזכר באדרא קל"ח.
גם יובן ענין פסוק "ויהי אך יצא יצא יעקב" - ב' יציאות. והענין כי בחינת יעקב אינו יוצא אלא ע"י ב' בקיעות. א' - מסך (נ"א בקיעת) יסוד אבא עצמו. ואח"כ האורות בוקעים בקיעה שנית והוא כלי הגוף דז"א עצמו. ואלו הם ב' פעמים יעקב. וגם זהו ענין ב' יציאות הנ"ל הנזכר בפרשה.
גם יש פירוש אחר: כי הנה בהכרח הוא כאשר נבקע יסוד אבא יוצאין האורות תוך גופא דז"א מבפנים חוץ ליסוד אבא ואח"כ כשבוקעים גוף ז"א עצמו יוצא יעקב ב' מחוץ לז"א והרי הם ב' יציאות וב' יעקב.
והנה כאשר יעקב אבינו התחתון שבזה העולם התחיל לתקן מעשיו ועלה מדרגה אחר מדרגה ותחלה השיג להיות מרכבה לזה יעקב החיצון שהוא קדמאה בערך יעקב אבינו כי הוא היותר תחתון וקרוב אליו ואז לא הוי שלים ואח"כ עלה ונעשה מרכבה ליעקב פנימי שבתוך ז"א שהוא בתרא בבחינת ממטה למעלה ואז הוא שלים אבל בערך יציאות שלו למעלה הפנימי הוא קדמאה והחיצון הוא בתראה וגם בזה נתבאר ענין ב' פעמים יעקב וב' פעמים יציאה.
עוד יש פירוש ג' כי גם אחר צאתו מחוץ אל הז"א האורות שלו עושין ב' מסעות. הא' הוא בסוד דור המדבר שהוא קדמאה ליציאה לאו שלים. ואח"כ נוסע ועושה יעקב בעלה בתראה האמיתי שהוא שלים וגם בזה יובן ענין ב' יעקב וב' יציאות :
מתוך: עץ חיים/שער לב/פרק ב (עריכה)
פרק ב
[עריכה]והנה אחר שנתבאר דור המדבר נבאר ב' האורות אחרות היוצאות מיסוד אבא חוץ לז"א. והוא ב' המטות "מטה האלקים" ו"מטה משה" כנזכר בזוהר. כי גם אורות אלו נמצאו בזמן דור המדבר.
גם ענין ערב רב שהיו בדור המדבר מה ענינם. ואגב גררא נבאר ג"כ ענין עשו, איך הוא אחיו ממש של יעקב.
והנה נודע הוא כי היסוד דאבא אשר נגלה עתה מחזה ולמטה הנה בודאי פשוט הוא שיאיר מכל צדדין כי בשלמא מצד אחור אינו מאיר שם מחוץ לז"א שום הארה כיון ששם עומדת רחל נוקבא דז"א שהוא מבחי' אורות דאמא אבל משאר הצדדים שהם ימין ושמאל ופנים ודאי שאורותן יוצאין שם וא"כ צריך לידע מה הם כי כבר אורות היוצאין דרך פנים בארנו לעיל שהם דור המדבר ויעקב אבל אורות הצדדין מה הם.
והנה אחר דרוש של מטות וערב רב ועשו נבאר מה הם אלו האורות אשר בצדדין ושם נבאר בחי' מן באר ענני כבוד. אמנם נבאר תחלה דרוש הנ"ל. והוא כי גם צריך לחקור כי מלבד האורות שמאירין דרך יסוד אבא אל ב' הצדדין דז"א דימין ושמאל עוד יש הארה אחרת כי מצד פנים ממש דז"א יש ב' שורות של הארות: א' היא שורה הפנימי הקרובה אל ז"א והוא הנקרא דור המדבר כנ"ל. ושורה הב' היותר חיצונה הוא יעקב בעלה אבל שתים אלו הם ביושר ממש דרך פנים אל ז"א אמנם גם באלכסון מאיר והכל דרך פנים לז"א בלבד והוא שהאור היוצא נוטה באלכסון ועושה הארה אחד לימין דור המדבר גם נוטה באלכסון לשמאל של דור המדבר ועושה שם הארה אחרת.
וכן עד"ז הוא עושה בימין ושמאל יעקב העומד בשורה חיצונה ב' הארות א' לימינו ואחד לשמאלו באופן כי דרך פנים ממש דז"א יש ב' שורות אורות. וכל שורה יש בה ג' הארות והארה אמצעית שבכל שורה מהם היא מכוונת ממש ביושר כנגד הז"א וב' האורות שבימינם ובשמאלם נוטים אל אלכסון אמנם כולם הם בצד הפנים של ז"א.
ונבאר עתה בפרטות:
הנה השורה הפנימית הסמוכה אל ז"א מצד פנים יש בה ג' אורות האמצעים היא דור המדבר אשר כבר נת"ל וב' המטות הם בימין ושמאל. והנה בזוהר אמרו כי המטות הם הא' נקרא מטה סתם הנקרא מטה ה' והב' נקרא מטה האלקים ומטה סתם שהוא כנגד מטה ה' הוא בימין דור המדבר ומטה אלקים הוא בשמאלו כי שם אלקים הוא דינין דגבורות.
וענין קריאתן מטות הוא לב' סבות הא' להיות הארתן דרך נטייה באלכסון כי אינם לא נגד צדדי ז"א בימינו ובשמאלו ולא ביושר דרך פנים אלא נוטין אל האלכסון בקרן זויות. והב' היא כי נודע שהיסוד נקרא ו' זעירא כי צורתו כעין ו' ארוכה ואלו האורות יוצאין מיסוד דאבא והם הארות ארוכות כעין ווי"ן ולכך קראן מטות כי המטות הם צורת ווי"ן ממש.
והנה להיות כי עיקר הארה היא היוצאת ביושר לכן עיק הארה שבשורה ראשונה היא האמצעית הנקרא דור המדבר אך ב' הארות העומדין באלכסון טפלין אליה כי הארתם מועטת.
והנה מטות אלו שניהן ניתנו ביד משה וג"כ נקרא על שמו מטה משה והוא לסבה הנ"ל כי שניהם יצאו מיסוד אבא אשר שם הוא בחי' משה ע"ה בהיותו מתעלם תוך ז"א כנודע שבו ניתן דעת דז"א מצד אבא. וכמו שכל מה שברצון של יסוד אבא לעשות עושה כל פעולותיו ע"י אלו המטות שבחוץ כן משה ע"ה כל פעולותיו היה ע"י המטות אלו ופשוט הוא.
והרי נתבאר ב' אלכסונים שבב' צדדי דור המדבר שבשורה א' הסמוכה אל הז"א ואמנם ב' האלכסונים שבב' צדדי יעקב עצמו אשר בשורה חיצונה הם ערב רב מצד ימין ולפי שנשמתן באה משם שהוא צד ימין לכן נתגיירו וז"ש כי ערב רב הם ניצוצין של משה בסוד לך רד כי שחת עמך והבן זה אשר ע"כ טרח בעבורם כ"כ ומת במדבר בעבורם כי רצה לתקנם כנזכר במ"א. ואמנם ההארה שמשמאל יעקב הוא בחי' עשו אחיו ולהיותו עשו משמאל לא נתגייר וכבר בארנו כי עיקר ההארה היא באמצע שהוא יעקב אך ב' צדדיו הארתן מועטת גם האורות של צד שמאל מועטין מהימין שע"כ נתגיירו הערב רב ועשו לא נתגייר גם אותן שבשורה פנימית הקרוב אל הז"א אין החיצונים נוגעין ונאחזין בהם כ"כ אבל בעשו וערב רב שהם רחוקים מן הז"א שבשורה החצונה שלטו בהם יותר החצונים ובשמאל שהוא עשו שלטו יותר מבערב רב להיותו מן השמאל כנ"ל.
ובזה תבין ענין ערב רב שטרח משה לגיירם כי היו ניצוציו וכמ"ש לך רד כי שחת עמך וכמש"ל כי דור המדבר היו מבחי' הדעת דמצד אבא שבז"א הנקרא דעת עליון גם הערב נמשכים משם כנזכר לכן גם ערב רב גימטריא דעת. גם בלעם הי' מבחי' קליפה הנאחזת בדעת הזה וכמ"ש ויודע דעת עליון ממש ולכן היה מקטרג בהם בדור המדבר לפי כי בו היה דבוק ואח"כ נפרד מהם ולכן היה שונא אותם מחמת קנאה. גם תבין ענין עשו שכ"כ טרח יצחק אבינו לקרבו תחת השכינה ולברכו כמ"ש ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו לפי שיצחק הוא צד שמאל שהוא גבורה גם עשו הוא מצד שמאל של יעקב והיה נמשך מתוך יסוד עליון דאבא.
גם תראה כי עשו נאחז ביסוד אבא מבחי' אחוריים שלו שהם יו"ד יו"ד ה"י כו' שהם גימטריא קפ"ד ועם י' אותיות גמטריא צד"ק ורוצה להתאחז ביעקב שהארתו מרובה כנ"ל ורוצה להתקרב אליו ואז בהתקרב אליו ובהתחבר צד"ק עם יעקב נעשה עש"ו שהם שוין בגימטריא ועיין במ"ש לעיל בשמו של יעקב שהוא גימטריא ב' שמות אלקים עם י' אותיות שבהם.
גם נתבאר בפסוק כי שרית עם אלקים ועם אנשים וגו' ומן ב' שמות אלהי"ם אלו היה רוצה עשו להתאחז בהן להיותן בחי' דינין וז"ס פסוק אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו וכבר נת"ל ענין ב' יציאות אלו שיש ביעקב.
ועם זה יובן תשלום הפסוק כי כוונתו לספר כי אחר שיצא יצא יעקב ב' יציאות ונעשה יעקב יעקב עד מחוץ לז"א בשורה החצונה אז שם עשו בא מצידו ג"כ ועומד בצד השמאלי של יעקב ועי"ז נעשו שניהם אחים ממש תאומים זה עם זה.
ואמנם קשה לפ"ז כי הנה כפי זה הביאור מדבר זה בעת לידתן ויציאתן לאויר העולם וכפי פשט המשך הפסוק נראה שמדבר אחר זמן הרבה בעת נטילת הברכות.
אמנם ביאור הענין הוא כך והוא סוד גדול ונעלם בענין זווג זו"ן כי יש תימה גדולה כפי הנ"ל כי הרי יעקב עומד בפני ז"א כנ"ל וא"כ כאשר מזדווגים זו"ן פב"פ היכן יש מקום לנוקבא דז"א לעמוד שם.
והנה תשובת שאלה זו רמוזה בפסוק ועשו אחיו בא מצידו. והענין כי בזוהר שיר השירים בענין אלפ"א ביתא דא"ת ב"ש בארוה שם בענין הזווג של זו"ן ואיך הקליפות מתרחקים משם בעת ההיא ונמצא כי כאשר רחל נוקבא דז"א באה להזדווג עם ז"א אז עשו שהוא בחי' קליפה אע"פ ששורשו הוא בקדושה כנ"ל הנה יוצא והולך אל השדה ההוא של החיצונים כנודע בסוד כי בשדה מצאה שהוא מקום מדור כל הקליפות הנקרא סטרא דחרובא כנזכר בזוהר ולפי שעשו נוטה אל הקליפה לכך הולך אל השדה שהוא לצוד ציד ואז יעקב יורש מקומו ולוקח ברכתו שהיא בחי' אותו הארה שהיתה נמשכת לו מן היסוד דאבא בהיותו עשו בצדו של יעקב ועתה לוקחם יעקב כל אותן הברכות. ואמנם לקיחת הברכות במרמה יובן כמ"ש בזוהר שיר השירים כי אין סט"א הולך משם רק ע"י מרמה ותחבולה שעושין לו שמכריזין שיבואו כל פמליא של מעלה לראות בכבוד המלך.
והנה הקליפה הנקרא מלך זקו וכסיל לא יחפוץ בתבונה לראות בכבודו של מלך ואדרבא הולך מדעתו ומתרחק משם ובין כך ובין כך מזדווג המלך במלכה ויעקב לוקח ברכותיו נמצא כי אלמלא ידע שכונתן הוא להזדווג לא היה הולך משם כדי לקחת חלק מן השפע ההוא הנשפע אז וזהו המרמה שמרמין אותו ואז עי"ז לוקח יעקב העליון ברכותיו של עשו כי הנה אז יעקב הולך במקום עשו ושם מקבל הארותיו שהוא סוד הברכות ואז נשאר מקום יעקב פנוי ושם באה רחל אשר היתה עומדת אב"א וחוזרת עם ז"א פנים בפנים בהיותה עומדת שם במקום יעקב ואז מזדווגים יחד באופן שאין מקום לרחל לעמוד פב"פ עם ז"א להזדווג עמו עד אשר ילך עשו אל השדה של חורבה כנודע ואז יעקב יורש מקומו וברכותיו והארותיו ואז רחל עומדת במקום יעקב והבן הקדמה זאת.
ואמנם אין ענין זה רק אחר שמתו כל דור המדבר כי אז נתבטל הארת דור המדבר הנקרא ג"כ לאה אשת יעקב כנ"ל. ובזה אין הפסק בין רחל העומדת במקום יעקב אל הז"א כדי להזדווג עמו שאין שם בחי' דור המדבר כדלקמן בע"ה. אבל כל זמן שהיו דור המדבר קיימים היה אותו הבחי' של לאה אשת יעקב הנקרא דור המדבר ששם במקומה ולא היה זווג לרחל עם ז"א הנקרא ישראל אבל הזווג היה מן יעקב עם בחי' לאה הזאת הנקרא דור המדבר כנ"ל.
והנה אחר שנזדווגו רחל עם ז"א אז עשו חוזר ובא מצידו מן השדה ונכנס במקומו כי לא הלך משם רק ע"י מרמה שרימו אותו כנ"ל כדי שלא יקבל את הברכות הניתנין בעת הזווג וכאשר חוזר ורואה ומרגיש בדבר כי הכל היה במרמה כדי שיקבל יעקב הארותיו וברכותיו ויהי אך יצא יעקב כו' ועשיו אחיו בא מן השדה וישב בצדו של יעקב כבראשונה ששם הוא מקומו ואז מרגיש איך יעקב לקח ברכותיו במרמה ואז צועק בקול מר על מה שרימוהו כי הוא לא חשב שיזדווגו אז שאלולי כך לא היה הולך כנ"ל :
מתוך: עץ חיים/שער לב/פרק ג (עריכה)
פרק ג
[עריכה]ועתה נבאר ענין המרגלים וענין ג' מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל באר מן ענני כבוד על ידי משה אהרן ומרים ואח"כ חזרו שלשתם ע"י משה. וגם יתבאר מה שכתבתי לעיל כי בזמן דור המדבר היה הזווג מן יעקב ולאה הנקרא דור המדבר ואחר שמתו נתבטלה לאה זו ונכנסת רחל במקומה והיה הזווג מן ז"א עם רחל פב"פ.
והענין כי כאשר מתו כל דור המדבר ואת בניהם הקים תחתם ליכנס לא"י אז נתבטלה אותה הארה הנקרא דור המדבר אשת יעקב כי ע"י החטאים שעשו דור המדבר נתבטלה ונתעלמה הארה זו ונכנסה לפנים תוך שורשה שהוא יסוד דאבא שבתוך הז"א היא, וגם הב' המטות אשר בב' הצדדין כנ"ל שהוא כללות כל השורה הפנימי אשר קרובה לז"א נתבטלה כולה. כי הנה המטות ההם לא נשתמש בהם יהושע אח"כ כי נגנזו כמארז"ל, ולא נשתמש יהושע אלא בכידון אשר בידו כנזכר בספר יהושע גבי מלחמות העי, אבל לא במטה של משה, לפי שג' אורות אלו יוצאין מיסוד אבא שהוא בחי' משה לכן במות משה נסתלקו אלו האורות.
ובזה תבין טעם גדול למיתת משה ודור המדבר ולא נכנסו לארץ כנען, ובניהם דרא אחרא נכנסו, וזה תימא גדול.
והנה בזוהר פרשת בראשית דכ"א ביארו דבניהם היו מסטרא דיהושע דאיהו סיהרא, שהוא רומז ברחל, נוקבא דז"א, והיא הנקראת ארץ ישראל, לכן נכנסו שם. אבל משה ודורו שהיו מבחי' ג' האורות הנ"ל שיש להם מעלה יתירה לכן בהסתלקותן, נסתלקו גם הם משם שרשם. כי בעודם קיימים לא היו זו"ן מזדווגים רק אלו יעקב ולאה הנקרא דור המדבר אשר משם יצאו נשמות דור המדבר מן הזווג הנ"ל וכשנסתלקו נסתלקו גם הם ובניהם שהיו מזווג רחל וישראל שזכו ליכנס לא"י כי ארץ היא נקבה כנודע וישראל הוא בעלה ז"א וזהו א"י.
וזהו ענין אמר משה לישראל לאותן שזכו לא"י "ואתם הדבקים בה' אלהיכם", פירוש, כי "ה' אלהיכם" הוא הז"א ורחל, והנה דור המדבר לא היתה דבוקה בז"א, אבל רחל היא אב"א בהתדבקות גמור עם ז"א עד שצריך נסירה להפרידן כנודע, ואמר להם "ואתם הדבקים" ממש "בה' אלהיכם", לפי שאתם מבחי' רחל הדבוקה עמו, לכן "חיים כולם היום" לכנוס לא"י שהוא כנגד רחל, אבל דור המדבר אבותיכם תמו כולם ומתו כי אין להם אותו התדבקות, ולכן אינם נכנסים לא"י שאינם מבחי' זו וזהו "ואתם הדבקים" למעוטי אבותיכם :
מתוך: עץ חיים/שער לב/פרק ד (עריכה)
פרק ד
[עריכה]ונבאר ענין המרגלים מה היתה כונתן לכנוס לא"י אחר שאינם מבחי' זו כנ"ל. וגם משה ע"ה מה עלה בדעתו. וגם למה הש"י לא נתרצה בשליחות ההוא וכמארז"ל "שלח לך - לדעתך, אני איני מצוה לך". וגם לידע מה הם בחי' מרגלים בעצמם, והשליחות והפעולה בעצמה מה עניינה. ומי הם יהושע וכלב שהיו בכלל המרגלים ויצאו אח"כ מכללם.
אבל הענין הוא: כי הנה נתבאר שמשה הוא בחי' יסוד אבא שבתוך ז"א מהחזה ולמטה, ואע"פ שהארותיו הם ב' מטות ודור המדבר כנ"ל, עכ"ז היתה כוונתו לתקן גם את רחל אע"פ שהיא מהארת אמא אף בזמן שהארת דור המדבר קיימת ויהיו שתיהן מאירות ותזדווג רחל עם ז"א בסוד "ה' בחכמה יסד ארץ", כי אבא הנקרא חכמה בטבעו לאהוב את בתו היחידה בין ז' הבנים כנזכר בספר הבהיר. ולסבת תקון זה שלח מרגלים ההם אל א"י שהיא רחל כנ"ל.
והנה המרגלים האלו הם ניצוצי הארת משה יסוד אבא אשר בהאירם ברחל הנקרא א"י נקרא מרגלים שהולכין לרגל ארץ לא להם, כי שרשם אינם משם רק מהארת דור המדבר כנ"ל.
והנה בחי' אלו הניצוצין הנקרא מרגלים המשולחים מיסוד אבא אל רחל, ארץ כנען, הוא באופן זה. כי הנה נודע כי יסוד אבא הוא מוקף ומסובב מן האורות דאמא המגולים מהחזה ולמטה. ונודע כי אורות דאבא יוצאין דרך פני ז"א ולחוץ, ואורות דאמא יוצאין דרך אחורי ז"א ולחוץ אל רחל.
והנה כמש"ל כי ביציאת אורות דאבא דרך פני ז"א ולחוץ להאיר ביעקב פוגע באורות אמא מה שכנגד פנים ומוציאן עמו לחוץ ביעקב ודור המדבר באופן כי גם ביעקב יש קצת אורות דאמא, הנה כך בהיות אורות דאמא העומדין מצד הפנים ביסוד דאבא רוצין לחזור אל האחור ללכת להאיר ברחל פוגעים ביסוד דאבא ובוקעין אותו ועוברין בתוכו ויוצאין לחוץ אל הנוקבא רחל. וזהו ענין ניצוצין של אבא הנקרא מרגלים ששלח משה לתור את הארץ שהוא מבחי' יסוד דאבא כנ"ל.
והנה בכח אלו הניצוצין והארות של משה הנקרא מרגלים חשב משה שבכחם ועל ידו יתוקן רחל ותחזור עם ז"א פב"פ אפילו בזמן שדור המדבר קיים, כי גם האורות האלו משם הם. וז"ס הפסוק שאמר "שלח לך אנשים", כלומר משלך, כי אנשים אלו שלך ומניצוצות שלך הם כנ"ל. והנה לא עלה בידו תיקון זה, כי לא היה אפשר לרחל להתתקן אז ע"י אלו המרגלים בלבד בזמן דור המדבר, לכך מתו כולם ולא נכנסו לארץ זולת יהושע וכלב לסבה שנבאר בע"ה :
מתוך: עץ חיים/שער לב/פרק ה (עריכה)
פרק ה
[עריכה]וקודם שנבאר אותן נבאר מאמר א' הובא בזוהר פרשה תצוה קפ"ד עמוד ב': בתרין נקודין אתפרשת מלכו דשמיא, סטרא דקדושא, חד דילה וחד דעלמא דאתי כו' אשתכחו תלת נקודין בעלמא.
קיצור הדברים הוא, כי ג' נקודות הם: א' נקודה עלאה טמירא בג"ע, וא' נקודה בירושלים אמצעית דישובא לחוד ולא לכולי עלמא כמו נקודת ג"ע. ג' נקודה דסטרא אחרא דחרובא.
וזהו ביאור המאמר זה, והוא דרוש נעלם וראוי להעלימו כי כבוד אלקים הסתר דבר. דע כי הנה בראש יש כמה מיני נקבים וחלונות באותן הכלים לצאת מתוכן הבלים להאיר בחוץ והם אזנים עינים נחירים ופה ז' חלונות. אבל הגוף הוא סתום ומוכרח הוא שיהיה בו חלונות לצאת לחוץ האור הגנוז תוך הכלים ולהאיר אל העומדין שם הם הנבראין כולם.
והנה מצינו ראינו ג' נקבים בגוף, ב' מהם דרך פנים והם נקודת פי הטבור ונקודת פי האמה, ונקב א' באחור שדרך בו יוצאין השמרים אל החצונים. ואלו הם ג' נקודות הנזכר כאן. ואע"פ שנקודת הטבור סתומה, בהכרח הוא שמשם יוצא קצת הבל כי היותו התינוק בסוד העיבור טבורו פתוח כנודע.
והנה תחלה צריך שתדע כי לא יצדק לשון נקודה רק אל בחי' היסוד, בין שיהיה יסוד דכורא בין שיהיה יסוד נוקבא, אבל עיקרו הוא ביסוד נוקבא. וזכור כלל זה להבין לשון הזוהר בענין הנקודה ההיא והיא הנקרא נקודה אמצעית, כי בחי' נקודת היסוד הוא באמצעית הגוף, וא"כ צריך עתה להודיע איך ג' נקבים הנ"ל כולם הם בחי' נקודת היסוד דכורא או נוקבא.
ואמנם ב' נקודות בדרך הפנים שהם הטבור והיסוד והנה הטבור הוא גם כן נקודת היסוד כנודע שיסוד דאמא המתלבש תוך ז"א מסתיים בחזה דז"א ותכף תחתיו הוא הטבור שהוא ענין יציאת האורות מיסוד דאמא המסתיים בחזה ומרוב הארתן בוקעים ויוצאין לחוץ במקום הטבור לכן פי הטבור סתום בסוד אמא עלאה הנקרא עלמא דאתכסיא וזה הוא נקודה דנטלה מאמא עלאה טמירא כו' כי היא נקודת היסוד דאמא אשר בטבורא דז"א ונקודה תתאה היא פי היסוד דז"א ממש ואע"פ שעיקר פי הנקודה אינו אלא יסוד דנוקבא.
כי הנה נתבאר אצלינו בענין שיעור קומת פרצוף רחל מהחזה ולמטה באחור ז"א איך ת"ת דרחל שהיא גופא דילה מכוון נגד יסוד דז"א ושניהן מסתיימין כאחד נמצא כי פי היסוד של הזכר הארה היוצאת משם הוא ממש כנגד יסוד רחל שבאחוריו נמצא כי זו הנקודה תתאה שהוא ביסוד דרחל אינה באתכסייא כמו היסוד דאמא שהיא מלובשת תוך ת"ת ז"א ממש אשר זהו סבת קריאתה עלמא דאתכסייא כי ז"א מכסה ומלבישה כמבואר אצלינו ע"פ ס"ד סוף פ"ק באומר אתא מפתחא דכליל בשית ומכסה פתחהא והבן זה.
ואמנם נקודה תתאה זו שהוא פי היסוד דז"א אשר גם כן שם הוא יסוד דרחל מכוון כנגדו כנ"ל הנה כנגדן יש נקודה ג' באחור דז"א שדרך בו יוצאין השמרים אל החצונים כנ"ל. ונלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה כי גם בזה שייך בחי' היסוד כי שם בחי' יסוד של הנוקבא של הקליפות המכוון ממש נגד נקודת האחור הזה שבקדושה והוא נקרא נקודה דחורבא כמ"ש.
ועתה נבאר מאמר הנ"ל בתרין נקודין אתפרשת מלכו דשמיא הנה נתבאר אצלינו כי בחי' עולם הוא ז"א כמ"ש אמרתי עולם חסד יבנה שהוא הראשון מן הו"ק דז"א ונודע כי הז"א הוא עץ חיים מהלך ת"ק שנה בסוד ה"ח המתפשטין בו וכל א' כלול עד ק' הרי ת"ק וכן העולם כולו מהלך ת"ק שנה נמצא כי כל העולם כולו הוא בחי' ז"א ואמנם צד פנים שלו הוא קדושה גמורה וצד האחוריים שלו יש שם אחיזה של החצונים כמ"ש.
והנה צד הפנים מתחלק לב' בחי' כי מחציו ולמטה אשר שם האורות של החסדים דאמא מגולים שם הוא בחי' הישוב שבו שוכנים ועומדים שם בני אדם וכנגד המקום הזה עצמו מן האחור הוא מקום עמידת רחל נוקבא דז"א וזה סוד שנקרא רחל ארץ כנ"ל בסוד א"י ארץ ז"א הנקרא ישראל לפי שבשיעורה יש שיעור הישוב הנקרא ארץ ע"ש שהיא מריצה את פירותיה כמארז"ל, אע"פ שהיא עומדת באחור שהוא מקום חורבה סופה לחזור בפנים בעת הזווג ושם לא יש אחיזה אל החיצונים כנודע. לכן נקרא רחל ישובא לא חורבא ח"ו, כי חוזרת פב"פ בעת הזווג.
אמנם מחציו של ז"א ולמעלה מצד הפנים שהוא מהחזה ולמעלה אין כנגדו ישוב כי הארותיו הם סתומים ואין האורות נמשכין לחוץ כדי שישבו בו בני אדם לכן נקרא עלמא דאתכסייא סתימא ושם מקום לאה כנגד האחור אשר איננה נקרא ארץ ואינה בחי' ישוב כי גם היא נקראת עלמא סתימאה כמ"ש אצלינו. אמנם שם מחציו ולמעלה מצד הפנים הוא מדור אל הנשמות העליונות הנקרא ג"ע הארץ אשר עליה נאמר "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו" עלמה סתימאה.
והנה כאשר נעריך כל אורך גופא דז"א יהיה נקודת מחציתו פי הטבור אשר כנגדו ג"ע הארץ שהיא נקודה טמירא אמצעיתא דכל סטרין בין בבחי' ישוב בין בבחי' חציו העליון שאין בו ישוב כנ"ל ושם באמצעיתו יש ההוא עמודא דנעיץ באמצעיתא כנז' בזוהר וכאשר נחלק הישוב לבדו שהוא מחציו דז"א ולמטה עד סיום הרגלים יהיה הנקודה האמצעית בפי היסוד דז"א אשר נקודה זו נקרא ירושלים שהיא באמצע הישוב כנודע והיא נקודה דאתגלייא. ואמנם מצד האחור דז"א מחציו ולמעלה אין בו דבר כלל ומחציו ולמטה יש בו נקודה ג' באחור אשר משם יוצא פסולת ושמרי המאכל ומכאן יוצא הארה אל החצונים. וז"ס שהקליפה וע"ז נקרא "צואה בלי מקום", וכמ"ש "צא תאמר לו", כי משם הם נזונים ומצד הפנים אי אפשר לחיצונים להתאחז לכן הושם הצינור זה באחוריים כי שם הם נאחזים וניזונים. וז"ס שיש ע"ז הנקרא פעור אשר עבודתה בכך לפעור עצמו ולהוציא הזוהמא אליה, כי זהו מזונה ממש ואין שפע נמשך לה כי אם עד"ז.
והנה יסוד דאבא הוא מן החזה דז"א ולמטה והוא ממש מכוון מבפנים נגד נקב וצינור האחור הנקרא פעור. וזשארז"ל ע"פ "ויקבור אותו בגי מול בית פעור", כי כל זמן שפעור עולה ומקטרג רואה את משה קבור שם שהוא יסוד אבא ונטמן שם ונרתע ושב לאחוריו ואינו מקטרג על ישראל והדבר מבואר. ובענין פרעה מלך מצרים בארנו ענין זה של פעור איך הוא קשור עם העורף שהוא פרעה וע"ש היטב ושם נתבאר.
והנה נקודה זו נקרא נקודה דאמצעיתא דחורבא דעלמא שהוא מקום אחיזת הקליפות המחריבין את העולם ולהיות שהם בחי' חורבן ושממון לכן לא הושמה נקודה אחרת שנית (פי' בחצי העליון דז"א באחוריו) ואינו דומה לצד פנים שיש בו ב' נקודות כנ"ל. וטעם הדבר לפי שבאחור הוא מקום סטרא דחורבא לכן נגד חצי התחתון שהוא ישוב עולם הזה התחתון יש כנגדו אחיזה אל החצונים שהם בחי' נקודת האחור כנ"ל שהוא הנקרא נקודה דחורבא, אבל בחציו העליון שהיא בחי' ג"ע הארץ הנקרא אימא עלאה סתימאה אין שם כנגדו אחיזה אל החצונים מצד האחור כי אין החצונים נאחזין באמא כנודע, לכן אין באחור רק נקודה א' לבד בחצי התחתון אבל מצד הפנים הם ב' נקודות.
והנה ז"ש לשון המאמר "בתרין נקודין אתפרשת מלכו דשמיא כו' סטרא דקדושה כו'", פירש ב' נקודין אלו שניהם הם בצד הפנים של ז"א הקדוש אשר אין שם רק סטרא דקדושה לבד, פירוש, שאין אחיזה אל החצונים בהם רק בנקודת האחור לבד. וקרא לבחי' צד הפנים סטרא דקדושה לסבה הנ"ל, וביאר עניינם ואמר כי הנקודה א' תתאה הלא היא ירושלים, כי היא למטה ארץ השפלה, לכן איננה נקרא סתימאה, כי הרי היא גלויה לעין כל בריה. וז"ס "מציון מכלל יופי אלהים הופיע ירצה", כי "מציון" הוא יסוד דז"א, אשר היסוד הזה נקרא "מכלל יופי" בסוד "ויהי יוסף יפה תואר" ובסוד "והדרת פני זקן" כנודע.
הנה מבחי' ציון הנזכר, אלקים שהיא מלכות הנקראת רחל "הופיע", וקבלה הארתה משם ע"י ציון שהוא היסוד דז"א, כמבואר אצלינו ענין הארה זו. והוא ענין הה"ג שבז"א שיורדין עד היסוד ומשם ניתנים אל הנוקבא העומדת באחור (נ"א דרך אחור) בדעת שלה. ולא עוד אלא שאפי' הב' חסדים המגולין הניתנין ג"כ לרחל אינן ניתנין אליה עד שירדו תחלה ביסוד דז"א ואח"כ עולין משם בסוד אור חוזר, ואז ניתנין אל רחל כנודע. נמצא כי כל הארות רחל הנקראת אלקים הוא "מציון מכלל יופי" שהוא יסוד דז"א. וכבר נודע כי הוי"ה אלקים הוא חיבור ז"א ורחל, לכן ירושלים שהיא בחי' רחל היא כנגד פי היסוד של ז"א הנקרא נקודה תתאה.
אמנם נקודה העליונה הנה היא נקודה עלאה סתימאה, והיא נקודת טבור שהוא סתום. וזהו נקודה עלאה למעלה ממקום נקודה תתאה שביסוד כנ"ל שהיא תתאה ופתוחה, אבל נקודת הטבור עליונה וסתומה והיא בחי' ג"ע, הארץ, בחי' אמא עלאה הסתום מעין כל בריה בסוד "עין לא ראתה וגו'", גם היא עלאה בסוד "מי יעלה בהר ה'".
והנה נקודה עליונה היא אמצעית לכל ג' נקודות כאשר אנו משערין כל אורך העולם ישוב וחורבה שהוא כל בחי' ז"א נמצא שנקודת הטבור מחצית הגוף ממש כנ"ל. אבל נקודה תתאה היא מחצית בחי' ישוב שהיא רחל כנ"ל. והנה כנגד נקודה זו תתאה אשר בצד פנים יש מכוונת נגדה ממש בצד האחור נקודה אחרת השלישית ונקרא נקודה דחורבא כי שם נאחזין החצונים כנ"ל.
ונחזור לענין יהושע וכלב, כי אלו לבדם נמלטו ונתקיימו ונכנסו לארץ לפי שאינם מבחי' מרגלים כנ"ל רק הם בחי' ב' הבלים ואורות הנ"ל שהם מפי הטבור ופי היסוד ומשם יוצאין יהושע וכלב. ובזה תבין איך הם מכלל דור המדבר ועם כ"ז נתקיימו ונכנסו לארץ. והענין הוא כי להיות האורות אלו יוצאין מצד הפנים של ז"א מקום שדור המדבר עומד שם לכן הם מתערבין עם דור המדבר ונכללין עמהם.
ועוד ט"א והוא: כי דור המדבר יוצאין מחצי ת"ת תחתון של ז"א שהוא מהחזה ולמטה וגם ב' האורות הנ"ל הם יוצאין למטה מן החזה ולכן מתערבין יחד אבל להיות כי האורות אלו הם יוצאין מן גופא דז"א בעצמו וסבת האורות האלו הם מחמת רבוי אורות של אמא המתפשטין תוך גופא דז"א לכן הם בוקעין גוף ז"א וכיון שמוצא פתח פתוח שהם פי הטבור ופי היסוד דז"א יוצאין דרך שם לחוץ נמצא כי האורות האלו עיקרם מן אורות דאמא ולכן אין להם שייכות לדור המדבר שהם אורות דאבא לכן נכנסין אלו לא"י שהיא רחל שהיא מצד אורות אמא ובפרט כי אלו הב' הם אורות גדולים מאד כי יהושע וכלב לבדם לקחו כל הב' אורות אלו לכן היה בהם כח לכנוס לא"י. וז"ש ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההולכים תור את הארץ, פירוש, כי גם הם הלכו בחבורת אנשים מרגלים ההם אע"פ שאינם מכללם לכן נתקיימו וחיו ולא מתו.
ושכחתי מה ששמעתי ממורי זלה"ה בזה איזה מהם ביסוד ואיזה מהם בטבור יהושע או כלב. ואני מסופק אם שמעתי כי כל"ב גימטריא ב"ן שהוא הוי"ה במילוי ההי"ן היוצאת מן יסוד ז"א אל הנוקבא רחל אבל יהושע הוא יותר עליון ממנו והוא מהטבור. אבל היותר נלע"ד שהוא בהיפך. כי יהושע הוא הבל היוצא מיסוד דאתגלייא הבל רב וגדול, וכלב הוא הארת הטבור שהוא הארה מועטת לפי שפתחה סתום כנ"ל. לכן היה יהושע מלך על ישראל משא"כ כלב. וגם כי הרי יהושע מיוסף אתי והוא יסוד, א"כ הבל היסוד הוא יהושע :
מתוך: עץ חיים/שער לב/פרק ו (עריכה)
פרק ו
[עריכה]והנה כאשר מתו דור המדבר ויקומו בניהם תחתיהם אשר נכנסו לא"י אז נתבטלה השורה הראשונה אשר היתה סמוכה אל הז"א והם דור המדבר וב' המטות הנ"ל.
והנה כנגד ג' אבידות אלו ניתן להם ג' מתנות טובות: באר, מן וענני כבוד. לכן נקרא מתנות, כי הם מתנות חדשות. ואמנם לא חזרו ג' מתנות אלו במקום ג' הארות הראשונים שנתבטלו, רק בחי' הבאר לבדה עומדת במקום דור המדבר, אבל המן וענני כבוד לא האירו במקום שהיו תחלה ב' המטות כמ"ש בע"ה.
וטעם הדבר לפי שהבאר הוא בחי' הסלע שהיא רחל נוקבא דז"א, וכאשר קם דור ב' אשר עליהם נאמר "ויבואו כל העדה מדבר צין בחדש הראשון ויצמא שם העם למים". והוא כי תחלה היתה נמשך השפע מהארה הנקרא דור המדבר וכאשר נתעלמה ונתבטלה בשרשה ביסוד אבא שביסוד ז"א אז צמאו למים כי לא היה להם מאותה הארה רק מבחי' רחל שהיא א"י והיא הבאר כנ"ל, לכן הצריך לתקן את רחל נוקבא דז"א ולהחזירה פב"פ עמו בבחי' זווג ממש ומשם ימשך להם השפע הצורך להם, ואז שתו מי השפע מן הבאר ההוא "ותשת העדה ובעירם", ואז נאמר שירת הבאר "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה", וכמ"ש בסיום הדרוש הזה ענין פסוקים אלו, לכן נבאר תחלה ענין ג' האורות אלו איך עומדים והם: באר, מן, ענני כבוד.
הנה כבר נת"ל איך יסוד של אבא מלובש תוך יסוד אמא בהיותן שניהן תוך גופא דז"א והחסדים המגולין היוצאין מיסוד דאמא במקום החזה דז"א ומשם ולמטה והנה הם מקיפים וסובבים היסוד דאבא. גם נת"ל כי הארות של אבא יוצאין מחוץ לז"א ומאירין ליעקב ודור המדבר דרך פנים של ז"א ב' שורות זו לפנים מזו וכל שורה כלול מג' כנ"ל.
והנה גם נת"ל כי גם מב' צדדי ז"א מצד ימיני של נצח דז"א ומצד שמאל של הוד דז"א יוצאין האורות לחוץ אשר הם בחי' מן וענני כבוד כמ"ש בע"ה.
והענין כי הנה לכאורה היה נראה כי כאשר נחלק או"פ לחצאין יצאו חצי האורות העומדים בצד ימין דז"א ויבקעו שם בדופן כלי של יסוד אבא שבתוך ז"א מצד ימין שבו ומשם יצאו לחוץ וכעד"ז מהאורות העומדים בצד שמאל יבקעו צד שמאלי ויצאו משם לחוץ כי כל א' וא' יוצא במקום הקרוב אליו. האמנם לא היה הדבר כן לפי שאם היו יוצאין עד"ז היה נמצא שהאורות יתחלקו ויצאו לחוץ חציים מצד ימין וחציים מצד שמאל וישאר יסוד דאבא ריק ופנוי מבלי שום הארה בתוכו ועי"כ ישאר ז"א בלתי אורות יסוד אבא וגם דור המדבר ויעקב ישארו בלתי אורות כי כל האורות יצאו דרך צדדים. לכן המאציל העליון הניח בטבע האורות אלו טבע אחר להיפך שלא יצאו כל א' וא' בדרך הקרוב אליו אל צדו רק להיפך ויצאו למפרע כי אורות הימינים יצאו דרך צד שמאל ואורות השמאלים יצאו דרך צד ימין.
ופירוש הענין כי האורות העומדין תוך יסוד דאבא מצד ימין הם עוברים תוך יסוד אבא עצמו עד הגיעם שם לצד שמאלי שבו בדופן השמאלי של כלי יסוד דאבא ובוקעין אותו ויוצאין מחוץ להוד דז"א. וכעד"ז האורות השמאלים הם עוברין בתוך יסוד עצמו דאבא עד הגיעם שם לצד ימיני שבו ובוקעין דופן ימיני של יסוד אבא ויוצאין לחוץ מנצח דז"א ולחוץ ובהיותן האורות יוצאין בזה האופן אין חשש שיצאו האורות כולם מתוך היסוד דאבא וישאר ריקם לפי שהאורות השמאלים בהליכתן לצד ימין הם מעכבין את האורות הימינית שלא יצאו לגמרי דרך שמאל וכן האורות ימינים בהליכתן לצד השמאלים מעכבין האורות השמאלים שלא יצאו לגמרי דרך ימין ואלו מעכבין את אלו ואלו מעכבין את אלו ואינו יוצא רק הארה מועטת הצריכה לצאת לבד.
והנה מוכרח שכשיצאו האורות אלו לחוץ מתוך יסוד דאבא ודאי שהם פוגעין באורות אמא ומתערבין עמהן ומוציאין אותם ג"כ לחוץ עמהם נמצא לפ"ז כי האורות הימינים דאבא מוציאין אורות השמאלים דאמא בצד שמאל דז"א שהם מחוץ להוד דז"א והאורות השמאלים דאבא מוציאין האורות הימינים דאמא בצד ימין דז"א שהוא מחוץ לנצח (ימין) דז"א נמצא כי האורות דאבא מחליפין מקומם אבל האורות דאמא יוצאין כל אחד כפי מקומו וכבר כתבנו טעם התחלפות אורות דאבא בצאתן לחוץ.
ועוד יש בזה ט"א והוא כי בהיות אורות דאבא מחולפים והימינים יוצאין דרך שמאלי והשמאלי דרך ימין נמצא שכולם מתחלפין ומתערבין יחד ונכללין ימין בשמאל ושמאל בימין וכללות כולם יוצאין דרך ימין וכן כללות כולם יוצאין דרך שמאל והנה אלו הב' אורות שיוצאין זו מחוץ לנצח דז"א וזו מחוץ להוד דז"א הם בחי' המן וענני כבוד שניתנו לישראל במדבר ואינן עומדין בחי' אלכסונם ע"ד שנתבאר בענין ב' המטות (אלא) שיוצאים בב' צדדי דוה"מ בבחי' אלכסונם והם בצד הפנים דז"א אבל אלו הב' שהם המן וענני כבוד הם מב' צדדים ימין ושמאל שהוא מחוץ לנצח ומחוץ להוד.
וראייה לזה שהרי אף בזמן שהיו קיימים ב' מטות היו ג"כ בחי' המן וענני כבוד שביציאתן ממצרים (משה ואהרן) זכו להם כנודע וא"כ א"א שיהיו באלכסונם במקום ב' המטות רק בב' צדדים דז"א ימין ושמאל ממש ושם נשארו תמיד אף אחר שנתבטל ב' המטות. אמנם הבאר הוא ממש בצד הפנים דז"א כנ"ל במקום שהיה תחילה הארת דור המדבר ממש וכבר נת"ל כי הבאר הוא בחי' רחל נוקבא דז"א שהיתה תחילה עומדת באחור ובחזרתה פב"פ עמו נעשה בחינת באר. אמנם צריך לידע כי עתה בחזרתה פב"פ נתוספו בה הארות אחרות מה שלא היו בה בהיותה באחור.
והענין כי בהיותה אב"א היתה לוקחת אורות דיסוד אמא העומדת מצד אחור דז"א ועתה בחזרתה פב"פ לוקחת גם האורות היוצאים מיסוד דאמא דרך פנים דז"א פי' כי הנה האורות היוצאות מיסוד אבא דרך פנים דז"א הם פוגעין עם האורות דאמא העומדין בצד פנים דז"א ומוציאין אותן מחוץ לז"א וניתנין לרחל ואז נעשית בחי' באר.
והנה כאשר גם האורות של אמא שהיו ניתנין לרחל בהיותה אב"א חוזרין ומסבבין עתה לצאת דרך פנים הנה הם מסבבין סביבות יסוד אבא עד שמגיעין דרך פנים דז"א ושם מתערבין עם אורות דאמא העומדין בצד פנים וגם בדרך סיבובם מתערבין בכל האורות העומדין בב' צדדי ז"א נמצא כי בעת צאת האורות דרך פנים דז"א הם כלולים ומעורבים מכל ד' בחינת האורות שבפנים ושבאחור ושבב' צדדים ומכל ד' רוחות אלו יוצאין דרך פנים ונעשה בחי' באר. ונודע כי האורות האלו הם בת"ת דז"א מהחזה ולמטה וכאשר מתקבצין יחד מכל ד' רוחותיו כנ"ל ומתערבין יחד הנה אח"כ הם יורדין ביסוד דז"א ומשם בוקעין ויוצאין לחוץ ונכנסין בדעת של רחל המכוון ממש נגד יסוד דז"א ושם נכנסים כל אלו האורות בדעת שלה ואז נקרא באר.
והנה נתבאר ג' הארות אלו שהם באר מן וענני כבוד איך הם מתיחסים אל דור הב' אשר נכנסו לא"י לפי שהנה הם כולן אורות של אמא אשר נעשו ג' בחי' הנ"ל אלא שהם יוצאין ע"י האורות של אבא שגורמין להם לצאת לחוץ כנ"ל. ועתה צריך לבאר איך תחילה יוצאין ע"י משה ואהרן ומרים ואח"כ חזרו שלשתן בזכות משה לבדו כמארז"ל.
והענין כי נתבאר אצלינו איך משה ואהרן שניהם הם מבחינת יסוד אבא כי משה גימטריא קפ"ד קס"א שהם אחוריים דיסוד אבא ממולאים הוי"ה דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן בבחי' פנים דיסוד אמא אבל אהרן הוא ע"ב וקפ"ד שהם אחוריים פשוטין ואחוריים מלאים ביודי"ן דיסוד אבא.
והנה אנו מוצאין קושיא אחת בדברי רז"ל כי פ"א מצינו בדבריהם כי משה בנצח ואהרן בהוד וכמו שסידר בעל ההושענות של יום הושענה רבה והרי אנו רואין שמשה הוא לוי שהוא בשמאל שהוא קו ההוד ואהרן שהוא כהן בימין שהוא קו הנצח. אבל ספק זה נת"ל כי אורות הימינים דיסוד אבא וצאין לצד שמאלי ואורות השמאל יוצאין לצד ימין נמצא כי משה כלול בימין ובשמאל וכן אהרן כלול משניהן. וז"ס שאמרו בזוהר פרשת וארא "הוא משה ואהרן", "הוא אהרן ומשה", לומר ששניהם שקולים לאכללא אשא במיא ומיא באשא, והבן זה.
אמנם אני מסופק איך שמעתי ממורי זלה"ה איזה משניהם הוא עיקרו בימין ואיזה מב' עיקרו בשמאל.
ונלע"ד ששמעתי ממנו כי הנה משה גדול מאהרן ועיקרו הוא בימין היסוד ממש לכן הוא חתום במדת הנצח העומד בימין היסוד אבא שבתוך הז"א ומצד הימין הזה נמשך המן שהיה בזכות משה כנודע אבל יצא וניתן בצד שמאל כנודע כי המזונות בצד שמאל בסוד קשין מזונותיו של אדם כקי"ס שהם מצד הדין והגבורה.
אמנם אהרן הוא בשמאל היסוד דאבא ולכן חתום במדת ההוד העומד בשמאל דאבא וממנו נמשך ענני כבוד שהיו בזכות אהרן כנודע אבל יצאו וניתנו בצד ימין כנודע שז' ענני כבוד הם בחסד כמבואר בזוהר פרשת אמור.
אמנם הבאר היה בזכות מרים כי מרים היא רחל נוקבא דז"א והיא גורמת שכל אותן אורות שהיה לוקחת מן האחור יחזרו עתה דרך פנים וימשכו עמהם ב' אורות הצדדין וגם אורות הפנים וכולם כא' יוצאין דרך הפנים ונעשין באר כנ"ל כי אורות הבאר הם אורות רחל ממש וכשוזרת פב"פ עם ז"א גם האורות הנ"ל חוזרין דרך פנים, וזשארז"ל כי הבאר היה ע"י מרים.
והנה נתבאר איך ג' מתנות אלו שהם באר מן ענני כבוד שלשתן אורות דאמא אלא שיוצאין ע"י יסוד אבא שהוא משה וכ"ז הם ע"י ג' אחים משה אהרן מרים אבל הג"ר שהם דור המדבר וב' המטות היו ע"י משה לבדו ואחר שמתו אהרן ומרים חזרו שלשתן ע"י משה לבדו שהוא יסוד דאבא כנודע:
מ"ק.
ונבאר הענין שבס"ה קרא לאהרן כהן ופ"א קורא אותו לוי שהוא בשמאל ולמשה קרא אותו לוי ופ"א אומר שהוא בימין ונראה דבריו סותרין זה את זה.
אך הענין כשיסוד האבא נכנס תוך זעיר אנפין עד ת"ת שבו כנודע ובהגיע לחזה שהוא מקום מגולה כי נפסק יסוד אמא אז הארה שבו מכה אל צד ימין דז"א ואח"כ חוזרת ההכאה של האור אל צד שמאל דז"א ואח"כ משם חזרה ההכאה לאמצע וירדה דרך יסוד. והנה המן היה מצד משה בהכאה ראשונה וענני כבוד מצד אהרן בהכאה ב' ובאר מצד מרים באמצע בהכאה ג' ולא תבין זה אלא כמ"ש אצלינו בסוד ג' מתנות הנ"ל שניתנו לישראל במדבר ע"ש :
מתוך: עץ חיים/שער לב/פרק ז (עריכה)
פרק ז
[עריכה]ונבאר ענין הפסוק של "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה", כי הוא מדבר בענין תיקוני רחל מתחילת תיקונה עד סיומה, והוא להביאה פנים בפנים עם ז"א הנקרא ישראל. ונודע כי כאשר חוזרת פנים בפנים מתמעטת בסוד נקודה אחת קטנה תחת היסוד דז"א ואחר כך נגדלת מעט מעט עד שהיא עולה עמו להיות פנים בפנים עד למעלה. וזהו ענין "עלי באר ענו לה", כי עתה בהיותה פנים בפנים נקרא באר כנ"ל, והיא עולה עמו עלייה אחר עלייה ממטה למעלה עד שחוזרת עמו פנים בפנים.
עוד יש לפרש פירוש ב' בזה הפסוק ויתבאר למטה. ונבאר פסוק אחר: "באר חפרוה שרים וגו'". וביאור "באר חפרוה שרים" יובן במה שנודע כי הנה הנוקבא של ז"א הנקראת רחל בהיותה אחור באחור עמו, הנה הראש שלה היה מחצי תפארת תחתון שלו. נמצא כי סיום תפארת של ז"א שהוא פי האמה שלו -- ממנו נעשה פי הנקבה אשר הוא בסיום ראש שלה. וכאשר אחר כך חזרו להיותה פנים בפנים ועלתה כל שיעור קומת ז"א -- נמצא כי מה שבהיותה אחור באחור היה ראש שלה נתהווה עתה בחינת תפארת שלה, ואותו הבחינה שהיה תחלה מקום הפה העליון שלה חזר עתה להיות בחינת פי היסוד ורחם שלה. נמצא יסוד שלה מכוון נגד יסוד שלו.
וזה סוד היות בחינת התשמיש נקרא בלשון 'אכילה' בכמה מקומות בתורה, וכן לשון דיבור בפה במסכת כתובות פ"א במשנה "ראוה מדברת עם אחד אמרו לו מה טיבו של איש זה וכו'", ואמרו בגמרא "מאי מדברת נבעלה", וכן בכתובות פרק אע"פ במשנה "ואוכלת עמו מליל שבת. מאי ואוכלת תשמיש וכו'". ובתורה נקרא לשון אכילה בפה כמו שאמר "אכלו רעים", שהוא זווג עליון דאבא ואמא כנזכר זוהר פרשת ויקרא. וכן כתיב "כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו'".
ופירוש הפסוק יובן כמ"ש אצלינו על מה שאמר בזוהר באדרא "יתיב על כורסיא דשביבין לאכפייא לון וכו'", כי הוא סוד מה שאמרו רז"ל "בא נחש על חוה". פירוש הענין: כי יש שמות אלקים של קדושה ומשתלשלין למטה עד הקליפות אלהים אחרים בסוד "מלך אלהים על גוים" כנזכר בסבא דמשפטים, וכאשר העון גורם -- הקליפות נכללין זה בזה ואלו באלו, עד שאותן בחינות של שמות אלהים עליונים דקדושה נכנסים בנקודת ציון שבה בסוד הגבורות אשר שם ביסוד שלה.
וענין התכללות הזה של השמות אלהים הנ"ל ביחד נקרא בחינת 'ביאת נחש על חוה'. כי מה שתחלה בעת רצון היה הזווג עמה בבחינת היסוד והנתיב העליון הנקרא 'פלא' כנודע -- הנה עתה היא מקבלת מהנתיב האחר החיצון של אלהים הנקרא ג"כ פלא הנרמז בר"ת "ואמרה ל'א פ'עלתי א'ון", לרמוז שהיא אומרת שלא קבלה שפע מפעולת הפלא החצונים ההוא אשר בו נכללו הקליפות הנקרא "און", רק מן הנתיב העליון הקדוש שהוא כולו פנים אשר אין הקליפות נכנסין שם ח"ו.
והרי הוא נתבאר איך הזווגים הוא נקרא דבור ובלשון אכילה. והסבה הוא לטעם הנ"ל כי הפה שלה הראשון (בהיותם אחור באחור) נעשה לה עתה (בהיותם פנים בפנים) פה תחתון, בית הרחם ממש.
ונודע כי בית הרחם שלה הוא עמוק, דוגמת הבאר הנעשה ע"י חפירה, ואינו בולט כמו יסוד הזכר. וענין חפירת הבאר הזאת נרמז באברהם ויצחק שחפרו הבארות ההם. ודי בזה. וכמו שאמר בזוהר וילך דף רפ"ו (ח"ג רפו, א) וז"ל "עלי באר ענו לה - סק לאתרך להתחברא בבעלך. באר חפרוה שרים - דאולידו לה אבא ואמא לעילא. כרוה נדיבי העם - אלין אבהן וכו'". ופירוש הענין, כי חפירת הבאר הזאת לעשות לה בית הרחם נעשית ע"י "שרים" שהם אבא ואמא בסוד "ויבן ה' אלקים את הצלע ויביאה אל האדם דא אבא ואמא", שגדלוה והעלוה שוה בשוה בכל קומת ז"א פנים בפנים אשר על ידי כן נעשה פה הראשון שלה בחינת היסוד כנ"ל. וז"ש "באר חפרוה שרים - אלין אינון אבא ואמא".
ואמנם הם לא עשו רק בחינת חפירת המקום ההוא בלבד. ואחר כך "כרוה נדיבי העם" -- הוא בחינת נתינת בה המ"ן בתוך הבאר ההוא אשר בחינת ענין זה נקרא 'כרייה'.
והנה בחינת נתינת המ"ן אלו ביסוד שלה הם ע"י החו"ג של אימא, שהם ב' הידים שלה שבהם ה' אצבעות, שהם ה' גבורות מנצפ"ך כפולות, אשר אלו ירדו למטה ונעשה בחינת מ"נ ביסוד נוקבא דז"א. וזהו סוד הפסוק (בראשית מז, כד) "והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות וגו'". וענין אלו ידות נתבאר אצלינו בדרוש היחודים, ושם תמצא יחוד אחד שכל אותן השמות נעשה בסוד י"ד י"ד ע"ש. גם תעיין בדרוש מאמר "ג' רישין אתגלפן" בריש אדר"ז ושם יובן ענין זה.
ואמנם סוד הענין הוא זה. הנה ענין ב' זרועות דאריך אנפין נעשה בחינת מוחין דאבא ואמא. גם בחינת "תרין עטרין גנזין דיהבי אבא ואמא לבתר לז"א" בסוד דעת שלו כנודע. אבל סוד ה' אצבעות שיש בכל יד מהם אין שם מקומן.
והנה "ב' ידות דאריך אנפין תרווייהו שקילי כחדא" ונקרא יד א' בלבד, על דרך כל שאר בחינות של אריך אנפין שנאמר עליהם באדרא דף קכ"ח (ח"ג קכח, א) ד"בעתיקא לית שמאלא דהאי עתיקא כולא ימינא", ועל דרך זה כתיב "הנה עין ה' אל יריאיו" ולא כתיב 'עיני' לשון רבים. ואמנם אבא ואמא כל אחד מהם יש לו ב' ידים. ונמצאו עתה כי באריך אנפין ובאבא ואמא יש ה' ידות.
והנה יד הה' שהיא אותה של אריך אנפין (הכלולה מב' ידות אלא שנקרא יד כנ"ל) עליה נאמר "ונתתם חמישית לפרעה", שהיא אמא עלאה הנקרא 'פרעה' ד"תמן אתגלין ואתפרעין כל נהורין" כנזכר בזוהר.
והענין (הוא) כי יד דאריך אנפין ירדה למטה ברחם יסוד אמא. והנה ימין כלולה בשמאל ושמאל בימין. וכמו שה' אצבעות יד שמאלי דאריך אנפין הם ה' גבורות -- כן ה' אצבעות יד ימין הם ה' גבורות, והם סוד ה' אותיות מנצפ"ך שהם כפולות. ואלו נתהוו שם ברחם יסוד אמא ומהם נעשה הכלי של יסוד דאמא להעלות מ"נ שבהם. אמנם ד' הידות האחרים של אבא ואמא "יהיה לכם".
והנה על דרך שביארנו פסוק זה למעלה באמא יפורש גם כן למטה בנוקבא דז"א. כי הנה ה' ידות הם, והם
- יד אחד של אמא כלולה משתי ידות כאחד, ונעשה כלי מ"ן של רחל נוקבא דז"א על דרך הנ"ל
- ועוד יש ד' ידות אחרות, שהם ב' הידים דז"א וב' ידים נוקבא. ועליהם נאמר וארבע הידות יהיה לכם וגו'.
והנה העולה מזה כי אלו הידים כולם הם בחינת הגבורות, וכאשר הדין מתגבר אז רואה דם בהם. וזהו סוד (ישעיהו א, טו) "ידיכם דמים מלאו". והיותן שתי דמים, הוא כמ"ש אצלינו בפסוק "שופך דם האדם באדם", והוא כי בז"א יש הוי"ה באלפי"ן גימטריא מ"ה, ואות א' שבמילוי וא"ו הוא בחינת אהי"ה ברבוע כזה א' א"ה אה"י אהי"ה שהוא גימטריא ד"ם. נמצא כי בהסתלק א' זו של מילוי וא"ו, ועולה למעלה בבינה -- אז שם מ"ה נשאר מ"ד. וא' זו גם כן מ"ד כנ"ל. הרי הם ב' פעמים ד"ם ב' פעמים ד"ם שווה 88. וזהו גם כן ענין פסוק "שמרני מידי פ"ח יקשו לי", כי ב' ידים הנ"ל הם "יקשו פ"ח לי" שהן ב' פעמים ד"ם העולין גימטריא פ"ח כנ"ל.
ונחזור לענין. כי הנה בחינת הבאר שהיא רחל היא בחינת נקודת ציון בית הרחם שבה ששם ה"ג מנצפ"ך שהם סוד הדין הנקרא חשך הרמוז בר"ת "באר ח'פרוה ש'רים כ'רוה" שהוא בחשך. ואלו נעשו ע"י ב' הידים חו"ג דאמא ועליהם נאמר "כרוה נדיבי העם אילן אינון אבהן".
והנה אחר שנתקן כל תיקון זה ביסוד שלה כנ"ל (שהוא ענין החפירה והכרייה כנ"ל), אחר כך נכנסין בה ג' ראשונות שהם המוחין שלה הנעשין מבחינת נה"י דז"א כנודע. ואלו נרמז באמרו "במחוקק - דא יסוד, במשענותם - דא נצח הוד", ואז ראויה להזדווג עמו פנים בפנים. וזהו סוד תחלה "עלי באר ענו לה", כלומר "סק לאתרך לאתחברא בבעלך". פירוש, שזה הפסוק נאמר על מלכות הנקרא 'רחל' הנקרא 'באר', ואומרים לה אתה הנקרא באר -- "עלי", ר"ל העלי מ"נ שלך למעלה בהזדווגך עם בעלך, כי הרי נתקן היסוד שבך כמ"ש "באר חפרוה שרים", ואם כן "עלי באר ענו לה" הואיל והיא "באר חפרוה שרים".
והנה בחינת היסוד דאבא עצמו כבר נתבאר לעיל בחינותיו איך הם בג' גילגולי משה שהוא ר"ת: מ'שה, ש'ת, ה'בל, ועי"ש. והובא בדרוש תאומות יתירות ועיין שם. גם בחינת משה ואהרן שהם ביסוד דאמא נתבאר בדרוש משה ואהרן וחטא נדב ואביהוא עיין שם :
מתוך: עץ חיים/שער לב/פרק ח (עריכה)
פרק ח
[עריכה]עוד נבאר עתה בחינות אחרות שיש ביסוד זה דאבא שבתוך הז"א. והנה הם הנקרא ארון וכפורת וזר זהב אשר עליו.
והנה נתבאר אצלינו כי יסוד אבא המתלבש תוך ז"א נקרא תורה שבכתב אשר ז"ס שארז"ל נובלת חכמה שלמעלה תורה פירוש כי אבא הנקרא חכמה מה שנובל ממנו ויורד למטה הוא תורה שהוא (מן) היסוד שלו המתפשט תוך זעיר אנפין גם יעקב היוצא מן הארת היסוד הזה גם הוא נקרא תורה אין אנו עתה בביאורו.
ונחזור לעניננו כי הנה בארנו במקומו כי כאשר החסדים אשר ביסוד אמא יוצאין ומתגלין מחזה דזעיר אנפין ולמטה אינם יוצאין בלי לבוש אמנם הם לוקחין עמהם שורש שהוא מן היסוד דאמא עצמה ומתלבשין בו ואינן יוצאין בלתי לבוש.
והנה ענין לקיחת לבוש זה כך כי הנה פי היסוד דאמא אינו פתוח לגמרי כי אם יהיה פתוח לגמרי יצאו החסדים בגלוי גמור למטה ואפשר שיתאחזו בהם החצונים וגם כן החסדים העליונים שלמעלה מהחזה הסתומים גם הם ירדו אחריהם ויפלו ויצאו לחוץ וע"כ המאציל העליון המשיך בחי' הארות לבוש יסוד דאמא בפי יסוד עצמה שלה לבד ונעשה שם בחי' לבוש ומסך בפי יסוד ההוא אבל אינו סתום גמור רק הארת הלבוש היסוד שלה לבד.
והטעם, להיות שם סיום ספירה אחרונה שבאמא כנ"ל ונמצא כי כאשר יוצאין החסדים התחתונים משם ולחוץ לוקחין עמהם הארת הלבוש ההוא הנ"ל ובזה אינו יורד עצמותן רק מה שיוכל לעבור דרך המסך ההוא בלבד ויורד מלובש עם הארת המסך ההוא ג"כ ובכ"מ שהוא הולך לבושו עמו ועכ"ז נקרא חסדים מגולים לפי שאינו רק מסך ולבוש דק מאד.
והנה ע"י היותם מתלבשים בלבוש זה אין החיצונים נאחזין בהם להיותן מלובשים בלבוש זה דאמא כנודע שאין שם אחיזה אל החיצונים וכן ע"י המסך הזה הנ"ל אשר הושם וניתן בפי יסוד דאמא אין החסדים העליונים יורדין ויוצאין דרך פיו ונשארין במקומם כי מה שיוצאין החסדים התחתונים ונגלים אע"פ שיש שם מסך אינו רק לסבת היותן למעלה צרים ודחוקים מאד לכן בוקעים ויוצאין דרך המסך אבל אחר שיצאו התחתונים נשארו העליונים מרווחים לכן א"צ להם בקוע המסך ולצאת.
והנה ע"ד שנתבאר בחסדים דאמא עצמה כן יהיה ביסוד עצמו דאבא כי כשיוצא לחוץ מן יסוד דאמא להיותו ארוך יותר והנה הוא מוכרח לבקוע פי מסך היסוד דאמא ובצאתו גם הוא מתלבש במסך ההוא ויורד ומתפשט ולבושו עמו כי אין אבא מתגלה אלא מתוך התלבשותו באמא.
והנה עתה נבאר ענין ארון ולוחות מה ענינם.
הנה בחי' מה שיוצא מיסוד דאבא מתוך יסוד דאמא ומתפשט חוץ ממנה למטה זהו ב' בחי' ארון והתורה כי הוא מתפשט באורך כדמות ארון וכן ארון גימטריא נז"ר והוא גימטריא ע"ב קפ"ד שהם אחוריים פשוטים ומלאים דהוי"ה דיודי"ן אשר ביסוד דאבא כנ"ל בענין אהרן הכהן נמצא כי כלי יסוד עצמו של אבא הוא הארון והאורות שבתוכו הם לוחות התורה שבכתב והלבוש שלוקח מיסוד אמא כנ"ל הוא הכפורת הפרוש על הארון.
והנה הכפורת גימטריא תשי"א. והענין, כי ג' הארות נה"י דאמא המתלבשין במוחין דז"א שלשתן מאירין ביסוד אמא שהוא אמצעי שבהם והנה הנצח שם י"ה ביודי"ן גימטריא ל"ה ואח"כ תכה אותו יו"ד פ' ה"י הרי ש' ול"ה הרי של"ה בנצח. ובהוד יש בה י"ד בההי"ן גימטריא ל' ואח"כ תכה אותו יו"ד פ' ה"ה ר' הרי ל' ור'. וביסוד יש י"ה באלפי"ן גימטריא כ"ו ותכה יו"ד פ' ה"א גימטריא ק"ך וכ"ו הרי קמ"ו ביסוד ותחבר שלשתן שהם של"ה ור"ל וקמ"ו גימטריא תשי"א כמנין הכפורת.
והנה זה הלבוש הוא עודף למעלה על המוחין לפי שהוא נתון בפי היסוד עצמו והוא גבוה מעט מן הארון ובחי' זו נקרא זר זהב שעל הכפורת.
ונלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה כי זר גימטריא אל"ף למ"ד אהי"ה וכבר הודעתיך כי שם אהי"ה גימטריא כ"א ועם י' אותיותיו מילוי הוא ל"א כמנין א"ל והרי איך שם א"ל יוצא משם אהי"ה ושניהם באמא לכן במלת ז"ר נרמז ב' שמות האלו א"ל במילוי ואהי"ה פשוט כנ"ל :
מתוך: עץ חיים/שער לב/פרק ט (עריכה)
פרק ט
[עריכה]ונבאר בחי' אחרת שיש ביסוד של ז"א הוא בחי' אפרים בן יוסף.
הנה נודע כי ביסוד יש ב' עורות זה על גב זה וכשמוהלין כורתין הערלה והוא עור הראשון העליון והחצון ואז לא יש שם מחיצה מפסקת רק עור אחד לבד ואז מתגלה עטרת היסוד לבדה אבל היסוד עצמה עם האורות שבתוכה עדיין הם סתומים ואין אורם יוצא לחוץ כי ב' עורות אשר עליו מונעין יציאתן להאיר אבל בעטרת היסוד שנגלית כנ"ל אז יכולין האורות שבתוכו לבקוע מחיצות העטרה עצמה ולהאיר לחוץ דרך צדדי דופני העטרה לפי שאין שם ב' מחיצות כמו שיש ביסוד עצמו.
והנה הארה זו איננה הארה היוצאת מפי היסוד רק הארה זו דרך צדדי דופני כלי העטרה עצמה וזו ההארה היא בחי' אפרים בן יוסף כי היסוד עצמו דז"א הוא יוסף ואפרים בנו הוא ההארה היוצאת מדופני צדדי העטרה שבו ושכחתי מה ששמעתי ממורי זלה"ה אם הוא מהארה היוצאות מצדדי העטרה דרך פנים או אחור.
והנה אפרים צרופו מ"י אפ"ר כי הנה הה"ג מנצפ"ך שהם גי' אפ"ר עם כולל הנה הם נתונין בעטרא של היסוד הנקרא כ"ל שהוא גימטריא מ"י וזהו אפ"ר מ"י.
והענין כמ"ש אצלינו כי ביסוד עצמו הנקרא כ"ל יש בו כללות ה"ח מצד אמא כ"א כלול מי' הרי גימטריא מ"י אבל הה"ג שמצד אמא הם נתונים בעטרה של היסוד הנקרא כ"ל כי משם נתונות ועוברות בדעת של רחל אשר כנגדה לפי ששם הם בגלוי לסבה הנ"ל וכן יכולות לבקוע ולצאת דרך העטרה להנתן בדעת רחל וזכור טעם זה.
והנה אותו ההארה היוצאת מאלו הה"ג ולחוץ הוא בחי' אפרים. גם הבנת תיבת אפרים מורה על פו"ר וכמש"ה "ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי", ונודע כי פריה ורביה הוא בהכנסת עטרה ודי בזה: