עץ חיים/שער לב/פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער לב · פרק ז· >>

פרק ז[עריכה]

ונבאר ענין הפסוק של "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה", כי הוא מדבר בענין תיקוני רחל מתחילת תיקונה עד סיומה, והוא להביאה פנים בפנים עם ז"א הנקרא ישראל. ונודע כי כאשר חוזרת פנים בפנים מתמעטת בסוד נקודה אחת קטנה תחת היסוד דז"א ואחר כך נגדלת מעט מעט עד שהיא עולה עמו להיות פנים בפנים עד למעלה. וזהו ענין "עלי באר ענו לה", כי עתה בהיותה פנים בפנים נקרא באר כנ"ל, והיא עולה עמו עלייה אחר עלייה ממטה למעלה עד שחוזרת עמו פנים בפנים.

עוד יש לפרש פירוש ב' בזה הפסוק ויתבאר למטה. ונבאר פסוק אחר: "באר חפרוה שרים וגו'". וביאור "באר חפרוה שרים" יובן במה שנודע כי הנה הנוקבא של ז"א הנקראת רחל בהיותה אחור באחור עמו, הנה הראש שלה היה מחצי תפארת תחתון שלו. נמצא כי סיום תפארת של ז"א שהוא פי האמה שלו -- ממנו נעשה פי הנקבה אשר הוא בסיום ראש שלה. וכאשר אחר כך חזרו להיותה פנים בפנים ועלתה כל שיעור קומת ז"א -- נמצא כי מה שבהיותה אחור באחור היה ראש שלה נתהווה עתה בחינת תפארת שלה, ואותו הבחינה שהיה תחלה מקום הפה העליון שלה חזר עתה להיות בחינת פי היסוד ורחם שלה. נמצא יסוד שלה מכוון נגד יסוד שלו.

וזה סוד היות בחינת התשמיש נקרא בלשון 'אכילה' בכמה מקומות בתורה, וכן לשון דיבור בפה במסכת כתובות פ"א במשנה "ראוה מדברת עם אחד אמרו לו מה טיבו של איש זה וכו'", ואמרו בגמרא "מאי מדברת נבעלה", וכן בכתובות פרק אע"פ במשנה "ואוכלת עמו מליל שבת. מאי ואוכלת תשמיש וכו'". ובתורה נקרא לשון אכילה בפה כמו שאמר "אכלו רעים", שהוא זווג עליון דאבא ואמא כנזכר זוהר פרשת ויקרא. וכן כתיב "כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו'".

ופירוש הפסוק יובן כמ"ש אצלינו על מה שאמר בזוהר באדרא "יתיב על כורסיא דשביבין לאכפייא לון וכו'", כי הוא סוד מה שאמרו רז"ל "בא נחש על חוה". פירוש הענין: כי יש שמות אלקים של קדושה ומשתלשלין למטה עד הקליפות אלהים אחרים בסוד "מלך אלהים על גוים" כנזכר בסבא דמשפטים, וכאשר העון גורם -- הקליפות נכללין זה בזה ואלו באלו, עד שאותן בחינות של שמות אלהים עליונים דקדושה נכנסים בנקודת ציון שבה בסוד הגבורות אשר שם ביסוד שלה.

וענין התכללות הזה של השמות אלהים הנ"ל ביחד נקרא בחינת 'ביאת נחש על חוה'. כי מה שתחלה בעת רצון היה הזווג עמה בבחינת היסוד והנתיב העליון הנקרא 'פלא' כנודע -- הנה עתה היא מקבלת מהנתיב האחר החיצון של אלהים הנקרא ג"כ פלא הנרמז בר"ת "ואמרה ל'א פ'עלתי א'ון", לרמוז שהיא אומרת שלא קבלה שפע מפעולת הפלא החצונים ההוא אשר בו נכללו הקליפות הנקרא "און", רק מן הנתיב העליון הקדוש שהוא כולו פנים אשר אין הקליפות נכנסין שם ח"ו.

והרי הוא נתבאר איך הזווגים הוא נקרא דבור ובלשון אכילה. והסבה הוא לטעם הנ"ל כי הפה שלה הראשון (בהיותם אחור באחור) נעשה לה עתה (בהיותם פנים בפנים) פה תחתון, בית הרחם ממש.

ונודע כי בית הרחם שלה הוא עמוק, דוגמת הבאר הנעשה ע"י חפירה, ואינו בולט כמו יסוד הזכר. וענין חפירת הבאר הזאת נרמז באברהם ויצחק שחפרו הבארות ההם. ודי בזה. וכמו שאמר בזוהר וילך דף רפ"ו (ח"ג רפו, א) וז"ל "עלי באר ענו לה - סק לאתרך להתחברא בבעלך. באר חפרוה שרים - דאולידו לה אבא ואמא לעילא. כרוה נדיבי העם - אלין אבהן וכו'". ופירוש הענין, כי חפירת הבאר הזאת לעשות לה בית הרחם נעשית ע"י "שרים" שהם אבא ואמא בסוד "ויבן ה' אלקים את הצלע ויביאה אל האדם דא אבא ואמא", שגדלוה והעלוה שוה בשוה בכל קומת ז"א פנים בפנים אשר על ידי כן נעשה פה הראשון שלה בחינת היסוד כנ"ל. וז"ש "באר חפרוה שרים - אלין אינון אבא ואמא".

ואמנם הם לא עשו רק בחינת חפירת המקום ההוא בלבד. ואחר כך "כרוה נדיבי העם" -- הוא בחינת נתינת בה המ"ן בתוך הבאר ההוא אשר בחינת ענין זה נקרא 'כרייה'.

והנה בחינת נתינת המ"ן אלו ביסוד שלה הם ע"י החו"ג של אימא, שהם ב' הידים שלה שבהם ה' אצבעות, שהם ה' גבורות מנצפ"ך כפולות, אשר אלו ירדו למטה ונעשה בחינת מ"נ ביסוד נוקבא דז"א. וזהו סוד הפסוק (בראשית מז, כד) "והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות וגו'". וענין אלו ידות נתבאר אצלינו בדרוש היחודים, ושם תמצא יחוד אחד שכל אותן השמות נעשה בסוד י"ד י"ד ע"ש. גם תעיין בדרוש מאמר "ג' רישין אתגלפן" בריש אדר"ז ושם יובן ענין זה.

ואמנם סוד הענין הוא זה. הנה ענין ב' זרועות דאריך אנפין נעשה בחינת מוחין דאבא ואמא. גם בחינת "תרין עטרין גנזין דיהבי אבא ואמא לבתר לז"א" בסוד דעת שלו כנודע. אבל סוד ה' אצבעות שיש בכל יד מהם אין שם מקומן.

והנה "ב' ידות דאריך אנפין תרווייהו שקילי כחדא" ונקרא יד א' בלבד, על דרך כל שאר בחינות של אריך אנפין שנאמר עליהם באדרא דף קכ"ח (ח"ג קכח, א) ד"בעתיקא לית שמאלא דהאי עתיקא כולא ימינא", ועל דרך זה כתיב "הנה עין ה' אל יריאיו" ולא כתיב 'עיני' לשון רבים. ואמנם אבא ואמא כל אחד מהם יש לו ב' ידים. ונמצאו עתה כי באריך אנפין ובאבא ואמא יש ה' ידות.

והנה יד הה' שהיא אותה של אריך אנפין (הכלולה מב' ידות אלא שנקרא יד כנ"ל) עליה נאמר "ונתתם חמישית לפרעה", שהיא אמא עלאה הנקרא 'פרעה' ד"תמן אתגלין ואתפרעין כל נהורין" כזכר בזוהר.

והענין (הוא) כי יד דאריך אנפין ירדה למטה ברחם יסוד אמא. והנה ימין כלולה בשמאל ושמאל בימין. וכמו שה' אצבעות יד שמאלי דאריך אנפין הם ה' גבורות -- כן ה' אצבעות יד ימין הם ה' גבורות, והם סוד ה' אותיות מנצפ"ך שהם כפולות. ואלו נתהוו שם ברחם יסוד אמא ומהם נעשה הכלי של יסוד דאמא להעלות מ"נ שבהם. אמנם ד' הידות האחרים של אבא ואמא "יהיה לכם".

והנה על דרך שביארנו פסוק זה למעלה באמא יפורש גם כן למטה בנוקבא דז"א. כי הנה ה' ידות הם, והם

  • יד אחד של אמא כלולה משתי ידות כאחד, ונעשה כלי מ"ן של רחל נוקבא דז"א על דרך הנ"ל
  • ועוד יש ד' ידות אחרות, שהם ב' הידים דז"א וב' ידים נוקבא. ועליהם נאמר וארבע הידות יהיה לכם וגו'.

והנה העולה מזה כי אלו הידים כולם הם בחינת הגבורות, וכאשר הדין מתגבר אז רואה דם בהם. וזהו סוד (ישעיהו א, טו) "ידיכם דמים מלאו". והיותן שתי דמים, הוא כמ"ש אצלינו בפסוק "שופך דם האדם באדם", והוא כי בז"א יש הוי"ה באלפי"ן גימטריא מ"ה, ואות א' שבמילוי וא"ו הוא בחינת אהי"ה ברבוע כזה א' א"ה אה"י אהי"ה שהוא גימטריא ד"ם. נמצא כי בהסתלק א' זו של מילוי וא"ו, ועולה למעלה בבינה -- אז שם מ"ה נשאר מ"ד. וא' זו גם כן מ"ד כנ"ל. הרי הם ב' פעמים ד"ם. וזהו גם כן ענין פסוק "שמרני מידי פ"ח יקשו לי", כי ב' ידים הנ"ל הם "יקשו פ"ח לי" שהן ב' פעמים ד"ם העולין גימטריא פ"ח כנ"ל.

ונחזור לענין. כי הנה בחינת הבאר שהיא רחל היא בחינת נקודת ציון בית הרחם שבה ששם ה"ג מנצפ"ך שהם סוד הדין הנקרא חשך הרמוז בר"ת "באר ח'פרוה ש'רים כ'רוה" שהוא בחשך. ואלו נעשו ע"י ב' הידים חו"ג דאמא ועליהם נאמר "כרוה נדיבי העם אילן אינון אבהן".

והנה אחר שנתקן כל תיקון זה ביסוד שלה כנ"ל (שהוא ענין החפירה והכרייה כנ"ל), אחר כך נכנסין בה ג' ראשונות שהם המוחין שלה הנעשין מבחינת נה"י דז"א כנודע. ואלו נרמז באמרו "במחוקק - דא יסוד, במשענותם - דא נצח הוד", ואז ראויה להזדווג עמו פנים בפנים. וזהו סוד תחלה "עלי באר ענו לה", כלומר "סק לאתרך לאתחברא בבעלך". פירוש, שזה הפסוק נאמר על מלכות הנקרא 'רחל' הנקרא 'באר', ואומרים לה אתה הנקרא באר -- "עלי", ר"ל העלי מ"נ שלך למעלה בהזדווגך עם בעלך, כי הרי נתקן היסוד שבך כמ"ש "באר חפרוה שרים", ואם כן "עלי באר ענו לה" הואיל והיא "באר חפרוה שרים".

והנה בחינת היסוד דאבא עצמו כבר נתבאר לעיל בחינותיו איך הם בג' גילגולי משה שהוא ר"ת: מ'שה, ש'ת, ה'בל, ועי"ש. והובא בדרוש תאומות יתירות ועיין שם. גם בחינת משה ואהרן שהם ביסוד דאמא נתבאר בדרוש משה ואהרן וחטא נדב ואביהוא עיין שם :


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל