עץ חיים/כללי מוהרח"ו ז"ל

אלו הכללים שעשה הרח"ו ז"ל בקטנותו:

(א) שם אלוה שבחסד הוא לבוש הנשמה וחותמה:

(ב) נצח והוד הם גופא חד:

(ג) ראש הנוקבא באחור בחזה דז"א ורגליה שוין עם רגליו ממש לכן יש כוליין וביעין ושוקיים ורגלים כי כל אלו הם קומל המלכות:

(ד) שם פז"ק שביסוד ז"א מילוי ג' כלים דדעת שלשתן גימטריא קפ"ז:

(ה) חותם אמת הם אהי"ה פ' אהי"ה והם כ"א מקיפין דזו"ן:

(ו) ציון וירושלים לאה ורחל:

(ז) לאה יצאה באחור ז"א ויש לה ג' ספירות וחצי דעת וחסד וגבורה וחצי ת"ת עד החזה ואח"כ חוזרת פב"פ עם יעקב באותן ג"ס וחצי עצמן בפנים וכן רחל יוצאת באחור ז"א בחזה ולוקחת ג' מדות וחצי שהם חצי ת"ת ונה"י אחורי ז"א ואח"כ חוזרת פנים בפנים עם יעקב באותן ג"ס וחצי עצמן בפנים הרי הם ז' וז' י"ד יום:

(ח) עיקר שליטת הקליפות בעשיה:

(ט) יש מוחין דאבא שהוא ע"ב מלובשין תוך נה"י אימא אשר בהם מחי אימא שהם ס"ג ובאים תוך ז"א בפנימיותו אלא שעד החזה ע"ב וס"ג ממש ומשם ולמטה אינו כי אם הארתן לבד שהם בחי' מלוייהן מ"ו ול"ז. ולתקן זו צריך שיכנסו המוחין הנ"ל תוך ז"א ואז נבנית רחל באחור ז"א בסוד פרצוף ממש ואז חוזרת פב"פ עם יעקב בפני ז"א ויעקב בנצח ז"א ורחל בהד ז"א ואז נה"י דז"א מתגלים בתוכם החסדים המגולים שהם מלויים הנ"ל ואח"כ עולה הארת אלו החסדים המגולים שהם בנ"ה עד חג"ת ז"א ואז נבקע יסוד אמא בחג"ת דז"א ומאירים החסדים אשר שם ג"כ ואז נתקנת לאה וחוזרת פב"פ וכבר נתבאר בחזרת עמידת שחרית כי בחזרת התפלה עולים יעקב ורחל פב"פ עד חג"ת ז"א ואז נבקעים גם בחי' ג"ר בסוד ויעבור ונתקנת פרצוף לאה:

(י) ה' בחכמה יסד ארץ כי אבא מאיר בברתא מרחוק שהם בחי' מוחין דאבא העומדים תוך חג"ת ז"אא ומשם מאירין אל רחל העומדת בנה"י ז"א אך המוחין דאבא שבתוך נה"י דז"א אין רחל יכולה לקבל הארתן מקרוב כמבואר בברכת אבות בשחרית:

(יא) שם מ"ה עם מ"ב אותיות שלו פשוט ומלא ומלא דמלא הם פ"ז אותיות והם בז"א:

(יב) יש קליפות נאחזות בפנים של הגרון ויש באחור הגרון:

(יג) מילוי דמילוי כל השמות נקרא כח ד' כי הוא כחו והתמלאותו מילוי אחר מילוי גם כי במילוי המילוי דשם הוי"ה יש כ"ח אותיות ועי"ז נקראו כל שאר שמות בבחי' מילוי דמילוי כח השם:

(יד) בכתף ימני דז"א שם עומדין ה"ח דדעת ובכתף שמאלי ה"ג ויש שם י"ה בימינא ושם י"ה בשמאלא והם גימטריא כת"ף. הימני ביודי"ן והשמאלי בההי"ן:

(טו) ביסוד נוקבא דז"א יש ג' מילויי שמות אהי"ה דיודי"ן ההי"ן אלפי"ן גימטריאא חות"ם כי הם חותם המלכות ביסוד שבה ונמשכין מבינה אימא עילאה והיסוד עצמו דנוקבא הוא ג' שמות אדנ"י והם בחי' נקודת ציון יסוד שבה וחותם המלכות הוא ביסוד זה ושם נזכר נקודתן ובתוך החותם זה שם ב"ן דההי"ן והם המ"ן גם יש בנה"י דנוקבא ג' שמות אדנ"י במלואם והם ג"פ תרע"א גימ' ב' אלפים וי"ג יאורין הנז' בפ' וארא ונודע כי נה"י נק' שערים ותרע"א הוא תר"ע וענינם כי בנ"ה דז"א יש ב' אחוריים והם הב' כלים חצונים נקראים צבאות והם מחוברים בנ"ה של הנוקבא אחור באחור וב' אחוריים שלה ויש בהם ב' צבאות בו ובה ואות א' שבאמצא צבאות נחלקת לב' ווי"ן הרי הם ב' אלפים נמצא כי כותל א' מפסיק בין ב' אחוריים לו ולה והם ב' צבאות שהם תצ"ט ותצ"ט א' מפסיק ביניהן הם תצ"ט ופלגא מכאן ותצ"ט ופלגא מכאן והכותל הוא בחי' ו' של צבאות הנחלקת לב' כנ"ל והיא כותל א' לבדו ו' אחד לבדו הרי הם אלף חסר חד ועוד יש י"ג יאורים אחרים בתוכם שהם הראשים והשרשים של אלף וי"ג יאורין והם באחור של ז"א בבחי' נ"ה וכן אלף וי"ג יאורין באחור שהם בכלי הב' הרי הם ב' אלפים וכ"ו אמנם אין מונין רק הי"ג לבדו שהם השרשים והרי הם ב' אלפים וי"ג יאורין שהם ב' אחוריים דנ"ה שלו וב' אחוריים דנ"ה שלה מחוברים יחד בהיותן באחור ואלו כולם נק' דינין וכל אלו ניתנין לנ"ה של נוקבא בעת הנסירה והם ג' שמות אדנ"י במלואם כנ"ל. והנה כל אלו האחוריים הם גבורות שהם שם מ"ב דאבגית"ץ נמצא כי ב' אבגית"ץ בב' אחוריים החיצונים דזו"ן בנ"ה וב' אחוריים באחורי האמצעיים והרי אלו ד' אבגית"ץ הם גימטריא ב' אלפים י"ג והענין כי שם זה הוא חסד שבגבורות כנודע והוא נמשך בכולם ומתפשט באלו אחוריים בסוד ועושה חסד לאלפים ואותיות ג"י שבאמצא שם זה הוא י"ג יאורין הנ"ל שיש באמצע כל אחור ואחור וכל הקלי' נאחזין באלו האחוריים:

(טז) ג' אהי"ה דיודין ההי"ן אלפין הם גימטריא תנ"ה והם התפשטות מאימא לז"א ליסודו וכשניתן לנוקבא ליסוד שבה תסיר מהם א' שהוא כללות השמות הם תנ"ד כמנין חות"ם והם חותם שבנקודת ציון שבה כנ"ל:

(יז) או"א התחלתן הם יוצאין בגרון דא"א ומלבישין אותו וב' כתרים שלהם בגרון אריך אנפין אלא שכתרו גבוה מכתרה כי כמו שרחל כתרה בת"ת ז"א כן כתר אמא בת"ת אבא למטה מהחו"ג והיא מקבלת משם הארת כתרה נמצא כתר אמא למטה מכתר אבא מן ו"ס שהם כחב"ד ח"ג והנה יש בחי' אחרת שמקבלים או"א משם והוא דיקנא דא"א החופפת עליהן כנודע ושניהן מקבלים ממנו וגם בחי' זו ע"ד הראשונה שאבא מקבל הארה יותר למעלה מכתר אמא ו' מדרגות והוא כי הם י"ג ת"ד ומזל הח' הוא בחי' יסוד דכתר א"א וממנו מקבל הארה כתר דאבא ומזל הי"ג הוא חסד דכתר א"א כי הי"ג תקונים הם מלמטה למעלה וממזל הי"ג הזה מקבל הארתו כתר אמא והרי יש ו' ת"ד למעלה מכתר אמא ודע שכשם שמקבל כתר אמא הארה מן ח"ג דאבא עצמו כך מן הדיקנא מקבלת הארה ממקום שנשלם ח"ג ב' תקונים תתאין שהם י"ב וי"ג:

(יח) הת"ת כולל ה' ספרים של תורה וב' דרועין דיליה ה"ח וה"ג כיצד יהושע חסד שופטים גבורה שמואל ת"ת מלכים נ"ה כי הם ב' ספרים הרי ה"ח ישעיה חסד ירמיה גבורה יחזקאל ת"ת תרי עשר נ"ה בסוד שוקיו עמודי שש המלכות כוללת ה' מגילות ותרין דרועין ה"ח וה"ג ה"ח הם ה' ספרי תהלים ה"ג הם משלי איוב ח"ג דניאל ת"ת עזרא נצח ד"ה הוד:

(יט) הנה נתבאר איך כללות יו"ד מילוי יו"ד של הוי"ה הם בחכמה ומילוי ו"ד הם בבינה ויו"ד הם חו"ב וה"י שהם ישסו"ת וביאור הדברים כי אות יו"ד הנ"ל הנה י' הם ג"ר דחכמה אך ו"ד דמילוי יו"ד הם ז"ת שבחכמה והם זו"ן של חכמה שהם ו"ק שבו אות ו' וד' שבו נוקבא הרי נתבאר איך יו"ד במלואה הם י"ס שבחכמה והנה אלו ת"ת ומלכות שבחכמה הם הנקרא אדה"ר והם האצילו הבינה הנק' ה' ראשונה שבשם הנקרא חוה כי מאלו הת"ת ומלכות שבחכמה נאצלה הבינה ומשם ניבנית ונעשית צורת ה' ד' על ו' כי להיות נקבה גוברת ד' על ו' נוקבא על דכורא אך בחכמה היו"ד ו"ד דכורא על נוקבא. והנה אדה"ר הוא שם מ"ה דמילוי אלפין אך חוה המילוי דשם מ"ה דאלפין לבד גימטריא חו"ה. אך נלע"ד חיים כי ידעת כי גם חכמה כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וממ"ה שלו שהוא ז"א שבו שהוא אדה"ר. והנה נודע כי שם הוי"ה א' כוללת כל י"ס שבחכמה נמצא זו"ן שבו הם ו"ה ב' אותיות דהוי"ה שבו ואם תמלאם באלפין וא"ו ה"א גימטריא חוה שהיא בינה שנבנית ע"י ו"ה זו"ן שבחכמה הנקרא אדה"ר ונפרש עתה ענין וא"ו ה"א אלו איך הם רמוזים לזו"ן בכל מקום ושמור כלל זה. הנה נתבאר לעיל כי לעולם הז"א אינו רק ט"ס כנודע ונודע כי מדת המלכות היא י"ס שלימות ובהצטרפות הנוקבא עמו יושלם הוא לי"ס שלימות גמורות עמה ואז יהיה עשרה עשרה הכף וכו' אמנם הז"א אינו רק ט"ס לבד ונודע כי מדת המלכות נגד ד"ס תחתונות תנה"י דז"א ומאלו ד' נמשכת לה גולגלתא ומוחין שבה נמצא כי ד"ס ראשונות שבמלכות יתיחסו אל ז"א ולא נשאר למלכות רק ו"ס תחתונות שבה כמנין ה"א וכשנצטרף הד"ר שבה עם הט"ס שבו כי שלו הם כנ"ל ייה גימטריא י"ג כמנין וא"ו וזה טעם היות ז"א נקרא וא"ו והנוקבא ה"א. ובזה תבין טעם ב' למה נקרא בינה חוה כי נאצלה מת"ת ומלכות שבחכמה (נמצא) שהם י"ט ספירות כמנין חוה גם טעם ג' כי ממנו יצאו זו"ן דכללות האצילות שהם ג"כ י"ט ספירות והנה אלו יט"ס שבזו"ן בכ"מ שהם כנ"ל ובהיותם כלולים כל א' מעשר יהיה גימטריא ק"ץ ונלע"ד חיים שהוא סוד חיי אברהם ושרה זה חי צ' שנה וזה ק' שנה בלידת יצחק לכן נקרא המלכות ק"ץ ונלע"ד חיים כי נודע שהנוקבא היא למפרע בסוד תשר"ק נמצא כי י' שבחכמה שהם ג"ר ו"ו קו אמצעי והד' שהיא עשירית הם עצמן ה"י של בינה שהם ציור דו"י היפך יו"ד כי ג"ר שבה הם בהעלם בסוד מילוי כנ"ל. גם נלעד"ח שתבין למה ההיות מ"ה תמיד בז"א שבכל ספי' וספי' וגם הוא בז"א בכללות האצילות אלא ששם ראשון הוא בזו"ן דחכמה עילאה כנ"ל:

(כ) דע שהחסדים שבדעת התחתון המתפשטים בו"ק ז"א יש בהם ב' בחי' והם אור פנימי ואו"מ ופנימים הם ז' שהם ה"ח ועוד הארתן נכלל ביסוד ויש שם כללות כל החסדים אחרים וכן עד"ז חוזרין להכלל בכללות יותר ג"כ במלכות שהיא עטרת היסוד ואע"פ שאי אנו מזכירין תמיד אלא ה' זהו עיקרם אך הב' כוללים דיסוד ומלכות שנעשין מהארת הה"ח אינם נזכרים אבל בודאי ישנם בהם והרי הם ז' פנימית ואלו הם מתפשטים בחג"ת נהי"ם וכנגדן יש ז' חסדים אלו בדעת עצמו במקומו והם שרשים לז' ענפים אלו המתפשטים והם נשמה להם וז"ש בתקונים שהדעת נשמת הת"ת והענין שיש בדעת שרשים של ז"ת הנכללין בת"ת שהוא ז"ת גוף דז"א ואין הגוף דז"א לבדו נקרא ת"ת אלא עם כל בחי' הנאחזים בו דהיינו זרועות ושוקיים ויסוד והנה הו"ק עליונים שבדעת התחתון ועליון הנקרא שרשים הם ו' צרופי יה"ו הנזכר בס"י שבהם נחתם העולם דהיינו ו"ק דז"א הנקרא עולם בסוד אמרתי עולם חסד יבנה שהם ו"ק של הבנין והדעת מחיה אותן כמתפשט בהם בסוד ו' צרופים הנ"ל וטעם היות כל צרוף מאלו ג' אותיות כי כל א' מג' מוחין כלול מג' ומכ"ש הדעת שהוא המכריע שצריך שיכלול הג' מוחין שכיון שהוא נמשך מו"ק דאו"א יש בו ו"ק ותשלום ענין זה תמצא בסוד נענועים דלולב וכנגד הו"ק שבדעת שהם שרשים יש ו"ק חסדים תחתונים המתפשטים בו"ק דז"א עצמו והם ג"כ ו' צרופי יה"ו הנ"ל ממש והם ח"י אתוון בדעת וח"י בחסדים המתפשטים בגופא וכנגדן ביסוד ח"י יען שמקבל הארת כל ו' צופים אלו שבדעת וכולן נכלין בו לכן נקרא היסוד ח"י ועדיין נשאר עטרת היסוד שהוא מלכות דז"א עצמו והוא בחי' ה' אחרונה שבכל צרופי יה"ו ועמה נשלם כל השם מהן ונעשים הוי"ה שלימה כמ"ש בזוהר ויקרא כי לכן נקרא שלימה שלימו דכל ספירן בו' צרופים אלו אמנם עיקר הפי' הוא כי הה"א שבסוף כל הו' צרופים היא רחל שהיא מקבלת כולם ומתפשטין להאיר בה כדפרשינן בסוד הלולב ואינו נכנס בה הארת החסדים רק השרשים מאירין באותן החסדים המתפשטים בו והארת המתפשטים נכנס בה בנוקבא ואז נקרא שלימה וב' פי' אלו הם א' כי עטרה שורש רחל כנודע והנה ו' צרופי אלו הם ג"כ במילוי ונחלקים ג"כ בבחי' המילוי כמו שנחלקים בבחי' הצרופים יה"ו בחסד ה"י בגבורה לפיכך מילוי ע"ב בקו ימין בחסד ונצח וס"ג בגבורה והוד ומ"ה בת"ת ויסוד וכמו שכל צירוף הוא ג' אותיות לרמז לג' מוחין הנכללין בו גם בכל אות מיה"ו יוצא ממנו שם א' נמצא כי בחסד יש ג' שמות יה"ו ובגבורה שלשה שמות הו"י וכן בכל הו"ק אך ההפרש יהיה כי יה"ו הראשון שבחסד גובר בו קו ימין לכן מילי ע"ב והב' ס"ג והג' מ"ה ועד"ז בכל הו"ק וחסד של המלכות הג' יה"ו כולן בההי"ן כי שם ב"ן במלכות. וכענין שנתבאר בחסדים הפנימי' כן הוא במקיפים שיש בחי' החסדים המקיפים בדעת עד"ז מתפשטים בו"ק דז"א אמנם הפנימי' בין בדעת ובין בהתפשטותן הם ו' צרופים הנ"ל אך המקיפים נחלקים לג' בחי' ותחלה נבאר בחי' עליונה דדעת עצמו ובחי' המקיפים דחסדים נקרא א"ל לפי שא"ל במלואו עולה גימטריא הקן והנה נתבאר כי יה"ו בחסד הפנימי במלואו ע"ב ס"ג מ"ה ואלו הג' יה"ו בפשוטן גימטריא ס"ג אחד שיש בו ייא"י הרי א"ל גימ' וגם הג' יודי"ן דיה"ו עצמן עם כללותן גימטריא א"ל וכן בגבורה יש ג' הו"י בע"ב ס"ג מ"ה נעשין א"ל ע"ד הנ"ל וכן בשאר הקצוות ומקיף על המל' נעשה מג' יה"ו דההי"ן על הדרכים הנ"ל ממש והנה המקיפים המתפשטים הם משונים אע"פ שגם הם בחי' א"ל והענין ששם יש שם מ"ה שבו ג' אלפין שהם ג' שמות אהי"ה ואהי"ה גימטריא יה"ו נמצא שבפנימית יה"ו ובמקיף אהי"ה כי כל מקיף סוד נוקבא סוד אהי"ה כנודע רק שהוא מאלפין דמ"ה עצמו וג' אהי"ה כולם ביודין לפי שהם בחסד וכללות שלשתן נעשה מהם ס"ג ומהם יוצא א"ל ע"ד הנ"ל ג' יודין ואלף של ס"ג ובגבורה הוא אל ג' אהי"ה דההי"ן היוצא מג' אלפין דמ"ה ע"ד הנ"ל ובת"ת א"ל מג' אהי"ה דאלפין ע"ד הנ"ל ודנצח הראשון ביו"ד והב' באלפין כי הוא קו ימין גבר בו בחי' ראשון והוא ביו"ד ולפי שהוא יונק גם כן מת"ת לפיכך שניה באלפי"ן ובהוד שהוא קו שמאל ה"ה ראשונה בההי"ן כמו הגבורה והב' באלף לפי שיונק ג"כ מת"ת וביסוד ה' ראשונה באלף כי גם הוא בקו האמצעי וב' בההי"ן כי הם בחי' ההי"ן כנודע:

(כא) ודע שכל א' מה"ח הפנימים המתפשטים למטה נמשך עמו צרוף של הלבוש שהוא יסוד תבונה עצמו ונודע שיסור תבונה הוא אהי"ה דאלפין וכבר פי' שבכל קצה וקצה יש בו ג' צרופים דיה"ו ע"ב ס"ג מ"ה גימטריא קד"ם ושלשתן ביחד יש באהי"ה א' דאלפין גימ' קד"ם ע"ה בסוד לבוש בכל קצה וקצה נמצא כי ז' שמות אהי"ה באלפין לבושין לז' חסדים המתפשטים בז"ת דז"א והנה ז' אהי"ה הנ"ל הם ז"פ קמ"ג גימ' תתר"א שהוא סוד אלף ואלף כי הכל הווא מבחי' אלפין שביסוד והוא אחוריים דאלהים דההי"ן כנודע ואחר שביארנו ז' חסדים המתפשטים נבאר ענין הדעת בעצמו התחתון כשלא נזכיר רק ה"ח עם ה"ג העיקרים שהם בחי' הנקרא דעת יהיה י' הויו"ת כנ"ל שהם י"ס כפשטן וכל אות מנוקדת שב"א קמ"ץ שיש בהם גימטריא אל"ה בכל אות מהם נמצא כי בד' אותיות הוי"ה הם גימטריא קד"ם הנקודה שלהם והם עשר הויו"ת י"פ קד"ם גימטריא אלף ת"ם והוא סוד אמת אלף חוזר לחשבון אלף כנודע הרי איך יש אמת בדעת זה ע"ד שנתבאר בדעת עליון לקמן (הוא בפנים) ונחזור לענין כי ז"ס מעונה אלהי קדם נאמר על הדעת הזה התחתון כי בכל אות יש בו ניקוד אל"ה דאלהי והם יו"ד הויות י"פ אל"ה וכל הוי"ה מהם גימטריא קד"ם והנה נמצא כי כל אלו הנקדות הם גי' קד"ם כי גם הוא ג"כ ג' צרופים יה"ו דע"ב ס"ג מ"ה גימ' קד"ם והנה נודע כי כל ה"ח בחי' שרשם משם ע"ב כי חסד גי' ע"ב ואע"פ שנת"ל שכל א' הוא ג' יה"ו דע"ב ס"ג מ"ה עכ"ז זהו בבחי' פרטיותיהן יען כל קצה מהם כלול מן כל הג' מוחין שהם ע"ב ס"ג מ"ה אמנם כללות החסדים עצמן הם של שמות ע"ב והנה אם תמלא הויות כולם ביודי"ן וכל אות מנוקדת בשב"א קמץ שהוא גימטריא אל"ה נמצא כי אל"ה בכל הויה בסוד י' אותיות מלוא' אך הפשוטה הוא קד"ם וז"ס אלהי קד"ם בכל הוי"ה מהם לבדה וכשתצטרף כל הנקו' שבכל הוי"ה שהם י"פ אל"ה הם ש"ס ועם כללות י' אותיות המלוי הם ש"ע ואלו ש"ע נמשכין בפנים דז"א שבקטנותו בימי היניקה היה לו ק"ן רבוא נהורין ועתה נעשו ש"ע דאתפשטו אנפוי כמו עתיקא כי מן הדעת הזה נמשך עד הפנים שלו כמ"ש באדרא דעת אסהיד באנפוי דמלכא והנה אותיות והמילוי עצמו הם י' הויות דע"ב גימטריא תש"ך כמנין צרופי בראשי"ת ונודע כי בראשית ר"ל ברא שית ו' סמכין דדעת והדעת נק' בראשית כדאיתא בהקדמה על הזוהר יע"ש. סליק:

להאר"י זלה"ה. הרמב"ן וחבריו ודברי ראשונים כמו רבי נחוניא בן הקנה לא הזכירו רק י"ס ולא גילו ענייני פרצוף כלל. ודע שהרמב"ן והראשונים היו יודעים בפרצוף אלא שדברו בהעלם גדול לרוב הגלות שלא ניתן רשות לגלות ולהתפשט האורות הגדולים מאחר שגברו הקליפות וכל זר לא יאכל קדש אמנם בעקבות משיחא כמו בדורינו זה התחילו האורות להתפשט להיות כבראשונה כמו שהיה בזמן העולם מתוקן ולהתתקן מעט ומתחלה היו האורות סתומים היה העולם מקולקל וכל מה שנתקלקל נסתם בגלות ולא היו משיגין אלא י"ס בסתום בסוד הנקודות כ"א כלול מעשר ובענין הפרצופים לא נתגלה להם כלל לפי שמצאו בדברי הראשונים סתומים ולא ידעו עומק הדברים וחשבו שכך הוא ודברו בי"ס כל א' כלול מי' ובחי' הרבה ולפי שראיתי מי שחולק על דברים אלו לאמר שלא מצינו אלא י"ס ומהיכן יש לשלוט כח לאמר כמה פרצופים שנמצא יותר מי"ס ומספר רב והלא הראשונים כתבו בס"י עשר ולא תשע י' ולא י"א לזה באתי לפתוח לך כחודא דמחטא אולי תזכה להבין מקצת וכולו לא תשורנו עין וזהו:

דע שמציאת כתר הנקרא א"א שמלובש בלבוש הנקרא חכמה סתימאה לעצמו א"צ רק בחי' כתר כלולה מי' להיות למעלה מן הכל ונתפשט לי' מדרגות גלויות בפועל ולא בכח ולצורך התחתונים נתגלה בחו"ב כדי להלביש חכמה באבא ובינה באמא ונשאר כתר העליון למעלה נעלם בסוד רישא תניינא כדפי' באדרא ומחסד ולמטה לצורך ז"א ונתגלו באו"א ו"ק לצורך זווג שאם אין כחות עליונים מתגלה בתחתונים שע"י ישפעו בהם לא יוכלו אמנם אחר שנתגלו יכולין לקבל ע"י שורש ההוא נמצא שאין גוף באו"א ולא בא"א כלל כי או"א לעצמן א"צ רק ג"ר לבד וכבר ידעת שהגוף נקרא ת"ת עם ו"ק מחסד ולמטה ששת ימי המעשה ו' הוא ת"ת שכולל זרועות ושוקיים כנודע שמתחלה כשמתלבש ו' בז"א בק יושר תוך הגוף ומתפשט ממנו לצדדין ולרגלים וזה נקרא גוף ואו"א משמש לראש ואינם נקרא גוף כלל אלא מחסד ולמטה ואח"כ כל כללות האצילות י' שבו היה בסוד נקודות עשר ולא יותר ואע"פ שמצינו בא"א ובאו"א פרצופים שלמים וכיון שיש יו"ד יש גוף כיון שאותו גוף שהוא מחסד ולמטה שלהם ולא נתגלה בהם לצורך עצמן אלא לצורך זו"ן ומתלבש תוך ז' של ז"א הנקרא גוף א"כ אינו גוף (נלע"ד דח"י שצ"ל אלא) לז"א אבל גוף דאו"א שלהם אינו גוף כיון שנכנסים ראשונים תוך אלו התחתונות ולא נשאר למעלה רק כתר דא"א וחכמה סתימאה וכח"ב דאו"א שצריכין לעצמן. ואל יקשה כי הלא בארנו בדרושים שאינו מגולה מאו"א אלא מחצי ת"ת שלהם ונק' יש"ס ותבונה אין זה קושיא שהכלים שלהם מת"ת ולמטה אמנם פנימיות חג"ת שלהם מתלבשים בז"א שנמצא לפ"ז שכללות אצילות נקרא אדם שכילו פרצופי' מחסד ולמטה נקרא גוף וג"ר נקרא ראש אמנם פנימית כ"א לצורך עצמן הוא פרצוף או"א וזו"ן כמ"ש בענין הנשמות בענין הגלגולים שבכל אבר יש פרצוף. ובזה יובן מארז"ל אדה"ר כולל כל הפרצופים יש מהם בעין ואיך יתכן שמאבר א' יצא אדם א' כולל כל האברים ובמ"ש יובן שאדם בכללו נקרא עין ותשמש לעין האדם אבר אחד מאבריו בערך אותה בחי' יש בה כח פרצוף א' וכן העולמות העליונים נגד כל האצילות בכללו וא"א ראש ומחסד ולמטה גופא דאילנא שמנהיגים למה שלמטה הימנו ובזה יובן מ"ש בזוהר פ' תצוה שיו"ד קיימא בלא גופא וכד קיימא בלבושים דאתלבשת בהו איהו קיימא על ט' קיימין מורה למ"ש שהרי אמרו שהיו"ד אין לה גוף כמו שאין לה קצוות ולפי שהיא נקודה ואע"פ שמתפשט לעשר בחי' אחרונה שלה נקרא יו"ד וכל בחי' בקדושה הם י' ולכך המ' נקרא סופא דמחשבה וחכמה תתאה שמגולה בה י' דאדנ"י וכן תמצא הוי"ה בכל ספירה ומתחלק לעשר לפי שחכמת הטפת הכלים ונקרא י' וז"ש וכד קיימא בלבושא כו' קיימא על ט' כמ"ש בפי' המאמר בספרא דצניעותא נמצינו למדין שהיו"ד אין לה גוף לפי שהיא מתלבת וכן בינה אע"פ שיש להם כפי ערכה בבחי' כללות האצילות כולו נקרא פרצוף א' ואינו נקרא גוף אלא מחסד ולמטה ובזה מתורץ כל דברי הראשונים בענין זה שלעולם הם בפרצופים אלא שכללות כל האצילות פרצו' והאחרונים בראותן דברי הראשונים סתומים חשבו שאין פרצופים כלל רק י"ס כל אחד כלול מי' אבל האמת כמ"ש:

(א"ה בהיותי מסבב בשליחות מצוה אנכי בדרך נחני ה' בעי"ת אישפלטרו יע"א שם מצאתי הדא מרגניתא טבא להרב הגדול ח"ק כמוהר"ר דוד פארדו ז"ל שעשה קיצור דרוש מו"מ כדי להקל הטורח על המעיין והנני מביאו על מזבח הדפוס לזכות הרבים בעה"י עכ"ל הר אמת ליעקב:

מטי בכתר נכנס אור החכמה עם האורות שתחתיו בכלי הכתר:

לא מטי בכתר נסתלק אור החכמה לבד מכלי הכתר ונשאר:

מטי בחכמה הח' אורות המשיכם כלי הכתר אל כלי החכמה פב"פ ואז כלי החכמה הפך פניו כלפי מטה להאיר בבינה לתת לה אור החדש הנקרא יו"ד:

מטי בכתר נכנס אור החכמה בכלי הכתר ואז כלי החכמה הפכה פניה למעלה ומהח' אורות אשר בו:
לא מטי בחכמה נסתלק אור הבינה לבדו ועלה בכלי הכתר ואז חוזרת כלי החכמה להפוך פניה למטה ונותנת: מטי בבינה שאר הז' אורות בכלי של הבינה ואז הופכת עכשיו כלי הבינה כלפי החסד להאיר בו כי לרוב אורות שבו אין כח בחסד לקבלו:

לא מטי בכתר נסתלק אור החכמה מכלי הכתר ואז אור הבינה שנסתלק קודם זה מכלי החכמה:

מטי בחכמה ועלתה לכתר חזרה להתפשט בכלי החכמה. ואז:

לא מטי בבינה מסתלקת האור של כלי הבינה ועולה בכלי חכמה להתחבר עמה ושאר ז' אורות תחתונות שבבינה נותנם:

מטי בחסד אל החסד ע"י שהופך פניה למטה ואז הופך החסד פניו כלפי הגבורה להאיר בו:

מטי בכתר נכנס אור החכמה בכלי הכתר ואז ב' האורות של כלי החכמה ושל כלי הבינה שנתחברו:

לא מטי בחו"ב שניהם בכלי החכמה נסתלקו ועלו יחד בכלי הכתר ולהיות שיש עכשיו מרחק גדול בין אורות ז' הבנים העומדים בחסד לאורות חו"ב הוכרח להסתלק:

לא מטי בחסד מכלי החסד הבן הראשון לבד ולעלות בכלי הבינה כדי לינק משם ואז הופך פניו כלי החסד כלפי:

מטי בגבורה הגבורה ונותנת בו ו' האורות התחתונים ואז כלי הגבורה הופכת פניה להאיר בכלי הת"ת:

לא מטי בכתר נסתלק אור החכמה מכלי הכתר ואז אור החכמה שהיתה עם כלי הכתר:

מטי בחכמה מטי בבינה יורדת בכלי שלה וגם אור הבינה ירדה בכלי שלה ולא נשארה דבוקה עם אור החכמה מחמת חשקת בבנו הגדול שהוא אור החסד העומד עכשיו בכלי שלה:

מטי בחסד ואז גם החסד יורד בכלי שלו ואז כלי הגבורה:

לא מטי בגבורה הופכת פניה למעלה ועולה אור הגבורה שלה לבד לכלי החסד ושאר החמשה אורות:

מטי בת"ת נותנם אאל הת"ת ע"י שהופך פניו למטה ואז כלי הת"ת הופך פניו להאיר בכלי הנצח:

מטי בכתר נכנס אור החכמה בכלי הכתר:

לא מטי בחו"ב ואז חו"ב שניהם עולים בכתר והוצרך אור החסד:

לא מטי בחסד מטי בגבורה לעלות אל הבינה מפני ההרחק ואז אור הגבורה שעלה אל החסד חוזר להתפשט בתוך כלי שלו:

לא מטי בת"ת ואאז הת"ת הפך פניו למעלה ועלה אור הת"ת לבד תוך כלי הגבורה להתחבר עמו ושאר ד' אורות:

מטי בנצח אשר לו נתנם אל הנצח ע"י שחזר והפך פניו כלפי מטה ואז הופך כלי הנצח פניו כלפי מטה להאיר לכלי ההוד:

לא מטי בכתר נסתלק אור החכמה מכלי הכתר ואז חו"ב:

מטי בחו"ב שעלה אל הכתר נתפשט כל אחד בכלי שלו:

מטי בחסד וגם החסד שכבר ינק חזר להתפשט בכלי שלו:

לא מטי בגבורה ואז הגבורה מסתלקת להתחבר עם החסד:

מטי בת"ת ואז אור הת"ת שעלה אל הגבורה נתפשט בכלי שלו ואז כלי הנצח הפך פניו למעלה:

לא מטי בנצח ועלה אור הנצח אשר בתוכו להתחבר עם אור הת"ת:

מטי בהוד ושאר ג' אורות אשר לו נתנם אל ההוד ע"י שחזר והפך פניו כלפי מטה ואו הופך כלי ההוד פניו כלפי היסוד להאיר בו:

מטי בכתר לא מטי בחו"ב נכנס אור החכמה בכלי הכתר וחו"ב עולים:

לא מטי בחסד בכתר ואור החסד עולה אל הבינה מטעם האמור:

מטי בגבורה של ההרחק ואז הגבורה יורדת תוך כלי שלה:

לא מטי בת"ת ואור הת"ת מסתקת להתחבר עמה ואור הנצח:

מטי בנצח אשר נתחבר עם הת"ת יורד תוך כלי שלו ואז כלי:

לא מטי בהוד הוד הפך פניכו למעלה ועלה אור ההוד שבתוכו להתחבר עם אור הנצח ושאר שני האורות אשר לו: מטי ביסוד נתנם אל היסוד ע"י שחזר והפך פניו כלפי מטה ואז הופך כלי היסוד פניו כלפי המלכות להאיר בו:

לא מטי בכתר נסתלק אור החכמה מכלי הכתר. ואז חו"ב שעלו אל הכתר:

מטי בחו"ב יורדים למקומם ואור החסד ג"כ כיון שכבר ינק:

מטי בחסד לא מטי בגבורה חוזר להתפשט ואז הגבורה מסתלקת כדי להתחבר עם החסד ואז אור הת"ת שעלה אל:

מטי בת"ת לא מטי בנצח הגבורה ירד בכלי שלו ואור הנצח עולה להתחבר עם הת"ת. ואור ההד שנתחבר עם הנצח עתה:

מטי בהוד יורד בכלי שלו ואז כלי היסוד הפך פניו למעלה:

לא מטי ביסוד ועלה אור היסוד אשר בתוכו להתחבר עם ההוד:

מטי במלכות ואז הופך פניו כלפי מטה ונותן במלכות אור שלה שהוא אות ד' ע"כ לשונו הזהב: