זהר חלק ג קכח א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף קכח א
מתוך: זוהר חלק כה (עריכה)
פתח ואמר "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו (ס"א כל העם) כלם ואמרו אמן". פתח ר"ש ואמר "עת לעשות ליי'" -- אמאי "עת לעשות ליי'"? משום ד"הפרו תורתך". מאי "הפרו תורתך"? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי (ס"א שמא) דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב "אשריך ישראל מי כמוך". וכתיב "מי כמוך באלים יי'".
קרא לרבי אלעזר בריה. אותביה קמיה. ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: אנן כללא דכולא עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו. שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. חדי ר"ש ואמר "יי' שמעתי שמעך יראתי". (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא דכתיב "ואהבת את יי' אלקיך" וכתיב (שם) "מאהבת יי' אתכם" וכתיב "אהבתי אתכם וגו'".
ר"ש פתח ואמר "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר". "הולך רכיל" -- האי קרא קשיא (כיון דאתמר רכיל אמאי הולך), "איש רכיל" מבעי ליה למימר? מאן "הולך"? אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא -- ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא -- ביה כתיב "ונאמן רוח מכסה דבר", "ונאמן רוח" -- קיומא דרוחא (כמו ותקעתיו יתד במקום נאמן) ברוחא (נ"א ברזא) תלייא מלתא. וכתיב "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך".
ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא -- במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין, עאכ"ו.
אר"ש לשמיא לא אימא דיציתון (ס"א דיציתן). לארעא לא אימא דתשמע. דהא אנן קיומי עלמין.
תנא רזין דרזין כד פתח ר"ש ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו גלי ברזא ופתח ואמר. כתיב:
"ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'" -- זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין. מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא (דמהימנותא) (דנהיר למאתן ושבעין עלמין ומגיה נהיר אורחא דנהירין ביה צדיקיא לעלמא דאתי, הדא הוא דכתיב "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום".
מן ההוא אורחא מתפרשן לשית מאה ותליסר אורחי דפליג בזעיר אפין דכתיב "כל ארחות יי' חסד ואמת לנוצרי בריתו וגו'", דכלא צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא. ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי.
תאנא: עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין, עד לא זמין תקונוי (דמלכא) ועטורי עטורין. שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער מלכין ותקונוי לא אתקיימו הה"ד "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל" -- מלכא קדמאה. "לבני ישראל" -- קדמאה, וכלהו דגליפו (ולא אתקיימו) בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו.
ולבתר זמנא הוא אסתלק (נ"א הוה מסתכל) בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין ואפקה מיד אמרה קמיה מאן דבעי לאתקנא ולמעד יתקן בקדמיתא תקונוי.
תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן