עירובין פז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הכא רשויות דרבנן והא ר' יוחנן ברשויות דרבנן נמי אמר (. דתניא) כותל שבין ב' חצירות גבוה י' טפחים ורוחב ארבעה מערבין שנים ואין מערבין אחד היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין נפרץ הכותל עד עשר אמות מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח יותר מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים והוינן בה אין בו ארבעה מאי אמר רב אויר ב' רשויות שולטת בו ולא יזיז בו מלא נימא ורבי יוחנן אמר אלו מעלין מכאן ואוכלין ואלו מעלין מכאן ואוכלין ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ההיא זעירי אמרה ולזעירי קשיא הא זעירי מוקים לה באמת המים גופה ורב דימי תנאי היא ותיהוי כי חורי כרמלית אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו אין חורין לכרמלית רב אשי אמר אפילו תימא יש חורין לכרמלית ה"מ בסמוכה הכא במופלגת רבינא אמר כגון דעבד לה ניפקי אפומה ואזדו רבנן לטעמייהו ור' שמעון בן גמליאל לטעמיה:
מתני' אגזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בוכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו:
גמ' מתניתין דלא כחנניא בן עקביא דתניא חנניא בן עקביא אומר גזוזטרא שיש בה ד' על ד' אמות חוקק בה ד' על ד' וממלא אמר ר' יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא לא התיר רבי חנניא בן עקביא אלא בימה של טבריא הואיל ויש לה אוגנים ועיירות וקרפיפות מקיפות אותה אבל בשאר מימות לא ת"ר ג' דברים התיר רבי חנניא בן עקביא לאנשי טבריא ממלאין מים מגזוזטרא בשבת וטומנין בעצה ומסתפגין באלונטית ממלאין מים מגזוזטרא בשבת הא דאמרן וטומנין בעצה מאי היא דתניא גהשכים להביא פסולת אם בשביל שיש עליו טל הרי הוא בכי יותן ואם בשביל שלא יבטל ממלאכתו אינו בכי יותן וסתם
רש"י
[עריכה]
והא ר' יוחנן ברשויות דרבנן - כגון ב' חצירות:
נמי אמר - דלא יחליפו דרך מקום פטור דקאמר אלו מעלין מכאן לכותל ואלו מעלין מכאן והוא הדין דמורידין אבל לאחלופי לא דאמר התם ואזדא ר' יוחנן לטעמיה ומייתי עלה להא דרב דימי מקום שאין בו ד' על ד' בטל לאלו ולאלו ובלבד שלא יחליפו:
אויר ב' רשויות שולטת בו - דכיון דלא הוי ד' על ד' לא הוי רשותא לנפשיה ושולטין שניהם ברוחבו:
ולא יזיז - בראשו אפילו כמלא נימא וכ"ש שלא יוריד הימנה כלום ולא יעלה מן החצירות עליו כלום:
אלו מעלין כו' - דבטיל לגבייהו לקולא:
ואזדא ר' יוחנן לטעמיה - מסקנא דאתקפתא היא:
ההוא - דאלו מעלין מכאן ואלו מעלין מכאן דמשמע אבל לאחלופי לא:
זעירי אמרה - משמיה דר' יוחנן אבל לרב דימי אליבא דר' יוחנן מותר להחליף:
ולזעירי קשיא הא - דקתני לעיל פחות מג' משלשל דלי וממלא וליכא לאוקמא אלא באגפיה ולהחליף אלמא ברשויות דרבנן מחליפין דרך מקום פטור:
זעירי מוקי - פלוגתייהו דרשב"ג ורבנן ברוחב אמת המים גופה ואמרי רבנן דבשלשה מקריא כרמלית:
ודרב דימי - דאמר אין כרמלית פחותה מד' תנאי היא:
ותיהוי כי חורי כרמלית - האי אמה אפילו לית בה שיעור כרמלית ליתסר משום חורי כרמלית כי היכי דאמרינן במס' שבת (דף ז:) חורי רשות הרבים כרשות הרבים דמי כגון כותל הסמוך לרשות הרבים ויש בו חור וזרק ארבע אמות ונח שם חייב דחשיבי ליה הנחה ברה"ר ה"נ הואיל ויש בה שיעור כרמלית קודם שתכנס לעיר השתא נמי תיתסר דמכרמלית אתיא:
אין תורת חורין לכרמלית - דלא אחמירו ביה רבנן כולי האי:
בסמוכה - כגון חור שבכותל הסמוך לקרפף יותר מבית סאתים:
במופלגת - שאין בה כשיעור אלא למרחק:
רבינא אמר - האי שיעורא דג' וד' דרבנן ורשב"ג לא בשיעורא דאמה גופה ולא באגפיה ולהחליף:
אלא דעבד לה ניפקי - מוצאות:
אפומה - בכניסה וביציאה והתחיל המחיצה סמוך לאגפיה בתוך אוגניה מכאן ומכאן ולא חיברה באמצע שיהו המים נכנסין ויוצאין דרך שם ואמרי רבנן דפחות מג' אמרינן לבוד אבל ג' לא אמרינן לבוד ואסור דפירצה היא:
ורבן שמעון לטעמיה - דאמר בפרק קמא פחות מד' לבוד:
מתני' אא"כ עשו לה - כל סביבותיו או סביב הנקב ד' על ד' החקוק באמצעיתה דגוד אחית אמר להכשיר אע"פ שהיא תלויה אבל כוף וגוד כחנניא בן עקביא לא אמר:
בין מלמטה - מחוברת לגזוזטרא מתחתיה:
זו למעלה מזו - אפילו זו שלא כנגד זו ובלבד שלא תהא מופלגת מכנגדה במשך הכותל ארבעה כדאמר בגמרא:
שתיהן אסורות - למלאות בנקב העליונה עד שיערבו והתחתונה בנקב שלה אין צ"ל שהיא אסורה דהא מכרמלית לרה"י קא ממלא:
גמ' חוקק בה כו' - ואין צריך בה מחיצה אחרת דאמרינן כוף וגוד הואיל ויש עשרה לכל רוח לנקב:
ממלאין מים מגזוזטרא - שיש בה ד' אמות על ד' אמות:
וטומנין - פירותיהן בעצה פסולת קטנית ואף על פי שלקטו מן השדה בהשכמה והטל עליו אין מכשירין את הפירות כדמפרש לקמיה:
אלונטית - בגד שמסתפגין בו כשיוצאין מבית המרחץ:
השכים - קודם היום להביא פסולת תבואה מן השדה להטמין בו פירות אם לכך נתכוון להשכים שרוצה ונוח לו בטל שעליו והשכים עד שלא ייבש הרי הוא בכי יותן:
תוספות
[עריכה]
הכא רשויות דרבנן. בריש חלון (לעיל דף עו:) סבר רב איפכא דברשויות דרבנן כי אין ד' בכותל שבין ב' חצירות לא יזיז אפילו כמלא נימא דעשו הם חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא"ת דלקמן בפ' בתרא (דף קא:) משמע דרב דימי אוסר להחליף אפילו ברשויות דרבנן גבי הא דתניא וחכ"א אף בזמן שהמנעול למעלה מי' מביא מפתח מע"ש ומניחו באיסקופה ולמחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה או לחלון שעל גבי הפתח ואם יש בחלון ד' על ד' אסור מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות פי' מאיסקופה כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד דרך מנעול שהוא מקום פטור ואסור להחליף ומסיק עלה שמע מינה איתא לדרב דימי וי"ל דרב דימי ודאי קסבר דברייתא דלקמן פליגא אהך דשמעתין והכי פירושא איתא לדרב דימי ועדיפא מדידיה דאפילו ברשויות דרבנן אוסר להחליף כזעירי דשמעתין:
ולזעירי קשיא. אע"ג דהברייתא בפ' בתרא אתיא כוותיה מ"מ בעי לאוקמי גם ברייתא דהכא כוותיה מיהו אור"י דזעירי לא אתי כר' יהודה דשרי בשבת בסוף הזורק (דף קא.) בספינה שגבוהה ועמוקה י' לטלטל מתוכה לים ומן הים לתוכה דרך למעלה מי' שהוא מקום פטור כדמוכח התם:
גזוזטרא שהיא למעלה מן הים. פי' לעיל:
אלא א"כ עשו לה מחיצה כו'. וא"ת דהכא בעינן מחיצה ובמסכת שבת בפרק הזורק (דף ק:) אמר רב הונא ספינה מוציא ממנה זיז כל שהוא וממלא ואור"י דהתם שהמים עמוקים י' דאמרינן אין ספינה מהלכת בפחות מעשרה וכרמלית מארעא משחינן והוי מים למעלה מי' מקום פטור והכא מיירי בשאין המים עמוקים י' דכי אמרינן מארעא משחינן אכתי מיא כרמלית אי נמי אפילו יש כאן עמוק י' גזרו אטו שאר גזוזטרא דאין תחתיה עמוק י' דשם צריך מחיצה למלאות ולכך לא פליג בשום גזוזטרא אבל ספינה לעולם מהלכת למעלה מי' א"נ אור"י דהכא אפילו עמוק איכא למיחש שמא יעלה הים שירטון אבל ספינה דמהלכת כל שעה ליכא למיחש להכי:
עושה מחיצה גבוה י'. והא דאמר רבה בר רב הונא בפ' הזורק (שבת דף ק:) עושה מקום ד' וממלא ע"י מחיצות י' קאמר ולהכי בעי מקום ד' כדפי' בקונטרס לעיל דאין מחיצה לפחות מד' ולא כפירש הקונטרס דהתם:
בין מלמעלה בין מלמטה. מתוך פירוש הקונטרס משמע דלמעלה היינו למעלה מן הגזוזטרא ולמטה למטה מן הגזוזטרא ולא רצה לפרש הכל תחת הגזוזטרא כלמעלה ולמטה דלעיל גבי בור משום דנקב עשוי ד' על ד' ועושה מחיצה סביב הנקב אפילו למעלה הוי היכר:
מתני' דלא כחנניה. אף על גב דחנניה לא אמר אלא בימה של טבריא מתניתין נמי לא מיפליגא ומיירי בכל מימות:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ח (עריכה)
ל א מיי' פט"ו מהל' שבת הלכה ט"ו, סמ"ג לאוין סה, טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ה סעיף א':
לא ב מיי' פ"ד מהל' עירובין הלכה כ"ד, טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ה סעיף ה':
לב ג מיי' פי"ד מהל' טומאת אוכלין הלכה י"א:
ראשונים נוספים
ואמרינן והא כי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו. הנה ר' יוחנן אוסר להחליף וזה להחליף הוא. ופרקינן התם רה"י ורה"ר שהן של תורה. הכא (ולא מחיצות) ברשויות דרבנן.
והא ר' יוחנן בדרבנן נמי אמר שלא יחליפו דתנן כותל שבין ב' חצרות גבוה י' ורחב ד' כו' והוינן בה אין בו ד' מאי ואמר רב אויר ב' רשויות שולטות בו ואין מזיזין בו ואפי' כמלא נימא ור' יוחנן אמר אילו מעלין מיכן ואוכלין ואלו מעלין מיכן ואוכלין.
ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"י ולבני רה"ר לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ופרקינן האי דתנינן אין בו ד' על ד' אלו מעלין מיכן ואוכלין ואלו מעלין מיכן ואוכלין דמשמע שאין מחליפין זעירי אמרה ולא ר' יוחנן. תוב אקשין ולזעירי קשיא מתני' דאוקימנא (באונייא) [באגפיה] ולהחליף ופרקינן זעירי מוקים לה באמת המים גופה. והא דכי אתא רב דימי אמר אין כרמלית פחותה מד' מוקי לה כתנאי ואקשינן הני חלונות לגבי אמת המים עצמה כי חורי כרמלית ולישתרי מים מן אמת המים עצמה דהא מכרמלית עצמה (מחורי) [לחורי] כרמלית מפיק ולא תחשביה כמפיק מכרמלית לרה"י דאינו מותר לכתחלה. (ותנינן) [ופרקינן] אין חורין לכרמלית כלומר אין דין חורין לכרמלית.
ר' אבינא אמר אפי' תימא [יש חורין] לכרמלית התם כי אמרה חורין בסמוכה אבל הכא במופלגת. כלומר רחוקה היא זו אמת המים מן החלון. רב אשי אמר כגון דעבד לה ד' גפופי אפומה. פי' גפופי כגון אבנים בולטות מצדי החלון שחשובות כמחיצות ועל אלו גפופין א' ת"ק פחות מג' דהוא כלבוד ומוקפת מחיצות דפחות מג' לרבנן ולרשב"ג פחות מד' (מקום פטור הוא ומותר להניח עליו מן הכרמלית ולהחליף לרה"י כו') . וכן רשב"ג כו'. פירוש חשובות כמחיצות שלבוד בתוך אמת המים. לכך מותרין. ואזדא רשב"ג לטעמיה. דכל פחות מד' כלבוד דמי.
ורבנן לטעמייהו דכל פחות מג' כלבוד ומבואר בפרק ראשון:
מתני' גזוזטרא שהיא למעלה מן הים אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים כו'. פי' כגון שהעמיד עמודים על שפת הים ותקרה עליהן.
ואמרינן מתניתין דלא כחנניה בן עקביא דמתיר בלא עשיית מחיצות אלא חוקק בלבד וממלא דתניא ר' חנניה בן עקביא אומר גזוזטרא שיש בה ד' על ד' [אמות] חוקק בה ד' טפחים וממלא בהן א"ר חנניה לא התיר ר' חנניה בן עקביא אלא בים של טבריא הואיל ויש בה אוגנים. פי' אוגנים כגון שפתים מקיפות אותה שלא יפול שם תינוק או בהמה בלילה וכיוצא בהן:
ת"ר ג' דברים התיר ר' חנניה בן עקביא לאנשי טבריא שיהו ממלאין הגזוזטרא בשבת כדאמרן.
וטומנין בעצה. שמענו בה ב' פירושים הטמנת פירות ומשום הכשרה. והטמנה בה בשבת. הטמנת פירות פי' התיר לבני טבריא להטמין פירותיהן בעצה שיש בה לחלוחית והיא תבן של קטנית וברור הוא כדתנן בשבת עצה כמלא ואמר להו אעפ"י שיש בה לחלוחית אין לחלוחית זו מכשרת הפירות לקבל טומאה. לפי שאין כוונת אנשי טבריא בלחלוחית העצה. ומפני מה אין מניחין אותה ליבש לחלוחיתה מפני שהן ממהרין לתולשה ולהביאה משום שכל היום הם טרודין במלאכתן והביא להן ראיה דתנן השכם (להן) [להביא פסולת].
אם בשביל טל שעליו נתכוון והשכים להביאן נתברר שרצונו באותו הטל והרי זה בכי יותן מים על זרע ומכשיר ואם לא השכים אלא כדי שלא יבטל ממלאכתו בשאר היום.
אינו בכי יותן. ואמר כי אותם אנשי טבריא לא צריכי ללחלוחית של העצה ומפני שלא יבטלו ממלאכתן ממהרין וטומנים בהם הפירות.
ותיהוי כי חורי כרמלית: כלומר: לזעירי דמוקי לה באמת המים גופה, פחות משלשה לרבנן ופחות מארבעה לרשב"ג אמאי משלשל דלי וממלא, ליתסר מה שעובר בחצר משום חורי כרמלית, דחוץ לחצר האמה רחבה יותר מארבעה או לפחות האגם שהאמה נמשכת משם רחב מארבעה, דקס"ד שיש חורין לכרמלית כמו שיש לרשות הרבים או לרשות היחיד. ופריקו אביי בר אבין ורב חנניה בר אבין שאין חורין לכרמלית לפי שהיא דרבנן, ודי שהחמירו בכרמלית גופה, אבל ברשויות דאורייתא חורין שלהן כיוצא בהן.
ורב אשי אמר דאפילו תימא יש חורין לכרמלית התם כלומר: בחורי רשות הרבים או רשות היחיד היינו שהחורין סמוכין לרשות אחר, אבל כאן במופלגת שהאגם לעתים מופלג ורחוק מכאן, אין האמה שבתוך החצר נדונת משום כרמלית, וגם האמה שבתוך החצר ג"כ לעתים ארוכה ורחוקה ממקום מרחב המים שחוץ לכניסה או היציאה, ואי אפשר לאסור כל האמה משום חורי כרמלית. וכיון שכן אף בשאינה רחוקה או כשאין האמה משוכה הרבה לא פליגי. ומסתברא כיון דאביי בר אבין ורב חנניה בר אבין פשיטא להו דאין חורין לכרמלית כוותייהו קיימא לן. ונפקא מינה בעלמא ואפילו בחורין הסמוכין לכרמלית. ואע"ג דרב אשי אמר אפילו תימא יש חורין לכרמלית, לאו לאפלוגי אאביי בר אבין ורב חנניה בר אבין הוא דאתא בעיקר דינא דחורין, אלא להגדיל תורה קאמר דאפילו תמצא לומר דיש חורין הא ל"ק דכאן בסמוכה כאן במופלגת. ותדע לך דהא לא קאמר יש חורין אלא אפילו תימא קאמר. ואפילו נסתפק בה רב אשי אנן לא שבקינן מאי דפשיטא להו לאביי ורב חנניה ונקטינן מאי דמספקא לרב אשי.
רבינא אמר כגון דעבד לה [ד'] ניפקא אפומא: פירש רבינא חזר לעיקר פירוש הברייתא ואמר דהאי שלשה וארבעה דקתני לאו אגופה של אמה ולאו אאגפים קאי, אלא ארוחב הכניסה והיציאה. שאילו עשה גיפופין בכניסה ויציאה בתוך האמה ואין בין הגיפופין אויר שלשה הרי זה כסתום, דכל פחות משלשה כלבוד וסתום לגמרי דמי.
ורשב"ג אמר ארבעה ואזדו לטעמייהו. וכיון דרבינא אוקמה בהכין משמע דתו לא צריכא למידחק ולשווייה פלוגתא בין זעירי ורב דימי ואליבא דר' יוחנן, אלא כולהו סבירא להו דאין כרמלית פחותה מארבעה לכולהו תנאי, וכולהו סבירא להו נמי דאפילו ברשויות דרבנן אסור להחליף. וכן דעת הראב"ד והר"ז ז"ל.
ועוד הביא ראיה הר"ז ז"ל מהא דאמרינן לקמן בשלהי פרק המוציא תפילין (קא, ב) גבי הא דתניא וחכמים אומרים אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח בערב שבת ומניחו באסקופה, למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאסקופה או לחלון שעל גבי הפתח, ואם יש בחלון ארבעה על ארבעה אסור מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות. כלומר: מאסקופה כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד דרך מנעול שהוא מקום פטור. ואמרינן ש"מ איתא לדרב דימי דאמר אסור להחליף, דאלמא רב דימי אפילו ברשויות דרבנן קאמר.
אבל הרב אלפאסי ז"ל (לעיל בפרק חלון עז, א) סבור דהא דפריקו בגמרא מעיקרא דהא דרב דימי ברשויות דאורייתא אבל דרבנן מותר להחליף בדוקא איתמר, וכיון דאפליגו בה רב דימי וזעירי קיימא לן כרב דימי דמיקל. ואף ע"ג דרב ושמואל אמרי איפכא דאדרבא ברשויות דרבנן החמירו כדאמרינן אליבא דרב בריש פרק חלון (שם) גבי כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה, ואליבא דשמואל לעיל בפירקין (פה, א) בשלהי שמעתא דבור מופלגת מכותל זה בארבעה. אפילו הכי קיימא לן כר' יוחנן לגבי רב ושמואל וכדברי המיקל אליבא דר' יהושע בן לוי. וכן נראה שסבורין רבותינו בעלי התוס' ז"ל והם תירצו אותה שאמרו בפרק המוציא תפילין, דרב דימי ודאי ס"ל דההוא ברייתא דלקמן פליגא אהא דשמעתין, והא דקאמר עלה ש"מ איתא לדרב דימי, היינו איתא ועדיפא מדידיה דאפילו ברשויות דרבנן אסור וכזעירי דשמעתין. כן תי' הם ז"ל. וא"ת א"כ לימא ש"מ איתא לזעירי. י"ל משום דהא לא אשכחן ליה לזעירי דאמר הכין בהדיא לא תלי לה בזעירי. כן נראה לומר לפי דבריהם. ומ"מ הראשון נראה עיקר דהא מעיקרא לא היינו סבורין לחלק אלא משום דלא אשכחו פתרי לברייתא בלאו הכין אצטריכו לשוויי פלוגתייהו בין רב דימי לזעירי וכיון דפתרי לה ברייתא אמאי מפלגינן להו ומשוינן ליה לר' יוחנן כאמוראי.
מתני': גזוזטרא שהוא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה: כבר כתבתי למעלה (פו, ב ד"ה גזוזטרא) דאין שייך פי תקרה יורד וסותם בגזוזטרא. ופי' מלמעלה מחוברת לגזוזטרא מתחתיה משוכה כנגד המים, דרואין אותה כאילו היא מגעת עד המים. בין מלמטה, משוקעת במים ועולה כנגד הגזוזטרא דאמרינן גוד אסיק וכאילו מגעת עד הגזוזטרא. ורש"י ז"ל פירש למעלה על הגזוזטרא, למטה מחוברת בגזוזטרא מתחתיה. ודבר תימה הוא כי המחיצה העשויה על הגזוזטרא אינה ניכרת שתהא עשויה לשם המים, ואנן מחיצה ניכרת שעשאה לשם מים בעינן לכולהו תנאי (לעיל פו, א) חוץ מר' יהודה דאמר לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן. ובתוספות טרחו להעמיד דבריו דשמא גבי בור אם אינה בחלל הבור אין שם היכר כלל לשם המים אבל הגזוזטרא שהוא עושה המחיצה סביב נקב החקק שהוא ממלא משם הוי היכר אפילו על הגזוזטרא. והראשון נראה לי עיקר.
מחיצה גבוה עשרה: פירש רש"י ז"ל: סביב נקב ד' על ד' החקוק באמצעית ודוקא ד' על ד' קאמר לפי שאין מחיצה לפחות מחלל ד' על ד', וכמו שפירש הוא ז"ל למעלה (פז, א ד"ה חוקק בה) גבי גזוזטרא דר' חנניה בן עקביא.
אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים: איכא למידק דהכא בעי מחיצה גבוה עשרה טפחים, ואילו במסכת שבת בשלהי הזורק (ק, ב) אמרינן ספינה שעל המים רב הונא אמר מוציא זיז כל שהוא וממלא, ורבה בר רב הונא אמר עושה מקום ד' על ד' וממלא, דאלמא לכולהו לא בעינן מחיצה עשרה. וי"ל דלרב הונא דסגי ליה התם בזיז לא קשיא, דטעמא דרב הונא התם משום דס"ל דכרמלית מארעא משחינן, וכי ממלא מן המים ממקום פטור קא ממלא, ומדינא אפילו זיז כל שהוא לא בעי אלא משום (חצר) [הכר] בעלמא וכדאיתא התם. והלכך גבי ספינה דלעולם יש עומק עשרה וכדאמרינן התם דגמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה שרינן בזיז כל שהוא. אבל הכא אפילו בגזוזטרא שיש במים שתחתיה עומק עשרה, יש לגזור אטו גזוזטרא שאין תחתיה עומק עשרה, וקא ממלא מכרמלית ממש לרשות היחיד, הלכך אין ממלאין אלא א"כ עשה לה מחיצה עשרה. ורבה בר רב הונא דאמר התם עושה מקום ארבעה על ארבעה וממלא בדינא קאמר, כלומר: מקום חקק ארבעה על ארבעה ועושה לו מחיצה גבוה עשרה. אלא שקצר בלשון ואמתניתין דהכא סמיך.
דתנן כתל וכו' ור' יוחנן אמר ואלו וכו': פירש מעלין מכאן ומכאן אין אבל לחלופי מחצר לחצר בדרך הכתל לא. וכדאמרינן עלה ואימא ר' יוחנן לטעמיה וכו' ופרקינן דההיא דפרק חלון דאמרינן לר' יוחנן דאסו' להחליף ברשויו' דרבנן זעירי תלמידו של ר' יוחנן אמרה ורב דימי פליג עלה דסבר דברשויות דרבנן מותר להחליף לר' יוחנן ואמוראי נינהו ואליבא דר"י ואמרינן מ"מ דזעירי גופה תקשה הא מתנייתא לר"י דהא הכא קתני דלכ"ע מותר להחליף ברשיוות דרבנן ופרקינן דהא מתנייתא לאו באנפי נפש' ולהחליף מוקי' לה זעירי דבהא דכ"ע אסור להחליף ומתנייתא ברחב אמת המים גופה פליגי רבנן ורשב"ג בכמה תהא חשובה כרמלית ורב דימי דאמר לעיל אין כרמלית פחותה מד' טפחי' תנאי היא ורשב"ג היא:
ופרכי' ותהוי כחורי כרמלית כלו' לזעירי דמוקים לה באמת המים גופה פחות מג' לרבנן ופחות מד' לרשב"ג למה מותר למלאת נהי דלית באמה שיעור כרמלית במה שנכנס ממנה לחצר מ"מ הרי היא חוץ לחצר לרחבה הרבה ודינה ככרמלית דקס"ד דכי היכי דחורי רשות היחיד כרשות היחיד וחורי רשות הרבים כרשות הרבים הכי נמי חורי כרמלית ככרמלית גופה אמרינן אין חורין לכרמלית שלא גזרו חכמים אלא בכרמלית גופה ולא בחורין שלה. רב אשי אמר וכו' דכל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון התם בסמוכה הכא במופלגת פי' דלא אמרי' חורין רשות כרשות עצמה אלא בשסמוכין לה תוך ד' טפחי' מן הכתל ולישנא משמע שאלו היתה סמוכה הכי נמי דהוו ככרמלית ואע"פ שאין ברחבה ד' בחצר ומשום דרוב אמת המים הנכנסת לחצר היא מופלגת נקט' תנא סתם ויש שפירש דכיון דרובה מופלגת לא פליגי רבנן ואפילו בסמוכה מותר ומסתברא דרב אשי רבותא אתא למימר דאפי' תימ' דיש חורין בכרמלית דעלמא הכא במופלגת אין חורין אבל שור' הדין דאין חורין לכרמלית בשו' מקום ואפילו רב אשי הכין ס"ל ואי נמי מספק ליה הא פשיטא להו לאביי בר אבין ורב חיננא בר אבין והלכת' כוותי' וכן פסקו רבותי ויש שפסקו כרב אשי דיש חורין לכרמלי' בסמוכה דרב אשי מפלג פליג והלכתא כוותיה דבתרא הוא. והראשון הוא יותר נכון.
רבינא אמר כגון דעבד לה נפקי אפומא כן גורס רש"י ז"ל ולג' דנפקי דהכל דרך א'. ורבי חזר לפ' עיקר הברייתא דלא פליגי באמת המים ולא באגפיה אלא מילתא אחריתי היא שעשתה בכניסה ויציאה של האמה הזאת בתוך האמה שני גפופין מכאן ומכאן והניח ריוח ביניהם כדי שיכנסו המים ויצאו ביניהם. ואזדו רבנן לטעמייהו ורשב"ג לטעמיה דאפליגו בפ"ק בדין לבוד דרבנן סברי דכל פחות מג' הוי כלבוד ורשב"ג סבר דכל פחות מד' הוי לבוד. וי"א דכיון דאיתיה להא דרבינא אידחיא לה סוגיא דלעיל דאוקימנא שיעור כרמלי' דרב דימי כתנאי ואוקימנ' פלוגת' בין דרב דימי לזעירי והדרינן לקושטא דמילתא דלכ"ע אין כרמלית פתוחה מד' ואפילו לרב כיון שאסור להחליף ברשויות דאורייתא כ"ש שאסור להחליף ברשויות דרבנן כדאמרי' לר' יוחנן בריש פ' חלון וכדאמרי' נמי אליבא דר' ושמואל דלית לן לטפויי פלוגתא בכדי וכל מאי דשקלינן וטרינן לעיל היינו משום דלא הוו משתכחי למתנייתא פתרי אחריני וכיון דאתא רב נחמן ואשכח להני פתרי לא משבשי' ומוקמי' פלוגתא בין אמוראי ולאוקומי דר' יוחנן בפלוגתא דהוה עבדי' לעיל הילכך אפילו לרב דמי אסור להחליף ברשויות דרבנן. והר"ז הלוי ז"ל הביא ראיה לזה מהא דאמרי' בפרק בתרא ש"מ איתי לרב דימי דאמר שלא יחליפו וההיא גבי רשויות דרבנן אמרינן לה דאלמא דרב דימי אוסר להחליף ברשויות דרבנן אבל הרי"ף ז"ל ומקצ' בעלי התוס' סברין דלא אידחיא סוגיא דלעיל משום הא דרבינ' דמאי דאמרי' לעי' בדוק' איתמר והכין קים להו וכדאמרינן להדיא ההיא זעירי אמרה דאלמא הכי קים להו וכיון דזעירי ורב דימי פליגי בה קי"ל כרב דימי שהוא מקל והילכך מותר להחליף ברשויות דרבנן ואע"ג דרב ושמואל סבי' להו דבשל דבריהם עשו חוזק הא ק"ל כדברי המקל בעירוב. ועוד דלית הלכתא כרב ושמואל לגבי דר' יוחנן והא דאמרי' בפרק בתרא איתא לדזעירי דאמ' ובלבד שלא. הכי קאמרי' ש"מ דהא ברייתא סוברת כרב דימי ודאי שאסור להחליף דהא עדיפא מדידיה דאפי' ברשויות דרבנן קתני לה והא דלא קאמרי' ש"מ איתיה לדרב זעירי משום דלא אשכחן לזעירי דאמר להדיא הכי בש"ס ויש להם על מה שיסמוכו קצת במסכת שבת בפרק הזורק גבי פלוגתא דר' יהוד' ורבנן דתניא אנן מטלטלין מן הספינה לים ועם כל זה האמת מור' דרכו כי השטה הראשונ' עיקר ונכונה וליכא למנדא מינא וכן דעת רבותי ותו לא מידי:
מתני' גזוזטרא שהיא למעלה מן המים: פירש ושיהא בין חלל המחיצות ד' על ד' כדי שתהא כרשות היחיד וכדפרש"י ז"ל לעיל גבי גזוזטרא דר' חנינא בן עקיבא והא דבעי' מחיצות ולא סגי לן בתקרה רחבה ד' דנימא פי תקרה יורד וסותם. כבר פירשנו הטע' למעל'. בין מלמעלן ובין מלמטן פרש"י ז"ל למעלה על הגזוזטר'. ולמטה למטה מן הגזוזטרא מחוברת לה מתחתיה דאמרי' גוד אחית מחיצתא והקשו עליו בתוספות דהא כשהו' למעלה הן המים הגזוזטר' אינה נכרת שיהא עשויה לשם המים אלא להשתמש בחללה למעלה ולכלהו תנאי בעינן שתהא מחיצה נכרת לשם המים חוץ מר' יהודה שמכשיר גבי בור במחיצת הכתל ואין הלכה כמותו ותירצו דהכא כיון שהמחיצות הם סביבו' הנקב וכדפרש"י ז"ל ואין שם חלל אחר להשתמש בו הא איכא היכרא שלא נעשו אלא בשביל המים שנאמר גוד אחית מחיצתא ובתוס' פירשו למעלה שיהא מחוברת בגזוזטרא מתחתיה שרואין כאלו יורדת עד המים ועושה הכל רשות אחת ולמטה שהיא משוקעת במים ועולה כנגד הגזוזטרא ואמרי' גוד אסיק וכאלו מגעת עד הגזוזטרא וזה נראה יותר נכון. והקשו בתוס' מ"ש מהא דאמרינן בפרק הזורק ספינה שעל המים רב הונא אמר מוציא זיז כל שהוא וממלא ורבה בר רב הונא אמר עושה מקום ד' על ד' וממלא דכ"ע מיהת לא בעינן מחיצה ותרצו דהתם הא אמרינן לרב פפא טעמא דס"ל דכרמלית מארעא משחי' וכי שקיל ממקום פטור קא שקיל ואפי' זיז לא הוה צריך אלא להיכר' בעלמא עביד ליה וכיון שאין ספינ' מהלכת בפחות מי' איכא למימר דכי שקיל ממקו' פטו' קא שקיל אבל הכא פעמי' שהמי' שתחת הגזוזטרא אין בהם י' והוו להו כרמלי' ורובם כך הם על שפתו וכיון דכן הצריכו בכלם מחיצה עשרה ולרבה בר רב הונא דס"ל דלעולם המים רדונון ככרמלית הא דאמר התם עושס מקום ד' על ד' כדינא קאמר כלומר מקום חקק ד' על ד' במחיצותיה אלא שקצר לשונו דסמך אמתני' דהכא:
עי"ל לדעת רש"י ז"ל דהתם משום דהוי תוך עשרים אמה ואיכא למימר פי תקרה יורד וכותם דכרב סבי' להו דאמרינן פי תקרה יורד וסותם. ג"ה וכן שתי גזווטראות כו' ורש"י ז"ל לא גריס וכן דהא מילתא אחריתי קאמר. וי"ל דה"ק כשם שאמרתי לך דגזוזטרא יחידה שאם לא עשו לה מחיצה אסור למלאת ממנה כן שתי גזוזטרות שלא עשו לאחרונה גם כן אסור למלאת ממנה ושתיהן אסורות. ואוקימנא בשעשו בשותפות ולעיל פירשו בש"ס טעמא.
גמרא מתני' דלא וכו' וטומנין בעצה: פי' טומנין פירותיהן בספל של קטני' ואע"פ שהטל נופל בהם אינו מכשיר' לקבל טומאה ומסתפגין באלונטית ולא חיישינן דאתי לידי סחיטה שהוא תולדה של מלבן כדפרי' במסכת שבת ואיסורא דאורייתא הוא. וסתרי אינשי כו' פרש"י ז"ל כי בעלי מלאכה היו ולא היו משכימי' משום דניחא להוי כטל אלא כדי שלא יבטלו ממלאכתן ואינו מחוור בעיני רבותי דא"כ מאי כשבשביל אלא ה"ק שהיו אנשים מעונגין ולדרך תענוג היו משכימי' דקים לן כי פירותיהן היו רטובי' ולא היו צריכין טל. מסתפג כו' פי' בי"ט כדרכו ובשבת דרך חצרות וקרפפות אמר רבה בר רב הונא לא שנו כלומר דשאני בגזוזטרא ומחיצותיה אלא למלאת דכיון דאיכא מחיצה עשרה ואמרי' גודא נעשה הים והגזוזטרא ר"הי וכי ממלא מר"הי לרה"י קא ממלא אבל לשפוך כו' פי' מפני שהנהר מוליך שופכין חוץ לגזוזטר' שהיא כרמלי' ואע"ג דאיהי לתחת הגזוזטרא שפיך להו דה"ל רשות היחיד מ"מ הא אזיל מכחו לכרמלית.
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ח (עריכה)
המשנה השביעית והכונה בה כשלפניה. [והוא שאמר] גזוזטרא שהיא למעלה מן הים או מן הנהר וחקק בה כדי לדלות דרך חקק אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחי' על הדרך שביארנו למעלה וכן צריך שיניח סביבות החקק טפח ומשהו כדי דריסת הרגל שבפחות משיעור זה אינו ראוי לדריסת הרגל במקום כזה שתשמישו נבעת כמו שכתבנו למעלה. וצורך מחיצות אלו הוא מפני שאין אומרין בשפת הגזוזטרא פי תקרה יורד וסותם. ולא סוף דבר כשאין שם שום מחיצה אלא כותל הבית שכל תקרה שאין לה אלא מחיצה אחת לדברי הכל אין אומרין בה פי תקרה יורד וסותם אלא אפי' בשתי מחיצות דעריבן שלדעת רב אומרי' על השאר פי תקרה יורד וסותם כמו שיתבאר. בגזוזטרא אינו כן מפני שהדבר צריך למחיצות הנכרות ומחיצות אלו בין מלמעלה בין מלמטה ופי' מלמעלה תחת הגזוזטרא דבקות עמה ומשתלשלות כנגד המים וטעם גוד אחית. ומלמטה פי' משוקעות במים ועולות למעלה ומטעם גוד אסיק כמו שביארנו למעלה ואפי' היתה התקרה רחבה ארבע אמות שאלו ראינו את שפתיה ככפופות היה בהם ארבעה מחיצות שהרי אמרו גוד אמרינן כוף וגוד לא אמרינן כמו שהתבאר. ולמדת שהמחיצה תלויה מתרת במים ואין צריך שיהו המחיצות משוקעות במים כמו שביארנו בבור שבין שתי חצרות שפסקנו כרב הונא ואף לדעת הפוסקי' בבור שבין שתי חצרות כרב יהודה שאמ' צריך שיהו ראשי הקנים משוקעים במים טפח. בגזוזטרא מיהא פוסקי' כן וכן ראינו לגדולי המחברים שפסקו בבור שבין שתי חצרות שצריך לשקע ראשי הקנים במים טפח כרב יהודא ובגזוזטרא פסקו בין למעלה וכו' וגדולי הדור פרשו הטעם שאף רב יהודה עצמו לא הצריך שקוע אלא בבור שמן המחיצה ולהקל לאחד ומן המחיצה ולכאן לאחר וכדי שלא ידלה משל חברו להדיא אבל גזוזטרא שעל הים או על הנהר שיש לבעל הגזוזטרא רשות אף במה שחוץ לגזוזטרא כל שיש בה היכר מחיצה מותר והרי כל המים כמים הנתונים תחת הקורה בבור שאעפ"י שהמים מעורבי' הואיל ואין מיוחדות לאחד מהם אלא שיד שניהם שוה בו הקלו בה. וכל שעשה מחיצות אלו פירשו בגמרא שלא סוף דבר למלאת שהוא מותר אלא אפי' לשפוך שופכין מביתו לים דרך בה אעפ"י שנמצאו עכשו שופכין. אלו הולכי' מכחו חוץ לגזוזטרא מותר שהרי בעוקה שבחצר יתבאר למטה שמותר לשפוך מים בתוכה אעפ"י שיוצאים לרשות הרבים ואעפ"י שבעוקה אפשר דתיימי מיא ר"ל שהמים כלים מובלעים בקרקע קודם שיגיעו לרשות הרבים. ומעתה אף בשלא יארע כן ראוי להתיר שהרי הוא שופכם על דעת שיבלעו ולא נתכוון להיותן יוצאות לרשות הרבים שהרי לא התירו אלא בעוקה מחזקת סאתים אבל בזו אין השופכין כלים לעולם עד שיצאו מתחום הגזוזטרא אעפ"י כן מותר מפני שאין הדבר ניכר כלל וכן שהוא כחו ככרמלית. וגדולי המפרשי' נוטים לומר שאף בלא עירבה ומחיצה מותר לשפוך לגזוזטרא ויפול ממנה לים שהגזוזטרא אינה פחותה מדפני הספינה שהתרנו במסכת שבת לשפוך שופכין שלה על דפני הספינה. ואעפ"י שבחצר הוצרכנו לעוקה והיה לנו לומר לדעת זה לזרוק בתוכה ואם יצאו לחוץ יצאו שהרי כחו הוא בזו כחו ברשות הרבים הוא ואסור אבל בגזוזטרא מותר אלא שמכל מקום אף הם חוככים בדבר זה מפני שהגזוזטרא מתקלקלת ויבא לשפוך ממנה אל הים כדרכו אבל דפני הספינה אין בהם חשש קלקול. ויש שואלים בעיקר משנתנו שהרי בפרק הזורק בספינה שעל הים אמ' רב הונא מוציא זיז כל שהוא וממלא ורבה ורב חסדא אמרו עושה מקום ארבעה על ארבעה וממלא. ואעפ"י שפסקנו שם כרבה ורב חסדא. הרי מכל מקום נראה שאף לרבה ורב חסדא אין צריכין למחיצות אלא שיש מתרצין שאין מדמין גזוזטרא שבבית לספינה ובספינה הקלו הואיל ואין לגזור בה אטו מים שאין בהם עשרה שאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה כמו שביארנו שם על דעת גדולי הדורות שלפנינו. ויש מתרצים שרבה ורב חסדא כך הם סוברים. ופי' דבריהם עושה מקום ארבעה על ארבעה במחיצות עשרה סביב החקק.
וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו עשו לעליונה ולא [עשו] לתחתונה שתיהן אסורות עד שיערבו כמו שביארנו למעלה. ופרשו בגמרא דוקא שיש לתחתונה שתוף בעליונה שאם לא כן הרי אין תשמישם בעליונה אלא בגזל ואין תשמיש שבדרך גזל אוסר ואעפ"י שרגילה בו בחול רואין אותה בשבת כמו חזרת לבעלים. ואף בשתוף זה דוקא כשהתחתונה סמוכה ר"ל מכוונת כנגד העליונה או בתוך ארבעה אבל אם מופלגת ממנה ארבעה עליונה מותרת שהרי תשמיש החתונה בעליונה אינה אלא בזריקת גובה והפלגה ושלשול ולעליונה בשלשול וכל כיוצא בזו נותנין אותה לזה שבשלשול כמו שהתבאר אעפ"י שיש לתחתונה שתוף בעליונה כמו שאמרנו. ויש מפרשי' מפני שאין תשמיש לתחתונה אלא דרך אויר ואין אדם אוסר דרך אויר כמו שביארנו. וכן התבאר בגמרא שאם חזרו ועשו גם לתחתונה הותרה העליונה לעצמה אעפ"י שעדיין יש לתחתונה שתוף בה ושהיא מכוונת כנגדה שמכיון שנעשתה תחתונה מחיצה לעצמה הרי יש כאן גלוי הדעת שסלקה עצמה מן העליונה. וכל שעשו לתחתונה בשתוף קצת חכמי הדור כתבו שאינה אוסרת על העליונה. ואין הדברים נראין וכבר ביארנוה למעלה:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שפרשנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
בתוספתא אמרו ששלש דיוטות זו למעלה מזו והעליונה והתחתונה לאחד ואמצעית לאחר לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך אמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות אבל משלשל הוא מן העליונה לתחתונה שלא בדרך אמצעית. משלשל אדם קדרה של בשר ונותנה על גבי זיז רחב ארבעה טפחי'. היתה חלון באמצע ארבעה על ארבעה אסור שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות:
כבר ידעת שכל משקה הבא על הפירות משנתלשו ונוח לו בהן שהם מכשירי' ואם אין נוח לו בהם אין מכשירין וכן משקין שירדו מן השמים על הפירות במחובר כגון טל ומטר ותלשן ועדיין הלחות עליהן אם נוח לו בכך הוכשרו ואם לאו לא הוכשרו. מעתה השכים להביא פסל ר"ל פסולת התבואה להטמין פירותיו בה כגון עצה והוא תבן של מיני קטנית שהיו רגילין לטמון בה פירות על הדרך שאמרו מחפין את הקציעות בקש וכל שהשכים להביאם בעוד שהטל עליהם אם מתכוין בהשכמה זו כדי שיהא הטל עליהם לח ולא ייבש כל כך במהרה הרי הטל מכשיר את הזרעים שבעצה או את הפירות לטומאה ואין התרומה שבהם נאכלת בידים מסואבות ואם אין כונתו בהשכמה אלא כדי שלא ליבטל ממלאכתו ביום כגון שהוא שכיר הרי אין כונתו בטל זה ולא הוכשרו וכל שכיוצא בזה טומנין בעצה. ויש מפרשים זה שאמרו טומנין בעצה לענין הטמנת חמין בשבת והוא שאין טומנין בתבן שהוא לח מפני שמוליד הבל אבל טומנין ביבש והתירו להטמין בעצה אעפ"י שיש בה מעט לחות הואיל ואין מתכוין בכך שדבר שאין מתכוין מותר בכיוצא בזו שאפשר שאף בלחותה אינה מוספת הבל כשאר מיני התבן וזו של הכשר טומאה נתגלגלה עליה לדמיון שכל שלא כיון בה על הטל שבה לא הכשיר. ועיקר הדברים כדעת ראשון:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה