עיקר תוי"ט על תענית ד

משנה תענית, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) מפרש בגמרא מדרבנן. ואסמכוהו מדנסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר מה נזיר אוסר ביין אף כהן מברך אסור ביין:

(ב) (על הברטנורא) היינו ד' צומות ט' באב וכו', דלא הוקבעו אלא לאבל:

(ג) (על המשנה) ובנעילת שערים. בירושלמי, אימתי נעילה. י"א נעילת שערי מקדש וי"א נעילת שערי שמים שנועלין אותן לעת ערב בגמר תפלה. רש"י:

(ב)

(ד) (על המשנה) צו. וסופו תשמרו לכל ישראל צוה. וא"א לכל ישראל כולן שיהיו עומדין בעזרה בשעת קרבן:

(ה) (על המשנה) הראשונים. שמואל ודוד. רש"י. וכן כתיב (בר"ה א טו) המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם:

(ו) (על המשנה) של לוים. שגם המה נתחלקו לכ"ד משמרות:

(ז) (על המשנה) במעשה בראשית. פירוש בין אותן שהיו רחוקים ומתכנסים בעריחב בבהכ"נ בין אותן שהיו בירושלים במקדש:

(ג)

(ח) (על הברטנורא) לפי שאין בפרשת בראשית לבדה ט' פסוקים כדי קריאת כהן לוי וישראל:

(ט) (על המשנה) השמים. לפי שאין בפרשת תוצא אלא ח' פסוקים לפיכך אומר ויכולו. וכ"א צריך לקרות ג"פ, כדתנן בפ"ד דמגילה הקורא בתורה לא יפחות מג"פ:

(י) (על המשנה) פיהן. פרשה בנעילה ליכא. רש"י:

(ד)

(יא) (על הברטנורא) לפי שהם מד"ס עשו להם חיזוק ודתו המעמד (בתחלת היום). הר"מ. ודקרי הלל מד"ס אע"ג דתיקון נביאים הוא כל שאינו מפורש בתורת מרע"ה, מד"ס קרי ליה:

(יב) (על המשנה) מעמד. קיבוצן לכל תפלה מן הד' תפלות ועמידתן שם לתפלה ולתחנה ולבקשה נקרא מעמד. הר"מ:

(יג) (על המשנה) בנעילה. בירושלים לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד אין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים טרודין במוסף וישראל לחטוב עצים וכו'. רש"י ועתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) שאע"פ דתקנת נביאים הוא כד'ס דמי ובגמרא דף כ"ח קרי לה מדאורייתא משום דתקנת נביאים הוא:

(ה)

(טו) (על המשנה) בן יהודה. פירוש משבט יהודה וכן בן בנימין כי אלו השני שבטים הגלו לבבל והם שעלו:

(טז) (על המשנה) בתמוז. לפי שאותן שהתנדבו באחד בניסן ספקו עד כ' בתמוז. רש"י:

(יז) (על המשנה) בני כו'. דבקציעות בלבד לא היו יכולים להנצל מהשומרים. שהרחוקים הביאו גרוגרות וצמוקים לבכורים:

(יח) (על המשנה) שניה. נראה שהאחרונים שהביאו בכ' באלול לא הספיקו אלא עד אחד בטבת ולא נמצאו מי שהתנדבו והטילו גורלות. והנה אין אחד מהמביאים שהביא רק לב' ימים כי אם בני פרעוש ועכשיו שעלה הגורל להם חביאו לג' חדשים:

(ו)

(יט) (על הברטנורא) כ"ד דסיון וט"ז דתמוז מלו להן ארבעין בי"ז נחית. גמרא:

(כ) (על המשנה) ובטל התמיד. בגמרא שכך קבלנו מאבותינו:

(כא) (על המשנה) והובקעה העיר. פירש בגמרא בשניה, דבראשונה כתיב בירמיה בתשעה לחדש וגו' ותבקע העיר:

(כב) (על המשנה) התורה. כך קבלנו מאבותינו:

(כג) (על המשנה) שלא כו'. בגמרא למדוהו מקראי:

(כד) (על המשנה) בראשונה. בגמרא דייק מקראי דבז' נכנסו העו"ג להיכל וקלקלו בו בז' ובח'. ובט' סמוך לחשיכה הציתו בו המוקדני' את האור והיה דולק והולך כל היום (העשירי) כולו:

(כה) (על המשנה) ובשניה. דתניא מגלגלים זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב:

(כו) (על המשנה) ביתר. עיר גדולה והיו בה אלפים ורבבות מישראל כו' ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בהמ"ק. הר"מ:

(כז) (על המשנה) ונחרשה העיר. כדכתיב ציון שדה תחרש שנחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה. רש"י:

(ז)

(כח) (על המשנה) ומלכבס. אפילו לכבס ולהניח כדי שילבוש לאחר זמן אסור. גמרא. ופירש"י משום דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכבוס בגדים:

(ח)

(כט) (על הברטנורא) דתניא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר כר היו מתים הרבה בט"ב ובשנת מ' לא מת אחד מהם. תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש. חזרו ושכבו בקבריהן עד ליל ט"ו כיון שראו שנתמלאה הלבנה בט"ו ולא מת אחד מהן ידעו שחשבון החדש מכוון וכבר נשלמו מ' של גזירה ע"כ. חה שהם סברו שמספר המ' התחילו משנת שלוח המרגלים אבל הש"י התחיל החשבון מזמן יציאתם ממצרים:

(ל) (על הברטנורא) וכיון שנגמרת מלאכת ה' עשאוהו יו"ט. וכן מצינו בחינוך בית ראשון:

(לא) (על הברטנורא) וחיישינן שיגדלו תולעי, בעצים. וכל עץ שיש בו תולעת פסול למערכה:

(לב) (על הברטנורא) שבי"ז בתמוז שיבר הלוחות. ובי"ח טחן העגל וחזר ועלה ומ' יום התנפל ועוד מ' יום שבהן קיבל לוחות אחרונות. חשוב י"ב דתמח דהוה חסר ול' דאב וכ"ט דאלול וט' דתשרי הרי פ' יום כו' ובוקר יוהכ"פ ירד שהוא י' בתשרי. רש"י:

(לג) (על המשנה) שא כו'. היפיפיות היו אומרות כך שאין האשה אלא ליופי. המיוחסות שלא היו נושאות חן בעיני רואיהן אומרות אל תתן כר שאין אשה אלא לבנים. וכשיהיו בניך מיוחסים הכל קופצים אחריהם בין זכרים בין נקבות בגמרא:

(לד) (על המשנה) יראת כו'. שמן הסתם המיוחסות הן יראות ה' שעיקר יחוסן של ישראל שאין בהן פסול ממזרת וכיוצא בו. א"נ מיוחסות דהכא אנשי חיל יראי ה':

(לה) (על המשנה) צאינה. משמע שיוצאות וחולות. הר"נ:

(לו) (על הברטנורא) כלומר שגם יום הכיפורים היה בתוך החנוך. כדמוכח במלכים א' ח' ויעש את החג ז' ימים ח' ימים ומפורש בגמרא דשבעת ימים היה החנוך. קודם לז' ימי החג ונמצא שז' בתשרי שהם ב' ימים קודם יוהכ"פ התחילו ימי החנוך. ועיין תוי"ט: