עיקר תוי"ט על שבת ג
משנה שבת, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ונעשה מחרס ולא חפירה בארץ:
(ב) (על הברטנורא) והא דתנן ברפ"ד דאין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבע"י והכא אפילו גרף וקטם ודאי דמוסיף הבל הוא הכא לאו בהטמנה איירינן אלא בשיהוי כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל או שהיא תלויה באבנים שאין שולי הקדירה נוגעים בגחלים ומש"ה בגרף דאיכא הכירא שמסלק דעתו מלחתות בגחלים שרי:
(ג) (על הברטנורא) היינו דעת הרי"ף דכל שהתחיל להתבשל בין שלא הגיע למאכל בן דרוסאי בין שהגיע ואפילו נתבשל כל צרכו אלא שהוא מצטמק ויפה לו אסור. והא דספ"ק אין צולין כו' אלא כדי שיצולו מבע"י ופירש הר"ב כמאכל בן דרוסאי סגי כו'. שאני בצלי שאצל האש שממהר לצלות ואפשר לו להיות ראוי בעוד לילה לא מסיח דעתו מניה. וכי נצלה כמאכל בן דרוסאי לא חייש לחתויי שאם יחתה בגחלים יחרוך אותו כיון שמונח על אש בלא הפסק קדרה. פוסקים:
(ד) (על הברטנורא) לפרושו דמיירי בשיהוי ולא בהטמנה הול"ל דהוי כמשהה לכתחלה בשבת. תוי"ט:
(ה) (על המשנה) לא יתן. וגרופה וקטומה לא מעלה ולא מוריד והלכך כל דשרי בכירה דאינה גרופה ואינה קטומה כגון תבשיל שלא בשל כלל כו' כדלעיל אפי' בתנור נמי שרי והלכך לא שייך נמי פלוגתא דמחזירין דהא ב"ה לא אמרו דמחזירין אלא בגרופה וקטומה ובתנור לא מהני גרופה וקטומה כלל. הר"נ:
(ו) (על הברטנורא) אינו ר"ל שעכשיו הוא על האש אלא אפי' אחר שהורידוהו מן האש. ולא בא לומר רק שמן האש הוחם ולא מן החמה:
(ז) (על הברטנורא) הא אינו דבוק לית לן בה כשהעפר שאינו דבוק ור"ל שהוא תיחוח כל כך הרבה שכשעושה גומא ע"י הביצה דופני הגומא יפלו לפי שאין הקרקע קשה. אבל כשהיא מעט תיחוח וסביב קרקע קשה שתשאר הגומא קיימת אסור דהא חורש בכל שהוא כדתנן במ"ב פי"ב. תוספ':
(ח) (על המשנה) אם בשבת. טעמא דאסורא הוא משום דהוי כמטמין בדבר המוסיף הבל שהמים צוננים שבצנור הם טמונים בחמין שבאמה המוסיפים הבל. תו':
(ט) (על הברטנורא) אין פירוש אם נכנסו לתוכו המים בשבת דאפילו נכנסו מע"ש נמי אסורין כדין הטמנה מע"ש. אלא לפלוגי בין שבת ויו"ט הוא דתני הכי. ב"י:
(י) (על הברטנורא) ולפ"ז איירי בחמין שהוחמו קצת מבע"י ולא כל צרכן או כ"צ והחימום יפה להן וכדלעיל לענין תבשיל. ואין זה נכון דחמין כל שנתחממו כ"צ החימום רע להן כדאיתא בגמ' דל"ח. ורש"י פירש משום מוסיף הבל וכלומר ואסור להטמין כבספ"ב בהר"ב. ולשני הפירושים קמ"ל הכא תרתי, חדא דמוליאר מעמיד החום ואנטיכי מוסיף חום, ועוד דאי עבר ושיהה בהם דאסור. ועתוי"ט והתוספ' מפרש דמוליאר שותין כו' שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינם כ"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגין לתוכו אבל אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בו הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכן משמע בירו':
אין פירוש למשנה זו
(יא) (על המשנה) מותר. להניחם שם. רש"י. כלומר ולא חיישינן שמא לאחר שיפול לתוכו שמן מן הנר שיטלטלנו לכלי משם ומשמע מיהא דלכתחלה אסור לתתו שם מבע"י מהך חששא משום דבקל רגילין לטלטל כלי ואין כן דעת התוספ' והטור. תוי"ט:
(יב) (על הברטנורא) ל' רש"י מכבה ממש. וכתב התוספ' דלאו דוקא אלא כלומר שיכול לבא לידי כיבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הנצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שיגביה הכלי עם המים כנגד הניצוצות. ועיין בר"פ דלקמן, ועתוי"ט: