עיקר תוי"ט על נדרים ו

משנה נדרים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דהאי תנא כל מידי דמתאכלי ביה ריפתא תבשיל קרי ליה. ואסור בצלי ושלוק דהא מתאכלי ביה ריפתא. גמרא. ועתוי"ט. וה"ה בנודר מן התבשיל בלא שאני טועם:

(ב) (על המשנה) קדירה. הריפות וגרש כרמל:

(ג) (על המשנה) בעבה. וה"ה דנודר מן המבושל מותר בעבה. ירושלמי. הר"נ:

(ד) (על הברטנורא) וצ"ל שאין אוכלין עמה פת ונעשית לרפואה. ועתוי"ט:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) מפרש בירושלמי איזהו מעשה רתחתה, כגון חילקא כו' סולת ואורז כו' על שם שצריך להרתיח לבשל הרבה. ולפ"ז מתניתין הכי מפרשה הנודר כו' ממעשה רתחתה דהיינו חילקא כו' שרק דברים אלו נקראים מעשה קדרה. אמר קונם היורד לקדירה אסור בכל המתבשלים בקדירה דכולהו בכלל היורד לקדירה הם. ב"י. ושאיני טועם לאו דוקא, וכדלעיל:

(ג)

(ו) (על הברטנורא) ושאיני טועם לאו דוקא, אלא לרבותא נקטיה דאפילו אומר שאיני טועם אי אמר כבוש אין אי לא לא. והתוספ' מפרשי דעיקר החילוק הוא שאיני טועם וכן בהנך דלעיל המתבשלים בקדרה. הר"נ. ועתוי"ט:

(ד)

(ז) (על הברטנורא) משום דאמר תרי לישני, דג דגים, דדג משמע נדול משום דנמכר בפ"ע, ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד. הר"נ. והר"מ כתב דע כי בלשונינו כשיתחבר שם היחיד עם הרבים הוא מורה על הכלל ועל הפלגה ברבוי כמו הבל הבלים. שיר השירים. וכן דג דגים כלל המין כולו באיזה ענין שיהיה:

(ח) (על הברטנורא) כמ"ש תפל בלי מלח. והטי"ת מתחלפת בתי"ו ששניהם ממוצא הלשון:

(ט) (על הברטנורא) שכן הוא נקרא טרית:

(י) (על הברטנורא) ולשון הרא"ש ולפי זה דוקא בציר ומורייס של טרית הוא שנאסר. ועתוי"ט:

(ה)

(יא) (על המשנה) אוסר. דקסבר יש בו צחצוח חלב והוה בכלל חלב. רש"י. והיינו להסד"א, דבגמרא מסיק דלא פליגי אלא דכל חד כי אתריה דבאתרא דר"י קרי לקומא, קומא דחלבא. ועתוי"ט:

(יב) (על המשנה) מותר כו'. דברי הכל דחלב אינו בכלל קום. רש"י:

(יג) (על הברטנורא) וא"כ דוקא היכא דנקט בה"א איצטריך לאשמועינן והר"נ כתב דלא תימא מפני שרוב הגבינות מלוחות הן סתמא מלוחה משטע, קמ"ל:

(ו)

(יד) (על הברטנורא) וקשיא דאי הכי היינו רוטב עצמו כו'. והתוספ' פירשו דקיפה היינו בשר שנקפה בשולי קדירה, ומותר משום דלא קרו אינשי בשר אלא חתיכות שהן בשר בעין:

(ז)

(טו) (על המשנה) זה.

(טז) (על המשנה) ואלו. מסיק בגמרא דזה ואלו ודאי דוקא ובלא שאיני טועם מהני לאסור בנ"ט או ביוצא מהן, אבל שאיני טועם מבעיא אי מהני נמי בלא זה ואלו. ועתוי"ט:

(ח)

(יז) (על המשנה) בדבש כו'. פירוש דאמר קונם תמרים עלי, מותר בדבש היוצא מהם דדבש מיקרי תמרים לא מיקרי. ואף דאמרינן לעיל דאפילו רבנן מודו היכא דקרו לקומא קומא דחלבא אסור, ודבש תמרים וחומץ סתוניות ליתסר מה"ט, וי"ל דלא דמי דאלו גבי קום לא נשתנה מצורה לצורה אלא מעורב היה בחלב באותה צורה עצמה אבל הכא הרי נשתנה הגוף. הרשב"א. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ז"ל התוספ', איכא בינייהו, דת"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהן ראויין אסור בהן ומותר ביוצא מהן הא נדר מדברים שאינם ראוים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:

(ט)

(יט) (על המשנה) מן השמן. משמע שמן זית. רש"י:

(כ) (על המשנה) הדבש. סתם אינו אלא דבש דבורים. טור:

(כא) (על הברטנורא) כמו הפעם ילוה אישי אלי:

(י)

(כב) (על הברטנורא) וצריך לחלק בין אספרגוס שהם מי שליקה לציר שהיא מליחה, דבדג דגים אע"פ שאמר שאיני טועם תנן דמותר בציר. ואפשר דבלשון ב"א כשאומר כרוכ ר"ל אספרגוס, ובנדרים הלך אחר לשון ב"א:

(כג) (על המשנה) הגריסים. שם נופל על הפולים הטחונים. הר"מ:

(כד) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ מקפה שם התבשיל איזה תבשיל שיהא, הלא תראה שהם קוראים תבשיל הפולים מקפה של גריסין:

(כה) (על המשנה) בגריסין. וכן מן האשישים מותר בעדשים דברי הכל. רש"י:

(כו) (על הברטנורא) דפת חטה מקרי דחד גופא נמי ננהו כו' חטים משמע לכוס שאדם כוסס חטים חלוקים יחד:

(כז) (על המשנה) ר"י אומר. ולא פליגי את"ק. ואל תתמה על לשון ר"י אומר דמשמע דפליג דהרבה שנוים כזו ול"פ: