עיקר תוי"ט על כלים ט

משנה כלים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) במת. אשר הוא מאבות הטומאות כדתנן בפ"ק דאהלות. והוא יטמא כלי חרס. הר"מ:

(ב) (על הברטנורא) כלומר שהצמיד פתיל שעליו אינו כראוי ונטמא התנור. הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) כלומר שהיה הצמיד פתיל כראוי:

(ד) (על הברטנורא) כלומר דאי לאו הכי הא קיימא לן דאין צמיד פתיל מציל על כלי מתכות:

(ה) (על המשנה) מצדיה. כלומר שלא על פיה של החבית:

(ו) (על הברטנורא) כלומר למגופה. הר"א:

(ז) (על המשנה) פיה. הכא נמי טעמא משום דבטילי לגבי מנופה כו', ומגופה אינה כחבית ואינה כלי טמא, אבל היא נחשבת לגבי החבית כמו הטפילה לגבי התנור:

(ח) (על המשנה) כקליפת השום. הכי נמי הוה מצי למתני הכי ברישא גבי נחושתו של תנור, אלא דהתם לא שכיח שיהיה עליו כקליפת השום, משא"כ הכא במגופה שכיחא מלתא שהמחט או הטבעת נגבלו בתוך הטיט ותחתיהם כקליפת השום. תוי"ט:

(ב)

(ט) (על הברטנורא) ומיירי שהמניקה היא כולו תחת צמיד פתיל. עתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) כלומר בין בשל חבר בין בשל עם הארץ. ובמשנה ג' פרק ה' דאהלות משמע דבשל עם הארץ לחוד גזרו ולא בשל חבר. ולאותו פירוש, הא דתנן לעיל אם בטמא טמאין, היינו שהוא של עם הארץ שהוא טמא. ואם בטהור, שאינו של עם הארץ. תוי"ט:

(ג)

(יא) (על המשנה) למטה כו'. דאי בנחושתו כדתנן ריש פרקין, צריך לשער בבצק כדתנן התם:

(יב) (על המשנה) מחט כו' הטמא במת. הר"מ. ובחיבורו כתב שכל הכלים הנמצאים טמאים:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(יג) (על הברטנורא) איכא למידק, אמאי דייק לפרושי במשקין חמורין שהן אב הטומאה, והרי כל המשקים מטמאים כלים בגזירת י"ח דבר כו', והוא פלוגתא בגמרא מסכת נדה דף ס"ב. ופסק הר"מ דמתניתין אחד קלין ואחד חמורין, אלא דבחמורין דוקא כשאינו מקפיד עליהן שיצאו הוא דבעינן הוסק התנור, אבל הקפיד עליו ויכול לצאת הרי זה מטמא התנור אע"פ שלא הוסק כו'. תוי"ט:

(יד) (על המשנה) חדשה. הבאה ממשקים טמאים שהוסק בה התנור נטמא שסוף משקה לצאת. הר"מ:

(טו) (על המשנה) שלש שנים. רבותא דשלש שנים לאפוקי מהאי תנא דמטהר לאחר שלש שנים אע"פ שלא נגבה, דלא חשיב שום משקה כלל, וקמ"ל תנא דידן דכל שלא נגבה אפילו לאחר שלש שנים חשוב משקה. תוי"ט:

(טז) (על המשנה) נטמא. התנור כשיוסק. הר"מ:

(ו)

(יז) (על המשנה) שמתחלתן כו'. שאם נעשו מתחלה בטומאה ויצאו מהן משקין, טמאין. וטעמא, שכיון שהיו טמאין לא פרחה טומאתן, אבל כשמתחלה נעשו בטהרה ולא היה עליהן שם טומאה, אין הילוך הטמאים שעליהם מטמא למשקה שיוצא אח"כ, שאע"פ שכבר הוכשרו במשקין שיצאו מהן כשנעשו בטהרה, מ"מ הואיל ובטהרה נעשו לא נקרא עליהן שם טומאה מעולם. תוי"ט וע"ע:

(יח) (על הברטנורא) אבל לפי לשון המשנה משמע שהיתה כבר לבינה קודם שנבלעה. ומהר"ם כתב, דרך השרים שקובעים טבעת באבני גזית כדי שיקשרו שם סוסיהם, וכן עושין ג"כ תוך בנין של לבנים:

(יט) (על הברטנורא) כך כתב הר"ש. ולשיטתו דסבירא ליה דכלי מתכות ניצול בצמיד פתיל כשהוא של חבר, כמו שכתבתי במשנה ב', הוצרך לפרש כן. אבל לשטת הרמב"ם וכמו שפירש הר"ב שם. דאף בשל חבר אמרו אין כלי שטף ניצול בצמיד פתיל, אין צורך לסברא זו לומר דדוקא בכלי שיש לו תוך מציל. והרמב"ם כתב בפרק כ' מהלכות טומאת מת בטעם משנתינו שאין הבלועים בכלים מצילים אלא בצמיד פתיל. ע"כ. וכלומר דבצמיד פתיל יש לו הצלה ע"י אגב היכא דבטיל כמו בטפילה ומגופה דריש פרקין. וכן מוכח מהמשך דבריו שם:

(כ) (על המשנה) טהור כו'. ולא הוה מצי למיתני טמא נטמאו כסדרא דרישא משום דאין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס. מהר"מ:

(כא) (על הברטנורא) וא"ת והא לאו פשוטי כלי עץ היא, דהא כלי המקבל טומאה חשבינן ליה כו' איכא לאוקמי בכהאי גוונא שאי אפשר להוציא הדרבן אלא אם כן ישבר בית קבולו ולכך לא חשיב תו בית קבול. תוספ':

(ז)

(כב) (על הברטנורא) כלומר מה שהוא בין התנור לסרידה. תוי"ט:

(כג) (על המשנה) עגול. הנקב. וקשה מאי אשמעינן משנתינו אין רואין אותו ארוך, דמהיכי תיתי לראותו כאלו הוא ארוך, והרי פי המרדע שבו משערין עגול הוא כמ"ש הר"ב שיש בהקפו כו'. תוי"ט. ולי נראה דהכי קאמר, שהנקב הולך בעובי הסרידה מלמעלה למטה בעקמימות כמו מה שאנו קורין שווינד"ל שטע"ג, ומכח זה אינו נכנס המרדע אע"פ שהנקב הוא רחב בעצמו אין רואין כו', פירוש כאלו היה בשוה מלמעלה למטה. ת"ח:

(ח)

(כד) (על המשנה) בחצבים גדולים. לכאורה תמונתן משונה שיש להן צדדים בולטים. וא"נ יש לפרש דהכי קאמר, במגופת חצבים גדולים. תוי"ט:

(כה) (על הברטנורא) לשטתו דמשנה ב' פרק ג'. דשל שמן דק משל יין. וה"ה לדבש וחלב. לפי שהיין במקצת הארצות עב יותר. והדבש ר"ל משקה שקורין מע"ד. תוי"ט:

(כו) (על המשנה) כל שהוא. בכונס משקה. הר"מ:

(כז) (על הברטנורא) ויש ליתן טעם דכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו, ודרשינן שטומאתו משכמת לפתחו, וכי ניקב כדי טהרתו חשיב כפתח ובעי צמיד פתיל. פחות מכאן לא. הר"ש:

(כח) (על המשנה) לכך כו'. ושנינו שלש משניות בענין אחד, חדא דלעיל בפ"ג, ואידך בפ"ח, והך דהכא. וכולהו צריכי, דקמייתא מתני לענין שיעור ליטהר, ואידך להציל באהל השרץ, והך דהכא להציל באהל המת. הר"ש: