ספרא על ויקרא ט
<< · ספרא על ויקרא · ט · >>
פסוק א
[א] "ויהי ביום השמיני קרא" -- זה אחד מן הכתובים שצריך לדרוש.
- נאמר כאן "ויהי ביום השמיני" ונאמר להלן (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי". אין אנו יודעים אם שלישי לשבת אם שלישי למנין? כשהוא אומר (שמות י"ט, י"א-ט"ז) "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" - הוי אומר שלישי למנין.
- וכאן נאמר "ויהי ביום השמיני" - אין אנו יודעים אם שמיני למנין אם שמיני לחדש? כשהוא אומר (ויקרא ח, לג) "כי שבעת ימים ימלא את ידכם" -- הוה אומר שמיני למנין ולא שמיני לחדש.
אותו היום נטל עשר עטרות:
- ראשון למעשה בראשית
- ראשון לנשיאים
- ראשון לכהונה
- ראשון לעבודה
- ראשון לירידת האש
- ראשון לאכילת קדשים
- ראשון לאיסור הבמות
- ראשון לראשי חדשים
- ראשון לשכון שכינה בישראל
- ראשון לברך את ישראל
[ב] "קרא משה לאהרן ולבניו" -- לפי שכבדו המקום תחלה לאהרן אף משה כבדו בסוף. [ומנין שכבדו תחילה לאהרן?] שנאמר (שמות יט, כד) "ועלית אתה ואהרן עמך". אף משה כבדו בסוף שנאמר "קרא משה לאהרן ולבניו.." -- ואחר כך -- לזקני ישראל.
[יד] "ויהי ביום השמיני" -- הוא יום שמיני לקדושת אהרן ובניו.
- או יכול שמיני בחדש?...
- כשהוא אומר (שמות מ, יז) "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" -- מלמד שבראש חדש הוקם המשכן.
- יכול הוקם בראש חדש ושרתה שכינה בשמיני לחדש?..
- תלמוד לומר (במדבר ט, טו) "וביום הקים את המשכן כסה הענן" -- מלמד שביום שהוקם המשכן [ס"א בו ביום] שרתה שכינה על מעשה ידי אהרן. שכל שבעת ימי המלואים היה משה משמש ולא שרתה שכינה על ידו. עד שבא אהרן ושרת בבגדי כהונה גדולה ושרתה שכינה על ידו שנאמר "כי היום ה' נראה אליכם".
[טו] מה תלמוד לומר "ויהי"? מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ. במעשה בראשית הוא אומר "ויהי ערב ויהי בקר" וכאן הוא אומר "ויהי".
וכיון שכלו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכן שנאמר (שמות לט, מג) "וירא משה את כל המלאכה...ויברך אֹתם משה".
מה ברכה ברכן?
- אמר להם " יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ".
- רבי מאיר אומר כך ברכן (דברים א, יא) "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים"
והם אמרו לו (תהילים צ, יז) "ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וכולי".
ועל אותה שעה הוא אומר (שה"ש ג, יא) "צאנה וראנה בנות ציון" - בנים המצוינים, "במלך שלמה" - במלך שהשלום שלו, "בעטרה שעטרה לו אמו" - זה אהל מועד שמצויר בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש; "אמו" - אין אמו אלא ישראל שנאמר (ישעיהו נא, ד) "וּלְאוּמִּי אלי האזינו".
[טז] "ביום חתונתו" - ביום ששרתה שכינה (ס"א בבית), "וביום שמחת לבו" - ביום שירדה אש חדשה ממרום וליחכה על המזבח את העולה ואת החלבים.
פסוק ג
[ג] "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת" -- מלמד שאמר לו משה לאהרן "אהרן אחי, אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן. שלח דורון לפניך עד שלא תכנס למקדש שמא ישנאך בביאתך למקדש.
ושמא תאמר "אין צריך כפרה אלא אני" -- והלא אף ישראל צריכים כפרה שנאמר "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת"
וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם "אתם יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף"; יש בידכם תחלה -- "וישחטו שעיר עזים" (בראשית לז, לא), ויש בידכם בסוף -- "עשו להם עגל מסכה" (שמות לב, ח). יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים; יבא עגל ויכפר על מעשה עגל.
פסוק ד
[ד] "ושור ואיל לשלמים". לפי שנדמית עבירה לשני מינים -- שנאמר "עשו להם עגל מסכה" ולהלן הוא אומר (תהלים קו, כ) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" -- יבא שור ויכפר על מעשה שור; יבא עגל ויכפר על מעשה עגל.
תדעו שנתרצה המקום לכפר על עונותיכם. עבירה שאתם מיראים ממנה כבר נזבחה לפני המקום שנאמר "לזבח לפני השם". אמרו ישראל "וכי היאך מקלסת מדינה את המלך ואינה רואה פני המלך?" . אמר להם "על מנת כן! -- "כי היום ה' נראה עליכם""?
פסוק ה
[ה] "ויקחו את אשר צוה משה" -- בזריזות.
"ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני השם" -- קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. משל למלך שכעס על אשתו והוציאה. לאחר ימים נתרצה לה. מיד חגרה מתניה, קשרה כתיפיה, והיתה משמשת אותו יותר מדאי. אף כך ישראל. כיון שראו שנתרצה המקום לכפר על עונותיהם -- קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. לכך נאמר "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני השם".
פסוק ז
[ז] "ויאמר משה אל אהרן" -- זהו שאמר הכתוב (תהלים צט, ו) "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם בעמוד ענן ידבר אליהם" -- מלמד ששלשתן שקולים זה כזה.
[ח] "קרב אל המזבח" -- משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנשא אשה, והיתה מתביישת מלפניו. ונכנסה אחותה אצלה. אמרה לה "על מה נכנסת לדבר זה אלא שתשמשי את המלך! הגיסי דעתך ובואי ושמשי את המלך!" . כך אמר משה לאהרן "אהרן אחי על מה נתבחרת להיות כהן גדול אלא שתשרת לפני הקב"ה! הגס דעתך ובא ועבד עבודתך!" .
ויש אומרים היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתירא ממנו. אמר לו משה "אחי, ממנו אתה מתירא?! הגס דעתך וקרב אליו!", לכך נאמר "קרב אל המזבח".
פסוק ח
[ט] "ויקרב אהרן אל המזבח" -- בזריזות.
פסוק טו
"וישחט את עגל החטאת אשר לו" (ויקרא ט, ח) -- בקרבנו התחיל תחלה. "ויקרב את קרבן העם" (שם, טו) -- משנפנה מקרבנותיו בא לו לקרבן העם.
תדע שקרבנו מכפר יותר מקרבן העם; שקרבן העם אינו מכפר על הכהנים, וקרבנו מכפר על ידו ועל יד העם שנאמר "ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם".
"וישחטהו ויחטאהו כראשון". מה הראשון טעון חיטוי אף זה טעון חיטוי. מה הראשון טעון על ד' קרנות אף זה טעון על ד' קרנות.
פסוק טז
"ויקרב את העולה ויעשה כמשפט":
- מה עולה טעונה הפשט ונתוח -- אף זו טעונה הפשט ונתוח
- מה עולה כליל לאישים -- אף זו כליל לאישים
- מה עולה עומד בצד המזבח וזורק -- אף זו עומד בצד המזבח וזורק
- מה עולה פקעו אברים מעל המערכה[1] מחזירם למערכה -- אף זו פקעו אברים מעל המערכה מחזירם למערכה.
- ^ נ"א מעל המזבח - ויקיעורך
פסוק יז
[יא] "ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה" -- נאמר כאן 'מלוי' ונאמר להלן (ויקרא ב, ב) 'מילוי'.
- מה מילוי האמור להלן -- מלא קומצו, אף 'מילוי' האמור כאן -- מלא קומצו;
- ומה 'מילוי' האמור להלן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול, אף 'מילוי' האמור כאן -- קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול.
[יב] "ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר" -- מה זה בא ללמדנו?.
- אם ללמד שאם לא מצא מנחה יביא בהמה -- כבר נאמר "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט"!
- אם כן למה נאמר "ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר"? מלמד ששתי מנחות היו שם; אחת עם העולה ואחת בפני עצמה.
פסוק יח
[יג] "וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם" -- מכאן למדו שלמים לצבור.
פסוק כא
"ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה" -- להגיד גדולתו של אהרן ושל בניו שבשעה קלה למדו שבעה עבודות: שחיטה, וקבלה, זריקה, והזאה, וחיטוי, קמיצה, והקטרה.
פסוק כב
[יז] "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" -- באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאת כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים.
[יח] "וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים" -- משנפנה מקרבנותיו ירד לו מן המזבח בשמחה.
[כט] "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" -- זה מקרא מסורס. כן היה ראוי לומר "וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא אהרן את ידיו ויברכם"; שבירידתו נשא את כפיו וברך את העם.
"ויברכם" -- בעמידה.
- אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה?...
- תלמוד לומר (דברים י, ח) "לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו" -- מקיש ברכה לשירות. מה שירות בעמידה - אף ברכה בעמידה. וכן הוא אומר (דה"ב ל, כז) "ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים".
בדורו של חזקיהו מלך יהודה שהיו עוסקין בתורה מה נאמר בהם? "ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים"; בדורות האחרים שהיו עובדים עכו"ם מה נאמר? (ישעיהו א, טו) "ובפרשכם כפיכם..."
[ל] "ויברכם" -- זו ברכה סתומה שאין אתה יודע. וחזר הכתוב ופירשו להלן (במדבר ו', כ"ד-כ"ו) "יברכך ה' וישמרך" עד "וישם לך שלום".
פסוק כג
[יט] "ויבא משה ואהרן אל אהל מועד". כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה עומד ומצטער. אמר "יודע אני שכעס עלי המקום. בשבילי לא ירדה שכינה לישראל". אמר לו "משה אחי כך עשית לי, שנכנסתי ונתביישתי ולא ירדה שכינה לישראל". מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל. לכך נאמר "ויבא משה ואהרן אל אהל מועד". "ויבא משה ואהרן אל אהל מועד" -- למה נכנס משה ואהרן ביחד? ללמדו על מעשה הקטרת.
- או לא נכנס אלא לדבר אחר?...
- הריני דן! ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה. מה ירידה מעין עבודה -- אף ביאה מעין עבודה!
- מנין לביאה שהיא טעונה ברכה?
- ודין הוא! ומה אם יציאה --שאינה טעונה רחיצה-- טעונה ברכה, ביאה --שטעונה רחיצה-- אינו דין שטעונה ברכה?!
- או חילוף! ומה אם ביאה --שאינה טעונה ברכה-- טעונה רחיצה, יציאה --שטעונה ברכה-- אינו דין שתטעון רחיצה?!
- לא! אם אמרת בביאה שכן יצא מחול אל הקדש! תאמר ביציאה שכן יוצא מקדש לחול?!
- בטל החילוף וחזרנו אל לדין! ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה. מה ירידה -- מעין עבודה, אף ביאה -- מעין עבודה.
- הא למה נכנס משה עם אהרן? ללמדו על מעשה הקטורת.
פסוק כד
[כ] "ותצא אש מלפני ה'". כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים - פתחו פיהם ואמרו שירה. ועל אותה שעה הוא אומר (תהלים לג, א) "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה".
[לא] "ותצא אש מלפני ה'". כיון שראו אש חדשה שירדה מן השמים ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים -- נפלו על פניהם ושבחו לשמים.
וכן בימי שלמה נפלו על פניהם שנאמר (דה"ב ז, ג) "וכל בני ישראל רֹאים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו".
ועל אותה שעה הוא אומר (מלאכי ג, ד) "וערבה לה' מנחת יהודה וִירוּשָׁלִָם כימי עולם וכשנים קדמֹנִיּוֹת"; "כימי עולם" -- כימי משה, "וכשנים קדמוניות" -- כימי שלמה. רבי אומר "כימי עולם" -- כימי נח, "וכשנים קדמוניות" -- כשנות הבל שלא היתה עכו"ם בעולם.
<< · ספרא על ויקרא · ט · >>
ראו גם פירוש מלבי"ם.