ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קפג ב
סוף-פסוק דכוותיה.
כל בַּת, הַבַּת – פתח.
וכן כל אַף הַאַף – פתח לעולם, ועיקרו אֶנֶף כלו בסגול, וחסרה עי"ן-הפֹעל ממנו, ונבלעה בדגש עם הכנויים: אַפּוֹ, אַפְּךָ, אַפִּי'.
כל עַד, לָעַד – פתח.
עָם שמנה עשר קמוצין ידועים על פי המסורת; וְעָם שלשה קמצין: "וְעָם כַּחוֹל" (ש"א יג ה), "וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט" (הושע ד יד), "וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ" (עמוס ג ו). "לְעָם אֶחָד" (בראשית לד כב עי"ש), "יִהְיֶה לְּעָם" (בראשית מח יט) – קמוצין. "לְעַם נָכְרִי" (שמות כא ח), "לְעַם אַחֵר" (דברים כח לב) – פתוחין, שהם בסמוכים. בְּעַם שנים פתחין וסימנם: "וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד" (במדבר כ כ), "אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ" (תהלים לה יח). וכל הָעָם, בָּעָם, כָּעָם קמוצין.
רָב – שבעה ועשרים קמוצין, ועם החטופים שלשה ושלשים, והם ידועים על פי המסורת. וכל וָרָב – קמץ, וְרַב – שבעה פתחין, וסימנם: "יַעֲבֹד" (בראשית כה כג), "הַעְתִּירוּ" (שמות ט כח), "עַם גָּדוֹל" (דברים ב י; שם פסוק כא), "וְכָל בָּנַיִךְ" (ישעיהו נד יג), "חַסְדֵי יְיָ אַזְכִּיר" (ישעיהו סג ז), "גְּדֹל הָעֵצָה" (ירמיהו לב יט), "שֶׁיִּהְיוּ יְמֵי שָׁנָיו" (קהלת ו ג), וכל "וְרַב חֶסֶד" דכותיה; הָרַב, לָרַב – שנים פתחין: "מֵאֵת הָרַב" (במדבר לה ח), "לָרַב תַּרְבֶּה" (במדבר כו נד).
והכנוי והקבוץ: רַבִּים בפתח פ"א-הפֹעל, כמו עַמִּים, קַלִּים, חַמִּים, תַּמִּים, עַמּוֹ, עַמְּךָ, שַׂקּוֹ, "מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת" (ש"ב יז כח) וכן רבים. ויש בחירק: פִּתִּים, פִּתּוֹ, פִּתְּךָ, מִסִּים, צִדִּים, שִׂכִּים, "אַמּוֹת הַסִּפִּים" (ישעיהו ו ד), "סִפּוֹת כֶּסֶף" (מ"ב יב יד).
פֵּל בצרי – קֵן, חֵן, שֵׁן, (עֵץ, נֵץ) [מֵץ], נֵס, לֵב, עֵת, קֵץ, תֵּל, חֵץ, ובמקף בסגול: "עַל־שֶׁן־סֶלַע" (איוב לט כח), "וְשֶׁן־בְּהֵמֹת" (דברים לב כד), "בְּלֹא עֶת־נִדָּתָהּ" (ויקרא טו כה), "לֹא עֶת־בֹּא עֶת־בֵּית יְיָ" (חגי א ב). אבל לֵב לא ישוב סגול כי אם בהיותו סמוך למלה זעירא או למלה מלעיל, כמו "בְּלֶב־יָם" (שמות טו ח), "בְלֶב־נָ֑עַר" (משלי כב טו). אבל "וַיַּךְ לֵב־דָּוִד אֹתוֹ" (ש"א כד ה; שם פסוק י), "וְחִזַּקְתִּי אֶת־לֵב־פַּרְעֹה" (שמות יד ד) צרי אף על פי שהם במקף, לפי שאינם סמוכים למלה זעירא ולמלה מלעיל. כל "עוֹלָם וָעֶד" סגול להפריד בינו ובין "הַיּוֹדֵעַ וָעֵד" (ירמיהו כט כג) שהוא ענין עדות. וכן ממשקל זה בתוספת ה"א: סֶלָה, והוא נקוד סגול. וכן "הֶרָה נָּסוּ" (בראשית יד י). וקֵן נשתנה בסמיכות: "קַן צִפּוֹר" (דברים כב ו) בפתח, אולי הוא משקל אחר. והקבוץ והכנוי בכלם פ"א-הפֹעל בחירק ובדגש למ"ד-הפֹעל.
פִּלָּם – "חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם" (ישעיהו נב ג) בתשלומו חִנְנָם מן "חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ" (בראשית לג ה).