ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קלג א
שהוא באמת מפעלי הכפל, וכן הנִפְעַל: "יִמַּךְ הַמְּקָרֶה" (קהלת י יח) בפלס "וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס" (ישעיהו יג ז). ואחרי שיש לו חברים מפעלי הכפל ואין לו חבר מנחי העי"ן, טוב הוא שנאמר שהוא מפעלי הכפל ובא הקמץ תמורת הכפל. וכן "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ" (ויקרא כה לה) בא בשורק, כמו "יָרוּן וְשָׂמֵחַ" (משלי כט ו), "יָשׁוּד צָהֳרָיִם" (תהלים צא ו). "וְהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן" (איוב כד כד) משפטו וְהוּמַכּוּ בדגש בפלס וְהוּמַקּוּ, וְהוּסַבּוּ, והוקל כמו "וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה" (דברים לד ח), "וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי" (איוב כט כא) כמו שכתבנו (לעיל קל ע"א). ויש אומרים כי שרשו נמך לפי שמצאנו בדברי רז"ל "במקום נָמוֹךְ", בפלס רָחוֹק, קָרוֹב. ועל דעתי כי נָמוֹךְ הנזכר בדברי רז"ל הוא נִפְעַל, כמו שתאמר נָגוֹז מן "נָגֹזּוּ וְעָבָר" (נחום א יב), נָגוֹל מן "וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם" (ישעיהו לד ד).
פתת – "וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ" (משלי כד כח), אמרו כי היו"ד תמורת ו"ו, ומשפטו הֲפִתּוֹתָ בפלס "הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם" (מ"א יח לז). ורבי אחי רבי משה כתב כי הה"א לתמיהה במקום אִם, כאלו אמר אִם פִּתִּיתָ, והוא מן הדגוש משרש פתה.[1]
קבב – באה מלה זרה בשרש הזה: "וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם" (במדבר כג יג). ורבי יהודה כתב ששרשו קבן, ואין זה נכון אחר שלא מצאנו זה השרש. ויותר נכון שתהיה הנו"ן נוספת כמו שכתבנו בשלמים בטור הראשון ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/טו ב, או שתהיה הנו"ן במקום אות הכפל, כמו "לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ" (ישעיהו כג יא), "כִּי לֹא תָמְנוּ" (איכה ג כב). גם יתכן לומר שהנו"ן והו"ו כנוי הפעול, כמו שהוא באית"ן יִשְׁמְרֶנּוּ, יִזְכְּרֶנּוּ, וכן הוא בצווי, והיה משפטו בהדגש קָבֶּנּוּ, והוקלה המלה ונפל הדגש מן הכפל ומן הנו"ן, ובא בחולם כמו "עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע" (משלי ה כב).
רכך – כתב רבי יהודה: אך "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם" (ויקרא כו לו) אינו מעקר זה. והנכון והישר להיותו מעקר זה בפלס "בְּמֹעַל יְדֵיהֶם" (נחמיה ח ו) ששרשו עלל, משפטם בתשלומם מָרְכַּךְ, מָעְלַל, בפלס "וְזֹבֵחַ מָשְׁחָת לַאדֹנָי" (מלאכי א יד), "כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם" (ויקרא כב כה).
נימוקי רבי אליהו בחור
[עריכה]- ^ כי זה לא יתכן בעבור כ"ף השימוש כאשר ביארתי בנימוקי בשימוש אות הה"א.