נדרים מ א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
רב חלבו באיש לא איכא דקא אתי אמר להו לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה לא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר' עקיבא לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה א"ל רבי החייתני יצא ר' עקיבא ודרש כל מי שאין מבקר חולים כאילו שופך דמים כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה וכל שאינו מבקר את החולה גורם לו שימות מאי גרמא אילימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה וכל שאין מבקר את החולה מבקש עליו רחמים שימות שימות ס"ד אלא כל שאין מבקר חולה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות רבא יומא קדמאה דחליש אמר להון לא תיגלו לאיניש דלא לתרע מזליה מכאן ואילך אמר להון פוקו ואכריזו בשוקא דכל דסני לי ליחדי לי וכתיב (משלי כד, יז) בנפול אויבך אל תשמח וגו' ודרחים לי ליבעי עלי רחמי אמר רב כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם שנאמר (תהלים מא, ב) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו י"י אין דל אלא חולה שנאמר (ישעיהו לח, יב) מדלה יבצעני אי נמי מן הדין קרא (שמואל ב יג, ד) מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר וגו' אין רעה אלא גיהנם שנאמר (משלי טז, ד) כל פעל י"י למענהו וגם רשע ליום רעה ואם ביקר מה שכרו מה שכרו כדאמר ניצול מדינה של גיהנם אלא מה שכרו בעוה"ז (תהלים מא, ג) י"י ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו יי' ישמרהו מיצר הרע ויחייהו מן היסורין ואושר בארץ שיהו הכל מתכבדין בו ואל תתנהו בנפש אויביו שיזדמנו לו רועים כנעמן שריפו את צרעתו ואל יזדמנו לו ריעים כרחבעם שחילקו את מלכותו תניא ר"ש בן אלעזר אומר אם יאמרו לך ילדים בנה וזקנים סתור שמע לזקנים ואל תשמע לילדים שבנין ילדים סתירה וסתירת זקנים בנין וסימן לדבר (מלכים א יב, כא) רחבעם בן שלמה אמר רב שישא בריה דרב אידי לא ליסעוד איניש קצירא לא בתלת שעי קדמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי תלת שעי קדמייתא רווחא דעתיה בתרייתא תקיף חולשיה אמר רבין אמר רב מניין שהקב"ה זן את החולה שנאמר (תהלים מא, ד) יי' יסעדנו על ערש דוי וגו' ואמר רבין אמר רב מניין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר יי' יסעדנו על ערש דוי תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא ע"ג ספסל ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב ע"ג קרקע מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה שנאמר יי' יסעדנו על ערש דוי ואמר רבין אמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מתבריך ופליגא דשמואל אדשמואל דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]באיש - חלה ואית דגרסי באש:
כאילו שופך דמים - מפני שבני אדם שנכנסין לבקרו עושים לו לחולה כל צרכיו:
לא שיחיה ולא שימות - שהרי אינו יודע בעניינו של חולה:
דלא ליתרע מזליה - דדילמא מתצלנא לאלתר אי נמי דלא לישתעי מילי עילויה:
מכאן ואילך - חזי דלא מתרפא אמר להו פוקו ואכריזו:
ריעים כנעמן - שריפאוהו מצרעתו כגון אלישע דהוה נביא וזקן והשיאו עצה לנעמן:
אם יאמרו לך נערים בנה - בית המקדש:
וזקנים אומרים סתור - ואל תבנה:
וסימן לדבר מרחבעם - דכתיב (מלכים א יב) ויעזוב את עצת הזקנים וגו' ונחרב בית המקדש על אותה עצה והמורה לא פירש בבית המקדש ואיכא ברייתא. דקתני בהדיא בבית המקדש:
לא לסעוד - כמו (במדבר טז) ופקודת כל האדם מתרגמינן וסעודא:
תלת שעי קמייתא רווחא דעתיה - כדאמר בעלמא (ב"ב טז:) אידלי יומא אידלי קצירא ודילמא אמר לא אצטריך למבעי רחמי עליה דאינו כל כך חולה:
יסעדנו - כמו ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים קד):
ומגין שהשכינה כו' שנאמר ה' יסעדנו - קרי ביה יסערנו אי כמי יסעדנו ממש שמסעד שכינה על ראשו כדאמרן בהדיא ששכינה שרויה למעלה ממיטתו:
סהדא רבה פרת - כשנהר פרת גדול הוי עדות לגשמים שיורדין לא"י דא"י גבוה מכל הארצות ובאין גשמים ונופלין בפרת ומתגדל מהן והאי דאמרי' דנהר מתגדל ממי הגשמים הוי פלוגתא אדשמואל:
נהרא מכיפיה מתבר' - שנובע מגדותיו ולא ממי גשמי':
ר"ן
[עריכה]באיש. חלה:
אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות. נראה בעיני דה"ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות קד.) דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים כלומר דלימות רבי ומש"ה קאמר דהמבקר חולה מועילו בתפלתו אפי' לחיות מפני שהיא תפלה יותר מועלת ומי שאינו מבקרו אין צריך לומר שאינו מועילו לחיות אלא אפי' היכא דאיכא ליה הנאה במיתה אפי' אותה זוטרתי אינו מהנהו:
לא ליסעוד איניש. לא יבקר ופקודת כל האדם מתרגמינן וסיעדא:
קצירא בתלת שעי קמייתא רווחא דעתיה. וכסבור המבקר שנתרפא ואין צריך לבקש רחמים עליו:
בתרייתא תקיף חולשיה. וכסבור שהוא באפס תקוה ומתיאש מן הרחמים:
לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל. איכא מאן דאמר דדוקא כשהחולה שוכב על גבי קרקע שנמצא מבקר גבוה ממקום שכינה:
אמר ר' אבין אמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת. כשיורד מטר בא"י מעיד עליו פרת בבבל שכל שהוא גדול בידוע שאע"פ שלא ירדו גשמים כאן ירדו גשמים בא"י ונפקא מינה שאסור לטבול בו לפי שאין מי גשמים הנוטפין מטהרין בזוחלין אלא באשבורן כלומר דקוו וקיימי כדתניא בספרי אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעין ובור מעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן הילכך כל היכא דאיכא למיחש שמא רבו נוטפין על הזוחלין אסור והיינו כשהנהר גדול הרבה אבל אם היה הולך לאטו או שלא נתרבה אלא מעט דליכא לספוקי ברביית נוטפין שרי כדתניא בתוספתא העיד ר' אלעזר בר צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים:
ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מתבריך. מכיפיה מסלעו כלומר ממקורו הוא מתגדל שאע"פ שאנו רואים שכשהגשמים יורדין נהרות מתרבים עיקר רבויין ממקורן הוא כדאמרי' בפרק סדר תעניות (דף כה:) אין לך כל טפח וטפח יורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים ונמצא שלעולם זוחלין רבין על הנוטפין דהא לטפח של גשמים איכא טפחיים דמעיין הלכך לשמואל מותר לטבול בנהרות לעולם אפי' כשראה לעין שנתרבו הרבה מחמת המטר:
ופליגא דידיה אדידיה דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין. דאיכא למיחש לרבו הנוטפין:
תוספות
[עריכה]לסעוד. אם יבקר . לחולה. פוקד מתרגמינן וסעד:
רווח נפשיה. החולה וסבור המבקר החולה עובר לו חליו ונמנע מלבקש רחמים:
בתלת בתרייתא תקיף חולשיה. ומסיח מלבקש רחמים עליו:
סהדא רבה פרת. שרבו מימיו מן הגשמים:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ד (עריכה)
מב א מיי' פי"ד מהל' אבל הל"ד:
מג ב מיי' שם הל"ה, סמג עשין מד"ס ב, טוש"ע יו"ד סי' שלה סעי' ד:
מד ג מיי' שם הל"ו, טוש"ע שם סעי' ג:
ראשונים נוספים
רב חלבו באיש. פי' חלה כדאמרי' בבמה מדליקין (דף ל.) מן קדם באישא בשבת:
שכבדו ורבצו לפניו. לפני החולה בצווי רבי עקיבא כי הנכנס לבקר את החולה מפקח כל צרכיו ומחיהו:
אינו מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות. וזו היא רעה גדולה שאם היה מבקרו היה מבקש עליו רחמים ואפשר שעת רצון הוא ותהיה תפלתו נשמעת ומניעות הביקור גורם שימות:
דלא ליתרע מזליה. דנפל תורא חדדו סכיני (שבת לב.) ואולי בבקשה מועטת שיבקש שונאו רעתו יתוסף חליו:
משכיל אל דל. משגיח אליו לבקרו ולפקח בצרכיו:
שריפאהו מצרעתו. שהשיאוהו עצה לטבול בירדן:
רחבעם בן שלמה. שהשיאוהו עצה לומר אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים:
לא ליסעוד. לא לפקוד:
רווחא דעתיה. וסבור הוא שנתרפא ולא יתפלל עליו:
תקיף חולשיה. וכבר הוא מסוכן שאין תפלתו מועלת לו:
סהדא רבה פרת. כי מרוב גשמים שירדו בארץ ישראל גדל הנהר ורבה ורואין בני בבל ושמחים בטובת אחיהם:
נהרא מכיפיה מתבריך. מסלעו ומקדקדו מימיו גדלים כי רוב גדול הנהר מן התהום כדאיתא בתענית בפרק סדר תעניות (דף כה:) שאין לך טפח יורדת מלמעלה שאין לך טפחיים עולין כנגדה הילכך לא יגדל הנהר ממי גשמים שנופלין במקום אחד:
אין המים מטהרין בזוחלין. דחיישינן שמא רבו עליו נוטפים שמי גשמים רבו על עיקר מי הנהר ונתבטלו ברוב ולא אמר קמא קמא בטיל שכל דבר שדרכו ליגדל וגם גדל בלי הפסק לא אמר קמא קמא בטיל כמו שנבאר לקמן בפרק הנודר מן הירק (דף נח:) וכיון דאינו בטל נהפכו כולם לנוטפים ותנן במסכת מקואות (פ"ה מ"ה) הנוטפין כמקוה ומקוה אינו מטהר בזוחלין [כו'] ת"ל אך חלק מעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן אבל מעיין לא אימעט מאשבורן דתניא בתוספתא (מקואות פ"ה) מעיין שמימיו מועטים וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ותנן נמי (שם פ"ד מ"ה) כל הימים כמקוה והימים ממעינות הם באין והיינו טעמא דלשון מקוה משמע אשבורן ולא זוחלין כדכתיב יקוו המים אל מקום אחד אבל מעין בין זוחל בין עומד במקום אחד נקרא מעין ומ"מ אי לאו אך חלק הוה מקשינן מקוה למעין לטהר בזחילה:
אמר ר' אבין א"ר מטרא במערבא סהדא רבה פרת: כלומר, דכשהוא מתרבה הרי זה סימן שגשמים שירדו במערב רבו עליו, לומר שאין טובלין בו דשמא רבו נוטפין על הזוחלין, ובאידך דשמואל דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד, משום דחיישינן שמא ירבו גשמים וירבו הנוטפין, כאבוה דשמואל דעביד להו לבנתיה מקוואות ביומי דניסן, ופליג אדשמואל, דאמר שמואל נהרא מכיפיה מתבריך, ולעולם טובלין בו משום דמכיפי' מיברך, ולעולם רבו זוחלין על הנוטפין וכדאמרינן בעלמא [ברכות כה, ב] אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים, ואם כן אפילו בשעת הגשמים שאנו רואין לעין שמתרבה ממי הגשמים, אפילו הכי טפי מבריך מכיפיה ושרי.
ולענין פסק הלכה פסק (ר"ח) [רבינו תם, הובא בשבת סה, ב בתוס' ד"ה דאמר] ז"ל במלתא קמייתא דשמואל, דפרק בתרא דבכורות [נה, ב] מסתייע מברייתא, דקתני התם רבי מאיר אומר יובל שמו שנאמר ועל יובל ישלח שרשיו, ומה נקרא פרת שמימיו פרין ורבין, וחכמים אומרים פרת שמו שמימיו פרין ורבין, מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך, וכיון דמתניתין מסייע ליה לשמואל אף על גב דפליג רב עליה כותיה עבדינן, והלכך מותר להטביל בנהרות ואפילו בימות הגשמים דלעולים מכיפיה מיברך.
אבל ר"ח ז"ל [שבת סה, ב] פסק כרב וכאבוה דשמואל, ושמואל גופיה דידיה סתרן אהדדי. והרי"ף ז"ל [בשבת עמוד כ"ט עיי"ש ברי"ף] גם הוא נראה שפסק כן, לפי שכתב בהלכותיו ההיא דאבוה דשמואל דהוה עביד מקוואות ביומי דניסן, ואף הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהל' מקואות הי"ג) הכריע כדבריהם, דכיון דאבוה דשמואל חייש לענין מעשה ועביד מקוואות. ואשכחן נמי לשמואל גופיה דאמר הלכה למעשה אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד, לא דחינן מימריה דאתמר לענין איסורא והלכה, משום חד מימרא דאגדתא דאמר מכיפיה מיבריך, דהא שמואל גופיה דאמר הכי איהו הוא דאמר לענין איסורא, שאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי.
ואיכא למימר דהכי סבירא ליה, אף על גב דנהרא מכיפיה מיבריך, וסהדותיה דפרת במיטרא דמערבא לאו סהדותא רבה היא, דאי נמי רבו טובא לא מסהיד אמיטרא בשעת הגשמים מן הנוטפין, הלכך כולה שתא בר מן יומיי תשרי לענין טבילה חיישינן, ואף על גב דאתמר בגמרא ופליגיה דידיה אדידיה בטעמיה פליגי, דאי לעולם מכיפי מיבריך ליתא להא, ומיהו איהו ודאי אמרינהו לתרוייהו, ולא מהדר הדר ביה, אלא מיחש הוא דחייש לספק אסורא, כדאמרינן בעלמא [שבת נו, א. ביצה כט, א] בכי האי גוונא, השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר, שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן דאסור.
ובמסכת נדה פרק תינוקת מייתי בגמרא עובדא דאבוה דשמואל, ולא מייתי עלה פלוגתא דברייתא, הלכך אין המים לעולם מטהרין בזוחלין, עד שתעמוד על מעיין שלו ותברר לך המשכתו ורבויו בפרת ביומי דתשרי, ושאר נהרות אפילו ביומי דתשרי איכא למיחש, בשעה שרבין לפום דחזינן ממנהגא דההוא נהרא, וכל שכן בשאר נהרות קטנים כגון אלו ששנינו [משניות טהרות פרק ח' משנה ט'] המים המכזבים פסולין, אלו הן המים המכזבין פעם אחת בשבוע, בפלמוסיות ובשני בצורת כשרים, רבי יהודא פוסל, וכל שכן ביום שהגשמים יורדים בו שהנהרות רבין ביותר, דלכולי עלמא אין המים מטהרין בזוחלין, דהא ודאי מן הנוטפין אתו, שהרי אף הנחלים ושלוליות של נחלים וחרדליות של נהרים מושכין מים בנהרות, ולית בהו כיפה דמיברכי מיניה, ואינהו הוא דמרבו להו לנהרות, ובהא ליכא מאן דפליג כלל דדבר הנראה לעינים הוא, ומאן דמורה בהנך מילי להתירא לא עביד שפיר, עד כאן מהלכות הרמב"ן ז"ל. אבל לפי מה שכתבתי למעלה נראה דאפילו בימות הגשמים היה מתיר רבינו תם ז"ל.
ואיכא למידק אשמעתין מדתנן בפרק חמישי של מסכת מקואות [משנה ג'] מעין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה, אלמא אין המעין נפסל ברבוי הנוטפין, ותירצה הרמב"ם ז"ל (פ"ג מהל' מקואות הי"א) בשריבה כעין המעיין וממקום קביעתו הוא נמשך והולך, אבל בשנחרבה במקום המשכתו נפסל ברובו, והראב"ד ז"ל [שם בהשגות] כתב שאין הדברים האמורים שם אלא במקום שהיה יכול להלך בתחלתו, דלשם אינו נפסל בריבוי, אבל אם נמשך על ידי הריבוי חוץ למקום שהיה נמשך בתחלתו פסול, כל שרבו הנוטפין על מי המעיין, וכתב שכן שנו בתוספתא.
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ד (עריכה)
בשביל שכבד ורבץ לפניו כי ראה רבי עקיבא שהמקום מעופש והיה המקום מקולקל ומזיק לחולה וצוה לפנות המקום ההוא ולכבדו ולרבצו ונזדכך אוירו ועל כן נתרפא החולה. הרי"ץ ז"ל. שכיבד וריבץ לפניו מכאן שכל ההולך לבקר את החולה יורד לעיין בעניני מטתו ובעניני המקום אשר הוא בם הראית לי. וכן נמצא בספר הרופאים שיש לתקן מטת החולה כמו שהיה לו שר גדול לשכב עליו.
גורם לו שיחיה שכל המבקר החולה מתפלל עליו או משום נטילת חליו אחד מששים או כההיא דרבי עקיבא.
דלא ליתרע מזליה דאין לך אדם שאין לו שונאים ויאמרו בדין יש לבא עליו חולי שכך וכך עשה ומזכירין עונותיו ויש לחוש שמא למעלה ידינוהו על פי דבריהם כמו שמצינו לעולם ידין אדם חברו לכף זכות שכך דנין אותו למעלה. וכן מצינו בחגיגה דרבא אשכחיה לאליהו אמר ליה מאי קא עביד קודשא בריך הוא אמר ליה גמיר שמעתא מפומא דכולהו רבנן בר מרבי מאיר שלמד תורה מאחר אמר ליה רבא לאליהו רבי מאיר תוכו אכל קליפתו זרק אמר ליה השתא קאמר מאיר בני אומר. הרי אתה רואה על פיהם שלמטה נידונין למעלה.
וטעם גדול יש בדבר שאף על פי שיודע הקדוש ברוך הוא זכותו לא רצה לעשות קודם מפני תרעומת מדת הדין. ועל שהצרכתי להזכיר לעולם ידין אדם חבירו לזכות רוצה אני לפרשו כמו שנ"ב שקשה לי מהו שכך דנין אותו למעלה וכי למעלה אין יודעים אם נתכוון לטובה או לרעה. אלא על דבר שאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו נאמר ומחשבות הלב אין אדם יודע אלא הקדוש ברוך הוא ולפי שהקדוש ברוך הוא מרחם על בניו ומכסה על פשעיהם אין מדת הדין נותנת לדונו לטובה עד שידונוהו לטובה מלמטה שאז אם בא לתשלום שכרו בעולם הזה לא יהרהרו הבריות אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא שגם הם דנוהו לטובה ואף אם היתה מחשבתו לטובה לפעמים טוב בעיני המקום שידונוהו למטה לטובה לכסות ממדת הדין ומן המקטרגים וראיה מעשה דרבא שהבאתי. נחזור לראשונות אבל ביום שני כבר איתרע מזליה ואינו חסר כי אם תפלה לכך צריך להודיע מטעם שמפרש והולך ורע בעיניו שעובר על לא תשנא אחיך בלבבך והשיב מעליו אפו שידונו אותו למעלה שהרבה לקה שאין לך צער גדול כמו שאויבי האדם שמחים על מפלתו ומשום לא תשנא את אחיך הזהירו שלמה שלא יגרום לו החטא חילוף הדברים. וסימן לדבר רחבעם שהיו רוצים לנדותו והתירוהו ואף על גב דמן השמים היה מכל מקום על חטא שגורם מתגלגל הדבר בענין העולם. לא ליסעוד איניש לשון יסעדנו על ערש דוי. ויש מפרשים (בריש) לפקוד פוקד מתרגמינן מסעד. הרא"ם ז"ל.
א"ר אבין אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת. כשיש מטרא בארץ ישראל עדות שנהר פרת גדול. פרת משוך מארץ ישראל לבבל וכשבני בבל רואין נהר פרת גדול יודעים שיש לבני ארץ ישראל גשמים ושמחים על אחיהם אף על פי שפרת מושך והולך מבבל לארץ ישראל מכל מקום יש לומר דעל ידי רוב גשמים נמשך למעלה כלפי בבל. שטה.
ופליגא דשמואל אדשמואל דאמר אין המים מטהרין בזוחלין אין מטהרין אדם וכלים הטובלין בהם דרך זחילתן וצריך להמשיכן למקוה ולטבול אלא פרת ביומי תשרי שחדלו הגשמים ורבו הזוחלין עליהן ויש תורת מעיין על הנהרות המושכין אלמא סבירא ליה שגדילין מימי הגשמים. ויש מפרשים שאין הנובעין שבתוכן מטהרין בזוחלין שיתבטלו נוטפים בהם להיות זב וזבה טובלין בהם בשביל הזוחלין שבהם. הרי"ץ ז"ל.
ת"ל (אמר המגיה עיין בהר"ן כאן) אך חלק המעיין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן אבל מעיין כשעשאו אשבורן טהור דתניא בתוספתא מי מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ותנן נמי כל הימים כמקוה והימים ממעיינות הן באים והיינו טעמא דממעטינן מקוה מזוחלין ולא ממעטינן מעיין דמקוה משמע אשבורן ולא משמע זוחלין דכתיב יקוו המים אל מקום אחד אלמא כשהוא במקום אחד נקרא מקוה. ובאתי ללמוד זוחלין במקוה לומר שלא יצא מכלל מקוה בזחילתו מדכתיב גבי מעיין ואתא אך ומיעט שלא נקישנו למעיין אבל מעיין משמע בין אשבורן בין זוחלין וכולן בכלל שם מעיין הם ואינו צריך ללמוד לענין אשבורן ממקוה דהוא גופיה משמע נמי אשבורן הילכך לא ממעטינן ליה מאך.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה