משנה תמורה א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק א · משנה ה | >>
אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר.
אין בית הפרס עושה בית הפרס, ולא תרומה אחר תרומה, ולא תמורה עושה תמורה, ולא הולד עושה תמורה.
רבי יהודה אומר, הולד עושה תמורה.
אמרו לו, הקדש עושה תמורה, לא הולד [ ולא תמורה ] עושין תמורה.
אֵין מֵי חַטָּאת נַעֲשִׂין מֵי חַטָּאת,
- אֶלָּא עִם מַתַּן אֵפֶר.
- אֵין בֵּית הַפְּרַס עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרַס,
- וְלֹא תְּרוּמָה אַחַר תְּרוּמָה.
- וְלֹא תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה,
- וְלֹא הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
- אָמְרוּ לוֹ:
- הֶקְדֵּשׁ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה,
- לֹא הַוָּלָד וְלֹא תְּמוּרָה עוֹשִׂין תְּמוּרָה:
אין מי חטאת נעשין מי חטאת - אלא עם מתן אפר.
- אין בית הפרס עושה בית הפרס,
- ולא תרומה אחר תרומה,
- ולא תמורה עושה תמורה,
- ולא הוולד עושה תמורה.
- רבי יהודה אומר: הוולד עושה תמורה.
- אמרו לו: הקודש עושה תמורה,
- ולא הוולד, ולא התמורה עושין תמורה.
אמר שמי חטאת אינם מי חטאת וחייבין בדיני מי חטאת בטומאה וטהרה אלא כשנותנין אפר הפרה על המים, לפי שנאמר "ונתן עליו מים חיים"(במדבר יט, יז) לא בא אלא לערב האפר במים, וכן אמרו "לערבן הוא דאתא". אבל דינו שיהיו המים בכלי ויתן עליהם האפר, והוא מה שאמרו חכמינו ז"ל "מצינו בכל מקום מכשיר למעלה, אף כאן מכשיר למעלה".
ובית הפרס - והוא המקום שיש בו טומאת מת אבל לא דקדקו עליו על מקומו המיוחד לפיכך יהא כל המקום ההוא מסופק, ועוד יתבארו דיניו לגמרי בשני הפרקים מאהלות. ושם יתבאר שכל זמן שיתערב עפר בית הפרס בקרקע אחר, לא יהיה אותו הקרקע השני בית הפרס.
ומה שאמר ולא תרומה - הוא דעת האומר שעל כל פנים השותפים שתרמו זה אחר זה אין תרומת שניהם תרומה, וכבר בארנו בשלישי מתרומות שדבר זה נדחה.
וחכמים מביאין ראיה ממה שנאמר "והיה הוא ותמורתו"(ויקרא כז, לג), ולא תמורת תמורתו. ורבי יהודה אומר "יהיה"(ויקרא כז, לג), לרבות הולד. וחכמים אומרים, "יהיה" לעשות שוגג כמזיד.
והלכה כחכמים.
ודע שפסק ההלכה מימר וחוזרין וממירין באותה הבהמה הראשונה בעצמה, שאם המיר בה אלף [פעמים] בזה אחר זה או בבת אחת הכל תמורה:
אין מי חטאת נעשים מי חטאת אלא עם מתן אפר - בשעה שנותן את האפר נעשים מי חטאת, והלכך בעינן שיהיו מים תחילה בכלי ואח"כ אפר. אבל נתן אפר תחילה ואח"כ מים, פסול, דהא לא היו שם מים בשעת מתן אפר כדי שיעשו מי חטאת, ותו לא מיעבדי מי חטאת. וקרא דכתיב (במדבר יט) ונתן עליו מים חיים, לא שיתן המים על האפר, דהא כתיב מים חיים אל כלי, דמשמע המים נתונים אל הכלי ולא אל [האפר], אלא, ונתן עליו, להזהיר שאחר שיתן [האפר] על המים יערבם באצבעו יפה ויחזיר המים שתחתיו עליו י:
אין בית הפרס עושה בית הפרס - שדה שנחרש בה קבר, אם חזר וחרש בית הפרס ושדות שסביבותיו, לא מחזקינן לשאר שדות כבית הפרס ולומר שהמחרישה הוליכה העצמות לשדות שסביבותיה, דקבר אחד לא עביד בית הפרס. אלא כל אותה שדה שאבד בה הקבר שאין ידוע היכן הוא, ומלוא מענה לכאן ומלוא מענה לכאן לאותו דרך שרגילים בני הבקעה לחרוש שדותיהן, אם למזרח ומערב או צפון ודרום, דשמא לאחד משני ראשיה היה הקבר ומשם נתגלגל העצם לתוך אחת מן השדות שמכאן ומכאן יא, וכן שיערו חכמים דמלוא המענה ראויות העצמות ליגלגל על ידי המחרישה, טפי לא. וכמה מלוא מענה מאה אמה:
אין תרומה אחר תרומה - השותפים שתרמו זה אחר זה, תרומת הראשון אינה תרומה, דכיון שחזר השני ותרם, גלי דעתיה דלא ניחא ליה בתרומת הראשון, והוי ליה ראשון תורם שלא מדעת חבירו, וכן השני יב. ומתניתין רבי עקיבא היא יג, ואינה הלכה. אלא אם תרם הראשון כשיעור דהיינו אחד מחמשים, אין תרומת השני תרומה. ואם לא תרם הראשון אלא בעין רעה יד, כגון שתרם אחד מששים, תרומת השני תרומה טו:
ואין תמורה עושה תמורה - דאמר קרא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו:
ולא הולד עושה תמורה - דאמר קרא והיה הוא, ולא הולד:
רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה - דאמר קרא יהיה, לרבות את הולד. ורבנן סברי, יהיה, לרבות שוגג כמזיד, שאם סבר [להמיר] שחור [והמיר] את הלבן, דגבי קדשים לא קדיש משום דהוי הקדש בטעות, וגבי תמורה קדיש. והלכה כחכמים. ומיהו אע"ג דאין תמורה עושה תמורה, קיימא לן ממירין וחוזרין וממירין בבהמה אחת, ואפילו כמה בהמות על בהמה אחת של הקדש, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, כולן תמורה:
אין מי חטאת נעשין מי חטאת אלא עם מתן אפר. פי' הר"ב בשעה שנותן את האפר נעשים מי חטאת הלכך בעינן שיהיו מים תחלה בכלי. ואח"כ אפר. אבל נתן אפר תחלה ואח"כ מים פסול וכו' וקרא דכתיב כו' לא שיתן כו'. דהא כתיב מים חיים אל כלי. גמרא. ומאי חזית דאמרת סיפיה דקרא דוקא דלמא רישא דקרא דוקא. פירש"י דאפר קודם למים. כדכתיב ונתן עליו מים. ואל כלי להכי אתא שתהא חיותו בכלי שלא ימלאם בכלי אחר ויערם לכלי זה אלא זה יתן לתוך המעין. ויקח המים לתוכו. ע"כ. לא מצית אמרת מה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה. פירש"י כגון בסוטה עפר למעלה שהוא המכשיר את המים לבדו והוי למעלה דמצוה להקדים המים. כדכתיב ומן העפר וגו' אף כאן מכשיר למעלה. ע"כ. ועוד דרשו מדרש זה בפ"ב דסוטה דף ט"ז [ע"ב]. ונפלאתי הפלא ופלא תרין פלאין על שאבדה הבקיאות דבשתי המסכתות מבעלי התוס' במסכת יומא פ"ד דף מ"ג [ד"ה הכל] . שנדחקו ליישב פי' הכתוב דונתן עליו לפרש עליו בשבילו. ובפרק לולב הגזול דף ל"ז [ע"ב]. הביאו התוס' עצמם למימרא זו [ד"ה אמאי]. משתי אלו המסכתות:
אפר. והר"ב שכתב תרי זמני עפר. גם הוא נכון שכן כתוב (במדבר י"ט) ומעפר שרפת החטאת:
אין בית הפרס עושה בית הפרס. פי' הר"ב שדה שנחרש בה קבר אם חזר וחרש וכו' דקבר אחד לא עביד בית הפרס אלא כל אותה שדה שאבד בה הקבר. שאין ידוע היכן הוא ומלא מענה כו' ובגמ' עד כמה אמר רב דימי שלש שדות ושתי מענות. ופירש"י. אותה שדה שהקבר בה טמאה כולה. דלא ידעינן באיזה מקום ממנה [היה] הקבר. ומש"ה עושה מלא מענה לכל צד דשמא לא' מב' ראשיה היה הקבר ומשם הלך לאותה שדה חברתה מלא מענה כו'. ע"כ. ופליאה הוא בעיני דהא תנן במשנה ג' פי"ז דאהלות. החורש משדה שאבד הקבר בתוכה אינן עושה בית הפרס. ופירש הר"ב דה"ל ספק ספקא שמא לא חרש במקום הקבר. ואת"ל חרש שמא לא הוליך ממנה עצם. ע"כ. וכן שם בראש הפרק כתב הר"ב מלא המענה של המחרישה ממקום הקבר שהתחיל לחרוש בו כו' וכיוצא בזה ג"כ לשונו בספ"ז דנדה. ומצאתי בפי' הר"ש שם פי"ז דאהלות משנה ב' שהביא לשון רש"י. וכתב עליו וז"ל ולא דמי לחורש משדה שאבד בה קבר דקתני בסמוך דאינו עושה בית הפרס. דהכא בחורש כל השדה. והתם בשלא חרש מכולה שדה דהויא ספק ספקא. ומיהו קשה דאכתי ספק ספקא היא. ולשדה שבמזרח ה"ל למדוד מראש בית הפרס שבמערב דשמא שם היה הקבר. ואת"ל שהיה בראשו שבמזרח שמא לא גילגל עצם ע"כ. וכן בשדה שבמערב. ונראה לפרש דלשלש השדות בין כולם שתי מענות קאמר והקבר היה באמצעו של אמצעי. ולא אשמעינן רב דימי מידי דלא אשמעינן מתני' [כלומר רבי יהושע דבאהלות] ולא בא אלא ליישב לשון בית הפרס [פעמים עושה בית הפרס דקאמר ר' יהושע התם] דמשמע שזה שהוא בית הפרס עושה שאצלו בית הפרס. ע"כ. היינו כפירש הר"ב דריש פרק י"ז דאהלות:
ולא תרומה אחר תרומה. פי' הר"ב השותפין שתרמו זה אחר זה תרומת הראשון אינה תרומה וכו'. וכן השני. וכך פירש רש"י דהא סתמא קאמר אינה תרומה. והתוס' הקשו וכתבו דלא נהירא דאין זה כמו ולא תמורה אחר תמורה. דהתם הראשון תמורה והשני אינו תמורה. וכך נראה לפרש כמו כן הכא דהראשון תרומה ולא השני ע"כ. וצריך לפרש אין תרומת שניהם תרומה כלומר אלא תרומת הראשון בלבד ועיין עוד בסמוך. ומ"ש הר"ב ומתני' ר"ע היא. גמ'. מתני' מני ר"ע היא דתנן השותפין שתרמו זה אחר זה ר"א אומר תרומת שניהם תרומה. רע"א אין תרומת שניהם תרומה. והא דבמשנה ג' פ"ג דתרומות. תנן ר"ע אומר תרומת שניהם תרומה. כבר כתב שם הר"ש. דחלוף גרסאות הן. אבל התוס' מתרצים לפי פירושם. דבשמעתין מיירי כשנתנו רשות זה לזה לתרום. ומש"ה תרומת הראשון תרומה לר"ע. שהרי מדעת חברו תרם. והשני אינו כלום דנתן לחברו רשות לתרום וכבר תרם. ור"א סבר דתרומת שניהם תרומה דגלי אדעתייהו דכל חד [דלא] ניחא ליה בתרומת חברו. אבל התם בשלא נתנו רשות זה לזה לתרום. הלכך כל חד אדעתיה דנפשיה תרם חלקו. לפיכך תרומת שניהם תרומה מקצת. ע"כ [ועיין בפירוש הר"ב שם] וצ"ל לדידהו דגרסינן בגמרא דתניא. וכן צריך לתקן בדבריהם בדבור שקודם לזה שהעתיקו דתנן וצ"ל דתניא. ומ"ש הר"ב ואם לא תרם הראשון אלא בעין רעה כו'. וכ"כ רש"י. וה"ה איפכא נמי. וכן נראה מלשון הר"ב והר"ש דבמסכת תרומות. ומ"ש הר"ב תרומת השני תרומה כדתנן התם. וכלומר דאף תרומת השני תרומה. דאין לפרש דתרומת השני דוקא תרומה ולא הראשון. דמאי אולמיה דהאי מהאי וכ"כ הכ"מ בפ"ד מהלכות תרומות:
רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה. כתב הר"ב דאמר קרא יהיה לרבות את הולד ורבנן סברי יהיה לרבות שוגג כמזיד כו' דגבי קדשים לא קדיש. משום דהוי הקדש בטעות. [רש"י]. כדתנן רפ"ה דנזיר וע"ש. ועיין ס"פ דלקמן:
(י) (על הברטנורא) גמרא, מאי חזית דאמרת סיפיה דקרא דוקא, דילמא רישא דקרא דוקא [ואל כלי להכי אתא שתהא חיותו בכלי שלא ימלאם בכלי אחר ויערם לכלי זה, אלא זה יתן לתוך המעין ויקח המים לתוכה. רש"י] לא מצית אמרת. מאי מצינו בכל מקום מכשיר למעלה [כגון בסוטה עפר למעלה שהוא המכשיר את המים לבדו והוי למעלה, דמצוה להקדים המים כדכתיב ומן העפר וגו'] אף כאן מכשיר למעלה:
(יא) (על הברטנורא) ופליאה הוא בעיני, דהתנן במשנה ג' פרק י"ז דאהלות, החורש משדה שאבד הקבר בתוכה אינו עושה בית הפרס, ופירש הר"ב דהוי ליה ספק ספיקא, שמא לא חרש במקום הקבר [ואפילו חרש כל השדה יש לכל צד ספק דשמא היה הקבר בצד האחר] ואת"ל חרש, שמא לא הוליך ממנה עצם. ולי נראה לפרש דמאי דאמר בגמרא שלש שדות ושני מענות, פירוש, בין כל השלש שדות שני מענות והקבר היה באמצעו של אמצעי. וכפירוש הר"ב התם ריש הפרק. ועתוי"ט:
(יב) (על הברטנורא) וכן פירש"י דהא סתמא קאמר אינה תרומה. והתוס' הקשו, דאין זה כמו ולא תמורה אחר תמורה דהתם הראשון תמורה והשני אינה תמורה. לכן נראה לפרש הכי נמי דהראשון תרומה ולא השני:
(יג) (על הברטנורא) דפ"ג דתרומות משנה ג' דקאמר אין תרומת שניהם תרומה. והא דאיתא התם תרומת שניהם תרומה, כתב הר"ש, דחילוף גירסאות הן. ולפירוש התוס' דבסמוך, צ"ל דתניא, ומיירי בשנתנו רשות זה לזה לתרום. והתם בתרומות מיירי בלא נתנו רשות זה לזה רשות. ועתוי"ט:
(יד) (על הברטנורא) וה"ה איפכא נמי. ועיין שם בהר"ב:
(טו) (על הברטנורא) כלומר, דאף תרומת השני תרומה, דאין לומר דתרומת השני דוקא תרומה ולא הראשון דמאי אולמיה דהאי מהאי. כ"מ:
בפירוש רעז"ל אבל נתן אפר תחלה ואח"כ מים פסול. אמר המלקט ודלא כר"ש. עוד בפירוש רעז"ל וקרא דכתיב מעפר שריפת חטאת ונתן עליו מים חיים לא שיתן המים על האפר דהא כתיב מים חיים אל כלי. אמר המלקט ובגמרא פריך מאי חזית דאמרת סיפיה דקרא דוקא דילמא רישיה דקרא דוקא ואל כלי להכי אתא ללמד שתהא חיותם בכלי שלא ימלאם בכלי אחר ויערם לכלי זה אלא זה הכלי עצמו יתן לתוך המעיין ויקלחי המים לתוכו ומשני מה מצינו גבי סוטה מכשיר דהיינו עפר למעלה דכ"ע מודו התם דלכתחלה מצוה להקדים המים כדכתיב ומן העפר וגו' אף כאן מכשיר למעלה הלכך ע"כ סיפי' דקרא לגופיה ורישיה לדרשא דלערבן. וכתוב בתוספות ועוד דרשו מדרש זה בפרק שני דסוטה דף ט"ז ונפלאתי הפלא ופלא תרין פלאים על שאבדה הבקיאות דבשתי המסכתות מבעלי התוספת במסכת יומא פ"ד דף מ"ג שנדחקו ליישב פירוש הכתוב דונתן עליו לפרש עליו בשבילו ובפרק לולב הגזול (סוכה דף ל"ז) הביאו התוספות עצמן למימרא זו משתי אלו המסכתות:
אפר: והר"ב שכתב תרי זימני עפר גם הוא נכון שכן כתוב מעפר שריפת החטאת ע"כ:
אין בית הפרס עושה בית הפרס: דלא כר' אליעזר דתנן בפי"ז דמסכת אהלות ר' אליעזר אומר בית פרס עושה בית הפרס. בפי' רעז"ל דבור המתחיל ואין תרומה אחר תרומה וכו' עד תרומת הראשון אינה תרומה. אמר המלקט זהו פי' רש"י ז"ל וכתבו עליו תוס' ז"ל דלא נהירא דאין זה כמו ואין תמורה עושה תמורה לכך נראה לפרש כמו כן הכא דהראשון תרומה ולא השני ע"כ. עוד בלשון רעז"ל ומתני' ר"ע היא. אמר המלקט דה"ק בגמ' בברייתא אבל במסכת תרומות פ"ג קאמר בהפך ושם בס"ד כתבנו מה שתרצו תוס' ז"ל כי היכי דלא תיקשי דר"ע אדר' עקיבא:
ולא הולד עושה: תמורה בפירקין דף י':
ר' יהודה אומר הולד וכו': ר"פ בתרא דמכלתין. וביד פ"א דהלכות תמורה סימן ט"ו:
יכין
אין מי חטאת נעשין מי חטאת: לטהר בזריקה, ולטמא הנושאן:
אלא עם מתן אפר: ונ"ל דהא דנקט רק הנך אין אין, והרי עוד טובא אין אין איכא בתורה, כגון אין מים המאררים נעשין מאררים רק בנתינת אפר ומחיקת מגילה, ואין מים חיים של מצורע כשרים להזייה אלא בדם צפיר, ואין מנחה כשרה לקמיצה אלא במתן שמן ולבונה, ועוד טובא טובא. אלא דלא בעי למנקט רק הנך כולהו דדמו לאין תמורה עושה תמורה, דבכולהו הוה ס"ד, דמתתבר שיהא כח בדבר הנפעל שיעשה לדבר אחר שיהיה כמותו, שיהיה המחומץ מחמץ גם לדבר ארר כשנתערב בו, וששאובין שוב יעשו שאובין לכשנתערב, וגם מי חטאת אם נתערבו במים אחרים נעשה גם התערובות כדין מי חטאת. להכי קאמר הכא שאין נעשין מי חטאת רק עם נתינת אפר, ר"ל עד שיהיו מים תחלה בכלי ואח"כ יתן האפר על המים. דאע"ג דכתיב ונתן עליו מים חיים. אין הכוונה שיתן המים על האפר, ליתא, דהרי כתיב מים חיים אל כלי, ומשמע שלא יחצץ האפר בין המים להכלי. רק ה"ק קרא, דלאחר שנתן האפר על המים שבכלי, ונתן עליו וגו'. ר"ל יערב המים יפה יפה עד שיעלו ממעל להאפר [ש"ס הכא י"ב ב']:
אין בית הפרס עושה בית הפרס: החורש על הקבר עושה בית הפרס, דהיינו כל שחורש מהקבר ק' אמה לכל רוח, העפר ההוא מטמא במגע ובמשא, משום שכך שיערו חכמים דעד שם יכול להתגלגל עצם כשעורה מהקבר ע"י עגלת המחרישה. ואפילו קבור בעומק מאד או תוך ארון של אבן, אפ"ה כל שחרש ע"ג הקבר גזרו כך משום לא פלוג. וקאמר הכא דאין ביהפ"ר עושה ביהפ"ר, דאם חזר וחרש משדה ביהפ"ר שכבר נטמא, לשדה אחרת הסמוכה לה, לא חיישינן שהעצמות כשעורה שבביהפ"ר הראשון שכבר נטמא, הובאו ע"י המחרישה לשדה הסמוכה לה. א"נ דאם לאחר שחרש מהקבר מ' או נ' אמה הפסיק, וחזר וחרש ממקום שהפסיק עד יותר מק' אמה מהקבר, אין מטמא רק עד מקום כלות הק' אמה מהקבר. והיינו דלא כר"א דס"ל [אהלות פי"ז מ"ב] דדוקא בחרש בפעם א' יותר מק' אמה מהקבר, אינו עושה פרס רק עד ק' אמה מהקבר, דאין המחרישה מוליך העצם כשעורה שבא לתוכו מהקבר רק עד ק' אמה. אבל בחרש מהקבר והפסיק תוך הק' אמה, וחזר וחרש ממקום שהפסיק, חוזר ומטמא שוב משם ולהלן ק' אמה [כך פי' שם הרא"ש]:
ולא תרומה אחר תרומה: שותפין בתבואה שתרמו שניהן כל א' מדעת חבירו, תרומת הראשון תרומה, דהרי מדעת חבירו תרם. אבל תרומת האחרון אינה תרומה שהרי כבר נתרם. ומתני' ר"ע היא, אבל ר"א ס"ל דתרומת שניהן תרומה, דהיינו כל א' לפי חלקו בהתבואה, דמדחזר השני ותרם, גלי דעתיה שחזר בו קודם שתרם הראשון, ולא הוה ניחא ליה שיתרום הראשון על חלקו. ולר"ע גלוי דעת למפרע לא אמרינן, כיון שלא גילה דעתו קודם שתרם שלוחו. אבל בתרמו כל א' שלא מדעת חבירו, היינו פלוגתא שנזכרה [בתרומות פ"ג מ"ג], דלר"ע תרומת שניהן תרומה, כל א' לפי חלקו בהתבואה, ולחכמים שם גם בכה"ג רק תרומת הראשון תרומה, וקיי"ל כר"ע. ודוקא בתרם הראשון א' ממ', כעין יפה, או א' מס', דהיינו כעין רעה. אבל בתרם הראשון כבינוני, דהיינו א' מנ' קיי"ל דאין תרומת השני תרומה:
ולא תמורה עושה תמורה: דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו. אבל בהמיר אפילו אלף בהמות על קרבן אחד כולן קדושים, בין שהמירן בבת אחת או בזה אחר זה על הקרבן:
ולא הולד עושה תמורה: דכתיב והיה הוא, ולא ולד של קודש:
רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה: דמלת יהיה מיותר, לרבות ולד שנתהווה:
לא הולד ולא תמורה עושין תמורה: א"ל היינו ת"ק. ונ"ל דה"ק, רק בהקדש כתיב תמורה, אבל ולד הרי לא כתיב כלל גבי תמורה, ומנ"ל שימיר בה. ואי משום יהיה דקאמרת, לאו לרבות ולד, רק לרבות שוגג שנתהווה ממילא, אפ"ה דינו כמזיד, דבחישב להמיר שור שחור והמיר לבן אע"ג דבהקדש כה"ג קיי"ל דהקדש טעות אינו הקדש, אפ"ה בתמורה כה"ג קדוש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת