משנה עוקצין א א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת עוקצין · פרק א · משנה א | >>
כל שהוא יד ולא שומר, מיטמא ומטמא ולא מצטרף.
שומר, אף על פי שאינו יד, מיטמא ומטמא ומצטרף.
לא שומר ולא יד, לא מיטמא ולא מטמא.
כֹּל שֶׁהוּא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר, מִטַּמֵּא וּמְטַּמֵּא וְלֹא מִצְטָרֵף. שׁוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד, מִטַּמֵּא וּמְטַּמֵּא וּמִצְטָרֵף. לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא יָד, לֹא מִטַּמֵּא וְלֹא מְטַּמֵּא.
כל שהוא יד, ולא שומר - מיטמא, ומטמא, ולא מצטרף.
- שומר, אף על פי שאינו יד - מיטמא, ומטמא, ומצטרף.
- לא שומר, ולא יד - לא מיטמא, ולא מטמא.
יד - רוצה לומר העץ המחובר בצמחים הנאכלין, אשר יאחוז בו האוכל בעת האכילה או יתלה ממנו כשרוצים להצניעו, כגון האגסים והתפוחים והענבים וזולתם מן הדומה להן, כולן נקראים "יד".
ושומר - הוא הדבר אשר ישמור האוכל ויעמוד זמן בסיבתו, כגון קליפת אגוזים וקליפת השקדים וזולתם מבעלי הקליפות. וכן אם היה הדבר הנאכל צומח על עץ וסובב אותו, כמו עוקץ התמרים אשר עליו גרעיני התמרים, ועוקץ הענבים אשר עליו גרעיני הענבים, הוא גם כן שומר, ומה שהיה מן העוקצים חוץ מן האוכל שאין גרעין עליו הוא מכלל הידות.
ואמר הקדוש ברוך הוא בטומאות זרעים "וכי יפול מנבלתם, על כל זרע זרוע אשר יזרע, טמא הוא לכם"(ויקרא יא, לז), ובא הפירוש (חולין דף קיח.) "לכם, לכל שבצרכיכם", רוצה לומר כל מה שיש לכם בו צורך והוא לכם עזר, כמו הקצוות אשר יאחזו בהם בעת האכילה, הרי הם מטמאים כטומאת הצמחים ההם. ומסקנא בגמרא אחר משא ומתן גדול וראיות מן הפסוקים שהם מיטמאות ומטמאות, רוצה לומר כי כשנטמא האוכל עצמו נטמא קצהו אשר הוא היד, וכשנטמא הקצה ההוא אשר בו סיוע לנו ונגעה בו טומאה נטמא הצמח עצמו וגופו של אוכל, והוא עניין אמרו מיטמא ומטמא, רוצה לומר דהיד מיטמא כשיטמא האוכל, והאוכל מיטמא כשנטמא היד. ולפי שעמד הדין הזה בידות אוכלים מפני שנאמר "טמא הוא לכם" כמו שביארנו, ומצאנו הפסוק שאמר גם כן בטומאת זרעים "וכי יפול מנבלתם, על כל זרע זרוע אשר יזרע"(ויקרא יא, לז), ואין צורך לאמרו אשר יזרע בתחילת העיון לפי שכל זרע אין ספק כי הוא יזרע, ובאה הקבלה (שם דף קיז:) לומר כי רוצה לומר כי הוא מטמא והוא כעניין שדרך בני אדם שיוציאו הדבר ההוא כך לזריעה, ואמרו "כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטין בקליפתן ושעורים בקליפתן ועדשין בקליפתן", וזהו השומר כמו שביארנו.
ואחר כך אמרנו למה הוצרך הכתוב לרמוז לנו כי שומרין מיטמאין, כיון שידות האוכלין אשר אינן שומרים הזרעים ואינן סיבת עמידתן אמרנו שהם מיטמאין כשנטמא האוכל והאוכל מיטמא כשהן מיטמאין, קל וחומר הקליפות אשר הם דבוקים באוכל והסיבה בעמידתו ושמירתו שהם מיטמאין, ובאה הקבלה (שם דף קיח.) ואמרה כי הכוונה ברמיזתו "להם" הוא להודיענו שהם מצטרפין, וכשיהיה כביצת אוכלין באוכל וקליפתו הוא מטמא זולתו טומאת אוכלין כמו שנתבאר פעמים. ונתברר לנו מזה כי הידות תיטמא מן האוכל ויתטמא האוכל מהן, ואינם מצטרפין עם האוכל להשלים בהם יחדיו כביצה ותטמא זולתה. אבל השומרים הרי הם עם היותן מטמאין ומתטמאין כידות, הם הוסיפו על ידות בהיותם מצטרפין לאוכל להשלים השיעור רוצה לומר כביצה. ולא הוצרך לומר "לא מיטמא ולא מטמא ולא מצטרף" לפי שזה מבואר מאד מאד, כיון שהידות אשר הן טמאין ומטמאין אין מצטרפין כל שכן דבר הנאמר בו לא מיטמא ולא מטמא שהוא אינו מצטרף:
כל שהוא יד ולא שומר. בריש העור והרוטב (דף קיח:) מייתי לה ויליף לה התם מקראי לטומאה קלה ולטומאה חמורה:
מיטמא. מכניס טומאה בנוגע באוכל עצמו:
מטמא. מוציא טומאה:
מצטרף. להשלים שיעור כביצה:
כל שהוא יד - העץ המחובר אל הפרי, ואדם אוחז בו בשעה שאוכל הפרי, כגון עוקצי תפוחים ענבים ואגסים, קרויין ידות. וכן עצם א שיש בראשו בשר, ואדם אוחז בעצם כדי לאכול הבשר שבראשו, הוי העצם יד לבשר:
ולא שומר - לאפוקי חלק העוקץ הנוגע בפרי ודבוק לגרעין, שאותו החלק שומר הוא לפרי: מיטמא היד, ואע"פ שאינו ראוי לאכילה, אם נגעה טומאה באוכל. דחשיב היד חיבור לאוכל וכאילו הוא גוף אחד:
ומטמא - אם נגעה טומאה ביד, נטמא האוכל, אע"פ שלא נגעה הטומאה באוכל. ולמדוהו רבותינו מן המקרא, דכתיב (ויקרא יא) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו' טמא הוא לכם, לכל שבצרכיכם, כלומר כל דבר הצריך לאוכל מקבל טומאה כמותו וטמא ומטמא עמו:
ולא מצטרף - אם היה האוכל פחות מכביצה, שאין טומאת אוכלין בפחות מכביצה ב, אין יד האוכל מצטרפת עמו להשלימו לכשיעור:
שומר אע"פ שאינו יד - כגון קליפת הפרי ג ששומר אותו שלא יפסד:
מיטמא ומטמא ומצטרף - דכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע, ומאי אשר יזרע ד, בדרך שבני אדם מוציאין אותן לזריעה, חטין בקליפתן, ושעורים בקליפתן, דהיינו עם השומר שלהן. למאי איצטריך קרא, אי למיטמא ומטמא, השתא יד הפרי מיטמא ומטמא כדילפינן מלכם לכל שבצרכיכם, שומר מיבעיא, הא לא אתא קרא אלא למצטרף עמו, דיד אינו מצטרף עמו, שומר מצטרף עמו:
וכל שאינו לא יד ולא שומר - כמו שער שבפירות:
לא מיטמא ולא מטמא - ואין צריך לומר שאינו מצטרף:
מסכת עוקצים הניחה לאחרונה. מפני שהוציאוהו בדרכי הסברא ואין להם עיקר בכתוב. הרמב"ם. ור"ל שהחלוקות שמחלקין. איזו הוא שומר או יד. ואיזו צריכין הכשר כו' הכל סברא. ואין מקרא מורה אשר יאמר כי הוא זה אשר יכשר בלא מחשבה. ואשר הוא שומר או יד. אבל בעיקר הדינין. הרי יש להן על מה שיסמכו כמו שבא בפירושן של הרמב"ם והר"ב שמן הכתוב נלמדין. ועוד דהגע עצמך. והרי לידים אין עיקר כלל מן התורה. כל' הר"ב במשנה ג' פ"ח דברכות. ועיין מ"ש שם בס"ד. וכן במס' ידים פ"ג משנה ב'. ושוב אין בהם סברא כמו באלו. ומיהו בגמרא פ' כל הבשר [דף ק"ז] רבא אמר כר"א בן ערך. דדריש ליה מקרא וידיו לא שטף וגו' ובתוספתא מסכת טבול יום ועוקצין בחדא מכילתא. וידים מסודרת קודם להן. אבל גם דברי הר"ב בסוף מכילתין שהיא חתימת המשנה:
יד. כתב הר"ב והן עצם שאין בו מוח. רש"י פרק ט' דחולין דף קי"ח. ובהכי לא תקשה אדתנן בפ"ב משנה ו':
ולא מצטרף. כתב הר"ב שאין טומאת אוכלין בפחות מכביצה. ומשמע בין לטמא. בין ליטמא. והארכתי בזה ברפ"ב דטהרות:
שומר אף ע"פ שאינו יד. פי' הר"ב כגון קליפת הפרי. וכ"ש העוקץ הנוגע ודבק בו כדלעיל:
ומצטרף. כתב הר"ב דכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע ומאי אשר יזרע. שאין צורך לאמרו אשר יזרע בתחלת העיון. לפי שכל זרע אין ספק כי הוא יזרע. הרמב"ם. ועיין בפי' הר"ב רפ"ט דחולין. ומ"ש שם. ועיין בספ"ק דטבול יום והקשו התוספות דחולין שם [ד"ה שומר] דלמאן דבעי כביצה לקבל טומאה מנלן צירוף בשומר להכניס דאימא קרא אתא להוציא וי"ל כיון דיד מכניס ומוציא ושומר מכניס ומוציא לענין צירוף שומר נמי ל"ש. ע"כ:
(א) (על הברטנורא) שאין בו מוח. רש"י:
(ב) (על הברטנורא) משמע בין לטמא ובין ליטמא:
(ג) (על הברטנורא) וכל שכן העוקץ הנוגע ודבוק בו כדלעיל:
(ד) (על הברטנורא) שאין צריך לומר בתחילת העיון, לפי שכל זרע אין ספק כי יזרע. הר"מ. ועתוי"ט:
ובעה"י אשר אין לו סוף וקצין נתחיל מסכת עוקצין
מיטמא ומטמא: כך צ"ל. ופי' הר"ש ז"ל מיטמא מכניס טומאה כנוגע באוכל עצמו מטמא מוציא טומאה וכן הוא בפי' רש"י ז"ל שם פ' העור והרוטב אבל רעז"ל תפס כפי' הרמב"ם ז"ל:
שומר: הרמב"ם ז"ל פי' מה שבתוך הפרי. כגון גרעיני תמרים נקראים ג"כ שומר וכמו שכתב רעז"ל בשמו בפירקי' דלקמן סי' ב':
מיטמא ומטמא ומצטרף: אע"ג דכי שקיל לי' טהור השתא מיהא מצטרף נמי אי שומר או מיטמא ומטמא מיהא אי יד הוא כל עוד דלא שקיל ליה:
יכין
כל שהוא יד: לאחזו בו כגון עוקצי תפוחים וענבים ואגסים. וכן הנך דחשיב לקמן במשנה ג'. וכן עצם שאין בו מוח. אבל יש בראשו בשר. דכל הנך אדם אוחז בהן לאכול המאכל שבראשן השני:
ולא שומר: לאפוקי חלק העוקץ המובלע בפרי. ששומר לפרי מרקבון:
מיטמא: בנגע טומאה בהאוכל נטמא עמו היד. וממילא כשחזר היד ונגע בטהרות נטמאו:
ומטמא: בנגע טומאה ביד נטמא המאכל. דשניהן כגוף א' דמי:
ולא מצטרף: שהשלים האוכל לשיעור כביצה לטמא אחרים. מיהו יד אע"ג שהוא עצמו אינו מצטרף. עכ"פ מצרף הוא לכל גרגרי הפירות המחוברין בהיד. שאם כולן יחד כביצה מטמא כל אחד מהן לאחר [וכלקמן סי' כ'. ועמ"ש בס"ד ברפ"ג דטהרות]:
ומצטרף: כלומר ואם הוא דבר שרק שומר המאכל או הפרי מרקבון כל עוד שמחובר בו. וכגון שהוא קליפת הפרי. וכ"ש חלק העוקץ מה שמובלע ממנו בהפרי. והרי טמון לגמרי תוך הפרי. וחשיב טפי כגופו. וכן כל הנך דחשוב לקמן במשנה ב' וכדומה. דמדהוא שומר להמאכל. חשוב טפי כגוף המאכל עצמו:
לא שומר ולא יד: כגון מין שער שיש על פני איזה מין פירות. וכן כל הנך דחשיב לקמן במשנה:
ולא מטמא: וכל שכן דאינו מצטרף. והשתא מפרש במשנה ב' מהו שומר. והדר מפרש במשנה ג' מהו יד. ובסוף במשנה מפרש מהו דבר שאינו שומר ולא יד. ואע"ג דלא מפרש להו בסדר דנקט להו ברישא. מצינו דוגמתו הרבה במשנה מפרש תחלה האמצעים ואח"כ הרישא והסיפא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת