מלאכת שלמה על עוקצין א
מלאכת שלמה · על עוקצין · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ובעה"י אשר אין לו סוף וקצין נתחיל מסכת עוקצין
מיטמא ומטמא: כך צ"ל. ופי' הר"ש ז"ל מיטמא מכניס טומאה כנוגע באוכל עצמו מטמא מוציא טומאה וכן הוא בפי' רש"י ז"ל שם פ' העור והרוטב אבל רעז"ל תפס כפי' הרמב"ם ז"ל:
שומר: הרמב"ם ז"ל פי' מה שבתוך הפרי. כגון גרעיני תמרים נקראים ג"כ שומר וכמו שכתב רעז"ל בשמו בפירקי' דלקמן סי' ב':
מיטמא ומטמא ומצטרף: אע"ג דכי שקיל לי' טהור השתא מיהא מצטרף נמי אי שומר או מיטמא ומטמא מיהא אי יד הוא כל עוד דלא שקיל ליה:
בפי' רעז"ל צריך לכתוב סימן הבית קודם הדבור המתחיל והקפלוטות ופי' בערוך קפלוטות פי' כרישין שיש להם ראש שמן קפלוטות בלשון יון קורין לראש קיפאלי:
שרשי השום וכו': שרשי החזרין והצנון והנפוס דברי ר"מ אלה כולם סבר ר' מאיר שהן מצטרפים לאוכל הרמב"ם ז"ל: ופי' הרא"ש ז"ל ושרשי אלו המינים משמרין את האוכל כל זמן שהם לחים כי ע"י השרשים נשארין בלחותם:
שרשי השום וכו': (א) השתא מפ' מאי ניהו שומר ואדסליק מיני' מפרש ובאידך בבא מפ' מאי ניהו ידות והדר מפ' הנהו דגריעי טפי דלא מיטמאו כלל דאפי' תורת ידות לית להו:
שעקרן לשותלן: כך צ"ל. ויש להסתפק אם שם ביד בפ"ה גריס לשתלים ביוד:
והשדרה של שבלת: בערוך גריס והשזרה בזין והיא היא:
הסיג של רצפות: אית דגרסי הסג בלי יוד. ובהרבה ספרים כתוב רצפית וכן הביאו בערוך בערך סג ופירש שהוא העפר שעל שרשי הירק ומצטרף שהוא שומר כדתני עלה בתוספתא ר' אלעזר אומר הסיג של אשכול ושל רצפית מצטרפין מפני שמשמר את האוכל ע"כ ומצאתי מוגה והסג בלי יוד. וכתב הר"ש ז"ל וי"מ שהוא עלה כרוך על הרצפות:
בפי' רעז"ל והציף בהן כקורא עכביש נראה שצריך להיות ורצוף בהן וכו':
יד האשכול כל שהוא: אפי' ארוך והרא"ש ז"ל פי' אפי' קטן:
בפי' רעז"ל שהוסרו ממנו גרעיני הענבים אמר המלקט פי' גרגירי הענבים או שמא צריך להגי' גרגרי במקום גרעיני:
עוד בפי' ז"ל ואף הוא שיעורו בכל שהוא אפי' ארוך הרבה אמר המלקט כן פי' הר"ש ז"ל וז"ל וזנב האשכול הוא סוף שדרה של אשכול שבו גרגירין ותרויהו חשובין יד לענין טומאה לאשכול בכל שהוא דאכל שהוא קאי ואע"פ שריקן אותו זנב מן הגרגירין ע"כ אבל הרא"ש ז"ל סי' וז"ל ולפי שהזנב הוא דק צריך שיהא בו ד' טפחים בפחות מכאן לא יהא האשכול עולה עמו ואשכולות שלהן היו גדולים והוא מה שפי' ג"כ הרמב"ם ז"ל ולפי זה זנב של אשכול גזרתו שנוי' לאחריו עם גזירת יד המכבד של תמרה:
ומלעין של שבלים: (ב) התם בפ' העור והרוטב (חולין דף קי"ח) הלשון מלאין באלף והתם מפ' רש"י ז"ל טעמם דאין מצטרפין דאין המלאי שומר אלא יד ובעי התם מלאי למאי חזי דהא נפסק מיד מאליו כשאוחזין בו ומשני במלאי שבין המלאים פי' רש"י ז"ל שאוחז בכל המלאים של שבלת יחד ולא באחד מהם שאינם נפסקים מהר הלכך מיטמאין ומטמאין דיד הוא ואין מצטרפים דלא הוי שומר ע"כ. אח"כ מצאתי בערוך בערך מלען שהביא שתי הנוסחאות ופי' שהוא זקן השבלת כמה דמתרגמינן לחיים לועא ולפיכך יש ששונים מלעין והם כמו שער עבה ע"כ:
קולסי כרוב: פי' בערוך בדי כרוב קטן שיצא מן הגדול שמהם עלין יוצאין וכן חלפות תרדים. ומ"מ אכרוב באלף בין במילתי' דת"ק בין במילתי' דר' יוסי. וכתב הרי"א ז"ל שכן מצא בכל הספרי' ע"כ:
וחלפות תרדים והלפות: חלפות קאי אתרדים ואלפת:
את שדרכן ליגזז ונעקרו: כלומר וכן כל השרשים שדרכז להגזז אם נעקרו עם האוכל וכן הוא לשון הרמב"ם ז"ל שם ביד:
ובערוך שבססן: אית דאמרי שפססן ובסיסא ופסיסא אחד הוא ובשאלו' ראשונות הביאו ראי' מאותה דע"ז קטע ראשה ואזנה פסה והיא פסיסה ע"כ. ר' יוסי מטמא לשון התוספתא ר' יוסי אומר מצטרפת מפני שהופכה בעתר ולשון מצטרפת קשה הוא דהא אין ידו מצטרפת הר"ש ז"ל:
שרקני: כצ"ל.
ר' אלעזר בן עזיריה מטהר וכו': חולין פ' העור והרוטב (חולין דף קי"ט ע"א) ע"כ: ורש"י גריס כגרסתנו שרבינו שרקנו טהור שייר בו גרגיר אחד טמא אבל תוס' ז"ל נראה שהיו גורסין שרביט שרקנו טהור שייר גרגיר אחד לכל שומר ושומר טמא ונראה שאותה ברייתא היא ע"ש: [הגה"ה וגם ה"ר יהוסף ז"ל כתב שמצא ספר שהגיהו בו בכל שומר וכתב שנראה לו שהוא טעות ע"כ.] וכתב פי' זה שפי' רעז"ל שנעשית כולה יד לאותו גרגיר פי' זה קשה דהא תנן שהיד אינה מצטרפת וא"כ למה היא טמאה כשיש שם גרגיר אחד הרי אינו כביצה ותו קשה מה בא להשמיענו שפסיגה שרקנה טהורה פשיטא ותו דמהו זה דתנן פסיגה הל"ל אשכול ונ"ל דה"פ שיש אשכול שיש בו פסיגין הרבה מלאים ענבים ויש בו פסיגה א' שרקנה הנה אותה הפסיגה היא טהורה שהרי אין לה שייכות עם הענבים שבאשכול כי אינה להם לא יד ולא שומר אבל אם שייר בה גרגיר אחד אז מצטרף אותו הגרגיר עם שאר ענבים שבאשכול וכל הפסיגה היא להם ליד ועל כן היא טמאה וכן הענין גבי תמרים שיש כאן אשכול של תמרים שיש בו שרביטין הרבה אותו השרביט של תמרה שנתרוקן הוא טהור אם שייר בו תמרה אחת טמא וכן הענין בקטניות אלא שבקטניות יש שני מיני שרביטין האחד שהוא כמו שרביטי התמרים והשני הוא הבית של הקטניות שהקטניות הן בתוכו והוא נקרא במסכת שבת שער דתנן שער של אפונים ושל עדשים שהוא מטמא מטעם שומר:
ר' אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול ומטמא בשל קטנית: בפ' העור והרוטב קכ"ד דמיירי בשומר וה"ק ראב"ע מטהר בשומר של פול שרקנו ולא שייר בו אלא גרגיר אחד שזה השומר אינו מצטרף לשיעור הטומאה ומטמא בשל קטנית כלומר שהוא מצטרף אע"פ שרקנו ולא שייר בו אלא גרגיר א' כי הוא רוצה במשמושן של השומרים לאכול את הקטניות ע"י השומר ומשני דלא מיירי אלא בקלח ומשום יד ולא מיירי לענין צרוף ומאי במשמושן בתשמישן כן נראה לפרש הלשון אך יש בו קצת גמגום מכמה טעמים חדא דמה שהוא רוצה טעם לצרוף אלא לענין יד ותו דמה לי משמושן או תשמישן ואי לא מסתפינא הוה אמינא דהכי ס"ד דהאי מפני שהוא רוצה במשמושן לא קאי אלא ארישא וה"ק ראב"ע מטהר בשל פול מפני שהוא רוצה במשמושן של פולים עצמן והרי שומר זה אינו מצטרף ומטמא בשל קטניות מפני שהם צריכין לשומר שלהם ומשני לי' בקלח ומשום יד והשתא אין במשמושן מיושב כלל ועל כן (נקרעה שורה א' וק"ל למעיין לת"ג):
עוד כתב על מה שפי' רעז"ל ומטמא בשל קטנית דשומר הוא וכו' כתב כמה דבריו מגומגמין דבתחלה קאמר דשומר הוא ואח"כ קאמר וניחא לי' וכו' לטלטלן באותו שרביט וא"כ הוי יד ע"כ. אמנם הר"ש ז"ל כתב וז"ל שרביט שרקנו בפ' העור והרוטב מייתי לה ופריך מינה למ"ד אין שומר לפחות מכפול דס"ד דהאי שרביט היינו כגון אותן שהפולין גדלין בהן ור' אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול מפני שהפולים גסין ואין צריכין שומר דנוח למשמשן ולוקחן:
ומטמא בשל קטנית: דשומר הוא דדקים הן ואין יכול לנקרן וניחא ליה שיהיו באותן שרביטים שלא יתערב בהן פסולת ומשמושן שמשתמש בהן על ידי השרביטין ומדמטמא בשל קטנית ש"מ יש שומר לפחות מכפול ומסיק בקולחא ומשום יד פי' שהטומאה נגעה בקלח ולא בשרביט ומשום שומר והאי יד הוי לדבר חשוב שהוא יותר מכזית שהשרביט מחובר בו ובפולין שהן גסין לא אכפת לי' בהאי יד ומשמושן לשון תשמיש שהקלח תשמיש לאוכל דמטלטלה באותו קלח עכ"ל ז"ל. וי"ס דגרסי בשמושן:
והכליסים: מין קטנית והרמב"ם והרא"ש ז"ל פירשו מין ממיני תאנים קטנים. ועיין במה שכתבתי ס"פ בתרא דתרומות סי' ד': וכתב עוד הרא"ש ז"ל והא דמצטרפים משום דהוו שומר וכשניטל העוקץ הפרי ממהר להתייבש אז יטמא משום שנאכל אגב הפרי כמו עוקצי דלעת לר' יוסי דקתני בתוספתא וכן הי' ר' יוסי אומר עוקץ דלעת טמא מפני שנשלק עמה עכ"ל ז"ל:
עוקצי האגסים וכו': אסיפא קאי דלא מצטרפין ושלש חלוקות איכא במתני'. ופי' הר"ש ז"ל דכל הני עוקצין טפח דטפח דקתני בסיפא קאי אכולהו: