עיקר תוי"ט על עוקצין א

משנה עוקצין, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) שאין בו מוח. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) משמע בין לטמא ובין ליטמא:

(ג) (על הברטנורא) וכל שכן העוקץ הנוגע ודבוק בו כדלעיל:

(ד) (על הברטנורא) שאין צריך לומר בתחילת העיון, לפי שכל זרע אין ספק כי יזרע. הר"מ. ועתוי"ט:

(ב)

(ה) (על המשנה) גדול כו'. גיד דק שבקצה השורש הטמון בקרקע מן הצנון. הר"מ:

(ג)

(ו) (על המשנה) המכבד כו'. ידוע כי עוקצי התמרים יש להם קצה עבה כו', ונקרא יד המכבד, לפי שהוא דמות יד המטאטאים. הר"מ:

(ד)

(ז) (על המשנה) והלפת. פירוש, חלפות הלפת:

(ה)

(ח) (על הברטנורא) כלומר, כשהם עם התבואה נהפכה התבואה על ידיהן. אלא שקשה, דכיון שכבר נדושו נתרוקנה התבואה מהן. ולשון רש"י, הואיל וראויות להפוך ראשי השבולין בעתר על ידי הידות. דאלמלא הידות, יוצאין מבין עוקצי העתר ונשמטין ממנה:

(ט) (על הברטנורא) לא ידעתי למאי קאמר שנקראים בן, והיכן נקראו כן. והר"ש כתב, וקראן פסיגין בירושלמי ובתוספתא. ונתת אותו תרגום ירושלמי ופסיג יתיה. ע"כ:

(י) (על הברטנורא) יש לפרש כמו שכתב הר"ש, דיש באשכול פסיגים גדולים ומכל פסיגה יוצאים פסיגין קטנים. אבל לא ידעתי מאי דוחקיה דהר"ב לפרש כן, דיותר נראה לפרש דמיירי בסתם פסיגים שיש בהן גרגירי ענבים. וכ"כ הר"ש כאן:

(יא) (על המשנה) שרביט. יוצא מן קצה המכבד כו'. הר"מ:

(יב) (על הברטנורא) לכאורה מתניתין בידות מיירי כדתני רישא כל ידות כו', וכן מדתני בכולהו טמא, ולא תני מצטרף. ובחולין מייתי לדרבי אלעזר בן עזריה לענין שומר:

(ו)

(יג) (על הברטנורא) והר"מ פירש, מין תאנים. ועתוי"ט:

(יד) (על המשנה) טפח. הסמוך לאוכל הר"מ: