ברטנורא על עוקצין א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

כל שהוא יד - העץ המחובר אל הפרי, ואדם אוחז בו בשעה שאוכל הפרי, כגון עוקצי תפוחים ענבים ואגסים, קרויין ידות. וכן עצם שיש בראשו בשר, ואדם אוחז בעצם כדי לאכול הבשר שבראשו, הוי העצם יד לבשר:

ולא שומר - לאפוקי חלק העוקץ הנוגע בפרי ודבוק לגרעין, שאותו החלק שומר הוא לפרי: מיטמא היד, ואע"פ שאינו ראוי לאכילה, אם נגעה טומאה באוכל. דחשיב היד חיבור לאוכל וכאילו הוא גוף אחד:

ומטמא - אם נגעה טומאה ביד, נטמא האוכל, אע"פ שלא נגעה הטומאה באוכל. ולמדוהו רבותינו מן המקרא, דכתיב (ויקרא יא) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו' טמא הוא לכם, לכל שבצרכיכם, כלומר כל דבר הצריך לאוכל מקבל טומאה כמותו וטמא ומטמא עמו:

ולא מצטרף - אם היה האוכל פחות מכביצה, שאין טומאת אוכלין בפחות מכביצה , אין יד האוכל מצטרפת עמו להשלימו לכשיעור:

שומר אע"פ שאינו יד - כגון קליפת הפרי ששומר אותו שלא יפסד:

מיטמא ומטמא ומצטרף - דכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע, ומאי אשר יזרע , בדרך שבני אדם מוציאין אותן לזריעה, חטין בקליפתן, ושעורים בקליפתן, דהיינו עם השומר שלהן. למאי איצטריך קרא, אי למיטמא ומטמא, השתא יד הפרי מיטמא ומטמא כדילפינן מלכם לכל שבצרכיכם, שומר מיבעיא, הא לא אתא קרא אלא למצטרף עמו, דיד אינו מצטרף עמו, שומר מצטרף עמו:

וכל שאינו לא יד ולא שומר - כמו שער שבפירות:

לא מיטמא ולא מטמא - ואין צריך לומר שאינו מצטרף:

(ב)

והקפלוטות - כרתי. חציר בלשון מקרא, בערבי כורא"ת, ובלע"ז פורו"ש:

והפטמא שלהן - כמין פטמא של רימון שבראשן, והוי שומר ומצטרף:

והעמוד שהוא מכוון כנגד האוכל - הוא הלב שבבצל שהזרע נולד בקצהו:

שרשי החזרים - השורש של חזרת, היא חסא בלשון גמרא וכן בערבי, ובלע"ז לטוג"א:

והנפוס - מין צנון הוא, אלא שעליו דומים לעלי הלפת:

והסיב שלו - פירש הרמב"ם, שבצדי ראש הצנון נולדים גידים דקים כמו חוטין, וחותכין אותן המוכרים ביד בשעה שמוכרין אותן, ונשארים מהן, והן נקראים סיב:

והמינתא - כך שמה בלע"ז מונט"א, ובערבי נענ"ע:

והפיגם - רוד"א בלע"ז, ובערבי סדא"ב:

שעקרן - כדי לשתלן במקום אחר:

והשדרה של שבולת - חוט האמצעי, שהחטים דבוקים בו:

והלבוש שלה - והקרום שעל גרעין החטה. וכל אלו שומרים הן לפרי:

הסיג של רצפות - אבק הנדבק על ראשי הירקות ורצוף בהם כקורי עכביש. וגם הוא חשוב שומר לפרי. ואין הלכה כר' אליעזר:

(ג)

מיטמאים ומטמאים ולא מצטרפים - לפי שהן ידות בלבד, ואינן משמרין את האוכל:

ויד הפרכיל - כשהענבים כרותים עם הזמורה, נקראים פרכיל. לשון פרכילי ענבים:

טפח מכאן וטפח מכאן - הזמורה שנקצצה והאשכולות תלויין בה, טפח מן הזמורה מימין לאשכול וטפח משמאל, חשוב יד, טפי לא:

'יד האשכול - עוקץ האשכול שתלוי בזמורה, הוא יד האשכול:

כל שהוא - אפילו ארוך הרבה:

זנב האשכול - סופו של אשכול:

שריקנו - שהושרו ממנו גרעיני הענבים, אף הוא יד לענבים שבראשו, שאוחזים אותו בזנבו. ואף הוא שיעורו בכל שהוא, ואפילו ארוך הרבה:

והמכבד של תמרה - מכבדות של תמרים, בהן תמרים, שיעור אורך היד שלהן להביא את הטומאה, ארבעה טפחים, אבל טפי לא:

ומלעין של שבולין - זקן העליון של שבולת שיצא בראשו כמין שער של זקן:

(ד)

אלו לא מטמאין - שאין חשובין לא שומר ולא יד:

קולסי כרוב - רמב"ם פירש, ראשי הכרוב שיוצאים מהם גידים שסובבים (מסובכים צל), דרך מוכרי הכרוב שכורתים אותן ומשליכין אותן:

חליפות התרדים - שרשי התרדים שמשאירים בקרקע כשחותכים התרדים כדי שיחליפו ויעלו אחרים תחתם:

את שדרכן ליגזז - הדברים שדרכם לגוזזן ולא לעקרן עם שרשיהם, אם עקרן אין השרשים מטמאין, לפי שאינן לא יד ולא שומר:

ר' יוסי מטמא בכולן - דכולם חשובים יד לאוכל, חוץ מקולסי כרוב והלפת שאותן גידין הסובבים [המסובכים] אינן חשובים לא יד ולא שומר. ואין הלכה כר' יוסי:

(ה)

שבססן - שדש אותן ברגלי הבהמה או במקלות עם התבואה. ובססן, לשון בוססו מקדשך (ישעיהו סג):

ורבי יוסי מטמא - הואיל וראויים להפכן בעתר עם התבואה . ואין הלכה כרבי יוסי:

פסיגה של אשכול - דרך האשכול לצאת מן השדרה שלה כמה אשכולות קטנים, ואותן אשכולות נקראים פסיגי ענבים :

שריקנה - שנתרוקנה מן הפסיגים שבה, כלומר שהסירו ממנה הפסיגים הקטנים ונשארה ריקנית :

שייר בה גרגיר אחד טמאה - שנעשית כולה יד לאותו גרגיר:

שרביט של תמרה שריקנו - שהסיר התמרים ונשאר השרביט ריקן:

ור' אלעזר בן עזריה מטהר בשל פול - מפני שהפולין גסים הן ואין צריכין לשרביט, שאפילו מתערבים בפסולת נוח לנקרן:

ומטמא בשל קטנית - דשומר הוא , מפני שהן דקין ואין יכול לנקרן כשמתערבים בפסולת, וניחא ליה שיהו באותן שרביטין כדי שיוכל למשמשן ולטלטלן באותו שרביט. ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה:

(ו)

והכלוסין - מין קטניות :

ומצטרפים - דפעמים שהן נאכלין עם הפרי:

ר' יוסי אומר אף עוקץ הדלעת - מפני שהוא נשלק עמה. ואין הלכה כר' יוסי:

אגסים - בערבי אג"ס, ובלע"ז פירא"ש:

קרוסטמלין - תפוחים קטנים שדומים לעפצים. הקרויים מלי"ן:

פרישין - בערבי ספרג"ל, ובלע"ז קודוניי"ש:

עוזרדין - בערבי זערו"ד. ובלע"ז סורבא"ש:

טפח - אעוקץ דלעת יונית דוקא קאי, ולא אאחריני השנויים במשנה, דעוקציהן קטנים:

קונדס - ירקות מרים, וממתקין אותן על ידי האור ברותחים. ואין הלכה כרבי אלעזר ברבי צדוק:

לא מיטמאין ולא מטמאין - ואין צריך לומר שאין מצטרפין: