לדלג לתוכן

משנה עוקצין א רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) כל שהוא יד, ולא שומר - מיטמא, ומטמא, ולא מצטרף.

שומר, אף על פי שאינו יד - מיטמא, ומטמא, ומצטרף.
לא שומר, ולא יד - לא מיטמא, ולא מטמא.


(ב) שורשי השום, והבצלים, והקפלוטות - בזמן שהן לחים,

והפטמה שלהן - בין לחה, בין יבשה,
והעמוד - שהוא מכוון כנגד האוכל,
שורשי החזרים, והצנון, והנפוס -
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר:
שורש צנון גדול - מצטרף,
והסיב שלו - אינו מצטרף.
שורשי המינתה, והפיגם,
ירקות שדה, וירקות גינה - שעיקרן לשתלים,
והשזרה של שיבולת, והלבוש שלה,
רבי אלעזר אומר: אף הסג של רצפית -
הרי אלו - מיטמאין, ומטמאין, ומצטרפין.


(ג) אלו מיטמאין, ומטמאין, ולא מצטרפין -

שורשי השום, והבצלים, והקפלוטות - בזמן שהן יבשין,
והעמוד - שאינו מכוון כנגד האוכל,
ויד הפרכיל - טפח מכאן וטפח מכאן,
יד האשכול - כל שהוא,
וזנב של אשכול שריקנה,
ויד המכבד של תמרה - ארבעה טפחים,
וקנה של שיבולת - שלשה טפחים,
ויד כל הנקצרים שלשה,
ושאין דרכן להיקצר, ידיהן ושורשיהן - כל שהן,
ומלעין של שיבולין -
הרי אלו מיטמאין, ומטמאין, ולא מצטרפין.


(ד) אלו לא מיטמאין, ולא מטמאין, ולא מצטרפין -

שורשי קולסי אכרוב,
וחלפות תרדין, והלפת,
את שדרכן להיגזז - ונעקרו.
רבי יוסי - מטמא בכולן,
ומטהר - בשורשי קולסי אכרוב והלפת.


(ה) כל ידות האוכלין שבססן בגורן - טהורין.

רבי יוסי - מטמא.
פסיגה של אשכול -
שריקנה - טהורה,
שייר בה גרגר אחד - טמאה.
שרביט של תמרה -
שריקנו - טהור,
שייר בו תמרה אחת - טמא.
וכן בקטניות שרביט -
שריקנו - טהור,
שייר בו גרגר אחד - טמא.
רבי אלעזר בן עזריה - מטהר בשל פול,
ומטמא בשל קטניות - מפני שהוא רוצה במשמושן.


(ו) עוקצי תאנים, וגרוגרות, והכליסין, והחרובין -

הרי אלו מיטמאין, ומטמאין, ומצטרפין.
רבי יוסי אומר: אף עוקץ דלעת.
עוקצי האגסין, והקרוסטמלין, והפרישין, והעוזררין,
עוקץ דלעת - טפח,
ועוקץ קינרס - טפח,
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: טפחיים -
הרי אלו מיטמאין, ומטמאין, ולא מצטרפין.
ושאר כל העוקצין - לא מיטמאין, ולא מטמאין.


הדף הראשי של משנה עוקצין א