משנה עבודה זרה ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ג · משנה א | >>
כל הצלמים אסורים, מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל שיש בידו כל דבר.
משנה מנוקדת
כָּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִים,
- מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ אָסוּר,
- אֶלָּא כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר אוֹ כַּדּוּר.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כָּל דָּבָר:
נוסח הרמב"ם
כל הצלמים אסורין - מפני שהן נעבדין אחת בשנה,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: אינו אסור, אלא - כל שיש בידו מקל, או ציפור, או כדור.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שיש בידו כל דבר.
פירוש הרמב"ם
חושבין בעלי זה המעשה, כי כשתהיה השמש במעלה ממעלות הגלגל איזו מעלה שתהיה, יעשה צלם לאותה המעלה על דמות הצורה המיוחסת לאותה המעלה, ונראים ממנו כוחות במציאות בענייני אותה צורה והפועלים המיוחסים לה, והם מקטרים לאותו צלם ומתפללים לו ומגדלים אותו בשעה שתהיה השמש באותה מעלה. וזה מין ממיני הצלמים, ונקרא בערבי "טלאסם".
ובמקום רבי מאיר היה אצלם מין זה מן הצלמים. וכבר ידעת שרבי מאיר חייש למיעוט, ולפיכך גזר על כל הצורות שהן אסורות, לפי שקצתן עשוין לעבדן פעם בשנה כשהשמש חלה באותה מעלה. וחכמים לא חיישי למיעוט, ואומרין שעושין אותו לנוי בלבד.
ואם היה בצד הצורה שום דבר ממה שזכר תנא קמא, או ממה שהוסיפו בברייתא והוא חרב ועטרה וטבעת, אותה שעה נדע בבירור שנעשית בעיון ובקטורת ובתפילה ובקרבן כמו שהוא מפורסם אצל בעלי המלאכה זו, ובלבד שתהא צורה זו על פתח המדינה.
ואין מחלוקת ביניהם שכל הצורות שבעיירות והארמונים אסורות, לפי שנעשו לשם בבירור לעבודה, לפי שאין אותם מקומות מקום לנוי שנאמר לנוי נעשו, ואפילו שאין בידו מאומה.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל הצלמים אסורים, בהנאה: שהם נעבדים פעם אחת בשנה - כשהשמש באותה מעלה שהצלם עשוי בו. דאע"ג דאיכא טובא שאינן אלא לנוי ואינן נעבדין, ר' מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא:
כל שיש בידו וכו' - דהני ודאי נעבדים, הם דמשום חשיבותייהו אשקלינהו להנך חפצי בידייהו א. והוסיפו עליהם בברייתא, חרב ועטרה וטבעת ב. והלכה כחכמים. ואין אסורין אלא כשעומדין על פתח המדינה. ובכפרים שאין דרכן לעשות צורות לנוי, דברי הכל אסורין ואפילו אין בידו דבר, דלמפלחינהו עבדי להו:
פירוש תוספות יום טוב
כל שיש בידו מקל או צפור או כדור. פי' הר"ב דהני ודאי נעבדים הם דמשום חשיבותיוהו אשקלינהו להנך חפצי בידייהו כדמפרשי' בגמ' מקל שרודה את עצמו [לשון גנאי] תחת כל העולם כולו כמקל. צפור שתופס את עצמו תחת כל העולם כולו כצפור. כדור. שתופס את עצמו תחת כל העולם כולו ככדור. פירשו התוס' שהעולם עגול כדאיתא בירושלמי שאלכסנדרוס מוקדון עלה למעלה עד שראה כל העולם [כולו] ככדור. ע"כ. )ומ"ש הר"ב הוסיפו עליהם בברייתא חרב ועטרה וטבעת. סייף מעיקרא סבור לסטס בעלמא. ולבסוף סבור שהורג א"ע תחת כל העולם כולו. עטרה. מעיקרא גבור גדיל כלילא בעלמא ולבסוף סבור כעטרה לכלב [חלוף למלך]. טבעת. מעיקרא סבור אישתיימא [שליח הנושא חותם המשלחו] בעלמא. ולבסוף סבור שחותם את עצמו תחת כל העולם כולו למיתה. רשב"ג אומר כל שיש בידו וכו'. עמ"ש ברפ"ג דבכורות [משנה ב']:
כל דבר. תנא אפילו צרור אפילו קיסם. בעי רב אשי תפס בידו צואה מהו. מי אמרינן כולי עלמא זילו באפיה כצואה. או דלמא הוא ניהו דזיל באפי כולי עלמא כצואה. תיקו. ש"ס:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) כדמפרשינן בגמרא. מקל שרודה את עצמו (לשון גנאי) תחת כל העולם כולו כמקל. צפור. שתופס את עצמו כו' כצפור. כדור, שתופס את עצמו כו' ככדור. פירשו התוס', שהעולם עגול. כדאיתא בירושלמי שאלכסנדר מוקדון כו':
(ב) (על הברטנורא) סייף, מעיקרא סבור לסטים בעלמא, ולבסוף סבור שתורג א"ע תחת כו'. טבעת, מעיקרא סבור אישתיימא (שליח הנושא חותם המשלחו) בעלמא, ולבסוף סבור שחותם את עצמו כו' למיתה. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כל הצלמים וכו': ביד הלכות עכומ"ז פ"ז סי' ו'. ובטור י"ד סי' קמ"א. וכתב הר"ן ז"ל גרסי' עלה דמתניתין בגמרא אי דנעבדי' פעם אחת בשנה מאי טעמייהו דרבנן כלומר דמדלא קתני וחכמים אומרים אינו נעבד אלא מי שיש בידו מקל מכלל דמודו דבעבדין ומפרקינן א"ר יוחנן במקומו של ר"מ היו עובדין אותם פעם אחת בשנה ור"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום והעלה הוא הר"ן ז"ל דה"פ דודאי לר"מ כל המקומות שבעולם שידוע לנו שאין נעבדין בהן מותרין מן הדין ואפילו סתמן אלא דכיון דאיהו בעלמא חייש למיעוטא אלמא לא ס"ל דמיעוטא כמאן דליתיה דמי ומש"ה גזר שאר מקומות כדי שלא יבאו להכשל במקומו דאע"ג דמיעוטא הוא ראוי לחוש לקילקולו. אבל רבנן דלא חיישינן למיעוטא ס"ל דמיעוטא כמאן דליתיה דמי וכי האי לישנא נמי אמרינן אליבייהו בסוף קדושין ובפ' כל היד ולפיכך אין לגזור על כל העולם מפני חשש קילקול המיעוט ובהכי אתי לישנא דגזר משום אותו מקום שפיר. ובתר הכי בא שמואל לתרוצה למתניתין דלא צרכינן למימר דר"מ ורבנן פליגי אי גזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום או לא אלא באותו מקום עצמו פליגי דבאנדרטי של מלכים שנינו ובשל כרכים וכדמסיק רבא ובודאי דלאו למיפלהה עבדי לה אלא לנוי בעלמא אלא דר"מ חייש למיעוט אנשים שבאותו מקום דמקבלי ליה באלוה והיינו דקאמר מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה ורבנן דלא חיישי למיעוטא שרו ע"כ. ובתר הכי א"ר יוחנן בגמרא ובעומדין על פתח מדינה וכתב הר"ן ז"ל דמדברי רש"י ז"ל נראה דכי אמר שמואל דבאנדרטי של מלכים שנינו וא"ר יוחנן בעומדים על פתח מדינה אליבא דר"מ בלחוד קאמרינן דלרבנן בין עומדין על פתח מדינה בין אין עומדין הכל תלוי כשיש בידו מקל או צפור או כדור אבל הרמב"ם ז"ל ס"ל בפ"ז מהלכות עכומ"ז דר' יוחנן דאמר בעומדין על פתח מדינה בין לר"מ בין לרבנן קאמר ולא קאי אדשמואל דאוקמה באנדרטי של מלכים אלא אוקמתא באפי נפשה היא ופסק כר' יוחנן ע"כ בקיצור:
רשב"ג אומר כל שיש בידו כל דבר: והעלו תוס' ז"ל דודאי רשב"ג אית ליה כרבנן דלא חיישינן למיעוטא ואע"ג דאמר רשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל דשמעת מינה הא לא שהה כגון שנשרף או שאכלו ארי הוי ספק נפל אע"ג דרוב נשים אינם מפילות אלמא חייש למיעוטא דמפילות שאני התם דהוא מיעוט המצוי דנפלים שכיחי ושם ודאי יש לחוש כדאמרינן גבי ראוהו נופל למים שאין להם סוף או ראוהו גוסס דאשתו אסורה אע"פ שרוב גוססים למיתה חיישינן למיעוט מפני שהוא מיעוט המצוי וכן נמי הא דאמר רשב"ג פ"ג דבכורות הלוקח בהמה מן העו"ג פטורה מן הבכורה דלא מרחמא אא"כ ילדה דמשמע אבל מטעם חולבת לא דחלב אינו פוטר דחיישינן למיעוט חולבת אע"פ שאינם יולדות התם מיירי שראינוה חולבת קודם דודאי הוחזקה מן המיעוט אבל ודאי בשאר בהמות חלב פוטר וכן הלכה ע"כ וכן כתבו בפ"ק דחולין דף י"ב גם במקומות אחרות:
תפארת ישראל
יכין
כל הצלמים: נ"ל דנקט "כל" לרבויי אפילו אינו צורת אדם [כש"ך קמ"א סק"ג]:
אסורים: בהנאה:
מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה דברי רבי מאיר: אף דרובן נעשין לנוי, ר"מ חייש למיעוט:
או כדור: או סייף, עטרה, וטבעת. ודוקא בעומד על שער העיר. מיהו בכפרים, כולן ובכל מקום ע"ז הם, מדאין דרכן לעשותן לנוי. אמנם בזמנינו, הכל לפי הנראה אם נעשה לעבדה או לנוי [ש"ך שם סק"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת