משנה סוטה ג ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ג · משנה ב | >>
הניף והגיש, קמץ והקטיר, והשאר נאכל לכהנים.
היה משקה ואחר כך מקריב ב את מנחתה.
רבי שמעון אומר, מקריב את מנחתה ואחר כך היה משקה, שנאמר (במדבר ה) ואחר ישקה את האשה את המים.
אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה, כשרה.
הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר,
- וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
- הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ,
- שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם (במדבר ה, כו);
- אִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ, כְּשֵׁרָה:
- מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ,
הניף - והגיש,
- וקמץ - והקטיר,
- והשאר - נאכל לכהנים.
[ב] *הערה 1: היה משקה,
- ואחר כך, מקריב את מנחתה.
- רבי שמעון אומר:
- מקריב את מנחתה - ואחר כך משקה,
- שנאמר: "ואחר ישקה את האישה את המים" (במדבר ה כו).
- ואם השקה,
- ואחר כך, הקריב את מנחתה - כשרה.
ואין הלכה כרבי שמעון:
והגיש - לקרן מערבית דרומית:
והשאר נאכל לכהנים - שכל הנקמצות שייריהן נאכלים:
היה משקה ואחר כר מקריב את מנחתה - תלתא קראי כתיבי. והשקה קמא, ואחר ישקה, והשקה בתרא. והשקה קמא, לגופיה, שמשקה אחר שנמחקה המגילה קודם הקטרת המנחה. ואחר ישקה, אע"ג דמשמע דוקא, על ברחיך מקרא האמור ו. אשון נדרש לגופו, ומקראות יתירות האמורות אחריו ניתנו לידרש, הלבך ואחר ישקה אע"פ שנכתב אחר הקטרת המנחה אקודם הקטרה קאי, ואמחיקה הכתובה למעלה קאי, וקאמר דאם לא נמחקה יפה ועדיין רישומן של אותיות ניכר לא ישקנה ג. והשקה בתרא, לאשמועינן שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה:
רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה ואחר כד משקה - על כרחך ואחר ישקה דוקא הוא ודוקא כתביה לאחר הקטרה. והשקה קמא, שאם בדיעבד השקה ואחר בך הקריב מנחתה, כשרה. והשקה בתדא, שאם נמחקה המגילה ואמרה איני שותה, מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. ואין הלכה כרבי שמעון:
הניף והגיש וכו'. עיין במשנה ו' פ"ה דמנחות:
היה משקה ואח"כ מקריב כו'. גמרא. הא אקרבה ה"ק [וכו'] . ובהשקאה גופה פליגי ר"ש ורבנן:
ואחר כך מקריב. כתב הר"ב תלתא קראי וכו' ואחר ישקה וכו' דאם לא נמחק יפה ועדיין רשומן ניכר כו'. גמרא. וכתבו התוספות דלאו דוקא נקט דקרא אתא לרשומן ניכר. דכיון דכתיב ומחה ממילא שמעינן אי רישומו ניכר דלאו מחוי הוא דהא ממעטינהו [פרק דלעיל משנה ד'] דאין מטילין קנקנתום לתוך הדיו משום דרשומו ניכר הוה כתב שאינו יכול להמחות. אלא עיקר קרא אם הקריב מנחתה ואח"כ השקה כשירה כדדריש' ר"ש והשקה קמא. ומ"ש הר"ב והשקה בתרא שאם נמחקה וכו' מערערין וכו' כדתנן במשנה דלקמן. וע"ש:
(ב) (על המשנה) מקריב. גמרא, הא אקרבה, ה"ק כו', ובהשקאה גופה פליגי ר"ש ורבנן:
(ג) (על הברטנורא) לאו דוקא נקט דקרא אתא לרשומן ניכר, דכיון דכתיב ומחה ממילא שמעינן ארשומו ניכר דלאו מיחוי הוא כו', אלא עיקר קרא אם הקריב מנחתה ואח"כ השקה כשירה, כדדריש ר"ש והשקה. תוספ':
היה משקה: בגמ' פריך הא אקרבה קודם השקאה והיכי תני קמץ והקטיר והדר תני היה משקה ומשני ה"ק וכו' דרישא דקתני הניף והגיש וכו' לאו דוקא קודם השקאה נקט דלא איירי בהשקאה כלל אלא איירי בסדר הקרבת מנחת סוטה שכן הוא תנופה והגשה קמיצה והקטרה והדר איירי מי קודם אי השקאה קודמת את כל אלה או אם כל אלה קודמין להשקאה ופליגי בה ר"ש ורבנן: בפי' רע"ב ז"ל והשקה קמא לגופיה. אמר המלקט דאין לומר דקרא קמא לדיעבד כדדריש ר"ש דבדיעבד לא פתח קרא דאין דרך הכתוב לומר בתחלה שלא כדרך מצותו אלא בתחלה סודר משפט דבריו ולבסוף מרבה מקראות לדרוש. עוד בפי' רע"ב ז"ל ואחרי ישקה אע"ג דמשמע דוקא. אמר המלקט ר"ל דמשקה דוקא אחר הקטרת המנחה דסדר המקראות כך הוא וכתב ומחה והשקה והניף המנחה והקריב דהיינו הגשה וקמץ והקטיר ואחר ישקה את האשה את המים והדר תו כתיב השקאה שלישית והשקה את המים והיתה אם נטמאה וכו'. ומלת ואחר דקאמר קרא ס"ל לרבנן דקאי אומחה דכתיבא לעיל מנה וקאמר דאם לא נמחקה יפה ועדיין רשומן של אותיות ניכר לא ישקנה והשקה בתרא לאשמועינן שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. כתבו תוס' ז"ל אמרינן בירושלמי דלרבנן הקריב מנחתה ואח"כ השקה כשרה והתם דריש אליבא דרבנן ואחר ישקה למערערין וה"ג התם ואחר ישקה ע"כ שלא בטובתה מודה ר"ש לחכמים שאם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה שהיא כשרה ומודים חכמים לר"ש שאם הקריב את מנחתה ואח"כ השקה שהיא כשרה מה ביניהון מצוה רבנין אמרין מנחה היא שהיא בודקתה ור"ש אומר המים הם בודקין אותה מ"ט דרבנן מנחת זכרון מזכרת עון מ"ט דר"ש ובאו בה רבנין אמרי כותב ומוחק ומשקה ומקריב ר"ש אומר כותב ומקריב ומוחק ומשקה כ"ע מודו שמחיקה סמוך להשקאה ע"כ. ובגמ' מוכח לפי פי' רש"י ז"ל וגרסתו דר"ע ס"ל כר"ש דמקריב מנחתה ואח"כ משקה ועדיפא מיניה דלית ליה אם השקה ואח"כ הקריב את מנחתה כשרה הלכך והשקה קמא דריש למשקין אותה בעל כרחה דאע"פ שלא כדין עשו הכהנים למחוק את המגילה קודם הקטרה דכיון דאינה שותה עד לאחר הקטרה לא היה להם למחוק דכל מה שיש שהות לאחר את המגלה מאחרין במא תודה אפ"ה הואיל ונמחקה אפי' שלא כדין אין שומעין לה לאמר איני שותה אלא או תשתה או תודה שהמחיקה גורמת לה לשתות ולא מיד אחר המחיקה אלא אחר ההקטרה וקרא דואחר ישקה לרישומו ניכר והשקה בתרא לגופיה לומר שמקריב מנחתה ואח"כ משקה. ודוקא אם ניכר בה דמחמת רתיתותא וביעתותא אינה רוצה לשתות אז ס"ל לר"ע דמשקין אותה בע"כ אבל אם אינה רותתת וקאמרה איני שותה ודאי טמאה היא ואין משקין אותה. ותו מקשה בגמ' דר"ע אדר"ע ומשני תרי תנאי אליבא דר' עקיבא:
יכין
הניף והגיש: הכהן לוקחה מידי האשה מגיש המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח:
קמץ והקטיר: הקומץ:
ואחר ישקה את האשה את המים: וזה כתוב אחר הקטרת הקומץ:
אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה: דג' קראי כתיבי בהשקאה, חד לפני הקטרה, כתיב והשקה את האשה. וב' לאחר הקטרה. ואחר ישקה, והשקה את המים, לת"ק השקאה דכתיב קודם הקטרה דוקא. וב' דכתיבי אח"כ, ואחר ישקה ר"ל אחר ומחה דכתיב מקמי הקטרה משמע, דהיינו אחר שמחק יפה ישקנה. והשקאה בתרא קמ"ל קרא שאם נמחקה מגילה ואמרה איני שותה, מכריחין אותה לשתות. ולר"ש, ואחר ישקה דכתיב אחר הקטרה, דוקא הוא. והשקאה דכתיב מקמי הקטרה, קמ"ל קרא דבדיעבד מהני כששתתה קודם הקטרה. והשקאה בתרא להכריחה צריך וכתנא קמא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
תוספות שאנץ |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש