משנה נידה ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ב · משנה ו | >>
חמשה דמים טמאים באשה: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג.
בית שמאי אומרים, אף כמימי תלתן, וכמימי בשר צלייג.
ובית הלל מטהרין.
הירוק, עקביא בן מהללאל מטמא, וחכמים מטהרים.
אמר רבי מאיר, אם אינו מטמא משום כתם, מטמא משום משקה.
רבי יוסי אומר, לא כך ולא כך.
חמישה דמים טמאים שבאשה -
- האדום, והשחור, וכקרן כרכום,
- וכמימי אדמה, וכמזג.
- בית שמאי אומרין:
- אף כמימי תלתן, וכמימי בשר צלי.
- ובית הלל - מטהרין.
- הירוק -
- עקביה בן מהללאל - מטמא.
- וחכמים - מטהרין.
- אמר רבי מאיר:
- אם אינו מטמא משום כתם - מטמא משום משקה.
- רבי יוסי אומר: לא כך, ולא כך.
עיקר מראה הדם אשר יטמאו האדום, וכקרן כרכום, וכמימי האדמה, וכמזג. והרמז על זה באמרו בטומאת אשה בדם "דמיה" "דמיה" שתי פעמים, אמר "והיא גלתה את מקור דמיה"(ויקרא כ, יח), ואמרה "וטהרה ממקור דמיה"(ויקרא יב, ז).
והשחור - הוא השחור באמת האמיתי באודם, לפי שהאודם אם נראה במה ישוב מראיהו שחור, והוא אמרם "האי שחור אדום הוא, אלא שלקה".
ובית שמאי סוברין, שמימי תלתן ומימי בשר צלי הוא המראה האדום אלא שהוא חסר הלקות, כמו שהאמיתי במראה האדום השחור להיותו אדום הלקוי מכורכם המראה כן, ואמר בזה חלוש באודם והוא כמימי תלתן והוא משרת התלתן ומימי בשר צלי.
ומחלוקת אשר בין בית הלל ותנא קמא, שתנא קמא אומר מי תלתן ומימי בשר צלי אף על פי שהן לא יטמאו בדם נדה תולין עליו את הקודש, רוצה לומר שהאשה אשר תראה כמראה התלתן וכמימי בשר צלי אם נגעה בטהרות לא אוכלין ולא שורפין אלא תולין, ובית הלל מטהרים ויתירו לאכול אותם הטהרות.
ועקביא בן מהללאל אמר, שהמראה אשר הוא כקרן כרכום אם ילקה ישוב ירוק, ולכן יטמא הירוק אצלו. ותנא קמא אמר, תולין עליו. וחכמים החולקין על עקביא האומר טהור, אמרו שאין תולין אלא מטהרים.
ורבי מאיר אומר, שדם הירוק אף על פי שלא נחשב דם לעניין טומאת דמים, הנה נחשבהו דם להיות מכלל שבעה משקין, ויכשיר את הזרעים.
ורבי יוסי אמר, שהוא לא יטמא ולא יכשיר. ורבי יוסי הוא תנא קמא המדבר בזאת המשנה.
ופירוש קרן כרכום - הזך שבכרכום, נגזר מן "קרן עור פניו"(שמות לה, ל). וה"כרכום" הוא גידים כרכומיים יכירו אותו הרופאים ויעשו ממנו מרקחות, ומי משרתו מראה הדם הנוזל.
והלכה כתנא קמא לבדו, בכל אלה המאמרים:
חמשה דמים טמאים - דשתי פעמים כתיב דמיה בקרא בטומאת דמים שבאשה, (ויקרא כ,) והיא גילתה את מקור דמיה, (שם יב) וטהרה ממקור דמיה, ומיעוט דמיה שנים, הרי ארבעה דמים. אודם, וקרן כרכום, ומימי אדמה, ומזוג. והשחור בכלל אדום הוא, והכי אמרינן בגמרא, האי שחור אדום הוא, אלא שלקה:
וכקרן כרכום - כמראה זיו הכרכום. לשון כי קרן עור פניו (שמות לד):
וכמימי אדמה - כולן מפרש להן לקמן במתניתין:
וכמזוג - כיין אדום המזוג במים:
כמימי תלתן - מים ששורין בהן תלתן. פינקיריק"ו בלע"ז:
וכמימי בשר צלי - מוחל היוצא מבשר צלוי:
ובית הלל מטהרין - ושלש מחלוקות בדבר. תנא קמא דאמר חמשה דמים טמאים ותו לא, סבירא ליה דמימי תלתן ומי בשר צלי תולין, לא אוכלין ולא שורפין. ובית שמאי מטמאין, ושורפים עליהם תרומה וקדשים. ובית הלל מטהרין לגמרי. והלכה כתנא קמא, דתולין:
עקביא בן מהללאל מטמא - דסבירא ליה האי ירוק כקרן כרכום הוא, אלא שלקה. וירוק דמטמא עקביא בן מהללאל, דהיינו כמראה אתרוג, ולא כמראה כרתי, שאינו נוטה לאדמימות כלל:
וחכמים מטהרים - ושלש מחלוקות נמי בירוק, תנא קמא סבר תולין לא אוכלים ולא שורפים, ועקביא בן מהללאל מטמא ושורפים, וחכמים מטהרין ואוכלים. והלכה כתנא קמא:
אם אינו מטמא משום כתם - להיותו חשוב מן הדמים המטמאין באשה:
מטמא משום משקה - וחשוב הוא דם להכשיר הזרעים לקבל טומאה ככל שאר דם יד. שהוא אחד מן השבעה משקין שמכשירין את הזרעים:
לא כך ולא כך - לא מטמא משום כתם, ולא מכשיר את הזרעים. והלכה כר' יוסי, והוא חכמים טו דפליגי אעקביא:
בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן כו'. ואע"ג דכתיב דמיה דמיה מי לא אמרינן שחור אדום הוא אלא שלקה ה"נ מלקא הוא דלקי. גמ':
הירוק. פי' הר"ב דהיינו כמראה אתרוג ולא כמראה כרתי וכו'. וסתם ירוק כן הוא. כדאמר בלולב הגזול [[פ"ג] מ"ו] ירוק ככרתי. מכלל דסתם ירוק לאו הכי הוא. תוספות [ד"ה והירוק]:
מטמא משום משקה. פירש הר"ב להכשיר את הזרעים דיליף ליה בג"ש. כתיב הכא (שיר ד) שלחיך פרדס רמונים פירש"י [שלחיך דם נדה השלוח מן האשה. פרדס רמונים] כפרדס זה שהוא נעול להשתמר כך בנות ישראל נועלות פתחיהן בימי נדותן מהיזקק לבעליהן. עם פרי מגדים היינו בנים ובנות וכתיב (איוב ה) ושילח מים על פני חוצות. מה מים מכשירים אף דם נדות מכשירים. ורבנן אדם דן ק"ו מעצמו. ואין אדם דן ג"ש מעצמו. וכתבו התוס' וא"ת ה"מ דם שהאשה טמאה בו כדמשמע קרא. כפרדס שהוא נעול כך בנות ישראל נועלות פתחיהן מלהזקק לבעליהן בימי נדותן. אבל דם ירוק שהוא טהור. לא. ותו דמשמע דלא פליגי אלא בדם ירוק. אבל בדם נדה מודו כ"ע דמכשיר. וכיון דרבנן לית להו ג"ש. דם נדה מנא להו. וי"ל דדם נדה. נפקא בתוספתא דשבת פ' הזורק. דקתני מניין לדם שהוא משקה. נאמר כאן (ויקרא יב) וטהרה ממקור דמיה. ונאמר להלן. (זכריה יג) ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה. ע"כ. ומכיון דדם נדות נפקא לן מאותו ג"ש. אייתר [לר"מ] הך גזירה שוה דשלחיך. לדם טהור. [ועיין בפ"ו דמכשירין מ"ד]:
רבי יוסי אומר לא כך כו'. כתב הר"ב והלכה כר' יוסי והוא חכמים דפליגי אעקביא. ותימה דקשיא הלכתא אהלכתא. ובגמרא רבי יוסי אומר כו' היינו ת"ק הא קמ"ל מאן תנא קמא רבי יוסי. וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. וכן העתיק הרמב"ם. ור"י הוא ת"ק כו'. וי"ל דהר"ב נמי שכתב והוא חכמים. לא נתכוין למוזכרים חכמים במשנה. אלא לת"ק נתכוין. ודבר מפורסם הוא דת"ק מקרי חכמים. ומ"מ בעיקר פסק הלכה ק"ל. אמאי לא פסקינן כחכמים. והרמב"ם בפירושו פסק גם כן כת"ק. וקשיא למה. אבל בחבורו [פ"ה הלכה ו מהא"ב] כתב טהור. והיינו כחכמים. וכן כתב שם המגיד. [וע' ברא"ש]. ומצאתי להר"ן בפ"ב דשבועות שכתב בשם הרמב"ן דבפלוגתא דרישא הל' כת"ק. דהיא סתם מתניתין. אבל בירוק נקטינן כרבי יוסי. שהרי הוא שנוי בלשון חכמים במשנתינו. ותנינן בבחירתא. דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין. כיון ששנו שם ר' יוסי בלשון חכמים. אלמא הלכתא כוותיה. כדאמר בריש תפלת השחר [דף כז. ] הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כותיה. ועוד דאף עקביא בן מהללאל חזר בו. דתנן התם ובשעת מיתתו כו' וסתמא דמלתא לגבי רבי יוסי חזר בו. ולא לתלות כתנא קמא דמתניתין. דהא לא קתני התם בפלוגתא אלא חכמים. דהיינו רבי יוסי. ומסתמא לגבי מאן דפליג עליה התם. הדר ביה. ועוד דסוגיין כו' וכן דעת הרמב"ם ז"ל. ולא עוד אלא שפסק [ר"ל בחבורו] כדברי בית הלל ע"כ לשון הר"ן. ולפי זה הא דאמר בגמרא רבי יוסי היינו תנא קמא. כלומר היינו חכמים. ולגבי רבי מאיר קרי להו תנא קמא. ושפיר קאמר הר"ב שהוא חכמים. אלא דקשיא מאי דפסק הלכה כת"ק:
(יג) (על המשנה) אף כו'. דהכא נמי מלקא הוא דלקי. גמרא:
(יד) (על הברטנורא) דדם נדות נפקא ליה מקרא בתוספתא דשבת. ור' מאיר יליף נמי לדם טהור בגזירה שוה. ורבנן לית להו הך גזירה שוה. ועתוי"ט:
(טו) (על הברטנורא) לכאורה רוצה לומר תנא קמא, אבל מסקנת הפוסקים כחכמים והיינו ר' יוסי. וקשה, דלעיל פסק כת"ק:
חמשה דמים טמאים יש באשה: כך מצאתי מוגה. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת כי תזריע פרק שלישי ובפרשה ד' דפ' זבים. לשון ספר לקח טוב והיא גלתה את מקור דמיה מלמד שהרבה דמים טמאים באשה שהן חמש האדום והשחור וכו' ונרמז בתיבת דמיה דמי ה' עכ"ה. ובגמ' בעי מנלן דאיכא דם טהור באשה דילמא כל דם דאתי מינה טמא ומשני א"ר אושעיא אמר קרא כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור ואי דם טהור ליכא במאי פליגי:
בפי' ר"ע ז"ל האי שחור אדום הוא אלא שלקה ע"כ. אמר המלקט. ומפרש בגמ' בברייתא משל לדם מכה לכשנעקר מן הגוף לוקה ומשחיר:
וכקרן כרכום: פי' הרמב"ם ז"ל קרן כרכום הזך שבכרכום נגזר מן קרן עור פניו וכן פי' רש"י ז"ל בלשון שני כמו שהעתיק ר"ע ז"ל. ובלשון ראשון פי' רש"י ז"ל קרן כרכום קרן זוית שכרכום גדל בו ובגמרא תנא קרן כרכום לח ולא יבש:
בש"א אף כמימי תלתן וכו': דלית להו דמיה דמיה א"נ אית להו כמו דשחור אדום הוא אלא שלקה ה"נ מילקא הוא דלקו. וכן נמי משני בגמ' אירוק דעקביא בן מהללאל ומפרש הרמב"ם ז"ל דה"פ דירוק כקרן כרכום היה אלא שלקה:
הירוק עקביא בן מהללאל מטמא: אע"ג דעקביא מחמיר זימנין דהויא קולא כגון שרואה דם אדום ומשלימתן לדם ירוק תוס' ז"ל בסנהדרין פרק הנתנקין דף פ"ז. ועי' בפי' ר"ע ז"ל לקמן ר"פ בנות כותים וג"כ במה שכתבתי שם ותבין דבריהם ז"ל. וז"ל הר"ן ז"ל בהלכות נדה לרב אלפס ז"ל דבפ' שני דמס' שבועות דף ש"ד וכתבו בתוס' דירוק היינו גלאני ולא וירטי שהוא ככרתי דההוא אינו נוטה לאדמימות כלל וטהור אפי' לעקביא בן מהללאל דלא אסרה תורה אלא דם שהוא אדום והכי מוכח בב"ר דירוק סתם כדאמרן דאמרי' התם וירק את חניכיו שהוריקן בזהב וכן הוא אומר בירקרק חרוץ אלמא דירוק היינו מראה הזהב שהוא גלאני וירוק ככרתי טהור ובמס' נגעים נמי תנן ירקרק כשעוה ובפ' לולב הגזול נמי תנן ירוק ככרתי אלמא דסתם ירוק לאו כי ה"ג הוא ע"כ:
יכין
וכקרן: כמו כי קרן עור:
וכמזוג: כיין אדום מזוג במים:
בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן: שנשרו במים:
וכמימי בשר צלי: מוחל היוצא ממנו:
ובית הלל מטהרין: ולת"ק תולין:
הירוק: כאתרוג ככל סתם ירוק אם לא סיים ככרתי [כתוס' נדה די"ט]:
אמר רבי מאיר אם אינו מטמא משום כתם: לטמא האשה:
מטמא משום משקה: עכ"פ הו"ל דם להכשיר זרעים לק"ט:
רבי יוסי אומר לא כך ולא כך: דהרי להכשיר בעינן דם שהנפש יוצא בו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
רשב"א |
מאירי |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: מהר"ם | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש