ברטנורא על נדה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

כל היד המרבה לבדוק - שבודקת תמיד שמא ראתה:

ובאנשים - שבודק עצמו תמיד באמתו, שמא יצא ממנו קרי :

תקצץ - שמתחמם ומרגיש כשממשמש באמה, ומוציא שכבת זרע לבטלה :

והסומא - אינה משנה ודחויה היא. אלא היא בודקת לעצמה ומראה לחברותיה:

ושנטרפה דעתה - מחמת חולי:

מתקינות אותן - בודקות אותן ומטבילות אותן:

הכי גרסינן, הצנועות מתקנות להן שלישי לתקן את הבית - כלומר לבדוק לפני תשמיש ולהכין עצמה לבעלה. והוא הדין לכל הנשים כדתנן בפרק קמא ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה, והא דנקט צנועות, משום דצנועות עד שבודקת בו לפני תשמיש זה אין בודקות בו לפני תשמיש אחר , לפי שמטונף וכהה מראית ליבונו בבדיקה ראשונה, ושוב אין נראית בו טפה כחרדל:

(ב)

נמצא דם על שלו - אפילו שהה זמן ארוך לאחר בעילה קודם קינוח, בידוע שהיה דם בשעת תשמיש:

טמאין - שניהם, טומאת שבעה, כדין בועל נדה:

אותיום - תיכף ואין לו דומה במשנה:

טמאים מספק - שניהם טמאים שבעה ימים, ומיהו טומאת ספק היא לתלות אבל לא לשרוף:

ופטורים מן הקרבן - מחטאת קבוע, אבל חייבים באשם תלוי:

(ג)

ותדיח את פניה - קינוח שלמטה:

ואח"כ - כלומר אם שהתה יותר משיעור זה:

מטמאה מעת לעת - טהרות שנתעסקה בהן. כדין מעת לעת דאמרינן בפרק קמא:

ואינה מטמאה את בועלה - טומאת שבעה, אלא טומאת ערב כדין כל נוגע בנדה :

ר' עקיבא אומר אף מטמאה את בועלה - דסבר ר' עקיבא כל מעת לעת מטמאה את בועלה טומאת שבעה מספק. ואין הלכה כרבי עקיבא:

ומודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם - ואע"ג דבטומאת מעת לעת אמרו חכמים שאינה מטמאה את בועלה לפי שטומאת מעת לעת אינה אלא מדרבנן, מודים הם ברואה כתם, דאע"ג דטומאת כתמים דרבנן, מטמאה את בועלה טומאת שבעה:

(ד)

כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן - ואין צריך לשאול לה אם היא טהורה. והני מילי, כשהניחה בחזקת טהורה:

הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה - דסלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דאיתיה במתא, דרמיא אנפשה ובדקה, אבל היכא דליתיה במתא, דלא רמיא אנפשה, לא, קמשמע לן:

שני עדים על כל תשמיש - אחד לפניו ואחד לאחריו, ולמחר תעיין בהם:

או תשמש לאור הנר - ותבדוק לאחר תשמיש עד שקנחה בו:

דיה בשני עדים כל הלילה - אחד לפני תשמיש ראשון, ואחד לאחר תשמיש אחרון . ואע"ג דמשמשה ולא ידעה אי ראתה דם ביני וביני, בין לבית שמאי בין לבית הלל לא אכפת לן, דלא הוצרכו אלא לחומר טהרות:

(ה)

החדר והעליה והפרוזדור - חדר מבפנים, ופרוזדור מבחוץ, שניהם זה אצל זה, חדר לצד אחוריה, ופרוזדור לפניה, ועלייה בנויה על שתיהן, ונקב יש בין עליה לפרוזדור ונקרא לול. ופעמים יורד דם מן העליה לפרוזדור דרך הלול. וכותלי רחם, למטה באמצע פרוזדור, ודרך שם דמים יוצאים:

דם החדר טמא - דהיינו דם המקור:

ספיקו טמא - מספק טמא טומאה ודאית:

שחזקתו מן המקור - ולא אמרינן שמא מן העלייה בא, ודמי העלייה טהורים הם, אלא עשאוהו כאילו ודאי בא מן המקור. והני מילי, כשנמצא מן הלול ולפנים לצד החדר, אבל נמצא מן הלול ולחוץ, אינו טמא טומאה ודאית לשרוף, אלא ספיקו טמא לתלות, שהרי שני דמים יוצאין דרך שם, דמי החדר ודמי העלייה, ולא ידעינן מהי אתא:

(ו)

חמשה דמים טמאים - דשתי פעמים כתיב דמיה בקרא בטומאת דמים שבאשה, (ויקרא כ,) והיא גילתה את מקור דמיה, (שם יב) וטהרה ממקור דמיה, ומיעוט דמיה שנים, הרי ארבעה דמים. אודם, וקרן כרכום, ומימי אדמה, ומזוג. והשחור בכלל אדום הוא, והכי אמרינן בגמרא, האי שחור אדום הוא, אלא שלקה:

וכקרן כרכום - כמראה זיו הכרכום. לשון כי קרן עור פניו (שמות לד):

וכמימי אדמה - כולן מפרש להן לקמן במתניתין:

וכמזוג - כיין אדום המזוג במים:

כמימי תלתן - מים ששורין בהן תלתן. פינקיריק"ו בלע"ז:

וכמימי בשר צלי - מוחל היוצא מבשר צלוי:

ובית הלל מטהרין - ושלש מחלוקות בדבר. תנא קמא דאמר חמשה דמים טמאים ותו לא, סבירא ליה דמימי תלתן ומי בשר צלי תולין, לא אוכלין ולא שורפין. ובית שמאי מטמאין, ושורפים עליהם תרומה וקדשים. ובית הלל מטהרין לגמרי. והלכה כתנא קמא, דתולין:

עקביא בן מהללאל מטמא - דסבירא ליה האי ירוק כקרן כרכום הוא, אלא שלקה. וירוק דמטמא עקביא בן מהללאל, דהיינו כמראה אתרוג, ולא כמראה כרתי, שאינו נוטה לאדמימות כלל:

וחכמים מטהרים - ושלש מחלוקות נמי בירוק, תנא קמא סבר תולין לא אוכלים ולא שורפים, ועקביא בן מהללאל מטמא ושורפים, וחכמים מטהרין ואוכלים. והלכה כתנא קמא:

אם אינו מטמא משום כתם - להיותו חשוב מן הדמים המטמאין באשה:

מטמא משום משקה - וחשוב הוא דם להכשיר הזרעים לקבל טומאה ככל שאר דם . שהוא אחד מן השבעה משקין שמכשירין את הזרעים:

לא כך ולא כך - לא מטמא משום כתם, ולא מכשיר את הזרעים. והלכה כר' יוסי, והוא חכמים דפליגי אעקביא:

(ז)

כדם המכה - כדם של שור שחוט שהוא אדום הרבה, ובתחילת הכאתה של סכין, ולא כדם של כולה שחיטה, שדם שחיטה משתנה והולך. ואית דאמרי, כדם המכה של הקזה:

כחרת - כמראה הדיו שבשולי הכלי, שהוא שחור הרבה, ולא כמראה הדיו שבראש הכלי שהוא קלוש ואינו שחור כל כך. פירוש אחר, חרת אדרמינ"ט בלע"ז, שצובעין בו העורות. כמו חרתא דאושכפי [דמגילה פ"ב]:

עמוק מכן - שעמוק במראה שחרורית, כלומר שחור יותר מחרת:

דיהה - שנדהית מראיתו ואינו שחור כל כך. והוא הדין לכל דמים טמאים , דבכולהו עמוק מכאן טמא, דיהה מכאן טהור, חוץ מיין מזוג, דבין עמוק בין דיהה טהור:

כברור שבו - שיש עלין ברורים במראה אדמדומית יותר מחבריהן. ושלש שורות של עלין יש בכרכום, ובכל שורה שלשה עלין, ואין בודקין אלא בשורה האמצעית, והעלה האמצעי שבשורה האמצעית, משובח שבכולן לבדיקה:

מבקעת בית כרם - מקום ידוע בארץ ישראל ששמו בית כרם:

ומציף מים - נותן מים על העפר, עד שיהיו המים צפין על גבי האדמה. ומשערין אותן עכורים, ואין משערים אותן צלולים:

וכמזוג - כיצד שני חלקים מים ואחד יין מן היין השרוני. הבא מארץ השרון. מקום ידוע בארץ ישראל. פירוש אחר, יין העשוי מן הגפנים הנטועים בבקעה ובעמק. לשון חבצלת השרון. ובזמן הזה, כל מה שתראה באשה מאותו מקום, טמא , חוץ מן הלבן והירוק. ומימינו לא שמענו מי שהתיר שום מראה דם, אלא הלבן והירוק ככרתי בלבד: