עיקר תוי"ט על נידה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה נידה ב: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) כן פירש רש"י במשנה לפי הסלקא דעתך, כדרכו תמיד. אבל הר"ב הוה ליה לפרש כמסקנת הגמרא, דמרבה, אנשים קאי. אבל אנשים אפילו חדא זימנא נמי לא, שמא יוציא שכבת זרע לבטלה. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) לאפוקי לענין זוב, דאף הוא משובח כנשים. גמרא. כדי למנות ראיותיו שתים לטומאה, ושלש לקרבן. רש"י:

(ג) (על הברטנורא) וכאילו מביא מבול לעולם. ואיכא מ"ד דחייב מיתה בידי שמים. וכאילו שופך דמים, וכעובד עבודה זרה. כדאיתא בגמרא:

(ד) (על הברטנורא) וזהו דקמ"ל הכא. וכן נמי הא דאף לו מתקנת עד. והך דהכא ודלעיל מיירי לטהרות, אבל לבעלה אין צריך בדיקה כלל. ועתוי"ט:

(ב)

(ה) (על המשנה) קרבן. ואין לחוש לדם מאכולת, דאותו מקום בדוק אי נמי דהוק אצל מאכולת. גמרא:

(ג)

(ו) (על המשנה) שתרד כו' ותדיח כו'. בעד שבידה. ואי אין עד בידה, כדי שתושיט ידה לתחת הכר או הכסת ותטול עד ותבדוק בו. גמרא:

(ז) (על הברטנורא) מדרבנן. כדין מעת לעת דמטמאה משכב כו', כל שכן היא עצמה. רש"י:

(ח) (על המשנה) שמטמאה כו'. פירוש, מכאן ולהבא. וטעמא, התם אין שור שחוט לפניך, הכא שור שחוט כו' [דאין לה במה לתלות ומיום שלבשתו היא בספק זה. רש"י]. גמרא:

(ד)

(ט) (על המשנה) בחזקת כו'. כשלא הגיע שעת וסתה. ואם אין לה וסת שלא עברו שלשים יום לראייתה. דוסתות דאורייתא. ולמאן דאמר וסתות דרבנן, אפילו הגיע אלא ששהתה שיעור שתטבול, נמי שריא, דכיון דוסתות דרבנן, ספק טבילה מוציאה מידי ספק ראיה. וכן היא מסקנת הפוסקים. אלא דהר"ב לא פירש כן בסוף פרק ד':

(י) (על המשנה) על כל כו'. טעמא מפרש בגמרא, דחיישינן שמא תראה טפת דם ויעמידוהו כותלי בית הרחם (לפי שעה) ותחפנו ש"ז בביאה [שניה] וכי בדקה לאחר תשמיש אחרון לא מינכר. ואע"ג דהשתא נמי לא ידעינן עד למחר, מיהו בעינן מוכיחה קיים, דאי לאו הכי, מה הועילו חכמים בתקנתן. רש"י:

(יא) (על הברטנורא) וקשה, דכי בדקה לאור הנר סגי. ובגמרא מסיק, דהמשמש לאור הנר הרי זה מגונה. אלא אימא, או תבדוק:

(יב) (על הברטנורא) והתוס' הקשו על פירוש זה. ומסקי, דלבית הלל נמי בדקי אחר כל תשמיש, אלא דלא מצרכי חדש ואפילו לצנועות משום דאז לא נפקא מינה בחדש, דאיכא רוב לכלוך משכבת זרע. ועתוי"ט:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יג) (על המשנה) אף כו'. דהכא נמי מלקא הוא דלקי. גמרא:

(יד) (על הברטנורא) דדם נדות נפקא ליה מקרא בתוספתא דשבת. ור' מאיר יליף נמי לדם טהור בגזירה שוה. ורבנן לית להו הך גזירה שוה. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) לכאורה רוצה לומר תנא קמא, אבל מסקנת הפוסקים כחכמים והיינו ר' יוסי. וקשה, דלעיל פסק כת"ק:

(ז)

(טז) (על הברטנורא) ונקט שחור, סלקא דעתך אמינא הואיל ואמרינן שחור אדום הוא אלא שלקה, הלכך אפילו דיהה מכן נמי ליטמא, קא משמע לן. גמרא:

(יז) (על הברטנורא) בין שימצא הדם מן הלול ולפנים, בין מן הלול ולחוץ. הר"מ:

(יח) (על הברטנורא) וכן מראה שעוה וזהב, כל שאינו נוטה לאדמימות. ב"י: