לדלג לתוכן

משנה נזיר ו י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ו · משנה י | >>

גילח על הזבח ונמצא פסול, תגלחתו פסולה, וזבחיו לא עלו לו.

גילח על החטאת שלא לשמה ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן, תגלחתו פסולה, וזבחיו לא עלו לו.

גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן, תגלחתו פסולה, וזבחיו לא עלו לו.

רבי שמעון אומר: אותו הזבח לא עלה לו, אבל שאר זבחים עלו לו.

ואם גילח על שלשתן ונמצא אחד מהן כשר, תגלחתו כשרה, ויביא שאר הזבחים.

גִּלֵּחַ עַל הַזֶּבַח וְנִמְצָא פָּסוּל,

תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה,
וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.
גִּלֵּחַ עַל הַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן,
תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה,
וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.
גִּלַּח עַל הָעוֹלָה אוֹ עַל הַשְּׁלָמִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָן,
וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן,
תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה,
וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אוֹתוֹ הַזֶּבַח לֹא עָלָה לוֹ,
אֲבָל שְׁאָר זְבָחִים עָלוּ לוֹ.
וְאִם גִּלַּח עַל שְׁלָשְׁתָּן וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר,
תִּגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה,
וְיָבִיא שְׁאָר הַזְּבָחִים:

גילח על הזבח - ונמצא פסול,

תגלחתו פסולה - וזבחיו לא עלו לו.
גילח על החטאת - שלא לשמה,
ואחר כך הביא את קרבנותיו - לשמן,
תגלחתו פסולה - וזבחיו לא עלו לו.
גילח על העולה, ועל השלמים - שלא לשמן,
ואחר כך הביא קרבנותיו - לשמן,
תגלחתו פסולה - וזבחיו לא עלו לו.
רבי שמעון אומר:
אותו הזבח - לא עלה לו,
ושאר כל הזבחים - עלו לו.
אם גילח - על שלשתן,
ונמצא אחד מהן - כשר,
תגלחתו כשרה - ויביא שאר הזבחים.

כבר נקדם לך מה שאמר, אם גלח על אחת משלשתן יצא.

וכבר בארנו בפסחים ואנו נשלים לפרש זה בתחילת זבחים, שאחד מן הדברים המפסידין הקדשים הוא שיחשב בהם בשעת השחיטה הפך מה שהוא הזבח, וזה העניין הוא שאומרין עליו שלא לשמן.

ואין הלכה כרבי שמעון:


ונמצא פסול - כגון שנשפך דמו, או יצא או נטמא:

תגלחתו פסולה - הואיל ונפסל הזבח שגלח עליו, הוה ליה כגלחוהו לסטים דאמרינן לעיל לרבי אליעזר סותר שבעה ימים כט ולרבנן סותר שלשים יום:

וזבחיו לא עלו לו - שאר הזבחים שהקריב אחר תגלחתו הפסולה, לא עלו לו, דכיון דצריך לסתור עד שיגדל שערו, הוי כאילו הקריבן קודם זמנם:

על החטאת שלא לשמה - היינו על הזבח ונמצא פסול, דחטאת שלא לשמה פסולה. ואיידי דבעי למתני על העולה ועל השלמים פלוגתא דרבי שמעון ורבנן, תנא נמי על החטאת:

על העולה ועל השלמים שלא לשמן וכו' תגלחתו פסולה - דהואיל ולא עלו לשם חובת שלמי נזיר ועולת נזיר, הוי ליה כמגלח על עולת נדבה ושלמי נדבה. ורבי שמעון סבר דאם גלח על עולת נדבה ושלמי נדבה יצא ל. ואין הלכה כרבי שמעון:

אם גלח על שלשתן - אחר שהקריבו שלשתן:

ונמצא אחד מהן כשר - והשאר פסולים:

תגלחתו בשרה - לדברי הכל. דהא תנן ואם גלח על אחד משלשתן יצא:

תגלחתו פסולה. כתב הר"ב דאמרינן לעיל לר"א סותר ז' ימים. לפום ריהטא כתב כן דסתמא תנן לעיל משנה ג' דסותר ל' יום. ומיהו בגמ' דהתם דף ל"ט ע"ב אמרינן דלר"א סותר שבעה ימים בלבד. וטעמא כי היכי דגדלי שערות דקים להו לרבנן כל ז' יומין אתיא מזיא כדי לכוף ראשו לעקרו:

רבי שמעון אומר אותו זבח לא עלה לו אבל שאר זבחים עלו לו. פי' הר"ב דסבר דאם גלח על עולת נדבה ושלמי נדבה יצא. גמ'. ויליף לה דאמר קרא (במדבר ז) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ולא כתב על שלמיו. ופי' יצא היינו מצות גילוחו. אבל ידי נדרו דקרבן נזיר לא יצא. וכדתנן בריש זבחים שלא עלו לבעלים לשם חובה. והיינו דקאמר אותו זבח לא עלה לו:

(כט) (על הברטנורא) לפום רהיטא כתב כן דסתמא תנן לעיל מ"ג דסותר ל' יום. ומיהו בגמרא אמרינן דלר"א סותר ז' ימים בלבד, וטעמא כי היכי דגדלי שערות דקים להו לרבנן כל ז' יומין אתיא מזיא כדי לכוף ראשו לעקרו:

(ל) (על הברטנורא) ויליף לה מקרא. ופירוש יצא היינו מצות גילוחו. אבל ידי נדרו דקרבן נזיר לא יצא, וכדתנן בריש זבחים שלא עלו לבעלים לשם חובה. והיינו דקאמר אותו זבח לא עלה לו:

גלח על הזבח:    תוס' פ' כיצד צולין (פסחים דף פ"א.) ופי' ה"ר יהוסף ז"ל פי' גלח אחר שחיטת זבח אחד:

וזבחיו:    פירוש זבחיו שהקריב אחרי הגלוח ע"כי עוד כתב גלח על החטאת י"ס דגרסי' בבא דגלת על העולה ועל השלמים ברישא: בפי' רע"ב ז"ל דאמרי' לעיל לר' אליעזר וכו'. אמר המלקיט וכמו שכתבתי לעיל פ"ג סימן ג' וגם בפירקין סימן ג':

ר"ש אומר אותו הזבח לא עלה לו ושאר כל הזבחים עלו לו:    כצ"ל: ור' שמעון סבר דאם גלח על עולות נדבה ושלמי נדבה יצא עכ"ל רע"ב ז"ל. אמר המלקט מ"ט דאמר קרא ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ולא כתב אשר תחת זבח שלמיו אלמא אפילו על שלמי נדבה יצא:

אותו הזבח לא עלה לו:    ויביא זבח אחר במקומו והיינו טעמא דתגלחתו כשרה דהואיל וזבח אחר בעלמא כשר הוא כדתנן בריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים הכא נמי כשרה לתגלחתו אבל אם גלח על החטאת שעשאה שלא לשמה מודה ר"ש דתגלחתו פסול' לפי שזבחו פסול כדתנן החם חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה שהיא פסולה רש"י ז"ל:

ואם גלח על שלשתן:    פי' אחר שחיטת שלשתן ה"ר יהוסף ז"ל. ואם גלח על שלשתן סתם ואחר שהוקרבו שלשתם נמצא אחד בלבד כשר תגלחתו כשרה לד"ה שהרי על זבח כשר נמי גלח. וכתב הרמב"ם ז"ל שם פ"ח כל מקום שאמרו תגלחתו פסולה הרי הוא כמי שנתגלח בתוך ימי נזירותו שהוא סותר שלשים יום ונמצא מונה שלשים יום אחר התגלחת הפסולה ויביא קרבנותיו ע"כ וכתב הרב בעל כסף משנה שכך פי' שם המפרש והם דברי רש"י ז"ל בגמרא ושמא שמשמיענו הרב ז"ל שאין זה פירוש רש"י ז"ל [א"ה באמת פירש"י שעל מס' נזיר איננו מרש"י ז"ל כי אם מחתנו רבינו יהודה בן רבינו נתן ז"ל הנקרא בשם הריב"ן כמ"ש בש"ס החדש שלנו ע"פ כתב יד, וכ"כ בשה"ג מערכת גדולים אות ש' בשם הרב יד מלאכי ע"ש] שכן כתב בכמה מקומות פי' המפרש וכו':

ויביא שאר הזבחים:    פי' הזבחים הפסולים הר"י ז"ל:

יכין

ונמצא פסול:    שנשפך דמו או יצא דמו או נטמא:

וזבחיו לא עלו לו:    גם שאר זבחיו שהקריב אחר תגלחותו זה פסולין, דהו"ל כהקריבן קודם זמן גלוח, כיון שהגלוח נפסל וצריך להמתין מלגלח עוד ל' יום [כמ"ג]:

גלח על החטאת שלא לשמה:    דרק חטאת שנשחטה שלא לשמה פסולה:

גלח על העולה:    או [*) גירסתו ועל השלמים ועי' ש"נ.] על וכו':

או על השלמים שלא לשמן:    שהן כשרין כשהוקרבו שלא לשמן, רק שלא עלו לבעלים לשם חובה:

אבל שאר זבחים עלו לו:    דס"ל כיון שכשרין הן, הוה ליה כאילו גילח על עולת או שלמי נדבה, דסבירא ליה שיצא. ורבנן ס"ל דלא יצא:

ואם גלח על שלשתן:    ר"ל שלא גלח רק אחר שחיטת שלשתן:

בועז

פירושים נוספים