משנה נגעים יא דפוסים
משנה נגעים, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
כל הבגדים מיטמאין בנגעים, חוץ משל נכרים.
הלוקח בגדים מן הנכרים, יראו בתחלה.
ועורות הים אינן מטמאין בנגעים.
חיבר להם מן הגדל בארץ, אפילו חוט, אפילו משיחה, דבר שהוא מקבל טומאה, טמא.
צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים, אינם מיטמאין בנגעים.
אם רוב מן הרחלים, מיטמאים בנגעים.
מחצה למחצה, מיטמאין בנגעים.
וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה.
העורות והבגדים הצבועים, אין מיטמאין בנגעים.
הבתים, בין צבועים בין שאינן צבועים, מיטמאין בנגעים, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, העורות כבתים.
רבי שמעון אומר, הצבועים בידי שמים, מטמאין.
ובידי אדם, אינן מטמאין.
בגד, ששתיו צבוע וערבו לבן, ערבו צבוע ושתיו לבן, הכל הולך אחר הנראה.
הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים, ובאדמדם שבאדומים.
היה ירקרק ופשה אדמדם, אדמדם ופשה ירקרק, טמא.
נשתנה ופשה, נשתנה ולא פשה, כאילו לא נשתנה.
רבי יהודה אומר, יראה בתחלה.
העומד בראשון, יכבס ויסגיר.
העומד בשני, ישרף.
הפושה בזה ובזה, ישרף.
הכהה בתחלה, רבי ישמעאל אומר, יכבס ויסגיר.
וחכמים אומרים, אינו זקוק לו.
הכהה בראשון, יכבס ויסגיר.
הכהה בשני, קורעו, ושורף מה שקרע.
וצריך מטלית.
רבי נחמיה אומר, אינו צריך מטלית.
חזר נגע לבגד, מציל את המטלית.
חזר למטלית, שורף את הבגד.
הטולה מן המוסגר בטהור, חזר נגע לבגד, שורף את המטלית.
חזר למטלית, הבגד הראשון ישרף, והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין.
קייטא שיש בה פספסים צבועים ולבנים, פושין מזה לזה.
שאלו את רבי אליעזר, והרי הוא פספס יחיד.
אמר להן, לא שמעתי.
אמר לו רבי יהודה בן בתירא, אלמד בו.
אמר לו, אם לקיים דברי חכמים, הן.
אמר לו, שמא יעמוד בו שני שבועות, והעומד בבגדים שני שבועות טמא.
אמר לו, חכם גדול אתה, שקיימת דברי חכמים.
הפשיון הסמוך, כל שהוא.
הרחוק, כגריס.
והחוזר, כגריס.
השתי והערב מטמאים בנגעים מיד.
רבי יהודה אומר, השתי, משישלק.
והערב, מיד.
והאונין של פשתן, משיתלבנו.
כמה יהא בפקעת ותהא מטמאה בנגעים, כדי לארוג ממנה שלש על שלש שתי וערב, אפילו כולה שתי, אפילו כולה ערב.
היתה פסיקות, אינה מיטמאה בנגעים.
רבי יהודה אומר, אפלו פסיקה אחת וקשרה, אינה מיטמאה.
המעלה מן הפקעת לחברתה, מן הסליל לחברו, מן הכובד העליונה לכובד התחתונה, וכן שני דפי חלוק שנראה נגע באחד מהן, הרי השני טהור.
בנפש המסכת ובשתי העומד, הרי אלו מיטמאין בנגעים מיד.
רבי שמעון אומר, השתי אם היה רצוף, מיטמא.
נראה בשתי העומד, האריג טהור.
נראה באריג, השתי העומד טהור.
נראה בסדין, שורף את הנימין.
נראה בנימין, הסדין טהור.
חלוק שנראה בו נגע, מציל את האמריות שבו, אפילו הן ארגמן.
כל הראוי ליטמא טמא מת אף על פי שאינו ראוי ליטמא מדרס, מיטמא בנגעים.
כגון קלע של ספינה, ווילון, ושביס של סבכה, ומטפחות של ספרים, וגלגלון, ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס, הרי אלו מיטמאין בנגעים.
סגוס שנראה בו נגע, רבי אליעזר בן יעקב אומר, עד שיראה באריג ובמוכין.
החמת והתורמל נראין כדרכן, ופושה מתוכו לאחוריו, ומאחוריו לתוכו.
בגד המוסגר שנתערב באחרים, כולן טהורים.
קצצו ועשאו מוכין, טהור, ומותר בהנייתו.
והמוחלט שנתערב באחרים, כולם טמאין.
קצצו ועשאו מוכין, טמא, ואסור בהנייתו.
משנה נגעים, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב