משנה נגעים יא רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל הבגדים מיטמאין בנגעים - חוץ משל גוים.

הלוקח בגדים מן הגוים - ייראו כתחילה.

עורות הים - אינן מטמאין בנגעים.

חיבר להם מן הגדל בארץ,

אפילו חוט אפילו משיחה,

דבר שהוא מקבל טומאה - טמא.

(ב) צמר גמלים וצמר רחלים, שטרפן זה בזה -

אם רוב מן הגמלים - אינו מיטמא בנגעים.

ואם רוב מן הרחלים - מיטמא בנגעים.

מחצה למחצה - מיטמא בנגעים.

וכן הפשתן והקנבס - שטרפן זה בזה.

(ג) העורות והבגדים הצבועין - אינן מיטמאין בנגעים.

הבתים -

בין צבועין ובין שאינן צבועין, מיטמאין בנגעים - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: העורות - כבתים.

רבי שמעון אומר:

הצבועין בידי שמים - מיטמאין,

ובידי אדם - אינן מיטמאין.

(ד) בגד -

ששתיו צבוע וערבו לבן,

ערבו צבוע ושתיו לבן - הכל הולך אחר הנראה.

הבגדים מיטמאין בירקרק - שבירוקין,

ובאדמדם - שבאדומין.

היה ירקרק, ופסה אדמדם,

אדמדם, ופסה ירקרק - טמא.

נשתנה ופסה,

נשתנה ולא פסה - כאילו לא נשתנה.

רבי יהודה אומר: יראה כתחילה.

(ה) העומד בראשון - יכבס, ויסגיר.

העומד בשני - ישרף.

הפוסה בזה ובזה - ישרף.

הכהה בתחילה -

רבי ישמעאל אומר: יכבס, ויסגיר.

וחכמים אומרין: אינו זקוק לו.

הכהה בראשון - יכבס, ויסגיר.

הכהה בשני - קורעו,

ושורף מה שקרע - וצריך מטלית.

רבי נחמיה אומר: אינו צריך מטלית.

(ו) חזר נגע על הבגד - מציל את המטלית.

חזר על המטלית - שורף את הבגד.

הטולה מן המוסגר בטהור -

חזר נגע על הבגד - שורף את המטלית.

חזר על המטלית -

הבגד הראשון - ישרף,

והמטלית - תשמש את הבגד השני בסימנין.

(ז) קיטא שיש בה פסיפסין -

צבועים ולבנים - פוסין מזה לזה.

שאלו את רבי אליעזר: והרי הוא פסיפס יחידי?

אמר להן: לא שמעתי.

אמר לו רבי יהודה בן בתירה: אלמד בו.

אמר לו: אם לקיים דברי חכמים - הין.

אמר לו: שמא יעמוד בו שני שבועות,

והעומד בבגדים שני שבועות - טמא.

אמר לו: חכם גדול אתה - שקיימת דברי חכמים.

הפסיון הסמוך - כל שהוא,

והרחוק - כגריס,

והחוזר - כגריס.

(ח) השתי, והערב - מיטמאין בנגעים מיד.

רבי יהודה אומר:

השתי - משישלק,

והערב - מיד,

והאונין של פשתן - משיתלבנו.

וכמה יהא בפקעת, ותהא מיטמא בנגעים -

כדי לארוג הימנה שלש על שלש שתי וערב,

אפילו כלה שתי, אפילו כלה ערב.

היתה פסיקות - אינה מיטמא בנגעים.

רבי יהודה אומר:

אפילו פסיקה אחת, וקשרה - אינה מיטמא בנגעים.

(ט) המעלה מן הפקעת לחברתה,

מן הסליל לחברו,

מן הכובד העליונה לכובד התחתונה,

וכן שני דפי חלוק, שנראה נגע באחד מהן - הרי השני טהור.

בנפש המסכת, ובשתי העומד - הרי אלו מיטמאין בנגעים מיד.

רבי שמעון אומר: השתי - אם היה רצוף מיטמא.

(י) נראה בשתי העומד - האריג טהור.

נראה באריג - השתי העומד טהור.

נראה בסדין - שורף את הנימין.

נראה בנימין - הסדין טהור.

חלוק שנראה בו נגע -

מציל את האומריות שבו - אפילו הן ארגמן.

(יא) כל הראוי ליטמא טמא מת,

אף על פי שאינו ראוי ליטמא מדרס - מיטמא בנגעים,

כגון קלע של ספינה, ווילון, ושביס של סבכה,

ומטפחות ספרים, וגלגילון,

ורצועות מנעל וסנדל, שיש בהן רוחב כגריס - הרי אלו מיטמאין בנגעים.

סגוס שנראה בו נגע -

רבי אליעזר בן יעקב אומר: עד שייראה באריג, ובמוכין.

החמת, והתורמל - נראין כדרכן,

ופוסה מתוכו לאחוריו - ומאחוריו לתוכו.

(יב) בגד המוסגר שנתערב באחרים - כולן טהורין.

קצצו, ועשאו מוכין - טהור, ומותר בהנייתו.

והמוחלט שנתערב באחרים - כולן טמאין.

קצצו, ועשאו מוכין - טמא, ואסור בהניתו.

הדף הראשי של משנה נגעים יא

משנה נגעים, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב