עיקר תוי"ט על נגעים יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה נגעים יא: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) מדלא תנן נמי הכא חוץ מגר תושב כמו בריש פרק ג'. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) ולא דמי להא דבפרק ז' אלו בהרות טהורות שהיו בנכרי קודם שנתגייר. דהתם בגופו, וכשנתגייר כקטן שנולד הוה, אבל הכא האי בגד הוה חזי לנגעים כו'. הר"ש:

(ג) (על הברטנורא) ולא ידעתי מה ענין ימים לכאן, דכל עוד שלא ראהו הכהן וגזר עליו טומאה כאילו אינו הוא, ולא דמי לנדה או לנזיר זב וזבה דתלויין בעצמן:

(ד) (על הברטנורא) וצמר מן בעלי חיים הוא, והם חיים מן הצמחים:

(ה) (על המשנה) חיבר בו'. בתורת כהנים יליף ליה. ועתוי"ט:

(ב)

(ו) (על המשנה) רחלים. שסתם צמר הוא של רחלים:

(ז) (על המשנה) מחצה כו'. אף דספק נגעים להקל, אפילו הכי טמא. הר"ש. וכן בכלאים דינא הכי:

(ג)

(ח) (על הברטנורא) שאין דרך לצובעו. הר"מ. אף כו'. צבועים בידי שמים מנין ת"ל לפשתים כו':

(ט) (על הברטנורא) דלית ביה צבוע בידי שמים. ק"א. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) דברי ר' מאיר כו'. בתורת כהנים פליגי בדרשי דקראי. ועתוי"ט:

(ד)

(יא) (על המשנה) שבירוקים כו'. מדכתיב ירקרק ואדמדם יליף לה בתורת כהנים. וכתב הר"מ, ושורש משרשי הלשון שלא יהיה נוסף אות או אותיות אלא לזרז ולהפליג כו'. ועתוי"ט:

(יב) (על הברטנורא) אבל בפתוך אינן מיטמאין. וכל זה בתורת כהנים. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) כלומר מכבסו ומסגירו כדלקמן. ובתורת כהנים יליף ליה. ומשמע נמי בעומד שני שבועות שישרף. ואין כן דעת הר"מ. ועתוי"ט:

(ה)

(יד) (על הברטנורא) כלומר לא הבגד כולו ולא הנגע בלבד, אלא מעט מן הבגד עמו. מדכתיב וכבסו אשר בו הנגע, ולא כתיב וכבסו הנגע. ת"כ:

(טו) (על הברטנורא) דאילו ירוק חלש שהוא מראה שלישי, טהור לגמרי, אפילו בראשון או בשני, דכתיב והנה כהה הנגע, משמע דעדיין קצת מראה נגע בו. תורת כהנים:

(טז) (על הברטנורא) ובראשון עמד. ואם כהה בראשון וחזר בשני למראיתו, ישרף. ואם כהה גם בשני, אפילו פשה בכהה, מכבסו. הר"ש. וכולהו דיני דפירקין בתורת כהנים מדרשי דקרא. ועתוי"ט:

(יז) (על המשנה) אינו צריך כו'. והאי עוד מיבעי ליה, מה ראשונה כגריס, אף שניה. ורבנן תרתי שמע מינה. תורת כהנים:

(ו)

(יח) (על הברטנורא) ולהכי לא שייך ביה לשון הצלה:

(יט) (על הברטנורא) הר"ש מהתוספתא. ונראה לי דטעמא דהמטלית אינו נמשך להבגד, כיון דמחובר לטהור. אבל בסיפא, הבגד שאינו מחובר לטהור נמשך אחרי המטלית. אלא דצריך עיון דמאי שנא מהא דפרק י"ג משנה ה' דחולץ האבנים. עיין שם. והר"מ גורס שורף. וכן הוא בתורת כהנים. ועתוי"ט:

(ז)

(כ) (על הברטנורא) שיש בו כגריס ולא יותר. הר"ש. כלומר, דאין צריך שיהא בו שלש על שלש, דכולו בגד אחד הוא. ועתוי"ט:

(כא) (על הברטנורא) ודוקא מצד אחד אף שרחוקים, אבל מצד זה לצד אחר לא, אלא אם כן בעורות:

(ח)

(כב) (על המשנה) שלש. דיליף ליה נמי במה מצינו מבגד:

(כג) (על המשנה) אפילו כו'. דאין צריך שיהיה שתי וערב, דאו לחלק. ק"א:

(ט)

(כד) (על הברטנורא) רוצה לומר לשתי העומד מצטרף:

(כה) (על הברטנורא) וקשה, דבפרק י"ב משנה ב' תני דתחילת הבגד צריך שלש על שלש. ועוד, מה ענין בתי נירין לשלש על שלש. ונראה לי דהכי גרסינן, עד שיארג בו שלישי, ולא גרסינן על שלש. ועתוי"ט:

(י)

(כו) (על הברטנורא) שהול"ל הצמר כו', ומאמרו בצמר, יורה שיש בהן מה שישרוף ומה שיעזוב, ובאה הקבלה שיעזוב מהן האומריות. הר"מ:

(כז) (על הברטנורא) שאינו ראוי לקבל נגע, ואע"פ שיש במינו נגע. הכי יליף ליה בתורת כהנים:

(יא)

(כח) (על המשנה) כגון כו'. ולא ידעתי למה פרט אלו, ורבים הם השנויים בכלים:

(כט) (על הברטנורא) וקשה, דסבכה גופא הוה מצי למתני. והר"מ נראה דלא גרס ושביס:

(יב)

(ל) (על הברטנורא) ובן פירש הר"ש, משום דמוכח מתורת כהנים דאיירי אף בימי הסגירו, ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע. ועתוי"ט:

(לא) (על הברטנורא) כדלעיל בסוף פרק ה' לענין אדם. הר"ש. ואף דהתם מקרא יליף, אין להחמיר בנגעי בגדים יותר מבנגעי אדם:

(לב) (על הברטנורא) הר"מ והר"ש. ותימה, למה לא פירשו מדכתיב ממארת. ועוד, שגם תרומה טמאה בשריפה ומותר ליהנות: