משנה נגעים יא יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יא · משנה יב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בגד המוסגר שנתערב באחרים, כולן טהורים.

קצצו ועשאו מוכין, טהור, ומותר בהנייתו.

והמוחלט שנתערב באחרים, כולם טמאין.

קצצו ועשאו מוכין, טמא, ואסור בהנייתו.

נוסח הרמב"ם

בגד המוסגר שנתערב באחרים כלן טהורין קצצו ועשאו מוכין טהור ומותר בהניתו והמוחלט שנתערב באחרים כלן טמאין קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהניתו.

פירוש הרמב"ם

זה מבואר לפי שבגד המנוגע אסור בהנאה לאומרו יתעלה (שם) באש ישרף:

פירוש רבינו שמשון

בגד המוסגר. כדפרישית לעיל דקרי מוסגר לאותו שכהה בסוף שבוע שני וקרע נגעו מן הבגד כמשפטו ונתערב בשאר בגדים טהורים ונראה נגע באחד מהן דאי במוסגר נראה. היה טעון שריפה והשתא דלא ידעינן דיניה כנראה בתחלה וכדדרשינן גבי אדם עד שלא נזקק לטומאה את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק כדפרישית לעיל בפ"ה:

ועשאו מוכין. קרעים פחותים משלש על שלש אלא שלא הובדלו לגמרי:

כולן טמאים. דכיון דנזקק לטומאה אין הספק מטהרו:

טמא ואסור בהנאתו. דהא שריפה בעי:

תניא בתוספתא [שם פ"ה] בגד המוסגר שצבעו או שמכרו לעובד כוכבים טהור רבי אלעזר בר"ש אומר הרי הוא בהסגירו בגד המוסגר שקצצו ועשאו מטליות שהן פחותות משלש על שלש והיתה בהן אחת שיש בה שלש על שלש ונראה נגע בזה שהיה שלש על שלש היא טמאה בלבד רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כולן ישרפו. פי' טהור אפילו חזר בו הנגע כיון דצבוע ודעובד כוכבים לא בני איטמויי בנגעים נינהו:

תניא בתורת כהנים צרעת ממארת (ויקרא יג) תן בו מארה ואל תהנה בו אין לי אלא מוחלט מוסגר מניין ת"ל כי צרעת אי מה מוחלט אם קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהנאתו יכול אף מוסגר כן ת"ל (שם) כי צרעת. פי' יכול אף מוסגר כן משמע מתוך הך דתורת כהנים דמיירי מתני' בתוך ימי הסגירו ממש ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע וכי תימא איך נתערב הא מינכר בנגע שבו יתכן כגון שצבעו או מכרו לעובד כוכבים וכרבי אלעזר בר"ש א"נ כגון שני בגדים בזה כגריס ובזה כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע כדתנן גבי אדם לעיל בפרק חמישי דעד שלא נזקק לטומאה טהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בגד המוסגר - שהיה בו נגע וצבעו ל ואין הנגע ניכר בו:

כולן טהורים - דאת הודאי הוא מטמא, ואינו מטמא את הספק לא:

ועשאו מוכין - קרעים קטנים פחותים משלש על שלש, אלא שלא הובדלו לגמרי:

כולן טמאין - דכיון שנזקק לטומאה אין הספק מטהרו:

טמא ואסור בהנאתו - דהא שריפה בעי לב:

פירוש תוספות יום טוב

בגד המוסגר. כתב הר"ב שהי' בו נגע וצבעו. וכך פי' הר"ש. משום דמוכח מת"כ דמיירי אף בימי הסגירו. ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע. דמרבה ליה בת"כ מצרעת ממארת שכל זמן שיקרא צרעת [ואפילו מוסגר]. תן בו מארה. ואל תהנה בו. ואי לאו דצבעו הוה מינכר בנגעו. וכתב מהר"ם וכגון שהי' לו שאר בגדים צבועים ונולד בהן נגע. ע"כ. ונ"ל דלרווחא דמלתא כתב שנולד בהן נגע. וכלומר שאפילו אם ע"י הצבע לא הלך לו הנגע. משכחת לה. היכא דאית ליה כבר בגדים צבועים ולאחר שנצבעו נולד בהן נגע. שהם אינם מיטמאים בנגעים. כדתנן לעיל מ"ג:

[כולם טהורים. לשון הר"ב דאת הודאי הוא מטמא כו' כדפי' לעיל בספ"ה לענין אדם. הר"ש ואע"ג דהתם קרא דייק הכי. אין להחמיר בנגעי בגדים יותר מבנגעי אדם:

קצצו כו' טהור. ואין ללמוד מצרעת ממארת דההוא במוחלט כתיב. אלא דמצרעת ילפינן אף למוסגר. כדלעיל. והדר ממעיט בת"כ לקצצו כו' במוסגר. מדכתיב כי צרעת. ונ"ל דלאו מכי דריש. אלא כלומר קרא אחרינא כתיב גבי ושרף. כי צרעת. וטעמא למה לי. אלא לחלק דתן מארה בושרף ולא באינו שורף הא כיצד אלא קצצו וכו':

ואסור בהנייתו. פי' הר"ב דהא שרפה בעי וכ"כ הרמב"ם והר"ש. ולא ידעתי למה לא כתבו מדכתיב ממארת תן בו מארה כו' כדלעיל. ועוד שהרי מצינו שרפה במותר בהנאה בתרומה טמאה כדתנן במשנה ה' פרק אחרון דמסכת תמורה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ל) (על הברטנורא) ובן פירש הר"ש, משום דמוכח מתורת כהנים דאיירי אף בימי הסגירו, ולא באותו שנטהר בקריעת הנגע. ועתוי"ט:

(לא) (על הברטנורא) כדלעיל בסוף פרק ה' לענין אדם. הר"ש. ואף דהתם מקרא יליף, אין להחמיר בנגעי בגדים יותר מבנגעי אדם:

(לב) (על הברטנורא) הר"מ והר"ש. ותימה, למה לא פירשו מדכתיב ממארת. ועוד, שגם תרומה טמאה בשריפה ומותר ליהנות:


פירושים נוספים