משנה נגעים י א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק י · משנה א | >>
הנתקים מטמאין בשני שבועות, ובשני סימנים: בשער צהוב דק ובפשיוןב.
בשער צהוב דק, לקוי קצרג, דברי רבי עקיבא.
רבי יוחנן בן נורי אומר, אפילו ארוך.
אמר רבי יוחנן בן נורי, מה הלשון אומרים, דק מקל זה, דק קנה זה, דק לקוי קצר, או דק לקוי ארוך.
אמר לו רבי עקיבא, עד שאנו למדים מן הקנה, נלמד מן השער.
דק שערו של פלוני, דק לקוי קצר, לא דק לקוי ארוך.
הנתקים מיטמאין - בשני שבועות,
- בשני סימנין - בשיער צהוב דק, ובפסיון.
- בשיער צהוב דק לקוי קצר - דברי רבי עקיבה.
- רבי יוחנן בן נורי אומר: אפילו ארוך.
- אמר רבי יוחנן בן נורי:
- מה הלשון אומר,
- דק מקל זה, דק קנה זה,
- דק לקוי קצר, או דק לקוי ארוך.
- אמר לו רבי עקיבה:
- עד שאנו למדין מן הקנה - נלמוד מן השיער,
- דק שיערו של פלוני,
- דק לקוי קצר - ולא דק לקוי ארוך.
כבר ידעת שהנתקים הם נגעי ראש או זקן, וידוע שהראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה, וידעת שאלו הנגעים אשר יהיו באלו שני האברים הוא שיעדר השיער הטבעי ויצמח בו שיער צהוב דק, או הפסיון והוא המשך הנתק ונפילת השיער, וזה אמרו בזה "שיער צהוב דק"(ויקרא יג, ל).
וצהוב - הוא מראה הזהב, והוא מראה מעורב מאדמימות וירקות, אמרו "למה הוא דומה, לתבנית הזהב".
וזה עניין לקוי, לפי שלקה אמרו למי שהוכה באיזה פנים מן ההכאה, ויקראהו הפסד מראה השיער "לקוי".
ונשאר אמרו יתעלה "דק".
אמר רבי עקיבא, עניינו קצר, ואמר שאמרו צהוב דק הוא לקוי קצר. ורבי יוחנן בן נורי אומר, שעניין דק דקיק, אם קצר אם ארוך, והביא ראיה ממאמר שאומר קנה דק ומקל דק ואף על פי שהוא ארוך. וזהו עניין אמרו דק לקוי קצר, או דק לקוי ארוך, רוצה לומר שהוא טמא, וזה [דק] יקרא בין שתהיה לקוי ארוך או לקוי קצר כאשר יהיה דקיק. ורבי עקיבא יקח ראיה מאמרם דק שערו של פלוני, רוצה לומר קצר לא עבה, ולזה לא יטמא אצלו לא דק ולא ארוך ואינו סימן טומאה, וזה אמרו לא דק לקוי ארוך.
והלכה כרבי עקיבא:
הנתקים. שנמרט מראשו או מזקנו כגריס יסגיר ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני פשה הנתק שנמרט עדיין יותר מכגריס או נולד בנתק שער צהוב דק יחליט ואם לאו יפטור ובתחלה נמי או לאחר פטור מיטמא בשער צהוב דק כדתנן לעיל בפ"ג (מ"ה) ובפסיון אין מיטמא בתחלה אבל מיטמא לאחר הפטור:
קצר. משאר כל השער אי נמי קצר משיעור דתנן גבי שער לבן בפרק בא סימן (דף נב:) וקצת משמע כן בתוספתא:
תניא בתוספתא [רפ"ד] ר"ע אומר שער צהוב הארוך טהור אלא שהוא מציל מיד שער צהוב דק והפסיון הבא אחר הנתק ואי זה הוא סימנו ר"א בר ר"ש אומר הטמא בשער לבן טהור בשער צהוב טהור בשער לבן טמא בשער צהוב. פי' מציל כדתנן בסמוך הטמא בשער לבן דהיינו ארוך ששיעורו כדתנן בפרק בא סימן. טהור בשער צהוב דקצר בעי ואין זה קצר:
תניא בת"כ ובו להביא את שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכו. שער מיעוט שער ב' שערות. צהוב ולא ירוק אדום ולא שחור ולא לבן אוציא את כולן ולא אוציא שער לבן ודין הוא ומה אם שער צהוב שאינו סימן טומאה בנגע הרי הוא סימן טומאה בנתק שער לבן שהוא סימן טומאה בנגע אינו דין שיהא סימן טומאה בנתק ת"ל צהוב ולא לבן ולמה דומה לתבנית הזהב:
הנתקים - נגעים שבראש או בזקן, קרויין נתקים, על שם שהשער ניתק ונופל ונושר מחמת הנגע א. והנתקים אין מיטמאין בארבעה מראות כנגע שבמקום בשר, אלא מיטמאים בכל מראות:
בשער צהוב - דומה לתבנית זהב:
דק לקוי קצר - מה שאמרה תורה ובו שער צהוב דק, משמעותו לקוי קצר:
אפילו ארוך - שאין משמעות דק אלא רקיק:
מה הלשון אומרים - מלשון בני אדם אתה למד. כשאומרים קנה זה דק, מה משמעו, בין לקוי קצר בין לקוי ארוך. ואית ספרים דגרסי, ולא לקוי ארוך. בתמיהה. כלומר שמא לקוי קצר ולא לקוי ארוך:
נלמד מן השער - דרך בני אדם כשאומרים על השער שהוא דק, על הלקוי קצר אומרים, ולא על הלקוי הארוך. והלכה כר' עקיבא:
הנתקים פי' הר"ב הנגעים שבראש או בזקן קרויין נתקים על שם שהשער ניתק כו'. וז"ל הר"ש הנתקים שנמרטה מראשו או מזקנו כגריס יסגיר ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני פשה הנתק שנמרט עדיין יותר מכגריס או נולד בנתק שער צהוב דק יחליט ואם לאו יפטור. ובתחלה נמי או לאחר הפטור מיטמא בשער צהוב דק. כדתנן לעיל בפ"ג [משנה ה] ובפשיון אין מטמא בתחלה אבל מיטמא לאחר הפטור ע"כ. ומ"ש הר"ב הנתקים אין מטמאין בד' מראות כו'. בת"כ יכול תטמא הבהרת בראש ובזקן ת"ל נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא אין לראש ולזקן טומאה. אלא מטומאת נתקים בלבד. והא דכתיב גבי נתקים. והנה מראהו עמוק מן העור הא דרשינן התם דלאגמורי לנתקים. שאם נתקו בידי אדם טהור דמה מראה עמוק בידי שמים אף נתק שניתק בידי שמים הר"ש פ"ג משנה ו. ורצה למוקים קרא כפשטיה נמי ולא עלתה לו ומן התימה על בעל קרבן אהרן דכתב אוקימתא דכפשטא. והרי לא מתוקם כדמסיק הר"ש. וז"ל הרמב"ם בפ"ח מהט"צ נגעי הראש והזקן הוא שיפול השער שבהן מעיקרו וישאר מקום השער פנוי וזה הוא הנקרא נתק ואין נתק פחות מכגריס המרובע בין שהיה מראהו עמוק בין שלא היה עמוק ולא נאמר עמוק בנתקים אלא לומר לך וכו'. וכ"כ בפי' משנה ה וכתב הראב"ד שכן נראה ממדרש ת"כ שאינו צריך שינוי העור כלל אבל מהתוספתא נראה שיש שינוי בעור הנתק ע"כ. וזוהי סברת הרמב"ן בפי' התורה ודלא כמ"ש הכ"מ בשמו בפ"ח מהט"צ [הלכה ח] אלא סובר שצריך שיהיה שינוי מה. אלא שא"צ שיהיה מראהו מיוחד וזו נראה ג"כ דעת הר"ב מדכתב מחמת הנגע ועיין עוד מזה בס"פ:
בשני סימנים בשער צהוב דק ובפסיון. בת"כ מנין לשער הצהוב שיטמא שלא בפשיון והפשיון שיטמא שלא בשער להוב ת"ל לא יבקר לשער הצהוב טמא הוא ופי' בעל קרבן אהרן דמדכתיב לא יבקר באמצע הלכך פי' הכתוב כך הוא אם יפשה לא יבקר עוד לסימן אחר. וכן לא יבקר לשער הצהוב אם הוא אשר חזר לא יבקר עמו פשיון. כי טמא הוא לבדו פשיון בלא שער. ושער בלא הפשיון:
[בשער צהוב דק לקוי קצר. לשון הר"ב. דק לקוי קצר מה שאמרה תורה כו'. מדלא נסיב בשער צהוב דק כו'. ונקט דק וכו'. ש"מ שמפרש לקוי קצר בתיבת דק לבד. וכן משמע עוד להלן בלשונו. וק"ק לי דמשנה למה חזרה ושנאה בשער צהוב. כיון שלא באה אלא לפרש דק. ואחשוב שמפני כן פי' הרמב"ם שלקוי הוא פי' צהוב. שכתב צהוב הוא מראה הזהבי. והוא מראה מעורב מאדמימות וירקות וכו'. וזה ענין לקוי. לפי שלקה אמרו למי שהוכה באיזה פנים מן ההכאה ויקראהו הפסד מראה. זה השער לקוי. ונשאר אמרו יתעלה דק. ואר"ע שענינו קצר. ואמר שאמרו צהוב דק הוא לשון קצר. עכ"ל. ואף בחבורו פ"ח מהט"צ [הלכה ד'] לא הזכיר לקוי אלא תבנית הזהב. וכתב וז"ש דק הוא שהי' קצר, אבל ק"ק דבמקל וקנה על כרחנו מאמר דק פירושו לקוי. שהרי אף ר"ע אינו חולק עם ריב"ן במקל וקנה שאף אם הוא ארוך יאמר עליו דק ואם כן אף בשער מאמרו דק פירושו לקוי. אלא שבשער יכלול עוד קצר, וכן משמע לשון ר"ע עצמו בשער. שהרי לא הזכיר שם צהוב ואמר לקוי. ואף הרלב"ג כתב ויקרא דק בזה המקום. כשיהיה קצר ולקוי לא כשיהיה ארוך ודק. ע"כ. ושוב ראיתי בת"כ דקתני דק לקוי, דברי ר"מ]:
קצר משאר כל השער. א"נ קצר משעור דתנן גבי שער לבן (בפ' בא סימן במשנה י"ב). וקצת משמע כן בתוספתא הר"ש [ולא ה"ל להביא ממרחק. דהא במכילתין איתא בפ"ד מ"ד] והרמב"ם בחבורו [שם הלכה ה'] פסק כר"ע. וכמ"ש ג"כ בפירושו. וכתב והוא שיהיו נטלו' בזוג. כמו שבארנו בשער הלבן. ע"כ. א"כ מפרש כפי' הראשון של הר"ש:
[אפי' ארוך. כתב הר"ב שאין משמעות דק אלא רקיק. כ"כ הרמב"ם [בפירושו] ובנא"י דקיק]:
(א) (על הברטנורא) זה לשון הר"מ, נגעי הראש והזקן הוא שיפול השער שבהן מעיקרו וישאר המקום פנוי. וזהו הנקרא נתק כו', בין שמראהו עמוק בין איננו עמוק, ולא יאמר עמוק בנתקים אלא לומר לך מה עמוק בידי שמים כו'. וכתב הר"א, שכן נראה בתורת כהנים שאין צריך שינוי העור כלל. אבל בתוספתא נראה שצריך שינוי. וכן הוא דעת הר"מ. וכן משמע דעת הר"ב שכתב מחמת הנגע. ועתוי"ט:
(ב) (על המשנה) בשני כו'. בתורת כהנים, מנין לשער צהוב בלא פסיון ולפסיון בלא שער, תלמוד לומר לא יבקר וגו'. ועתוי"ט:
(ג) (על המשנה) קצר. משאר כל השער. הר"מ. והר"ש כתב, אי נמי, קצר משיעור שער לבן:
בשער צהוב דק. פי' שתי שערות צהובות כתבנית הזהב:
דק לקוי קצר. מה שאמרה תורה ובו שער דק משמע לקוי קצר וקצר ר"ל משאר כל השער [הגהה פי' שאר כל השער היינו השער הרחוק הרבה ממקום הנתק]. אי נמי קצר משיעור דתנן גבי שער לבן בפ' בא סימן וקצת משמע כן בתוספתא הר"ש ז"ל. וז"ל התוספתא עם פי' הר"ש ז"ל ר"א בר"ש אומר הטמא בשער לבן דהיינו ארוך כשיעור דתנן בפ' בא סימן טהור בשער צהוב דקצר בעינן ואין זה קצר. טהור בשער לבן דהיינו קצר טמא בשער צהוב ע"כ:
מה הלשון אומרים. מצאתי מוגה אומרת:
או דק לקוי קצר. לפי הגרסא השניה שהביא ר"ע ז"ל צריך למחוק מלת או ולכתוב במקומה לא דק לקוי וכו'. [הגהה א"ה אינני יודע איך לתקן הדברים הללו שבל"ס יש בהם ט"ס שע"כ להגיה ארוך במקום קצר אבל מה הוסיף על דברי הר"ב הלא זו היא ממש הגירסא השנייה של הר"ב דגרס לא במקום או וצ"ע]. ובת"כ פ' נגעים ראש פרק תשיעי תניא רבי יוחנן בן נורי אומר אינו אומר לא היה בו שער צהוב דק אלא לא היה בו שער צהוב ואפילו ארוך ע"כ וע"ש בספר קרבן אהרן וביד פ"ח דהלכות טומאת צרעת סי' ב' ומשם משמע דמלת קצר הוא פירוש למלת לקוי כלומר דק האמור בתורה היינו שהוא לקוי בקצרות מלבד שצריך שיהא צהוב כתבנית הזהב:
יכין
הנתקים: נ"ל דהא דנקט בשחין ומכוה לעיל לשון יחיד. והכא נקט נתקין לשון רבים. משום דשחין ומכוה הן בכל מקום בגוף בלי חילוק מקומות. משא"כ נתקין יש כמה מקומות חלוקות בגוף ששייך בהן נתק. דהיינו בראש או בזקן ואין מצטרפין מזל"ז ואין פושין מזל"ז [וכמשנה ט] ומדאיירי בשניהם נקט לשון רבים. אמנם נתק הוא מקום שבראש או בזקן שנשרו משם השערות. באורך ורוחב כגריס. ומטמא בשיהיה בו שום מראה שבעולם. ואף שאינו מהד' מראות. ובת"כ משמע שגם שינוי בעור א"צ כלל. ורק בתוספתא משמע שצריך שינוי בעור [ועי' במראה כהן סי' ח]:
מיטמאין בשני שבועות: נ"ל דר"ל כל נתק אפילו אין בו סיט"ו. אפ"ה טמא עכ"פ טומ' הסגר ב' שבועות ככל בהרת שבעיר הבשר:
ובשני סימנים בשער צהוב: ר"ל שער במראה זהב והוא דק:
דק ובפשיון: דכשנראה בו זה או זה בסוף שבוע א' או ב' או לאחר הפטור. ושער צהוב אפילו כשנראה בו בתחלה, יחליטנו הכהן:
בשער צהוב דק לקוי קצר: ר"ל מ"ש תורה שצריך שיהי' השער צהוב דק, היינו שיהי' השער לקוי בקצרות. שיהי' השער צהוב שתוך הנתק קצר משאר שערותיו. ואע"ג שהוא עב כמותן. מיהו מודה דעכ"פ צריך שיהי' השער צהוב זה ארוך כדי לנטלו בזוג [ורב"א כתב דר"ע דרש מלת דק בנוטריקון "דק "קצר]:
ר' יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך: דס"ל דמשמעות מלת דק היינו שנלקה בעובי', אף שארוך כשאר שערות:
א"ר יוחנן בן נורי מה הלשון אומרים: ר"ל מה כוונת המדבר כשאומר דק וכו':
דק מקל זה דק קנה זה דק לקוי קצר או דק לקוי ארוך: רק שדק בעובי':
אמר לו ר"ע עד שאנו למדים מן הקנה: כשאומרים דק וכו':
נלמד מן השער: אלא כשאומרים מלת דק גבי שער משמעותו באופן אחר ממלת דק שבמקל וקנה וכדומה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת