ברטנורא על נגעים י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

הנתקים - נגעים שבראש או בזקן, קרויין נתקים, על שם שהשער ניתק ונופל ונושר מחמת הנגע . והנתקים אין מיטמאין בארבעה מראות כנגע שבמקום בשר, אלא מיטמאים בכל מראות:

בשער צהוב - דומה לתבנית זהב:

דק לקוי קצר - מה שאמרה תורה ובו שער צהוב דק, משמעותו לקוי קצר:

אפילו ארוך - שאין משמעות דק אלא רקיק:

מה הלשון אומרים - מלשון בני אדם אתה למד. כשאומרים קנה זה דק, מה משמעו, בין לקוי קצר בין לקוי ארוך. ואית ספרים דגרסי, ולא לקוי ארוך. בתמיהה. כלומר שמא לקוי קצר ולא לקוי ארוך:

נלמד מן השער - דרך בני אדם כשאומרים על השער שהוא דק, על הלקוי קצר אומרים, ולא על הלקוי הארוך. והלכה כר' עקיבא:

(ב)

מכונס - שתי שערות במקום אחד:

מפוזר - אחד במזרח הנגע ואחד במערבו:

מבוצר - שהשער באמצע הנתק, כמבצר שהוא באמצע העיר:

הפור - שנהפך השער לצהוב מחמת הנתק, כגון שהנתק קדם לשער [צהוב]:

שאינו הפוך - שקדם שער צהוב לנתק:

שאין שער אחר מציל מידו - שאם יש בנגע שתי שערות לבנות, אפילו מלא שערות שחורות אינן מצילות (על השתי) שערות לבנות שלא יטמאו. אבל שער צהוב, אם יש עמו [שתי] שערות שחורות אינו מטמא. והלכה כר' יהודה:

(ג)

הצומח מציל - שער שחור שצמח בנתק:

מיד שער צהוב ומיד פשיון - שאם הוחלט בשער צהוב או בפשיון ; וצמחו בו שתי שערות שחורות, טהור:

בין מכונס - דשתיהן במקום אחד:

בין מפוזר - אחד למזרח הנגע ואחד למערבו:

והמשואר - שקדמו שתי שערות שחורות הללו לנתק, כגון שכשניתק שער ראשו או זקנו כגריס נשארו בתוך הנתק שתי שערות שחורות:

ומבוצר - אם הן מבוצרות באמצע הנתק, מצילות. אבל [אם] עומדות מן הצד אין מצילות:

עד שיהא רחוק מן הקמה - עד שיהו שתי שערות הללו רחוקות מן השערות המקיפות את הנתק כשיעור שתי שערות. והשערות שסביב הנתק הן קרויין קמה. וכששערות הללו רחוקות מן הקמה מקום שתי שערות, נחשבות כמבוצרות בתוך הנגע:

אחת צהובה ואחת שחורה - בצהובה שקדמה לנתק דלא הוי סימן טומאה, אצטריך ליה למימר דאין מצטרפת עם השחורה להציל מיד שער צהוב ומיד הפשיון. וסתם מתניתין כר' אליעזר בן יעקב דאמר בסמוך לקמן דשער צהוב שקדם לנתק לא מטמא ולא מציל :

(ד)

רבי יהודה מטמא - כדתנן לעיל דרבי יהודה מטמא הפוך ולא הפוך :

ר' אליעזר בן יעקב אומר לא מטמא ולא מציל - רבי אליעזר בן יעקב ור' שמעון לפרושי מלתא דתנא קמא דאמר טהור קאתו, ר"א בן יעקב סבר, טהור דאמר ת"ק לומר שאינו מטמא, אבל אינו מציל. ור"ש סבר, טהור ומציל קאמר. ולעיל פסקינן דהלכה כר' יהודה:

(ה)

כיצד מגלחין את הנתק - בסוף שבוע ראשון (להסגרו) שלא פשה ולא נולד בו שער צהוב (כתיב והתגלח):

היה מגלח חוצה לו - מגלח סביב לנתק, ומניח שתי שערות. דכתיב (ויקרא יג) ואת הנתק לא יגלח, וכי מה יש בו, והלא כבר ניתק השער ונפל, אלא סמוך לנתק לא יגלח, שמשייר סביב לנתק שתי שערות מכל צד, נמצא הנתק מוקף שערות כעטרה:

החליטו בשער צהוב - ואחר שהוחלט בו הלך שער צהוב ואחרי כן חזר:

וכן בפשיון - שלא חזר שער צהוב אלא שפשה. בין כך ובין כך הרי הוא מוחלט כמו שהיה:

בתחלה בסוף שבוע ראשון - כלומר, דין זה שאמרנו נוהג בין שהחליטו בשער צהוב בתחילה כשהובא אל הכהן, בין שהחליטו בשער צהוב בסוף שבוע ראשון, או בסוף שבוע שני, או לאחר הפטור, כגון שעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ולאחר הפטור נולד שער צהוב והחליטו. ובכולהו הלך שער צהוב וחזר. או שלא חזר אלא שפשה הנתק. הרי הוא כמו שהיה:

החליטו בפשיון - כמו שמפרש בהחליטו בשער צהוב כך יש לפרש החליטו בפשיון. והכא בפשיון לא גרסינן בתחילה, שאין הפשיון מטמא אלא אחר הסגר:

(ו)

שני נתקים זה בצד זה - שיש בכל אחד כגריס הקלקי, דבנתקים נמי בעינן כגריס, דכתיב נגע הנתק, הקיש נגע לנתק, מה הנגע בכגריס, אף נתק בכגריס. ואם שני הנתקים מונחים זה אצל זה ויש שיטת שער מפסקת בין שני הנתקים וחולקת אותה לשנים כמחיצה המפסקת:

נפרץ - שער של אותה השיטה:

במקום אחד - בסוף שבוע ראשון של הסגר או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור:

טמא - שהרי פשה הנתק:

בשני מקומות - שאותה שיטה נפרצה למטה ולמעלה ונשארו מאותה שיטה שתי שערות באמצע:

טהור - דמבוצרות נינהו ומצילות:

כמה תהא הפרצה - אם בשני מקומות נפרץ, הוי שיעור הפרצה מקום שתי שערות, דבהכי חשיבי השערות שבאמצע מבוצרות:

ואם במקום אחד נפרצו טמא - אפילו נפרץ כגריס, טמא, שאין שער שחור מבוצר וכנוס בתוך הנגע, כיון דלא נפרץ בשני מקומות:

(ז)

זה לפנים מזה - כגון נתק כגריס הקלקי מרובע, ושיטה של שער מקיפו סביב, וחוץ לאותה שיטה מקיף נתק כגריס כל סביבותיה, דהיינו רצועה של נתק ברוחב כעדשה מקפת את השיטה של שער, שזהו שיעור הנתק המקיף השערות המבוצרות:

נפרץ ממקום אחד טמא - הפנימי. שהרי שער שחור בצדו ואינו מבוצר לתוכו. אבל החיצון טהור, דהא שתי שערות שחורות מבוצרות לתוכו:

משני מקומות טהור - הפנימי, וכל שכן החיצון. שנעשו שניהם נתק אחד ובתוכן שתי שערות שחורות מבוצרות:

כמה תהא הפרצה - משני מקומות ויהא טהור, מקום שתי שערות:

נפרץ ממקום אחד כגריס טהור - והא דאמרן נפרץ במקום אחד טמא, היינו בפחות מכגריס . אבל מאחר דנפרצה כגריס, אפילו ממקום אחד נעשו שני הנתקים אחד, ושערות הנשארות הרי הן מבוצרות:

(ח)

ובו שער צהוב טמא - שער צהוב מטמא בין בתחילה בין בסוף שבוע ראשון, בין בסוף שבוע שני, בין לאחר הפטור:

נולד בו שער שחור טהור - אי בצמח לאחר הנתק, אע"פ שאינן מבוצרות. ואי במשואר, דוקא במבוצר, דרחוק מקמת הראש מקום שתי שערות כדאמרן:

אע"פ שהלך לו שער שחור טהור - דכיון דנטהר הצהוב, תו לא מטמא אע"פ שנשר השחור. אבל אם החליטו בפשיון, ובא השחור וטהר הפשיון ואחרי כן הלך השחור, חוזר הפשיון ומטמא. או שפשה וכנס וחזר ופשה, לא אמרינן כיון דנטהר הנתק לא מטמא:

כל נתק שטהר שעה אחת - בין שהחליטו בפסיון וכנס, או שבא שער שחור וטיהרו, בין החליטו בשער צהוב ובא שער שחור וטיהרו ואחרי כן הלך השחור, או מה שכנס חזר וניתק, שוב אין לנתק זה טומאה לעולם, אע"ג דקיימו סימני טומאה שלו כגון שער צהוב ופשיון. ולא מיבעי בהני דכבר טהרו בשער שחור, אלא אפילו פשה אחר שהלך השחור או נולד בו שער צהוב אחר, כיון דטהר הנתק כבר שוב אין לו טומאה :

ר' שמעון אומר כל שער צהוב שטהר שעה אחת - כגון האי דהוה קאי בשעה שבא השחור, אין לו טומאה לעולם. אבל אם אחר שהלך השחור נולד בנתק שער צהוב אחר או פשה אחרי כן, טמא , דכל נתק שטהר לא אמרינן. והלכה כתנא קמא:

(ט)

וניתק כל ראשו - שפרח הנתק בכל הראש. בין שהוחלט בשער צהוב בין שהוחלט בפשיון טהור. דבכולהו פריחה מטהרת. ומנין שהפריחה מטהרת בראש, דכתיב (ויקרא יג) ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא . בזקן מנין, ת"ל ואיש, לרבות את הזקן . והבא כולו נתק בתחילה אינו טהור, כשם שהבא כולו לבן בתחלה אינו טהור בבהרת:

אין מעכבין זה את זה - אם היה בראש נתק כגריס ואח"כ ניתק כל הראש, אע"פ שלא ניתק הזקן, טהור. וכן כשפרח בזקן ולא פרח בראש, טהור, דאין מעכבין זה על זה:

ודין הוא - שיהו מעכבין:

שיש דבר אחר מפסיק ביניהן - ששער הראש והזקן דאין מיטמאין בבהרת, מפסיקין בין עור הפנים לשאר הגוף. ועור הפנים ושאר הגוף מעכבין זה על זה, דכל שראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב פריחת הבהרת:

אין מצטרפין זה עם זה - במקום שהראש והזקן מתחברים זה עם זה, אם נולד חצי גריס בזה וחצי גריס בזה, אין מצטרפין:

ואין פושין מזה לזה - דאם יש נתק כגריס בראש סמוך לזקן, ולסוף שבוע ראשון או לסוף שבוע שני או לאחר הפטור פשה בזקן, לא חשיב פשיון:

מן הפרק של לחי - העליון. מותח חוט מאוזן לאוזן, כל שמן החוט ולמעלה זהו הראש, וכל שמן החוט ולמטה זה הזקן:

פיקה של גרגרת - ראש השיפוי כובע, והבשר המקיף בשיפוי כובע מחוץ, קרוי פיקה:

(י)

הקרחת והגבחת - שתיהן בראש , אלא שמשיפוע קדקוד ולאחוריו קרוי קרחת, משיפוע קדקוד כלפי פניו קרוי גבחת, כדתנן בסמוך. ואינם כנתקים, שהנתק חוזר ומגדל שער, והקרחת והגבחת אינן חוזרין ומגדלין שער:

מיטמאות בשני שבועות - דכתיב (ויקרא יג) כמראה צרעת עור בשר, מה עור בשר בשני שבועות, אף כאן בשני שבועות:

ובמחיה ובפשיון - דכתיב [שם] צרעת פורחת היא בקרחתו. צרעת, מלמד שמטמאה במחיה. פורחת, מלמד שמטמאה בפשיון. היא, מלמד שאינה מיטמאה בשער לבן :

נשם - סם שהאוכלו אינו מגדל שער, והסך בו אינו מגדל שער:

מכה שאינה ראויה לגדל שער - כגון מכה גדולה שהבשר נעשה צלקת:

פיקה של צואר - היא חוליא הראשונה של צואר:

ואין פושות מזו לזו - מקרחת לגבחת ומגבחת לקרחת. אם יש שער. מפסיק ביניהן בין קרחת לגבחת. ואין הלכה כרבי יהודה: