משנה נגעים י ז

וכן כאשר נפרצה השיטה ממקום אחד והיתה זאת הצורה כגריס, הנה הפנימי גם כן ישוב טהור, לפי (שחרות) [שנעשו] הפנימי והחיצון נגע אחד ושיער שחור בתוכו, ולא בא שיער שחור מן הצד כמו שבא בנתק. וזה מבואר מהבנת שתי הצורות אשר ציירנו:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

זה לפנים מזה. כגון נתק כגריס הקלקי מרובע ושיטה של שער מקיפו סביב וחוץ לאותה שיטה מקיף נתק כגריס כל סביבה דהיינו רצועה של נתק ברוחב כעדשה שמקפת את השיטה שזהו שיעור הנתק המקיף את השערו' המבוצרו' והך מילתא דמיא להא דתנן לעיל פ"ו (מ"ה) בהרת כגריס ומחיה כעדשה מקיפתה וחוץ למחיה בהרת והתם תנן הפנימי' להסגיר והחיצונה להחליט אבל הכא מהאי דינא הנתק הפנימי להסגיר והחיצון לפטור דהתם שדינן מחיה המקפת בהרת בתר בהרת חיצונה ומטמינן לחיצונה וה"נ שדינן שיטה של שער המקיף נתק הפנימי בתר נתק החיצון ומטהרינן ליה דהא אית ביה שערות טהורות המבוצרות והכי נמי תניא בתוספתא [פ"ד] נתק בתוך נתק מסגיר את הפנימי ופוטר את החיצון ולר' יוסי דאמר גבי בהרות אין מחיה סימן טומאה לחיצונה שהבהרת לתוכה הוא הדין כאן דאין השערות סימן טהרה לנתק החיצון כיון דאיכא נתק פנימי לתוכו ומסגיר את שניהן ובתורת כהנים נמי תניא איש להביא את הנתק (נתק) בתוך נתק דברי ר' עקיבא ורבי עקיבא לטעמיה דלעיל גבי בהרת קאי ר"ע בשיטת רבי יוסי דמסגיר את שתיהן והך שיטה של שער נמי לא שדינן לה לא בתר חיצון ולא בתר פנימי ומסגיר את שניהם:

נפרץ ממקום א' טמא. לרבנן פנימי ולר"ע ורבי יוסי שניהם משום פסיון:

משני מקומות טהור. שני הנתקים טהורים לדברי הכל דאיכא שערות מבוצרות ומצילות לכאן ולכאן:

כמה תהא הפרצה. שאמרנו במקום אחד טמא בשני מקומות טהור:

מקום ב' שערות. אפרצה דב' מקומות קאי:

נפרץ ממקום אחד כגריס טהור. והא דאמרן נפרץ ממקום אחד טמא היינו בפחות מכגריס אבל מאחר דנפרצה כגריס נעשו שני הנתקים כנתק אחד ושערות השחורות הרי הן מבוצרות דפחות מכגריס הוא דנחשב כדבוקו' לקמת הראש מצד אחד דכל השערות הרי הן כקמת הראש ואין כאן מבוצר:

תניא בתוספתא [שם] נתק וחוט יוצא ממנו שני נתקים וחוט יוצא מזה לזה אם יש רוחב שתי שערות זוקקן לטמא בשער צהוב דק ובפסיון להציל בצימוח אבל במשוייר אינו מציל עד שיהא בו רוחב כגריס ר' אלעזר בר' שמעון אומר כשם שאינו מציל במשוייר עד שיהא בו רוחב כגריס כך אין זוקקין לטמא בשער צהוב דק והפסיון ולהציל בצימוח עד שיהא בו רוחב כגריס:

פי' נתק כגריס וחוט של נתק יוצא מן הנתק כגריס:

שני נתקים בכל אחד כגריס וחוט של נתק יוצא מזה לזה אם יש בחוט רוחב ב' שערות נתק זוקק לטמא שאר הנתקים בשער צהוב דק ובפסיון דאם השער צהוב כחוט הרי הוא כעומד בשאר הנתקים ואם פשה החוט כאילו פשה הנתקים:

ולהציל בצימוח. דאי איכא בנתקים שער צהוב או שפשו ושער שחור צמח בחוט כאילו צמח בנתקים ומציל:

אבל במשוייר אינו מציל עד שיהיה בחוט כגריס משום דמשוייר אינו מציל אלא מבוצר ואי אפשר להיות מבוצר עד שיהא בחוט רוחב שלשה עדשים דזהו רוחב הגריס כדפרישית לעיל בריש פירקין ורבי אלעזר בר"ש סבר דלשום דבר אין החוט נחשב כנתק עצמו עד שיהא כגריס ברוחבו של חוט וכמו שנחלקו כאן גבי נתקים נחלקו גבי בהרת וחוט יוצא הימנה ולעיל כתבתי בפירקין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

זה לפנים מזה - כגון נתק כגריס הקלקי מרובע, ושיטה של שער מקיפו סביב, וחוץ לאותה שיטה מקיף נתק כגריס כל סביבותיה, דהיינו רצועה של נתק ברוחב כעדשה מקפת את השיטה של שער, שזהו שיעור הנתק המקיף השערות המבוצרות:

נפרץ ממקום אחד טמא - הפנימי. שהרי שער שחור בצדו ואינו מבוצר לתוכו. אבל החיצון טהור, דהא שתי שערות שחורות מבוצרות לתוכו:

משני מקומות טהור - הפנימי, וכל שכן החיצון. שנעשו שניהם נתק אחד ובתוכן שתי שערות שחורות מבוצרות:

כמה תהא הפרצה - משני מקומות ויהא טהור, מקום שתי שערות:

נפרץ ממקום אחד כגריס טהור - והא דאמרן נפרץ במקום אחד טמא, היינו בפחות מכגריס ^טו. אבל מאחר דנפרצה כגריס, אפילו ממקום אחד נעשו שני הנתקים אחד, ושערות הנשארות הרי הן מבוצרות:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שני נתקים זה לפנים מזה. פי' הר"ב כגון נתק כגריס כו'. וחוץ לאותה שיטה מקיף כו'. ברוחב כעדשה עיין בזה ברפ"ו:

נפרץ ממקום אחד טמא. פי' הר"ב הפנימי כו'. אבל החיצון טהור. ולר' יוסי דאמר גבי בהרת (בפרק ו' משנה ה'). אין מחיה סימן טומאה לחיצונה שהבהרת לתוכה. ה"ה כאן דא ין השערות סימן טהרה לנתק החיצון. כיון דאיכא נתק הפנימי לתוכן. ומסגיר את שניהן. והיינו אם בתחלה נפרץ. אבל אם בסוף שבוע ראשון. או שני. ולאחר הפטור. שניהן טמאין. משום פסיון. כ"כ הר"ש. גם בעל קרבן אהרן. ותמיה לי טובא דאם כן יש בנתק פשיון לתוכו. ולא כן שנינו בת"כ שהעתקתי בפ"ו משנה ג' [ד"ה שאין]. גם שם משנה ה' דבבהרת ליכא מאן דס"ל שיהא סי' פסיון לחיצונה:

נפרץ ממקום א' כגריס טהור. כתב הר"ב והא דאמרן נפרץ ממקום א' טמא. הוינו בפחות מכגריס. דנחשב כדבוקות לקמת הראש מצד אחד. דכל השערות הרי הן כקמת הראש. ואין כאן מבוצר. הר"ש:

כגריס טהור. ולעיל בב' נתקים זה בצד זה אפי' נפרץ כגריס במקום אחד טמא. דלא חשיבי מבוצרות. כיון דאיכא מצד שני דבוקות לקמת הראש. דהיינו שאר השערות שבראש שחוץ לנגע. מהר"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טו) (על הברטנורא) דנחשב כדבוקות לקמת הראש מצד אחד, דכל השערות הרי הן כקמת הראש, ואין כאן מבוצר. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

שני נתקים זה לפנים מזה פי' שני נתקים זה לפנים מזה והפנימי כגריס ושיטה של שער ברוחב שתי שערות מקיפתו וחוץ לשער היקף נתק ברוחב שתי שערות ודמי להא דתנן לעיל בהרת כגריס ומחי' כעדשה מקיפתה וחוץ למחי' בהרת והתם תנן הפנימית להסגיר והחיצונה להחליט והכא מהאי דינא הפנימית להסגיר והחיצונה לפטור דהתם שדינן מחי' המקפת בהרת הפנימית בתר חיצונה ומטמינן לחיצונה והכא נמי שדינן שערות המקיפים נתק הפנימי בתר חיצון ומטהרינן לחיצון דהא אית בי' שערות שחורות מבוצרות וה"נ תניא בתוספתא נתק בתוך נתק מסגיר את הפנימי ופוטר את החיצון ולר' יוסי דאמר לעיל אין מחי' סימן טומאה לחיצונה שהבהרת לתוכה ה"ה הכא נמי אין השערות סימן טהרה לחיצון דאיכא נתק לתוכו ומסגיר את שניהם ובת"כ ריש פרשה ה' נמי תניא איש להביא נתק בתוך נתק דברי ר' עקיבא ור' עקיבא לטעמי' דלעיל גבי בהרת קאי ר' עקיבא בשיטת ר' יוסי דמסגיר את שניהם והך שיטה של שער נמי לא שדינן לא בתר חיצון ולא בתר פנימי ומסגיר את שניהם:

נפרץ ממקום אחד טמא לרבנן פנימי דוקא לר' עקיבא ולר' יוסי שניהם משום פשיון משני מקומות טהורין שני והנתקין לדברי הכל דאיכא שערות ומבוצרות ומצילות לכאן ולכאן הר"ש והרא"ש ז"ל וקשה לע"ד דהא לעיל פ' ששי סי' ה' חלק הרא"ש ז"ל על פי' הר"ש ז"ל ועל גירסתו וכיצד השתא נראה שהודה לו וצ"ע לע"ד:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ושטה של שער מפסקת ביניהן: וא"כ החיצון טהור. דהרי השער שחור שבתוכה אע"ג שהוא משואר. הרי הוא מבוצר מהנתק החיצון מכל צד ומצלת אפילו יהי' בהחיצון שע"צ וכ"ש זה החיצון שאין בו שע"צ. אבל הפנימית הרי השער שחור שבצדה מדהוא משואר אינה מצלת להפנימי מדאין השער מבוצר ממנה. ולהכי צריכה הסגר. והסגירה:

טמא: ר"ל האדם טמא מדפשה הנתק הפנימי. והשער שחור המשואר הרי הוא רק בצדו ולא מבוצר. אבל החיצון נשאר בטהרתו. דהרי השער שחור המשואר הוא מבוצר בתוכו ומציל. ואפילו נימא דכיון דנתק הפנימי מפסיק בין השערות לצד השני של נתק החיצון. יהי' דין הב"ש שחורות אלו כדין מחי' כה"ג. דאינה סיט"ו [כפ"ו מ"ה]. וה"נ נימא דמדמפסיק פנימי בין השערות לצד א' של חיצונה. א"כ אינן לה מבוצרת. ולא יציל. עכ"פ הרי אין פושה לתוכה [מיהו אילה"ק דהא תינח לפי' הר"ש שם דפנימי' טמא משום פשיון. אלא להרמב"ם ור"ב שם דלר"ע דקיי"ל כוותי'. גם פנימי' טהורה מדמחשב הפשיון לה כפושה לתוכה א"כ ה"נ אמאי נתק פנימי טמא. דהרי גם נתק אין פושה לתוכו [וכהתוי"ט הכא]. י"ל דשאני התם דאין המחי' סי' טהרה לחיצונה. והו"ל שפיר כפושה לתוכה. אבל הכא הב"ש הן סימן טהרה להחיצונה. והו"ל החיצונה כליתא. ושפיר מחשב כאלו פשה הפנימי לתוך שער שבחוץ להפנימי]:

טהור: דהו"ל שניהן בנתק א'. והרי שער שחור מבוצר לה באמצע ומציל:

כמה תהא הפרצה: נ"ל דקמ"ל הכא דלא תימא דווקא לעיל שב' הנתקים זה בצד זה לא מחשבו כנתק א' רק בשנפרץ בכל פרצה ברוחב ב"ש. אבל הכא שמקיפות זו את זו סד"א דגם בנפרץ ברוחב שער אחד סגי דלחשב כנתק אחד. קמ"ל:

טהור: דמדמוקף הו"ל בנפרץ כגריס הכל כנתק א'. והרי שער שחור המשואר מציל בו מדהוא מבוצר. ומשום פשיון אין לטמאו דמדנידון כולו כנתק א' אין פושה לתוכו [ועיין פ"ו מ"ד]. מיהו אם נפרצה פנימי בכל גבולו סביב להחיצון. ונעשו כולם נגע א' ממש. יש חילוק. דאם אחר שנפרץ שיטת השער מב' מקומות ונטהר מהב"ש המבוצרות. נתהוו אח"כ שניהן כגע א' ממש. הכי הוא כמו שהי'. אף שהלך כעת השער שחור [כלקמן מ"ש]. ומשום פשיון אמ"ט. דאין נגע פושה לתוכו. אבל בסוף הסגר ראשון או ב' מצא שנתחברו שניהן והיו לנתק א'. ועבר השטה של שער שהי' באמצע. היינו פלוגתא [דפ"ו מ"ה] אם יחשב פשיון לפנימי. או נימא דהכא שאני דנתהווה לנגע א' ממש ופנים חדשות בא לכאן ובעי הסגר כנגע חדש:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת