משנה נגעים י ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק י · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מי שהיה בו נתק כגריס, ונתק כל ראשו, טהור.

הראש והזקן אין מעכבין זה את זהכא, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר, מעכבין זה את זה.

אמר רבי שמעון, ודין הוא, מה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם, מעכבין זה את זה.

הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהם, אינו דין שיעכבו זה את זה.

הראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה, ואין פושין מזה לזהכב.

איזה הוא זקן, מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת.

נוסח הרמב"ם

מי שהיה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור הראש והזקן אין מעכבין זה את זה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר מעכבין זה את זה אמר רבי שמעון ודין הוא ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהן מעכבין זה את זה הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהן אינו דין שיעכבו זה את זה הראש והזקן אינן מצטרפין זה עם זה ואין פוסין מזה לזה איזה הוא הזקן מן הפרק של לחי ועד פיקה של גרגרת.

פירוש הרמב"ם

כאשר ניתק כל הראש הנה לא יקרא אז נתק ואמנם הוא קרחה וכן כאשר שער הזקן הוסר בכללו הנה לא יהיה נתק ואמנם ישוב כדין ראש קרח ויטמא אז בנגעי קרחת וגבחת כמו שהתבאר במה שקדמנו ולמדנו זה מאמרו (שם יג) ואיש כי ימרט ראשו לפי שזה דין שוה לאנשים ולנשים ואמנם אמר איש לידע אם האיש כאשר הוסר ממנו השער המיוחד בו בכללו והוא שער הזקן או שהוסר שער הראש מכל אדם הנה הכל טהור ואז יקרא קרח וזהו ענין אמרו ואיש להביא את הזקן עוד אמר הראש והזקן אין מעכבין זה את זה וכאשר ניתק זקנו ונשאר ראשו לפי מה שהם נבדלים לכל הדינים כמו שביארנו פעמים ומאמר רבי שמעון עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחד מפסיק ביניהם ר"ל שער הזקן מעכבים רומז אל הופך כולו לבן. ופרק של לחי הבדל לחי העליון ובתוספתא מותח את החוט מאוזן לאוזן כל שמן החוט ומעלה זהו ראש ומן החוט ולמטה זהו זקן:

ופיקה של גרגרת. ראש השיפוי כובע ומבשר המקיף בשיפוי כובע מחוץ יקרא פיקה:

פירוש רבינו שמשון

מי שהיה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור. משום פריחה בין שהוחלט בשער צהוב בתחלה או בסוף שבוע א' או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור ובין שהוחלט בפסיון בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור בכולהו אם אחרי כן נתק כל ראשו טהור דבכולהו פריחה מטהרת ואפילו עמד בעיניו ב' שבועות ופטרו ולא הוחלט מעולם אלא מתוך הפטור נתק כל ראשו טהור ולא הוי כפורח מן הטהור דטמא כדפרישית לעיל פ"ח דפריחה אחר הפטור טהור:

אינן מעכבין זה את זה. דאם היה בראש נתק כגריס ואח"כ נתק כל הראש אע"פ שלא נתק הזקן טהור וכן אם נתק כגריס בזקן ואח"כ נתק כל הזקן טהור אע"פ שלא נתק הראש דאין מעכבין זה על זה:

שיש דבר אחר מפסיק ביניהם. ששער הראש והזקן דאין מיטמאין בבהרת מפסיקין בין עור הפנים לשאר הגוף ועור הפנים מעכבין זה על זה דכל הראוי לטמא בנגע הבהרת מעכב פריחת הבהרת:

אין מצטרפין זה עם זה. דבמקום שהראש והזקן מתחברים זה עם זה אם יש חצי גריס בזה וחצי גריס בזה אין מצטרפין ואין פושין מזה לזה דאם יש נתק כגריס בראש סמוך לזקן ולסוף שבוע ראשון או שבוע שני או לאחר הפטור פשה בזקן כאילו לא פשה:

תניא בתורת כהנים מניין אתה אומר היה בו נתק כגריס ונתק כל ראשו טהור ת"ל (ויקרא יג) ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא יכול יהא הזקן מעכבו ודין הוא ומה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבין זה את זה הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניה' אינו דין שיעכבו זה את זה ת"ל ראשו טהור אין הזקן מעכבו או אינו אלא ניתק ראשו טהור נתק זקנו לא יהא טהור ת"ל ואיש להביא את הזקן או אינו אלא איש להוציא את האשה ואת הקטן ת"ל צרוע בין באיש בין באשה בין קטן וא"כ למה נאמר איש להביא את הזקן א"כ למה נאמר ראשו ראשו טהור ואין הזקן מעכבו דברי רבי יהודה אמר ר' שמעון מה אם עור הפנים ועור הבשר שיש דבר אחר מפסיק ביניהם מעכבין זה את זה הראש והזקן שאין דבר אחר מפסיק ביניהם אינו דין שיעכבו זה את זה דבר אחר מצינו בכל הראוי להטמא בנגע בהרת מעכב את פריחת הנגע אף כל שהוא ראוי להטמא בנגע הנתק יעכב את פריחת הנתק ת"ל ראשו טהור אין הזקן מעכבו:

פירוש מצינו בכל הראוי הא דמסיים בה ת"ל ראשו על כרחין אתאן לרבי יהודה דר' שמעון סבר דמעכבין זה על זה:

תניא בתוספתא [שם] נתק כגריס בראשו ובזקנו יסגיר ניתק ראשו וזקנו כולו כאחת בין מתוך החלט בין מתוך הסגר בין מתוך הפטור טהור משום פריחה אחר הפטור טמא משום פסיון הבא כולו נתק בראשו ובזקנו יסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע שני עמד בו שני שבועות יפטור אחר הפטור נולד בו שער צהוב דק טמא נולד בו שער שחור בין באמצע בין מן הצד טהור הלך לו שער שחור והניח שער צהוב במקומו טהור ולא עוד שהוא טהור אלא שמציל מיד שער צהוב דק הבא אחר הנתק:

הבא כולו נתק יסגיר בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני נולד בו שער שחור מן הצד טהור חזר וניתק טמא משום פסיון:

פי' בראשו ובזקנו כלומר בראשו או בזקנו:

ניתק ראשו וזקנו כלומר או זקנו אי נמי תרווייהו דוקא כר"ש דמתני' דאמר מעכבין:

בין מתוך הפטור טהור משום פריחה כלומר אם פטרו ואחר כך פרחה בכולו טהור:

אחר הפטור טמא משום פסיון כלומר אם פשה במקצת אחר הפטור ולא פרחה בכולו טמא דהשתא מפרש דין פשה אחר הפטור ואחרי כן מפרש בפורח בתחלה דין נולד שער צהוב אחר הפטור ובבא שלישי מפרש דין נולד שער צהוב בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני ובסיפא מפרש בפורח בתחלה ואח"כ נולד בו שער שחור:

הבא כולו נתק. אין פריחה בתחלה טהורה בנתק כמו שאינה טהורה בבא כולו לבן אלא שמציל וחשוב כשחור משוייר:

טמא משום פסיון ומשום הכי נקט מן הצד דבאמצע אין טמא משום פסיון שאין הנתק פושה לתוכו כדאמרן גבי בהרת אבל לענין הצלה מציל בין באמצע בין מן הצד:

עוד תניא בתוספתא [שם] איזהו הראש ואיזהו הזקן מן הפרק של לחי ולמעלה זהו הראש מן הפרק של לחי ולמטה זהו זקן מלפניו מותח את החוט מאזן לאזן כל שמן החוט ולמעלה זהו ראש וכל שמן החוט ולמטה זהו הזקן מאחריו מפיקא של פירקא ולמעלה זהו הראש מפיקא של פירקא ולמטה אע"פ שהוא מגדל שער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר מחוליא של גרגרת ולמטה אע"פ שמגדל שער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר אלו סימני הראש והזקן להטמא בנגעי' ולהטמא בנתקים ולהטמא בשחין ומכוה בקרחת ובגבחת ומשום תער לא יעבור על ראשו אבל על הזקן אינו חייב אלא משום שבולת זקן בלבד:

פירוש מאחריו לסימני הראש קאמר:

כפיקא של פירקא. קשר שבראש השדרא מאחריו. חוליא של גרגרת משיפוי כובע ולמעלה:

משום תער לא יעבור על ראשו אם הוא נזיר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

וניתק כל ראשו - שפרח הנתק בכל הראש. בין שהוחלט בשער צהוב בין שהוחלט בפשיון טהור. דבכולהו פריחה מטהרת. ומנין שהפריחה מטהרת בראש, דכתיב (ויקרא יג) ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא יח. בזקן מנין, ת"ל ואיש, לרבות את הזקן יט. והבא כולו נתק בתחילה כ אינו טהור, כשם שהבא כולו לבן בתחלה אינו טהור בבהרת:

אין מעכבין זה את זה - אם היה בראש נתק כגריס ואח"כ ניתק כל הראש, אע"פ שלא ניתק הזקן, טהור. וכן כשפרח בזקן ולא פרח בראש, טהור, דאין מעכבין זה על זה:

ודין הוא - שיהו מעכבין:

שיש דבר אחר מפסיק ביניהן - ששער הראש והזקן דאין מיטמאין בבהרת, מפסיקין בין עור הפנים לשאר הגוף. ועור הפנים ושאר הגוף מעכבין זה על זה, דכל שראוי ליטמא בנגע הבהרת מעכב פריחת הבהרת:

אין מצטרפין זה עם זה - במקום שהראש והזקן מתחברים זה עם זה, אם נולד חצי גריס בזה וחצי גריס בזה, אין מצטרפין:

ואין פושין מזה לזה - דאם יש נתק כגריס בראש סמוך לזקן, ולסוף שבוע ראשון או לסוף שבוע שני או לאחר הפטור פשה בזקן, לא חשיב פשיון:

מן הפרק של לחי - העליון. מותח חוט מאוזן לאוזן, כל שמן החוט ולמעלה זהו הראש, וכל שמן החוט ולמטה זה הזקן:

פיקה של גרגרת - ראש השיפוי כובע, והבשר המקיף בשיפוי כובע מחוץ, קרוי פיקה:

פירוש תוספות יום טוב

וניתק כל ראשו טהור. כתב הר"ב דכתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא וגו'. וכן שנוי בת"כ ועיקר קרא לאו להכי אתא. דא"כ כי לא ניתק אלא אחורו ולא כל ראשו יטהר. וכן אם היה הנתק בפאת פניו ונעשה גבח יטהר ואנן ניתק כל ראשו תנן אלא עיקר קרא לפרושי דין קרחת וגבחת ואגב למדנו מדקאמר טהור הוא ולגופיה לדין קרחת וגבחת לא איצטריך דהא הדר כתב וכי יהיה בקרחת וגבחת נגע וגו'. דשמעת מיניה שפיר דעד שיהיה בו מראה נגע וגו' אינו טמא אלא דלהכי כתב הכא טהור הוא ללמדנו שיש לדין נתק ג"כ דין פרח בכולו שיטהר בכך. ומ"ש הר"ב בזקן מנין. ת"ל ואיש לרבות את הזקן או אינו אומר איש אלא להוציא את האשה ואת הקטן ת"ל הצרוע בין איש בין אשה בין קטן. א"כ למה נאמר איש להביא את הזקן ת"כ. ומ"ש הר"ב והבא כולו נתק בתחלה אינו טהור כו'. ולכאורה כמו כן בנתוק כולו לאחר הפטור כיון דלבהרת מדמינן. וכן משמע נמי מדכתב הר"ב בין שהוחלט וכו' דמשמע אבל מתוך הפטור אינו טהור אלא דבתוספתא לא קתני הכי וכ"כ הר"ש. וכן פסק הרמב"ם בפי"ח מהט"צ (הלכה י"ב) ופי' הכ"מ בשם ר"י קורקוס דהכא כתב ואיש כי ימרט ראשו וכו' משמע בכל גווני ואין טעם להחמיר כיון דהכא ליכא קרא המוכח שאין הפריחה מטהרת ליה כדאיתא קרא בבהרת. הלכך לא מטמינן הכא. אלא בבא כן בתחלה דלא מקרי פריחה ואין להקל יותר מבקצתו ומדמינן ליה לנגע ע"כ:

טהור. במתני' דלקמן יש להאריך בזה בס"ד:

הראש והזקן אין מעכבין זה את זה. בת"כ יליף לה מדכתיב ראשו כלומר דה"מ למכתב וכי ימרט ולשתוק מראשו אלא לומר דראשו טהור ואין הזקן מעכבו:

הראש והזקן אין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה. שנאמר (ויקרא י"ג) צרעת הראש או הזקן מלמד שהן חשובין שנים. הרמב"ם ספ"ח מהלכות ט"צ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על הברטנורא) ועיקר קרא לאו להכי אתא, דאם כן למה לי כל הראש, במלפניו או מאחוריו די, אלא מטהור הוא מיותר למדנו באם אינו ענין שיש לדין נתק ג"כ דין פרח בכולו:

(יט) (על הברטנורא) או אינו אלא להוציא האשה והקטן, תלמוד לומר הצרוע, בין איש בין אשה כו'. תורת כהנים:

(כ) (על הברטנורא) דלא מיקרי פריחה. אבל מתוך הפטור טהור, דכי ימרט ראשו, מכל מקום משמע. כ"מ. וכך פסקו הר"מ והר"ש על פי התוספתא. ועתוי"ט:

(כא) (על המשנה) אין כו'. דהוה מצי למכתב וכי ימרט, ולשתוק מראשו, אלא לומר דאין הזקן מעכבו. ת"כ:

(כב) (על המשנה) אין כו'. שנאמר צרעת הראש או הזקן, מלמד שהן חשובים שנים. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שהי' בו נתק כגריס וכו' בת"כ פ' עשירי דפ' נגעיה ומשמע התם דהה"נ אם הי' הנתק בזקנו וניתק כל זקנו ה"ז טהור ומסמך לה אקרא וכן הוא שם ביד בפ"ח וכתב שם ובפ"ה ויתטמא עור הראש והזקן שנקרחו בנגעי עור הבשר אלא שאין מטמאין בשער לבן ע"כ:

בפי' רעז"ל בין שהוחלט בפשיון טהור דבכולהו פריחה מטהרת אמר המלקט פי' הר"ש ז"ל אפי' עמד בעיניו שתי שבועות ופטרו ולא הוחלט מעולם אלא מתוך הפטור ניתק כל ראשו טהור ולא הוי כפורח מן הטהור דטמא כדפרישית לעיל דפריחה אחר הפיטור טהורה ע"כ: ומבואר בפי' ר"ע ז"ל לעיל ר"פ הפורח פי' דאע"ג דגבי בהרת תנן לעיל הפורח מן הטהור טמא גבי נתק אפי' פורח מן הטהור טהור וכתוב בכסף משנה שם פ"ח סי' י"ב בשם הר"י קורקוס ז"ל ויש לשאול מ"ש מבהרת דפורח בכולו אחר הפיטור טמא וי"ל דשאני התם דקרא מוכח שאין הפריחה מטהרת אלא פורח מן הטמא ואילו הכא כתיב ואיש כי ימרט ראשו וגומר משמע בכל גוונא ואין טעם להחמיר בלאחר הפיטור כיון דליכא לאוכוחי הכי מקרא ולא מטמאינן אלא בבא כן בתחלה דלא מקריא פריחה ואין להקל בכולו יותר מבקצתו ומדמינן לי' לנגע ע"כ:

אינו דין שיעכבו זה את זה בברייתא דת"כ סתר לי' ר' יהודא להאי ק"ו מקרא דכתיב ראשו טהור ואין הזקן מעכבו:

אין מצטרפים זה עם זה דכתיב בראש או בזקן מלמד שהן שנים:  


פירושים נוספים