משנה נגעים י ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק י · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הצומח מציל מיד השער צהוב ומיד הפשיון, מכונס, ומפוזר, מבוצר, ושלא מבוצר.

והמשואר ו מציל מיד שער צהוב ומיד הפשיון, מכונס, ומפוזר, ומבוצר.

ואינו מציל מן הצדז, עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות.

אחת צהובה ואחת שחורה, אחת צהובה ואחת לבנהט, אינן מצילות.

נוסח הרמב"ם

הצומח מציל מיד שיער צהוב ומיד הפסיון מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר המשואר מציל מיד שיער צהוב ומיד הפסיון מכונס ומפוזר ומבוצר ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות שתי שערות אחת צהובה ואחת שחורה אחת צהובה ואחת לבנה אינן מצילות.

פירוש הרמב"ם

כבר הודעתיך שהנתק הוא הסרת השער מקצת הראש וקצת הזקן ואם היה בזה המקום שתי שערות מן שער צהוב דק הנה הוא טמא וכן אם נמשך הנתק בראש או בזקן הנה אם היה עם זה השער צהוב ב' שערות שחורות הנה הוא (טמא) ואם היה זה השער צהוב צמיחה בנתק הנה יקרא הצומח ואם היה נשאר בנתק עם הב' שערות השחורות ולא עלה עם השער הצהוב הנה יקרא המשואר וכולן מצילין וענין מצילים כי כאשר היה עם השער צהוב הנה זה הנתק טהור וההפרש שביניה' שהצומח כאשר יצמח יציל והמשואר כאשר נשאר תוך הנתק עד שיהיה מבוצר הנה הוא יציל ואם היה מצד הנתק הנה הוא לא יציל לפי שזהו כמו תבנית הנתק שיקרח מקום וישאר השער בו סביב ואם היה זה (הצהוב) [שחור] אשר בצד הנתק רחוק מכלל שער הראש או הזקן הנה הוא ג"כ יציל וזהו אמרו עד שיהיה רחוק מן הקמה שתי שערות עוד ביאר שאמרו בשער שחור צמח בו יצטרך שיהיו משתי שערות ולמעלה ושתיהן שחורות אולם אם האחת לבנה או צהובה ואחרת שחורה אינן מצילין:

פירוש רבינו שמשון

הצומח. שצמחו בנתק שערות שחורות ואינן מצילות בפחות משתים כדאמרינן בתורת כהנים מיעוט שער שתים ונתק כגריס שהוחלט בשער צהוב או בפסיון וצמחו בנתק ב' שערות שחורות מצילות בין מכונס דשתיהן במקום אחד בין מפוזר זה ברוח זה וזה ברוח זה:

מבוצר באמצע הנתק ושלא מבוצר דקיימין בנתק מן הצד:

והמשואר. שקדמו שתי שערות שחורות הללו לנתק דכשניתק שער ראשו או זקנו כגריס נשארו מהן שתים בתוך הנתק ואם הם מבוצרות באמצע הנתק מצילות אבל עומדות מן הצד אינם מצילות אלא א"כ רחוקות מסוף הנתק המוקף שערות כשיעור מקום ב' שערות ולשערות המקיפות את הנתק קמה קרי להו וכששערות הללו רחוקות מקום שתי שערות מן הקמה היינו נמי מבוצר וכי האי גוונא נמי אמרינן גבי מחיה כדפרישית לעיל בפרק רביעי דכי האי גוונא מבוצר מיקרי:

אחת צהובה ואחת שחורה. בצהובה שקדמה לנתק דלא הויא סימן טומאה אצטריך ליה למימר דאין מצטרפת עם השחורה להציל מיד שער צהוב ומיד פסיון ולפי זה אתיא דלא כרבי יהודה דמטמא בסמוך וכרבי שמעון נמי לא אתיא דאמר מציל אלא כרבי אליעזר בן יעקב דאמר לא מטמא ולא מציל ומיהו בתורת כהנים משמע דלרבי יהודה נמי איצטריך ויש לפרש כגון להציל מיד הפסיון דסלקא דעתך יצטרף עם השחור להציל כיון דבפני עצמו לא הוי סימן טומאה ואפילו צומח נמי הוה אמינא דמצטרף להציל:

תניא בתורת כהנים ושער שחור אין בו (שם) ושער מיעוט שער שתי שערות שחור אין לי אלא שחור מניין לרבות את הירוק ואת האדום ואת הלבן ת"ל ושער א"כ למה נאמר שחור השחור מציל הצהוב אינו מציל אי זה הוא צהוב שאינו מציל הרי שקדם את הנתק טמא דברי רבי יהודה אלא שהיו בו שתי שערו' אחת צהובה ואחת שחורה אחת צהובה ואחת לבנה הייתי אומר הואיל ואין מצטרפין לטומאה יצטרפו לטהרה ת"ל שחור שחור מציל צהוב אינו מציל רבי אליעזר בן יעקב אומר שער צהוב שקדם את הנתק לא מטמא ולא מציל רבי שמעון אומר כל שאינו סימן טומאה בנתק הרי הוא סימן טהרה בנתק אין בו עד שיהא מבוצר בו מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה ויש שיטת שער מפסקת ביניהם נפרץ במקום אחד טמא בשני מקומות טהור כמה יהא בפירצה מקום שתי שערות נפרץ במקום אחד כגריס טמא מפני שלא כנס שער שחור לתוכו. פירוש הרי שקדם את הנתק טמא דברי רבי יהודה כלומר לר' יהודה דמטמא במתניתין דבסמוך כשקדם שער צהוב לנתק כיצד היה עולה על דעתו של אדם שיציל. אלא שהיו בו שתי שערות אחת צהובה ואחת שחורה בין קדמו לנתק בין הנתק קדם ואין כאן אלא ב' שערות וכשהוחלט הפסיון ס"ד שיצטרף הצהוב לשחור. לא מטמא ולא מציל. אי איכא ב' צהובות שקדמו לנתק ואפי' אחת שקדמה ואחת שצמחה אין מצטרפות לטמא ולהציל נמי אין מצטרפות אפילו אחת צהובה שקדמה ואחת שחורה. הרי הוא סימן טהרה בנתק. וב' שקדמו מצילות:

ב' נתקים שיש בכל אחד כגריס הקלקי מרובע ומונחים זה אצל זה. ויש שיטה שער המפסקת בין שני הנתקים דאם לא היה אותה השיטה היה נעשה נתק גדול ארכו פי שנים ברחבו ואותה השיטה חולקת לב' כמחיצה המפסקת נפרץ שער של אותה השיטה במקום אחד טמא מפני שפשה הנתק ולא שנפרץ בתחלה דאין פסיון מטמא בתחלה אלא בנפרץ בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור בשני מקומות כי אותה שיטה נפרצה למטה ולמעלה ונשארו מאותה שיטה ב' שערות או באמצע טהור דמבוצרות נינהו ומצילות דכנס שער שחור בתוך הנתק. כמה יהא בפירצה בא לפרש שיעור פירצה דב' מקומות ומקום אחד דמקום ב' שערות אפירצה דב' מקומות קאי דזהו שיעור מבוצר כדפרישית לעיל בריש פרק רביעי. כגריס. אפירצה דמקום אחד קאי כלומר אפי' נפרץ כגריס טמא מפני שלא כנס שער שחור לתוכו כיון דלא נפרץ בשני מקומות דהיינו שער משואר דבעינן מבוצר:

עוד תניא בתורת כהנים ושער שחור צמח בו (שם) ושער מיעוט שער שתי שערות שחור אין לי אלא שחור מניין לרבות את הירוק והאדום והלבן ת"ל ושער שהוא צמח בו אע"פ שאינו מבוצר. בו אין לי אלא צומח בתחלה ומשואר בסוף מניין למשואר בתחלה וצומח בסוף ת"ל שער שער ריבה. פירוש תרי קראי כתיבי בפרשת נתקים חד קודם הסגר וחד לאחר הסגר בסוף שבוע שני קודם הסגר כתיב (שם) ושער שחור אין בו דהיינו משואר דאין בו משואר משמע ובסוף הסגר שני כתיב ושער שחור צמח בו דמשמע צמח שער חדש ולשון תחלה משמע דכולה מכילתין קודם הסגר ובסוף משמע לאחר הסגר בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני ולפי סברא זו הוה ליה למימר איפכא אין לי אלא צומח בסוף ומשואר בתחלה מניין למשואר בסוף וצומח בתחלה ואם באנו לקיים הגירסא צריך לפרש דתחלה היינו קודם שנולדו בנתק סימני טומאה ובסוף דבאו לאחר שנולדו סימני טומאה דלשון צמח משמע צמח כבר קודם לכן אבל אין בו משמע אין בו עכשיו דאתו השתא וכי תימא משואר בסוף היכי משכחת לה דמשואר הם שערות הראש והזקן שנשארו בנתק משכחת לה שפיר בשני נתקים שנפרצה השיטה בשני מקומות כדפרישית ועוד משכחת לה בנתק אחד שתחלתו כגריס והסגירו ובסוף שבוע פשה או נולד בו שער צהוב וחזר ופשה עדיין עד כסלע ובאותו פסיון נשארו שתי שערות. וצריך לדקדק בתורת כהנים מנא ליה הא דאין בו משמע מבוצר וצמח בו משמע אע"פ שאינו מבוצר:

תניא בתוספתא [פ"ד] היו בו שתי שערות אחת צומחת ואחת מבוצרת הרי אלו מצילות מפוזרות. היו בו שתי שערות אחת צהובה ואחת צומחת אחת צהובה ואחת משויירת נולד זוג לצהובה טמא לצומחת ולמשויירת טהור. פי' היו בו בנתק שערות שחורות אחת צומחת ואפי' אינה מבוצרת. ואחת מבוצרת כלומר דמשוארת ומבוצרת משמע דמשוארת לא מצלא אלא א"כ מבוצרת כדאמרן. הרי אלו מצילות מפוזרות כלומר אע"ג דמפוזרות שהמבוצרות באמצע והמפוזרות מן הצד אפילו הכי מצילות:

אחת צומחת וצהובה ואחת משויירת ושחורה. נולד זוג לצהובה טמא דאיכא שתי שערות צהובות שהן סימן טומאה ואע"ג דאיכא אחת שחורה אינה מצלת. לצומחת ולמשויירת כלומר אם אחרי כן נולד זוג לצומחת או כגון דליכא צומחת אבל איכא משויירת ונולד זוג טהור כדאמרן דצומחת ומשויירת מצילין בין בתחלה בין בסוף ובהאי זוג איכא אחת בתחלה ואחת בסוף ומצטרפות להציל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הצומח מציל - שער שחור שצמח בנתק:

מיד שער צהוב ומיד פשיון - שאם הוחלט בשער צהוב או בפשיון ; וצמחו בו שתי שערות שחורות, טהור:

בין מכונס - דשתיהן במקום אחד:

בין מפוזר - אחד למזרח הנגע ואחד למערבו:

והמשואר - שקדמו שתי שערות שחורות הללו לנתק, כגון שכשניתק שער ראשו או זקנו כגריס נשארו בתוך הנתק שתי שערות שחורות:

ומבוצר - אם הן מבוצרות באמצע הנתק, מצילות. אבל [אם] עומדות מן הצד אין מצילות:

עד שיהא רחוק מן הקמה - עד שיהו שתי שערות הללו רחוקות מן השערות המקיפות את הנתק כשיעור שתי שערות. והשערות שסביב הנתק הן קרויין קמה. וכששערות הללו רחוקות מן הקמה מקום שתי שערות, נחשבות כמבוצרות בתוך הנגע:

אחת צהובה ואחת שחורה - בצהובה שקדמה לנתק דלא הוי סימן טומאה, אצטריך ליה למימר דאין מצטרפת עם השחורה להציל מיד שער צהוב ומיד הפשיון. וסתם מתניתין כר' אליעזר בן יעקב דאמר בסמוך לקמן דשער צהוב שקדם לנתק לא מטמא ולא מציל ח:

פירוש תוספות יום טוב

הצומח מציל וכו'. פי' הר"ב שצמחו בו ב' שערות. כדדריש בת"כ ושער מיעוט שער שתים. ועיין מ"ש ברפ"ד:

והמשואר. דתרי קראי כתיבי בפרשת נתקים. חד קודם הסגר וחד לאחר הסגר בסוף שבוע שני. קודם הסגר כתיב ושער שחור אין בו דהיינו משואר. דאין בו. משואר משמע. ובסוף הסגר שני כתיב ושער שחור צמח בו. דמשמע צמח שער חדש. הר"ש:

ואינו מציל מן הצד. כדתניא בת"כ אין בו. עד שיהא מבוצרת בו. וכתב הר"ב רבינו שמשון משנזיא. וצריך לדקדק בת"כ מנא ליה הא דאין בו משמע מבוצר. וצמח בו משמע אע"פ שאינו מבוצר ע"כ. וכתב מהר"ם שנראה דמסתמא קרא בתרא לרבות. ע"כ. ולשון הרמב"ם ואם היה מצד הנתק. הנה הוא לא יציל לפי שזהו תבנית הנתק. שיקרח מקום וישאר השער בו סבי' לנתק ואם היה זה השער השחור אשר בצד הנתק רחוק מכלל שער הראש או הזקן. הנה הוא ג"כ יציל (שאין זה דרך ממי שנמרט ראשו) וזהו אמרו עד שיהי' רחוק כו' ע"כ:

מקום שתי שערות. פי' הר"ב דנחשבות כמבוצרות. שהרי יש כעדשה נתק חוצה לה. ועיין בפי' הר"ב דמ"ז:

אחת צהובה ואחת שחורה כו'. פי' הר"ב בצהובה שקדמה לנתק וכו'. וסתם מתניתין כראב"י כו'. כ"כ הר"ש. וכתב עוד דבת"כ משמע דלרבי יהודה נמי איצטריך. ויש לפרש כגון להציל מיד הפסיון. דס"ד יצטרף עם השחור להציל כיון דבפני עלמו לא הוי סימן טומאה. ואפילו צומח נמי ה"א דמצטרף להציל ע"כ:

אחת צהובה ואחת לבנה. תמיה לי אם שחורה אינה מצלת עם הצהובה למה תציל הלבנה עם הצהובה ולא ה"ל למתני להא. וז"ל הרמב"ם בפירושו. עוד ביאר שאמרו ושער שחור צמח בו. יצטרך שיהיו משתי שערות ומעלה. ושתיהן שחורות. אולם אם האחת לבנה או צהובה. והאחרת שחורה. אינן מצילין (וזהו שאמר ושער שחור צמח בו. ר"ל שתי שערות. ושתיהן שחורות). עכ"ל. ואף בחבורו פ"ח מהט"צ (הלכה ד') כתב שתי שערות שצמחו אחת שחורה. והאחת לבנה או צהובה. ע"כ. הנה שבין עם הצהובה. ובין עם הלבנה. אמר שצמח שחורה. ועלה על דעתי שהגירסא הוא אחת שחורה ואחת לבנה. אלא שכמו שהיא לפנינו אחת צהובה ואחת לבנה כן היא ג"כ בת"כ וצ"ע):

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) והמשואר. דקודם הסגר כתיב ושער שחור אין בו, ואין בו משואר משמע, ובסוף הסגר שני כתיב צמח בו דמשמע צמח מחדש. הר"ש:

(ז) (על המשנה) הצד. אין בו, עד שיהא מבוצרת בו. ת"כ. וצריך עיון, דהא צמח בו אע"פ שאינו מבוצר. וכתב מהר"ם, דמסתמא קרא בתרא לרבות אתי. ולשון הר"מ, ואם היה מצד הנתק לא יציל לפי שתבנית הנתק שיקרח מקום וישאר השער בו סביב לנתק כו':

(ח) (על הברטנורא) הר"ש. וכתב עוד, דבתורת כהנים משמע דאף לר' יהודה אצטריך. וי"ל כגון להציל מיד הפסיון, דסלקא דעתך כיון דבפני עצמו אינו סימן טומאה, אפילו צומח יצטרף עם השחור להציל, קמשמע לן:

(ט) (על המשנה) לבנה. קשה, אם שחורה אינה מצלת עם הצהובה, למה תציל הלבנה עם הצהובה, ולא הוה ליה למתני להא. וזה לשון הר"מ, אמר ושער שחור, יצטרך שיהיו שתיהן שחורות, אולם אם אחת לבנה או צהובה והאחרת שחורה אינן מצילין. ועלה בדעתי שהגירסה היא אחת שחורה ואחת לבנה. אלא שבתורת כהנים ג"כ כגירסתנו. וצ"ע:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הצומח מציל מיד שער צהוב דק ומיד הפשיון כך מ"מ:

ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות וכששערות הללו רחוקות מן הקמה מקום שתי שערות נחשבות כמבוצרות בתוך הנגע וכן גבי מחי' נמי כשמקיפה מכל צד בהרת כשיעור שתי שערות ע"כ נקראת מבוצרת הר"ש והרא"ש ז"ל. ועיין במ"ש לקמן בפירקין סי' ז':

אחת צהובה וכו'. אית דגרסי שתי שערות אחת צהובה ואחת שחורה וכו' מלבד מלות שתי שערות דבסיפא דרישא וגירסא שאינה צריכה היא:

בפי' רעז"ל וסתם מתני' כראב"י וכתב הר"ש ז"ל ומיהו בת"כ משמע כו' ותמהתי שראיתי שכתב מהרי"ק ז"ל זה בשם הר"י קורקוס ז"ל והם דברי הר"ש ז"ל כמו שכתבתי:

ואחת לבנה. דגם שער לבן הוי סימן טהרה דמרבי לי' בת"כ מיתורא דוי"ו דושער שחור:


פירושים נוספים