לדלג לתוכן

משנה מעשר שני ד י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק ד · משנה י | >>

המוצא כלי וכתוב עליו קרבן, רבי יהודה אומר, אם היה של חרס, הוא חולין ומה שבתוכו קרבן. ואם היה של מתכת, הוא קרבן ומה שבתוכו חולין.

אמרו לו, אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן.

הַמּוֹצֵא כְּלִי וְכָתוּב עָלָיו קָרְבָּן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם הָיָה שֶׁל חֶרֶס, הוּא חֻלִּין וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן;
וְאִם הָיָה שֶׁל מַתֶּכֶת, הוּא קָרְבָּן וּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ חֻלִּין.
אָמְרוּ לוֹ:
אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת כּוֹנְסִין חֻלִּין לְקָרְבָּן:

המוצא כלי,

וכתוב עליו "קרבן" -
רבי יהודה אומר:
אם היה של חרס -
הוא - חולין.
ומה שבתוכו - קרבן.
ואם היה של מתכת -
הוא - קרבן.
ומה שבתוכו - חולין.
אמרו לו:
אין דרך בני אדם,
להיות כונסים חולין - לקרבן.

כלי החרס, דמי מה שבתוכו יותר מדמי הכלי, והוא אצל בני אדם גרוע כל כך, שאין מקדיש אותם שום אדם לבדק הבית.

ומה שחלקו על רבי יהודה, הוא בכלי של מתכת.

ואין הלכה כרבי יהודה:

הוא חולין. דאין מתנדבין חרס ועל שם תוכו נכתב:

הוא קרבן. כלומר הקדש כדכתיב (נחמיה ו) על קרבן העצים:

להיות כונסין חולין לקרבן. והכל קרבן:

הוא חולין - שאין דרך בני אדם להקדיש חרסין לבדק הבית, ועל שם מה שבתוכו נכתב:

הוא קרבן - כלומר הקדש כא:

חולין לתור קרבן - והכל קרבן. ולא אפליגו רבנן עליה דר' יהודה אלא בשל מתכת בלבד, דבשל חרס מודו שהוא חולין ומה שבתוכו קרבן. והלכה כחכמים:

הוא קרבן. פי' הר"ב כלומר הקדש. ומסיים הר"ש כדכתי' (נחמיה י) על קרבן העצים:

(כא) (על הברטנורא) כדתיב על קרבן העצים (נחמיה י):

להיות כונסין חולין בקרבן:    כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל בקרבן בבי"ת:

יכין

ר' יהודה אומר אם היה של חרס:    דאין דרך להקדישו:

ומה שבתוכו קרבן:    ר"ל הקדש. דמה שכתוב עליו אתוכו קאי:

אמרו לו אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן:    דנזהרים שלא ימעלו בהקדש להכי לא חיישינן דטעה אלא הכל הקדש. מיהו בכלי חרס מודו דרק תוכו קדוש:

בועז

פירושים נוספים