רבינו שמשון על מעשר שני ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · רבינו שמשון · על מעשר שני · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

כשער מקומו. כשער מקום שהוא בשעת פדיה בין להקל בין להחמיר:

השבח לשני. בעיר דמיו יקרים והשבח למעשר שני:

ויציאות מביתו מביתו משלם מה שהוציא להביאו בעיר:

משנה ב[עריכה]

בשער הזול. מפרש בירושלמי (הל' א') א"ר ירמיה כמה בר נשי בעו בערובתא בפתי רמשא מנשייא קלען ומעביר עליהון ומתיין פריטין ומפריקנא פי' בערובתא בערב שבת בפתי רמשא סמוך לחשיכה מנשייא קלען מן הנשים הסורקות ראשיהן וקולעות שערן ומעביר עליהם דוחק עצמו לקנות מהן פירות דאדם הדוחק לחזר כל כך בכל המקומות הולך עד שקונה בזול:

כמות שהחטני לוקח. דרך חנוני לוקח בזול ומוכר ביוקר:

כמות שהשולחני פורט. כששמין מעשר שני בפרוטות ובא לחלל הפרוטות על הסלע מונה פרוטות בסלע כמו שהשולחני מוכרם:

ולא כמו שהוא מצרף. שנותן מעות ולוקח סלע שמצרף בזול ובתוספתא (פ"ג) תני הפורט דינר כסף למעשר שני כמו שהשולחני פורט ולא כמו שמוכר המצרף דינר זהב למעשר שני כמו שהשולחני פורט ולא כמו שהוא מצרף:

אכסרה. בלא מידה ובלא משקל כדתניא בתוספתא (שם) אין פודין מעשר שני אכסרה כיצד היו לו פירות מרקיבין מעות מחלידין לא יאמר כמה אדם רוצה ליתן בצבור זה וכמה אדם רוצה ליתן בכרי זה אלא אומר כמה אדם רוצה ליקח פירות בסלע וכמה אדם רוצה ליקח מעות בדינר:

על פי עד אחד. על פי שומת לוקח אחד:

שאין דמיו ידועין. צריך בקיאות יותר משום הכי בעי שלשה ואמרי' בפרק קמא דסנהדרין (דף יד:) בשלשה לקוחות ולא בשלשה שאינם לקוחות ואפי' אחד מהן בעלים או נכרי:

שהקסים בפרק קמא דסנהדרין (שם) תני יין שהקריס והכל חד והוא כשהיין מתחיל להחמיץ קסס מלשון פריו יקוסס (יחזקאל יז):

משנה ג[עריכה]

שמיסיף חומש. כדכתיב אם גאל יגאל איש ממעשרו (ויקרא כז) על מעשר שני שלו מוסיף חומש ולא על מעשר שני של חברו:

[של סלע ואיסר קודם. מפני שמוסיף על הקרן] בפ' המקדיש שדהו (כז:) פריך ממתני' דהכא אמתני' דהתם דמשמע גבי הקדש בחומש עדיף ומשני התם דחומשא רווחא דהקדש הוא חומש עדיף הכא דחומשא רווחא דבעל הבית הוא קרנא עדיפא תיפרוק שפיר ובירושלמי (הל' ב) מסיק טעם אחר דפריך ואין חומשא מרובין על תוספתו של זה א"ר בון והוא שיכול להערים עליו ולפוטרו מחומש:

בין שניתן לו במתנה. בפ' האיש מקדש (דף נד:) דייקינן מני אי רבי מאיר מי מצי יהיב ליה מתנה הא מעשר ממון גבוה הוא אלא לאו ר' יהודה היא ומסיק לעולם רבי מאיר והכא במאי עסקינן כגון דיהיב ניהליה במתנה בטיבלא וקסבר מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין:

משנה ד[עריכה]

מערימין. לפדותו בלא חומש ומפרש בירושלמי (הל' ג) למה מערימים עליו מפני שכתוב בו ברכה ולמה פודין אותו בשער הזול מפני שכתוב בו ברכה:

ופדה לך. כלומר פדה לעצמך כדתני בתוספתא (פ"ד) ובלבד שלא יאמר פדה לי בהן את מעשר זה אבל כשפודה לעצמו אע"פ שפודה במעות של בעל הבית אינו מוסיף חומש והכי תני בירושלמי (שם) פדה לי משלך פדה לך משלי אינו מוסיף חומש א"ר יוחנן כל מעשר שאין הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש רבי יוסי בר בון בשם רבי יונה טעמא דר' יוחנן ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו (ויקרא כד) כדי שיהא הוא ופדיונו משלו ודייק בירושלמי (שם) גבי שפחתו העבריה מה אנן קיימין אם בגדולה זכתה בה בסימנין כלומר מאי בעיא גבה ואם בקטנה קטן זוכה בתמיהא ומשני כמאן דאמר קטן תורם [ופריך אפי' למ"ד קטן תורם] וכי קטן זוכה ומשני על דעתי' דרבנן דתמן ניחא דתמן אמרי בשם רב נחמן כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוצא בידו כמוצא באשפה אגוז ונוטלו צרור ומשליכו יש גזל מפני דרכי שלום אגוז ומצניעו ומחזירו לאחר זמן גזלו גזל זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים רב הונא אמר כשם שזוכה לעצמו כך זוכה לאחרים אבל מודה שאין מתנתו מתנה שנאמר (שמות כב) כי יתן איש מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה לענין שבועה דרשי' בפ' שבועת הדיינים (דף מב.) כי יתן איש ואון נתינת קטן כלום מ"מ משמע הכא דמתני' איירי בזכיה לעצמו כדפרישית וניחא מתני' לרב נחמן בר יעקב דאמר זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וקשה דבפ' התקבל (דף סד:) דדייק ממתני' דזוכה בין לעצמו בין לאחרים ופריך מינה למ"ד זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים ובכל הספרים כתוב הא לכם מעות הללו ופדו בהן מ"ש ושמא ברייתא היא ומזכה להם המעות והן פודין המעשר לבעה"ב ולא לעצמן ונמצא בפדייתו כזוכה לאחרים ואין זה כעין משנתנו:

מפני שידן כידו. דמה שקנה עבד קנה רבו ובניו קטנים נמי ידן כידו כדתנן בפרק שנים אוחזין (דף יב.) דמציאת קטן לאביו:

משנה ה[עריכה]

היה עומד בגורן ואין בידו מעות אומר לחברו הרי פירות הללו נתונין לך כו'. והמעשר שני שם ורוצה להערים ולפדותו בלא חומש ואין בידו מעות בריש הזהב דייק מהכא דאין מטבע נקנה בחליפין דמשמע טעמא דאין בידו מעות הא יש בידו מעות יהיב ליה להאיך ופריק דהכי עדיפי טפי דהוה ליה נכרי ואי אמרת מטבע נקנה בחליפין ניקני ליה אגב סודר:

משנה ו[עריכה]

משך הימנו פירות מעשר בסלע. הא דתנן בריש מכילתין אין מוכרין אותו היינו להוליכו לירושלים דבקדושתיה קאי והכא במוכרו להתחלל במה שיקבל הימנו ומעשר חולין ביד הלוקח:

ולא הספיק לפדותו. ליתן הסלע למוכר עד שהוקר ועמד בב' סלעים:

ניתן לו סלע. ודיי לו וסלע אחד מרויח הלוקח ולא הויא משיכה דמעשר כמשיכה דהקדש דתנן בפ"ק דקידושין (דף כח:) רשות גבוה בכסף. ומפרש בגמרא כיצד:

וסלע של מעשר שני שלו. דבאותו סלע שנותן למוכר אינו מתחלל כ"א חצי מעשר כיון דהשתא מיהא שוה ב' סלעים וחצי האח' מחלל והוא שלו והיינו דתני וסלע של מעשר שני שלו דלא תימא כל המעשר נתחלל בסלע שנותן למוכר דשוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל להכי אשמעי' דמחללו על סלע והוא שלו ושניהן טעונים הבאת מקום המוכר והלוקח:

עד שעמד בסלע. שהוזל:

נותן לו סלע מחולין וסלע של מעשר שני שלו. ב' סלעים שנתחייב לו יתן לו האחד מחולין זה שנתחלל עליו מעשר שני שאינו שוה עכשיו אלא סלע והאי שלו אינו כשלו דרישא אלא כלומר מלבד סלע של חולין שנותן למוכר נותן לו סלע עדיין של מעשר שני שלו ותרוייהו אנותן לו קאי ואע"פ שהמעשר נקנה במשיכה ללוקח קודם שיפרע לו המעות שהמעשר מחולל עליהן לא נחשב כפורע חובו ממעות מעשר שני כדאמר ר' יוסי בירושל' שמשעה ראשונה מעשר שני חייב לו על מנת כן משכו:

ואם היה המוכר עם הארץ נותן לו מדמיו. כלומר אין נותן לו דמי' קדושי' בתורת מעשר אלא מדמיו של חולין נותן לו ומחלל המעשר על מעות אחרים ואוכלם בירושלים דאין מוסרים ודאי לעם הארץ כדתנן בפרקין דלעיל (מ"ג) ולא יאמר כן לעם הארץ ואע"פ שמתחלה לשם כך משכו אסור ואית דמפרש מדמיו לשון דמאי שנקראת י' בלשון אוכלו מדמיי שלו דאם יש לו דמי מעשר שני של דמאי נותן לו דמוסרים דמאי לעם הארץ:

משנה ז[עריכה]

ולא קרא שם מפרש בירושלמי (הל' ד) שלא אמר זה פדיונו של מעשר שני:

צריך לפרש. ולומר זה פדיונו:

על עסקי גיטה וקידושיה. או קידושיה:

ר' יוסי אומר דיו. בפ"ק דקדושין (דף ו'.) אמר רב הונא אמר שמואל והוא שעסוקין באותו ענין וכי האי גוונא י"ל בפדיון מעשר שני ופליגי תנאי התם דרבי אלעזר ברבי שמעון אומר אע"פ שאין עסוקין באותו ענין ופריך ואי לא עסוקין באותו ענין מנא ידעה מאי קאמר לה ומשני אביי מענין לענין באותו ענין:

משנה ח[עריכה]

המניח איסר. לחלל עליו מעשר שני וחילל ואכלו עליו עד חציו ונמצא חציו אחר עדיין חולין:

והלך למקום אחר. והרי יוצא שם אותו איסר בפונדיון מחמת שהאיסרים יקרים שם או מחמת שהפירותזלין שם ומה ששוה במקום הראשון איסר אין שוה כאן רק חצי איסר נמצא חצי שהניח שוה איסר שהפונדיון ב' איסרין לפיכך אוכל עליו עוד איסר:

המניח פונדיון. של חולין לחלל עליו מעשר שני:

ואכל עליו חציו והלך למקים אחר. וזל הפונדיון ואין שוה אלא איסר לא נאמר כיון שאינו שוה אלא איסר הרי אכל כולו אלא אוכל עליו עוד פלגא ובתוספתא (פ"ד) קתני זה הכלל עד שלא פדאו מה שהשביחו השביח לשניהן ומה שפגם פגם לשניהן ומשפדאו מה שהשביח השביח לשני ומה שפגם פגם לשני למעשר שני:

המניח איסר של מעשר שני. בחבר שראה עם הארץ שחילל מעשר שני על איסר איירי ובסתמא כמו כן הפריש מעשר ראשון ואמרי' בירושלמי (הל' ה) ר' חנינא בשם ר' יסא דר"א הוא דאמר הנאמן על השני נאמן על הראשון הלכך כשראהו מחלל פירות מעשר שני על איסר ועירבן עם פירותיו תנינן דכמו כן הפריש הראשון ותרם עליו תרומת מעשר ממקום אחר ואח"כ עירבו ונמצאו בידו פירות מתוקנים שוה אחד עשר איסר ואחד ממאה באיסר פי' אחד ממאה בכל איסר ואיסר של י"א דהיינו י"א [פעמים א'] ממאה באיסר [והוא תשיעית האיסר דט' פעמים י"א הוא צ"ט] שכך עולה החשבון שהרי מה נפשך כיון שהמעשר שני איסר אחד נמצא שלאחר שהופרש מעשר ראשון נשארו י' איסרין הוסיף על העשרה מעשר ראשון שהופרש עליהן [ממקום אחר ועירב הפירות יחד] היינו איסר אחד ואחד מט' באיסר תשיעית מלגיו דהוא עישור מלבר ונמצא בין הכל י"א איסרין וא' מט' באיסר ואותו אחד מט' באיסר הוא אחד ממאה שבכל דכשתחלוק כל איסר ואיסר לט' חלקים נמצא הי"א צ"ט חלקים והיינו דקתני אחד מק' באיסר כלומר אחד מק' על כל אחד ואחד מלבר דהוא אחד מצ"ט על [כל] אחד מלגיו וכשתצרפם עולין לאחד מט' באיסר:

ב"ש אומרים הכל עשרה. כלומר נאמן על השני ואינו נאמן על הראשון:

בית הלל אומרים בודאי י"א. כלומר כשראה שהפריש מעשר שני מפירות שהן ודאי טבל אוכל עליו י"א כדאמרן אבל בפירות דמאי אם ראהו עושה [כן] אין אוכל אלא עשרה ואין נאמן על הראשון:

ירושלמי אמר שמואל לא מציא תניא אין יסב חדא לעשר צריך למיסב חד לק' אין יסב חדא למאה צריך למיסב חדא לאלף אין יסב חדא לאלף צריך למיסב חדא ליו"ד אלפים לא נתברר יפה ויתכן דאתא לפרושי עשרה דאם מחלל י' תאנים על איסר אחד הרי תיקן מאה ואם חילל מאה הרי תיקן אלף ואם חילל אלף תקן י' אלפים ועוד יש לפרש דאמתני' קאמר שמואל דלא שריא לאכול אלא י"א איסרים ואחד ממאה באיסר דהיינו כשיעור מעשר ראשון שהופרש על העשרה כמו שפירשתי ועלה קאמר שמואל דאם נטל אחד מיו"ד לתרומת מעשר ונתן לכהן אם כן אותו א' הוצרך להיות מק' שכך עולה תרומת מעשר ממאה של טבל ונמצא שתיקן ק' איסרים וכל זה יכול לאכול ואם יסב חדא למאה כלומר אפי' ראינו שנטל א' ממאה נתן לכהן יש לו לומר שכל אותן מאה של מעשר ראשון היו שמן המעשר נוטלין תרומת מעשר ומה שלא הפריש כי אם אחד אית לן למימר שכל האלף מעשר של י' אלפים והשאר הפריש ממקום אחר תרומת מעשר ונמצא אותו אחד שהופרש מי' אלפים וכל זה יכול לאכול ומיהו פירוש זה לא יתכן דלא איירי הכא בתרומת מעשר כלל ואע"פ שאנו יכולין לפרש לענין חילול שאם חילל שוה איסר מפירות ששוין עשרה יש לי לומר שכולן מעשר מה שייך ליקח חשבון זה של י' וק' ואלף וכעין מימרא זו אמר שמואל גופיה בפ' אחרון דדמאי ושם פירשתי וכמו שפירשתי שם נופל לשון אין יסב חדא לעשרה ואין יסב חדא לק' ואין יסב חדא לאלף:

משנה ט[עריכה]

אפי' דינרי זהב עם הכסף. מפרש בירושל' (הל' ו) שלא תאמר הואיל ואין דרך בני אדם להיות עושין כן לפום כן צריך מימר:

מצא בתוכן חרס. עם המעות:

משנה י[עריכה]

הוא חולין. דאין מתנדבין חרס ועל שם תוכו נכתב:

הוא קרבן. כלומר הקדש כדכתיב (נחמיה ו) על קרבן העצים:

להיות כונסין חולין לקרבן. והכל קרבן:

משנה יא[עריכה]

קו"ף קרבן. הקדש:

דל"ת דמאי. פירות שלקח מעם הארץ ובפ' האשה שלום (קט"ו.) כתוב בכל הספרים דלא תימא דמוע חולין שנתערבו תרומה בהם ואין בהם להעלות בק"א ואין נאכל אלא לכהן:

הסכנה. שצוו שלא לעשות [מצות]:

שמות בני אדם הן. והכל חולין שפעמים שאדם כותב אות אחת משמו לסימן ולדבריהן דרבנן קאמר להו דלדידיה אפי' כתוב בו קרבן תרומה כל התיבה שלימה הא קאמר בסיפא דפינה:

אשתקד היתה מליאה פירות ופינה. בפ' האשה שלום (קטו:) מפרש דתנא קמא סבר אם איתא דפנינהו מיגרר הוה גריר ליה ור' יוסי סבר אימור אישתלויי אשתלי אי נמי לפנחיה שבקיה כדי שיבדלו מהן בני ביתו פנחיה לשון שימור שתולה ממונו באדם חשוב כדי שלא יגזלו ממנו ודומה לו בהגוזל עצים (קג:) גבי הלוקח שדה בשם ריש גלותא ופנחיה בעלמא הוא דבעינא:

משנה יב[עריכה]

הרי אלו חולין. מה שמצאו ושל מעשר ניטל:

היה שם מנה. כלומר אמר לו אביו שיש שם מנה והלך ומצא מאתים מנה מעשר ומנה חולין:

ואם אמר לו שיש שם מאתים של מעשר ומצא מנה מעשר דמנה מונח ומנה מוטל וסתם מתני' רבי דפ"ק דפסחים (ד' י.) ולמאן דאמר בפ"ק דביצה (ד' י:) מחלוקת בכיס אחד אבל בב' כיסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל מיתוקמ' מתני' לכוליה עלמא בב' כיסין: