משנה מעשר שני א א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשר שני · פרק א · משנה א | >>
מעשר שני, אין מוכרין אותו, ואין ממשכנין אותוב, ואין מחליפין אותו, ולא שוקלין כנגדו.
ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים, הילך יין ותן לי שמן; וכן שאר כל הפירות.
אבל נותנין זה לזה מתנת חינם.
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
- אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ,
- וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ,
- וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ,
- וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶגְדּוֹ.
- וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם: הֵילָךְ יַיִן וְתֵן לִי שֶׁמֶן;
- וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת.
- אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם:
מעשר שני -
- אין מוכרין אותו,
- ואין ממשכנין אותו,
- ואין מחלפין אותו,
- ולא שוקלין כנגדו.
- ולא יאמר אדם לחברו, בירושלים:
- "הא לך יין, ותן לי שמן".
- וכן שאר כל הפירות.
- אבל -
- נותנין זה, לזה - מתנות חינם.
- "הא לך יין, ותן לי שמן".
מעשר שני קודש, ולפיכך אסור למכרו ולמשכנו ולהחליפו, לפי שהחליפין מכירה בלא ספק.
ואין שוקלין בו, לפי שהוא בזיון בקדשים כשהוא עושה ממנו אבני משקל.
ומה שפירט ואמר בירושלים, לפי ששם נאכל מעשר שני:
אין מוכרין אותו. אפי' להוליכו לירושלים כדאמר בירושלמי (הל' א) שלא יאמר אדם לחברו הילך מנה זה של מעשר שני ותן לי בו נ' זוז של חולין שנוטל ממנו פחות בשביל טורח הדרך ומפרש טעמא אין מוכרים אותו מפני שכתוב בו קדושה ואין ממשכנין אותו מפני שכתוב בו ברכה ומפרש כיצד אין ממשכנין אותו לא יכנס לביתו וימשכננו מעשר שני שלו ומסיק מאן תנא אין מוכרים אותו רבי מאיר ברם רבי יהודה בדין הוא שיהא מותר למוכרו קל וחומר מתרומה שאסורה לזרים ומותר למוכרה והא דתנן בכיצד צולין (פסחים עה, ב) סכו בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים על בני חבורה ההיא סתמא נמי כרבי מאיר ובקונטרס פירש שם טעם אחר:
ולא מחליפין. מפרש בירושלמי (שם) לא יאמר לו הילך יין ותן לי שמן הילך שמן ותן לי יין אלא הילך יין שאין לי שמן ואלו הוה לי משח הוינא מיתן לך והלה אומר הילך ונמצאו מחליפין ולא מחליפין ומפרש דכי האי גוונא שרי כיון דאין יכול להוציא ממנו בדין:
ולא שוקלין כנגדו. אם יש לו ליטרא פירות של מעשר שני לא ישקול כנגדו פירות חולין אף כנגד סלע של מעשר שני לא ישקול כסף של חולין וטעמא משום בזוי מצוה כדמוכח בפרק במה מדליקין (שבת כב, ב) דאמרינן התם מעשר שני אין שוקלין כנגדו דינרי זהב ואפי' לחלל עליהן מעשר שני שמא לא יכוין משקלותיו ומפיק להו לחולין:
וכן כל שאר הפירות לא יאמר הילך תאנים ותן לי תמרים:
אבל נותנין זה לזה מתנת חנם. אמרינן בירושלמי (שם) מתניתין רבי מאיר היא דאמר אין מתנה כמכר א"ר יוסי דברי הכל היא כהדא דתניא אדם אומר לחבירו בירושלים מה אכלת היום והוא אומר לו קיץ והוא יודע שהוא בכור מה הקיץ נמכר בזול אף הבכור נמכר בזול היה אומר לו מן והוא יודע שהוא מעשר שני מה המן ניתן במתנה אף מעשר שני ניתן במתנה כלומר אפי' מאן דאמר מתנה כמכר בכי האי גוונא שמזמן את חברו שיאכל אצלו מודה דשריא ואנשי ירושלים חכמים גדולים ומבינים מתוך רמז והפירות בקיץ נמכרים בזול לפיכך כשיאכל בכור אומר לו שקיץ אכל וחברו מבין וכשיאכל מעשר שני אומר לו שאכל מן:
מעשר שני אין מוכרין אותו - אפילו להוליכו לירושלים לפי שהוא קדש. וסתם מתניתין כר"מ א דאמר מעשר [שני] ממון גבוה הוא:
ואין מחליפין אותו - לא יאמר לו הילך יין ותן לי שמן, שמן ותן לי יין:
ואין שוקלין כנגדו - סלע של חולין כנגד סלע של מעשר שני, ג, משום בזוי מצוה:
ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים - לעיל איירי חוץ לירושלים, והכא קמשמע לן דאפילו בירושלים שקונין בדמיו מאכל ומשתה אינו רשאי להחליף:
וכן שאר כל הפירות - אפילו אותן פירות דמעשר דידהו לא הוי אלא מדרבנן:
אבל נותנים זה לזה מתנת חנם - כגון שמזמינו לאכול עמו על שולחנו. ודברי הכל היא, אבל לתת לו במתנה ממש לדברי האומר מתנה כמכר אסור ד:
משנה מעשר שני, הקדמה
כתב הרמב"ם סידר אחר מעשר ראשון מעשר שני על סדר מעלתם.
אין מוכרין אותו. פירש הר"ב וסתם מתני' כר"מ. וכן פסק במ"ג ד דפ"ד. וב"ה נמי סברי דממון גבוה הוא במ"ג פ"ה ומ"ו פ"ז דפאה. ועיין פרק ז דפסחים מ"ג ומ"ש שם. ועוד במ"ו פ"ד דמכילתין:
ואין ממשכנין אותו. מפני שכתוב בו ברכה. ירושלמי:
[*ולא שוקלין כנגדו. פירש הר"ב סלע של חולין וכו'. וכל שכן פירות נגד פירות. וכן פי' הר"ש לתרווייהו. וכתב עוד דמוכח בפ' במה מדליקין דאין שוקלין סלע וכו' ואפי' לחלל עליהן מעשר שני שמא לא יכוין משקלותיו ומפיק ליה לחולין. ע"כ]:
מתנת חנם. [כתב הר"ב כגון וכו' אבל לתת לו מתנה וכו' אסור]. וכן פסק במ"ג פ"ד ועיין במ"ג ה דפ"ה. [*ומ"ש הר"ב כגון שמזמינו וכו' אבל לתת לו ממש לדברי האומר מתנה כמכר אסור. ונ"ל דדוקא *)(לעניים) לתת במתנה מעשר שני פליגי אבל אפשר ויכול להיות דלקבוע למעשר כולי עלמא מודו דאין מתנה קובעת כמכר. וכשני סתמות היינו משנה ראשונה דפ' שני דמעשרות. ומ"ב פ"ג דמעשרות]:
(א) (על הברטנורא) ובית הלל נמי סברי דממון גבוה הוא לקמן במ"ג פרק ה':
(ב) (על המשנה) ואין ממשכנין אותו. מפני שכתוב בו ברכה. ירושלמי:
(ג) (על הברטנורא) ואפילו אם שוקל כדי לחלל על הסלע, מעשר שני, שמא לא יכוון משקלותיו ולא יחלל (ועיין במס' שבת דף כב:). וכל שכן פירות כנגד פירות דאין שוקלין. הר"ש:
(ד) (על הברטנורא) ונראה לי דדוקא לענין לתת במתנה מעשר שני, פליגי. אבל אפשר ויכול להיות דלקבוע למעשר כולי עלמא מודו דאין מתנה קובעת כמכר, וכשני סתמות מ"א פרק ב' וכמ"ב פרק ג' דמעשרות. תוי"ט:
אין מוכרין: ופי' ה"ר יהוסף ז"ל פי' אין מוכרין היינו שמוכרו בדמים ואין מחליפין ר"ל שמחליפין באוכל אחר ע"כ:
אין מוכרין: בין הפירות עצמן בין הסלעים שנתפש קדושתו עליהם ובא למכרן במעות או בפירות בפחות בשביל טורח הדרך. ובירושלמי אין מוכרין אותו מפני שכתוב בו קדושה וכל מעשר הארץ וכו' קדש לה'. אין ממשכנין אותו מפני שכתוב בו ברכה דכתיב בפרשת ראה גבי מעשר שני כי יברכך ה' אלהיך וקיימא לן בבבא מציעא דאין ממשכנין אלא בפחות שבכלים כדכתיב יוציא אליך וכיון דכתיב ביה ברכה הוא חשוב ונכבד בעיני המקום והאי טעמא איצטריך לר' יהודה דס"ל במתני' דבפ' האיש מקדש דמעשר שני ממון הדיוט הוא דאילו לר"מ כיון דממון גבוה הוא פשיטא דאין ממשכנין ואפי' ממשכנו אינו משכון דלאו דידיה דהאי הוא ולאו דידיה דהאי הוא. ר' יוסי בשם ר' זעירא ור' יודן בשם ר' אילא לעולם ר' יהודה מודה למתני' וטעמא מפני פלפולו פי' הרש"ש ז"ל שלא יטעה נמי כי מחללו על הכסף לאכול הכסף דלא ידע דמוכרו אין המנה מחולל וכי מחללו המנה מחולל. ור' יוסי בשם ר' אחא דברי הכל היא וטעמא כדי שיהו הכל זקוקין למחיצתו פי' שלא יתבטל אדם מלעלות לירושלם דרחמנא תלי טעמא למען תלמד ליראה וגו' ואם ימצא מי שיעלה פירותיו ויתן לו כאן מעות לאכילה יתבטלו עליותיו:
אבל נותנין זה לזה מתנת חנם: מתני' כפשטה אתיא כר"מ דס"ל בפ' יש בכור אין מתנה כמכר ואפי' לחכמים דפליגי עליה התם מיתוקמא במזמינו על שלחנו ור' מנא אמר מתני' ר' יהודה היא דס"ל ממון הדיוט ודלא כר"מ. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל על מה שכתב ר"ע ז"ל שמזמינו על השלחן כתב אין לשון המשנה משמע כן וגם בירושלמי אינו כן ע"כ:
יכין
א) מעשר שני אין מוכרין אותו: אפי' בירושלים או אפי' להוליכו לירושלים ומתני' ר"מ היא (א) וכדקיי"ל דמע"ש ממון גבוה אבל בשדעתו להעלות המעות לירושלים מותר למכרו וכלקמן [פ"ד מ"ו]:
ב) ואין ממשכנין אותו: בין ע"י ב"ד בין ע"י עצמו מדכתיב בו ברכה:
ג) ולא שוקלין כנגדו: סלע חולין נגד סלע מע"ש דה"ל בזוי מצוה. וכ"ש נגד פירות מע"ש גופייהו דלא:
ד) וכן שאר כל הפירות: אף דשניהן מעשר. אף דמע"ש שלהן רק מד"ס:
ה) אבל נותנין זה לזה מתנת חנם: דוקא במזמינו על שולחנו דאל"כ אסור דמתנה כמכר כפ"ב דמעשר סי' ב'. ונ"ל דלהכי קאמר מתנת חנם. והרי הוי סגי בשיאמר במתנה אלא קמ"ל דרק במתנה שהיא וודאי חנם דלא עביד זל"ז נייח נפשי' שרי. הא בנותן זה לזה. ושוב חברו לו [כמגילה ד"ז ב] דמחלפי סעודתייהו אהדדי הכא אסור:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת